רן גורן
רן גורן (נולד ב-19 במרץ 1942) הוא אלוף במילואים בצה"ל, כיהן כסגן מפקד חיל אוויר וראש אגף כוח האדם. לאחר שחרור מצה"ל פעל כמנכ"ל, כדירקטור וכסופר.
 | |
| רן גורן, 2004 | |
| לידה |
19 במרץ 1942 (בן 77) ישראל, מרחביה |
|---|---|
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים צבאיים | |
| |
| מלחמות וקרבות | |
 מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון | |
תוכן עניינים
קורות חייועריכה
גורן נולד בקיבוץ מרחביה, בן לשושנה ואברהם, שניהם מורים. בגיל 14 הצטרף לגדנ"ע אוויר ועבר קורסי טיסנאות ודאייה. במסגרת זו השתתף במשלחת גדנ"ע אוויר לארצות הברית. עשה שנת שירות בסיוע לעולים חדשים ולאחריה התגייס לקורס טיס, הוכשר כטייס קרב והשתחרר משירות הקבע לאחר 5 שנים. בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים גויס לשירות מילואים כטייס ווטור בטייסת 110. טבילת האש הראשונה שלו הייתה בגיחת הפצצה בסוריה באפריל 1967. במלחמה השתתף, בין השאר, בהפצצת שדה בני סואף במצרים ובהפצצה הראשונה של שדה התעופה H-3 בעיראק במסגרת מבצע מוקד,[1] ובסיוע אווירי בקרב אום-כתף. לאחר המלחמה שב לשירות הקבע.
במלחמת ההתשה שירת בטייסת 117 כטייס מיראז' 3, וב8 ביולי 1969 הפיל מיג 21 סורי באמצעות טיל שפריר 2, במהלך קרב אוויר. ב24 ביולי הפיל מטוס סוחוי-7 מצרי שחדר לסיני בניסיון לתקוף את מוצבי צה"ל.[2] בסוף אותה שנה מונה לסגן מפקד טייסת A-4 סקייהוק והשתתף בכ-160 גיחות מבצעיות.[3]
עבר הסבה למטוס F-4 פנטום ושירת בטייסת 69. ב-1972 מונה למפקד טייסת שלב מתקדם בבית הספר לטיסה, בהצבת חירום שירת בטייסת 107, עימה לחם במלחמת יום הכיפורים. ביום הראשון של המלחמה הפיל מסוק תובלה מדגם מיל מי-8, שהוביל לוחמי קומנדו מצרים בדרכם להתקפה על בסיס רפידים בחצי האי סיני.[4] במהלך אחת הגיחות שעשה בימי המלחמה הבאים נאלץ לנטוש את מטוסו. לאחר המלחמה החליף את יפתח ספקטור בפיקוד על הטייסת. בהמשך שירת כסגן מפקד בסיס רמת דוד.
גורן עבר למטה החיל ושירת כראש ענף במטה חיל האוויר וראש מחלקת המבצעים. יצא ללימודי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת הצי האמריקאי במונטריי שבקליפורניה וסיים אותם בהצטיינות יתרה. עבודת הסמינר שלו עסקה בפיתוח מטוס הקרב העתידי של ישראל.
לאחר שובו מילא תפקידים בכירים בחיל האוויר בהם מפקד בסיס חצור, ראש להק המודיעין וראש להק האוויר. ב1987 התמנה לראש מטה חיל האוויר וסגן מפקד החיל. בתקופתו כרמ"ט פעל להפסקת פרויקט פיתוחו של מטוס הלביא. בהמשך הוביל גורן את עבודת המטה לתכנון ומימוש תוכניות בנין הכוח החלופיות ל"לביא": רכש שתי טייסות F-16 מדגמים C ו-D, מטוסי F-15 דו-מושביים וטייסת מסוקי קרב מסוג "אפאצ'י", וכן פרויקטי פיתוח ישראליים של כטב"מים מתקדמים ופצצות מונחות. כרמ"ט הוביל גורן את תכנונו ויישומו של פרויקט פר"ח ("פריסה חדשה"), שהביא לשינוי כוללני בסדר הכוחות ובהיערכות טייסות חיל-האוויר בבסיסיו, והשיג שיפור משמעותי ביעילות וחיסכון הפעלת הכוח האווירי.
