ריינהולד גליאר
ריינהולד גליאר (ברוסית: Рейнгольд Морицевич Глиэр; 30 בדצמבר 1874 (לפי הלוח היוליאני שנהג ברוסיה באותה עת; 11 בינואר 1875 בלוח הגרגוריאני) – 23 ביוני 1956) היה מלחין רוסי וסובייטי. הוא הלחין מספר יצירות של מוזיקה קלאסית והיה מחנך במשך שנים רבות. על יצירותיו הוענקו לו פרס סטלין (שלוש פעמים), תואר אמן העם (בשנת 1938) ומספר עיטורים. הוא היה בין המלחינים הבודדים שקיבלו הכרה גם מן המשטר הצארי וגם מן המשטר הסובייטי.
 | |
| גליאר בתחילת המאה ה-20 | |
| לידה |
30 בדצמבר 1874 (יוליאני) קייב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
23 ביוני 1956 (בגיל 81) מוסקבה, ברה"מ |
| שם לידה |
Reinhold Ernst Glier |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה |
| מוקד פעילות |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| מקום לימודים |
הקונסרבטוריון של מוסקבה |
| עיסוק | מלחין |
| סוגה |
אופרה, מוזיקת פולק, מוזיקה קלאסית, סימפוניה, בלט |
| שפה מועדפת |
צרפתית, רוסית |
| כלי נגינה |
כינור, פסנתר |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהריינהולד גליאר נולד בקייב לאב בשם ארנסט מוריץ גליאר, יליד סקסוניה, מומחה גרמני לייצור כלי נגינה ולאם פולנייה, יוזפה לבית קורצ'אק. בשנת 1894 סיים את לימודי המוזיקה בבית הספר בקייב ועבר ללימודים בקונסרבטוריון של מוסקבה. בשנת 1897 קיבל גליאר אזרחות רוסית. בשנת 1900 הוא סיים את לימודיו ולאחר מספר שנים נסע לגרמניה במטרה ללמוד ניצוח. עם חזרתו לרוסיה ניצח על יצירות קלאסיות בקונצרטים.[1]
בשנת 1901 הוא החל ללמד מוזיקה וסרגיי פרוקופייב היה בין תלמידיו הראשונים. בשנים 1913-1920 כיהן גליאר כפרופסור בקונסרבטוריון של קייב. בשנת 1920 עבר למוסקבה, מונה לפרופסור להלחנה בקונסרבטוריון של מוסקבה וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 1941. גליאר היה בעל תואר דוקטור לביקורת מוזיקה.[2]
בשנות ה-30 הרבה גליאר בהופעות מוזיקה קלאסית ברחבי ברית המועצות, אך בכול התקופה הסובייטית לא נסע אל מעבר לגבולות המדינה. במשך עשור, עד לשנת 1948 היה עסקן באיגוד המלחינים הסובייטי. גליאר נחשב לממשיך דרכם של מלחינים רוסים של המאה ה-19. התקפות שנת 1948 של ראשי המשטר הסובייטי על המלחינים לא נגעו בגליאר, שהיה אהוד על המשטר והוצג כמלחין סובייטי למופת. הבלט שלו, "הפרג האדום", ששמו שונה ל"הפרח האדום" כדי להסיר חשש של קשר לאופיום, סיפר על פועלת סינית המקריבה את חייה כדי להציל מנהיג מרד מנבלים קפיטליסטים. הבלט הכיל סולמות פנטטוניים לשם נופך אכזוטי ואת האינטרנציונל, להדגשת הצד הפוליטי. באותה רוח יצא לארגן את חיי המוזיקה באזרבייג'ן. את המוזיקה שלו השמיעו בקולי קולות ברמקולים בתחנות הרכבת, לאות ולמופת לעם הסובייטי.[3]
גליאר נפטר במוסקבה ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'יה. ברוסיה ובאוקראינה נקראו על שמו מוסדות רבים להוראת מוזיקה. בהנחיית של נכדתו פועל במוסקבה מוזיאון, המוקדש לחייו ויצירותיו.
יצירותיו
עריכהגליאר היה מלחין פורה, ממשיך נאמן של מסורת המוזיקה הרומנטית הרוסית והתמסר לכתיבת יצירות רחבות יריעה, כגון אופרות, סימפוניות, פואמות סימפונית וכדומה. היסוד החשוב ביותר בכתיבתו המוזיקלית הוא עושר המבע המלודי. המוזיקה שלו לבלט מצטיינת בצבעוניות, ביופי וברגישות. בלטים ידועים: "הפרג האדום" (Красный Мак) הנזכר לעיל ו"פרש הארד" (Медный всадник). את האופרה הראשונה שלו כתב בשנת 1900. במוזיקה הסימפונית שלו ניכרת בעיקר השפעת המסורת האפית הרוסית ובייחוד כתיבתם של בורודין וגלאזונוב. בתקופה הסובייטית כתב גליאר מספר אופרות, הקשורות להיסטוריה ולפולקלור של אזרבייג'ן ואוזבקיסטן ועל כך קיבל פרסים מרפובליקות סובייטיות אלו.[4]
בשנת 1927 כתב גליאר את הבלט הסובייטי הראשון שזכה להצלחה גדולה. הגרסה האחרונה של הבלט עלתה על הבמה בשנת 2010. בשנת 1948 סיים גליאר כתיבת בלט על פי יצירות של אלכסנדר פושקין, שהוקדשו לסנקט פטרבורג.
גליאר כתב מספר יצירות נוספות בתחום מוזיקה קלאסית. יצירותיו נחשבו לקלאסיות עוד בתקופת חייו. את יצירתו האחרונה - קונצ'רטו לכינור ותזמורת, סיים גליאר בשנת 1956.
פרסים ואותות הוקרה
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
ריינהולד גליאר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ריינהולד גליאר, באתר ספוטיפיי
ריינהולד גליאר, באתר Last.fm (באנגלית)
ריינהולד גליאר, באתר AllMusic (באנגלית)
ריינהולד גליאר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ריינהולד גליאר, באתר Discogs (באנגלית)- אתר על חייו של גליאר
- יצירות של גליאר
- אתר על חייו ויצירותיו
- ריינהולד גליאר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ריינהולד גליאר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
