פתיחת התפריט הראשי

רצח נאוה אלימלך הוא מעשה רצח בלתי מפוענח שבוצע בישראל בשנת 1982.

תוכן עניינים

אודות הרצחעריכה

הרצחעריכה

נאוה אלימלך, בת הזקונים של מזל ומכלוף אלימלך (אלמליח), שהייתה בת 12, יצאה בצהרי ה-20 במרץ 1982 ביום שבת, מבית הוריה שבבת ים לבית חברתה, הנמצא במרחק כ-300 מטר מביתה. היא השאירה פתק להוריה בזו הלשון: "לאמא ואבא ולכל המשפחה. אני הולכת לטייל. אל תדאגו, אני אחזור הביתה. אני אוהבת אתכם מאד". אחותה בת ה-19 הייתה האחרונה שראתה אותה בחיים.

לאחר שהתברר כי לא הגיעה לבית חברתה, החלו החיפושים אחריה. תחילה בידי בני משפחתה, והחל ממוצאי השבת בהשתתפות צוות משטרתי. ביום העשירי לחיפושים מצאו מתעמלים בחוף הים בהרצליה את ראשה של נאוה אלימלך, ארוז בשקית ניילון.[1] חלקי גוף נוספים שלה, גם הם היו קשורים בשקיות, נתגלו סמוך לחוף תל-ברוך שבצפון תל אביב. פתולוג שבדק את חלקי הגופה קבע כי הרצח בוצע עוד ביום היעלמה של הנרצחת.[2] הרצח ומציאת הגופה זעזעו את תושבי ישראל.

החקירהעריכה

לאחר הרצח הקימה המשטרה צוות חקירה מיוחד (צח"מ), שמנה כ-40 חוקרים ובלשים ופעל חודשים אחרים, והוגדר כה"גדול ביותר בתולדות משטרת ישראל".[3] החקירה הוגדרה כ"סבוכה במיוחד", משום שלא היה בידי החוקרים קצה חוט באשר לזירת הרצח וכלי הרצח. הצוות זימן לחקירה עשרות חשודים ברמות שונות, אולם לא הצליח לפתור את הפרשה.[4] במסגרת החקירה, נשלחו חלקים מגופתה של הנרצחת למעבדה בלונדון, בניסיון לזהות את הכלי שבו בוצע הרצח.[5] ביוני 1983 הודעה המשטרה כי חקירת הרצח נתקלה במבוי סתום.[6]

ניצב אברהם תורג'מן, ששימש בעת הרצח כמפקד מחוז תל אביב שחקר את הפרשה, התבטא ביחס אליה: "מקרה נאוה אלימלך היה חריג גם בקנה מידה עולמי".[7]

לאחר רציחתה של אלימלך, כלבי גישוש משטרתיים, שהריחו בגדים שלבשה נאוה, הובילו לביתו של תושב בת ים בשם דוד לוי, שם נמצאו תמונות של נאוה וחברותיה שצילם לוי. במקום נערך חיפוש משטרתי אך ללא ממצאים. לוי, שהתגלה שהיה מצלם בנות מבית הספר "גורדון" בעירום הורשע בפדופיליה וריצה עונש מאסר.

בשנת 1998 עצרה המשטרה את עמוס ויהודה שלף כחשודים במעשה, אך שחררה אותם מחוסר ראיות. יהודה שלף טען שפרודתו העלילה עליהם ותבע את טיהור שמו.

ציפורה רימר, פרהפסיכולוגית שעסקה בניסיון פענוח הפרשה, נכשלה בניסיונה. לאחר מכן נחשף כי בעברה הרשעות קודמות במעשי מרמה והונאה.[8]

החשד לפיגוע על רקע לאומניעריכה

בינואר 1983 נעצר ערבי, תושב עזה, בחשד שביצע את הרצח,[9] אולם חקירתו לא העלתה דבר והוא שוחרר מחוסר ראיות. זמן קצר לאחר מכן קבע הרמטכ"ל דאז רפאל איתן, שהמעשה בוצע על רקע לאומני כמבחן כניסה לארגון טרור. קציני משטרה, בהם המפכ"ל אריה אבצן, הביעו הסתייגות מדבריו.[10]

ב-31 בדצמבר 2001 התראיין יצחק גטניו, שוטר שהיה בצוות החקירה המקורי של הרצח, לגלי צה"ל. הוא חשף שלאחר דברי רפול על הרצח, מצא גם השב"כ ראיה תומכת. ערבי שנכלא על עבירות פליליות ושיתף פעולה עם השב"כ העביר למפעילו מידע על הרצח. לדבריו, מחבל שחלק איתו את תאו סיפר לו שהוא הרוצח של נאוה אלימלך. אותו מחבל שמשתף הפעולה סיפר עליו כבר שוחרר בינתיים ליהודה ושומרון, ומשם ברח לירדן. בדיקת החוקרים העלתה שהוא אכן היה ב-20 במרץ בשכונה בה נעלמה הילדה, ועבד שם במכולת. המחבל לא נחקר על ידי שום גוף, ככל הידוע, ובין הרצח לשנת 2001 הוא מת במקום מושבו בירדן, מסיבה לא ידועה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראובן שפירא, "מעולם לא נתקלנו בפשע כה מזעזע", דבר, 30 מרץ 1982, עמ' 1–2 (חלק 1, חלק 2); מאיר עוזיאל, מלים שאמרו ב-1982, מעריב, 31 בדצמבר 1982, עמ' 101
  2. ^ מזל מועלם, תזכורת: 4 ילדים נעלמו באותו אזור, אורן הוא החמישי, מעריב, 3 במאי 1989, עמ' 3
  3. ^ ראובן שפירא, סיכוי קלוש למציאת הרוצחים, דבר, 23 בדצמבר 1983, עמ' 15
  4. ^ איה אורנשטיין, למה פרש רב-פקד וולף, מעריב, 21 בפטמבר 1984, עמ' 20
  5. ^ אילן בכר, הסקוטלנד-יארד סייע למשטרה בחקירת רצח הדס קדמי, מעריב, 3 בדמצבר 1985, עמ' 2
  6. ^ קרתי: חקירת רצח נאוה אלימלך נתונה במבוי סתום, דבר, 8 ביוני 1983, עמ' 2
  7. ^ "המשטרה איננה לשכת הסעד", מעריב, 27 במאי 1983, עמ' 30
  8. ^ ראובן שפירא, כוח על-טבעי או סתם הונאה, דבר, 4 בפברואר 1983, עמ' 18
  9. ^ האם הושגה פריצת דרך בפענוח רצח נאוה אלימלך, דבר, 20 בינואר 1983, עמ' 4
  10. ^ ראובן שפירא, המשטרה מסתייגת מדברי "רפול", דבר, 20 במרץ 1983, עמ' 3; איבצן: אין מידע על רוצחי נאווה אלימלך, שם, 25 במרץ 1983, עמ' 2