כרמ"ט וממלא מקומו של מפקד חיל-האוויר (ששהה בחו"ל) פיקד גורן על פעולת חיל-האוויר במסגרת מבצע כחול וחום (8-9 בדצמבר 1988), מבצע משולב בו השתתפו כוחות יבשה (סיירת גולני, גדוד 12 (ברק) ושייטת 13) וכן כוחות אוויר וים. מטרת המבצע הייתה פגיעה במפקדתו של אחמד ג'יבריל, מייסד ומפקד החזית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית שמוקמה במתחם מבוצר ליד העיירה נועיימה, בדרום לבנון. המבצע הקרקעי הסתבך ובמהלכו נהרג מפקד גדוד 12, סא"ל אמיר מי-טל. עיקר הכוח הקרקעי חולץ על ידי זוג מסוקי יסעור שנחתו בלב מתחם האויב, אך ארבעה חיילים שהקשר איתם אבד נשארו בשטח. חיילים אלה אותרו למחרת בבוקר וחולצו במבצע שנודע כאחד ממבצעי החילוץ המורכבים והמסוכנים שבוצעו על ידי חיל-האוויר הישראלי על ידי זוג מסוקי קרב מסוג קוברה שנשאו אותם על מדפי הצד והמגלשים אל סטי"ל חיל הים.
לאורך שנות שירותו בחיל האוויר נרשמו לזכותו 4,300 שעות טיסה, 400 גיחות מבצעיות ו-3 הפלות.
ב-1989 התמנה לראש אגף כוח האדם בדרגת אלוף, תפקיד בו שימש עד 1992.
לאחר שיחרורו מצה"לעריכה
לאחר שיחרורו מצה"ל כיהן במשך שלוש שנים וחצי כמנכ"ל חברת מחצבות אבן וסיד. בשנת 1996 חבר לאהוד ברק ושימש כראש המטה שלו בבחירות הפנימיות של מפלגת העבודה. משנת 2001[5] הוא בעל השליטה, יו"ר ומנכ"ל בחברת שירגל-כנפיים המפעילה מכללה להדרכת טייסים.[6] לאורך השנים כיהן כדירקטור בחברות שונות בהן כנפיים אחזקות, א. דורי, אינטרגמה וגרינסטון תעשיות. בין השנים 2004 ל-2007 עמד בראש אגודת "צוות - ארגון גמלאי צה"ל".[7]
בשנים 2000–2001, עמד בראש ועדה ציבורית שמונתה לבחון חלופות לתפעול נמל התעופה חיפה כשדה תעופה בינלאומי.[8][9]
ב-2011 יצא לאור ספרו "ורטיגו", רומן מתח שעלילתו נעה בין חוויות הקרב והטראומות של לוחמי חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים לבין מערכות יחסיהם האישיות המורכבות בראשית המאה העשרים ואחת.[10] בשנת 2018 יצא לאור, הוצאת ידיעות ספרים, ספרו "נעלמים".[11]
חיים אישייםעריכה
גורן אב לשלושה בנים, טייסי קרב, ולבת הנשואה לטייס קרב.
קישורים חיצונייםעריכה
רן גורן, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל- הספרים של רן גורן, באתר "סימניה"
- יעקב בר-און, "איבדתי מנוע ושליטה, בסוף נטשתי": האלוף גורן מספר על ימי הציד בחיל האוויר ומזהיר משאננות, באתר מעריב השבוע, 27 ביולי 2018
מכתביו
- רוגל, אל תכפיש את משרתי הקבע, באתר הארץ, 13 ביולי 2015
- האמת שהפילה את הלביא, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2017
הערות שולייםעריכה
- ^ אבינעם מיסניקוב, יומן מלחמת ששת הימים של טייסת אבירי הצפון באתר מרחב אווירי
- ^ אבינעם מיסניקוב, רן גורן ומיכאל צוק- הפלת 2 סוחוי 7 מצריים 24.7.69, באתר "מרקיע שחקים"
- ^ נועם אמיר, יורד לקרקע: מטוס הקרב הוותיק סקייהוק פרש מחיל האוויר, באתר מעריב השבוע, 15 בדצמבר 2015
- ^ יוסי יערי הפלת מי-8 מצרי ביוה"כ באתר מרחב אווירי
- ^ דרור מרום, רן גורן רכש 50% מהמכללה להדרכת טייסים שירגל, באתר גלובס, 16 בינואר 2001
- ^ הצוות המוביל, באתר "שירגל-כנפיים"
- ^ אמנון ברזילי, אלוף (מיל') רן גורן נבחר ליו"ר ארגון גמלאי צה"ל, באתר וואלה! NEWS, 25 בפברואר 2004
- ^ סנה: מיזם נמל תעופה בינלאומי בחיפה יצא לדרך; נבחן חלופות כדי לזרזו, באתר גלובס, 25 בדצמבר 2001
- ^ זוהר בלומנקרנץ, סנה החל לפעול להפרטת שדה התעופה בחיפה, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2001
- ^ גל גולדשטיין, יוצא מהורטיגו, באתר חיל האוויר הישראלי, 16 ביוני 2011
- ^ ניר שטיינברג, בן מרחביה עבר מהטייסת לשולחן הכתיבה, באתר mynet, 17 ביולי 2018