פתיחת התפריט הראשי

שניאור זלמן חשין

משפטן ישראלי

ד"ר שניאור זלמן חֵשִׁין (25 באוקטובר 190329 בדצמבר 1959, ד' בחשוון תרס"דכ"ח בכסלו תש"ך) היה שופט בית המשפט העליון מיום הקמתו, ולימים ממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון.

שניאור זלמן חשין
Heshin45.jpg
שניאור זלמן חשין, בשנות ה-40
לידה 25 באוקטובר 1903
ד' בחשוון תרס"ד
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בדצמבר 1959 (בגיל 56)
כ"ח בכסלו תש"ך
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
עיסוק עורך דין, שופט, פרקליט, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון ה־2
1 באוגוסט 195429 בדצמבר 1959
(5 שנים ו-21 שבועות)
תחת נשיא בית המשפט העליון יצחק אולשן
שופט בית המשפט העליון
22 ביולי 194829 בדצמבר 1959
(11 שנים)
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שניאור זלמן חשין ראשון מימין עם שאר שופטי בין המשפט העליון, ספטמבר 1948

ביוגרפיהעריכה

חשין נולד ב-1903 בירושלים, צאצא לרבי שניאור זלמן מלאדי, שעל שמו נקרא. חשין היה בנם של משה דב חשין ואשתו גיטל, שהייתה נכדתו של משה צבי פונדמינסקי. אשתו של פונדמינסקי, רחל, היא נכדתו של רבי שניאור זלמן מלאדי. בצעירותו קיבל חינוך מסורתי ב"חדר" ובישיבה. בוגר בית המדרש העברי למורים. את הכשרתו במשפטים עשה באוניברסיטת ניו יורק ולפרנסתו עבד בהוראת השפה העברית.

בשנת 1932 שב חשין לארץ ישראל, ובסוף שנת 1933 הומלץ לקבל רישיון עריכת דין על ידי המועצה המשפטית הממשלתית.[1] משנת 1934 עסק בעריכת דין באופן פרטי. כעבור שלוש שנים מונה לשופט שלום[2] בתל אביב, תפקיד בו כיהן בשנים 19371944. לאחר מכן מונה לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב (1944 - 1948). בתקופה זו כתב את ספרו "שחוק ודמע בבית הדין" (הוצאת טברסקי, תש"ו), המתאר את הווי בתי המשפט באותה עת.

חשין היה אחד מששת השופטים הראשונים שמונו לבתי המשפט המחוזיים עם הקמת המדינה[3] והיה מחמשת השופטים הראשונים אשר מונו לבית המשפט העליון ב-22 ביולי 1948[4]. מינויו אמנם התקיים בהמלצת התנועה הרוויזיוניסטית, אולם במכתב שכתב לראש הממשלה דוד בן-גוריון טען שאין הוא נמנה עם חסידיה. ב-1949 זכה בתואר סגן נשיא הכבוד של אוניברסיטת ניו יורק.[5]

עם מינויו של השופט יצחק אולשן לנשיא בית המשפט העליון, ב-1 באוגוסט 1954, נתמנה חשין לממלא מקומו, וכיהן בתפקיד זה עד יום פטירתו, ב-29 בדצמבר 1959. ב-1958 היה נאמן חידון התנ"ך הבינלאומי שהיה פוסק אחראי בכל ענייני החידון,[6] וכראש חבר השופטים התבלט כאחד מגיבורי האירוע.[7] היה יו"ר החוג לתנ"ך בבית ראש הממשלה.

היה אחד מהשופטים שפיתח ברבים את המשפט העברי כחלק מהמשפט הישראלי.

מאביב 1935 היה נשוי ללאה לבית מרגלית,[8] ואב לשלושה: ד"ר מישאל חשין, שכיהן אף הוא כשופט בית המשפט העליון, וב-13 חודשי כהונתו האחרונים אף כמשנה לנשיא בית המשפט העליון (בנו של מישאל, שנקרא שניאור על שם סבו, נהרג בגיל 43 בתאונת דרכים); עדיאל חשין, עורך דין; ואמיר חשין, מזרחן ומורה דרך, שכיהן כיועצו של ראש עיריית ירושלים טדי קולק לענייני ערבים.

חשין נפטר בדצמבר 1959, בגיל 56, ונטמן בהר המנוחות.

 
רחוב שניאור זלמן חשין בירושלים

ב-1964 הוצב בספריית הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית פסלו, מעשה ידי אלמנתו.[9] החל משנת 2009 מוענק פרס חשין למצוינות אקדמית במשפט, לזכרו. בירושלים נקרא רחוב על שמו.[10]

כתביועריכה

  • שחוק ודמע בבית הדין; ציורים: שלמה כהן,‫ תל אביב: נ' טברסקי, תש"ו. (ראה אור במהדורות נוספות)
  • דמיות מבית המשפט; ציורים: יוסף שטרן, תל אביב: מסדה, תשי"ג.
  • עשית עושר ולא במשפט; רשימות לפי הרצאותיו של ... ש"ז חשין,‫ ירושלים: מפעל השכפול – הסת’ הסטודנטים, תשי"ד. (מהדורות נוספות: בעריכת מימון בן-עמי, ירושלים: מפעל השכפול – הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, תשט"ז; בעריכת גבריאל קלינג, ירושלים: מפעל השכפול הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, תשי"ז.)
  • ילדי אימוצים, תל אביב: מסדה, תשט"ו. ("שיחות על אימוץ ילדים בצירוף הצעת החוק על אימוץ ילדים ופסקי הדין בענף משפטי וחברתי זה".)
  • כתב את הערכים המשפטיים באנציקלופדיה הכללית מסדה[11]
  • Shneor Z. Chesin, Tears and laughter in an Israel courtroom; translated from the Hebrew by Channah Kleinerman, Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1959 5719.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 27 עו"ד חדשים, דבר, 22 בדצמבר 1933.
  2. ^ continued, פלסטיין פוסט, 15 באוגוסט 1937; continued, פלסטיין פוסט, 15 באוגוסט 1937; 3 new Judges, 5 Registrars and 9 Magistrates appointed, פלסטיין פוסט, 15 באוגוסט 1937
  3. ^ הודעה בדבר מינויים, העיתון הרשמי 3, עמ' 11
  4. ^ דיוויד סלע, ‏70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 20 יולי 2018
  5. ^ אנשים ומוסדות, דבר, 18 בדצמבר 1949.
  6. ^ מחוז המרכז - ראשון במבחני התנ"ך, דבר, 10 ביולי 1958.
  7. ^ רות בונדי, השגעון הנפלא, דבר, 29 באוגוסט 1958.
  8. ^ תקוה ויינשטוק, סדר נשים: גברת לאה חשין: בביתו של שופט אין מדברים על משפטים, מעריב, 14 בפברואר 1958.
  9. ^ פסלו של השופט חשין הוצב באוניברסיטה, דבר, 14 ביולי 1964.
  10. ^ רחוב חשין באתר עיריית ירושלים.
  11. ^ מעריב, 14 בפברואר 1958, עמוד 29