ררוס
ררוס (בנורווגית: Røros ⓘ?) היא עיר במחוז טרנדלג (בעבר בסר טרנדלג) במרכז נורווגיה. העיר קרויה על שמה של החווה שעל אדמותיה היא הוקמה, ומשמעות שמה "פי (נהר) ראה" (Røa). החווה קמה במחצית הראשונה של המאה ה-16 וררוס הייתה לעיר ב-1 בינואר 1838. בשנת 2004 התגוררו בעיר 5,632 תושבים, ובשל שטחה המוניציפלי הגדול (1,956 קמ"ר), צפיפות האוכלוסייה בה היא 3 תושבים לקמ"ר בלבד. בשנת 1980 הוכרזה ררוס כאתר מורשת עולמית בזכות כשמונים בתי עץ מסורתיים הניצבים בה.
 סמל ררוס | |||||||||||
 | |||||||||||
| מראה כללי של העיר. משמאל הכנסייה ומימין מוזיאון ררוס השוכן בבניין בו פעל תנור היתוך | |||||||||||
| מדינה |
 נורווגיה | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז | טרנדלג | ||||||||||
| ראש העיר | הנס וינטרוולד | ||||||||||
| בירת העיירה |
ררוס  | ||||||||||
| שפה רשמית |
נורווגית, Southern Sami | ||||||||||
| תאריך ייסוד |
1838 | ||||||||||
| שטח | 1,956 קמ"ר | ||||||||||
| גובה | 628 מטרים | ||||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||||
| ‑ בעיירה | 5,598 (1 בינואר 2023) | ||||||||||
| קואורדינטות | 62°34′27″N 11°22′59″E / 62.574166666667°N 11.383055555556°E | ||||||||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||||||||
| http://www.roros.kommune.no/ | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
| |||||||||||
  | |||||||||||
גאוגרפיה ואקלים עריכה
ררוס שוכנת על רמה בגובה של 628 מטר מעל פני הים. בתחומה המוניציפלי שוכנים מספר גופי מים בשטח כולל של 198 קמ"ר, והאגם הנודע בשטחה הוא אגם אהושונד ששטחו כ-46 קמ"ר ואורך קו החוף המקיף אותו הוא 102.98 ק"מ. אגם נוסף הוא אגם רוגן שברורו נמצא בשטח שוודיה. העיר עצמה נמצאת סמוך למקום מפגשם של הנהרות ראה וגלומה. האקלים בררוס יבשתי וכמות המשקעים השנתית מגיעה ל-500 מ"מ בממוצע. הטמפרטורה הממוצעת בחודש ינואר היא −11.2°C וזו של חודש יולי היא 11.4°C.
היסטוריה עריכה
החל במחצית הראשונה של המאה ה-16 שכנה חווה חקלאית גדולה על אדמות העיר. בררוס עצמה התגוררו כחמישים איש בלבד, ובאזור כולו מעט יותר מאלף[1]. כמאה שנים לאחר מכן, ב-1644, התגלו מרבצי נחושת באזור, ובשנה שלאחר מכן הוקם בררוס תנור ההיתוך הראשון. הגילוי הביא להגירת תושבים אל ררוס מכל רחבי סקנדינביה, ובמקום התפתח יישוב אשר נחשב לאחד משני מקורות הנחושת החשובים ביותר בנורווגיה. בארבעים מכרות הנחושת באזור, נכרו, במשך שנות פעולתם, מ-1644 עד 1977, כ-110,000 ממ"ע של נחושת וכ-525,000 ממ"ע של סולפיד ברזל. במכרות נכרו מינרלים נוספים, ובהם כרום, עופרת, קובלט, אבץ וסרפנטין. כתוצאה מהכרייה שינה האזור את מראהו מיער צפוף לאזור פתוח.
ב-1650 הוקמה בעיר הכנסייה הראשונה ששכנה במבנה עץ. ב-1678 וב-1679 העלה הצבא השוודי את ררוס באש, אך העיר הוקמה מחדש תוך שהיא שומרת על תוואי הרחובות המקורי. רוב הבתים העתיקים הניצבים בררוס כיום הם מהמאה ה-18 ומהמאה ה-19.
ררוס נכבשה על ידי השוודים ב-1718 במהלך המלחמה הצפונית הגדולה. בין 1780 ל-1784 נבנתה בעיר כנסיית אבן המכונה "ברגסטאדנס סיאיר" (Bergstadens Ziir). הכנסייה שיכולה להכיל 2,000 איש[2], היא אחת הכנסיות הגדולות במדינה.
ב-1977 נסגר המכרה האחרון בסביבות העיר, וחברת הכרייה (Røros Kobberverk) פשטה את רגלה. המכרות ורכושה של החברה הופקדו בידיו של מוזיאון ררוס שהוקם לשם כך. המבנה העיקרי של המוזיאון שוכן במבנה תנור ההיתוך המשוחזר בלב העיר. ררוס הוכרזה כאתר מורשת עולמית שלוש שנים לאחר מכן.
העיר כיום עריכה
כיום נסמכת כלכלת העיר על מתן שירותים לסביבתה, על חקלאות ועל תיירות. כמיליון תיירים פוקדים את העיר מדי שנה, ובסביבתה רווחת פעילות נופש כמו שיט בקיאק ודיג בקיץ וסקי בחורף. בכל חודש פברואר נערך בעיר שוק הנמשך חמישה ימים שמושך עשרות אלפי מבקרים (Rørosmartnan). סמוך לעיר שוכן שדה תעופה קטן, ומסילת הרכבת "ררוסבאנן" (Rørosbanen) מחברת אותה אל טרונדהיים בצפון ואל האמר בדרום.
בתי העץ בררוס עריכה
ררוס השתמרה ללא שינוי במשך מאות שנים, וכבר ב-1923 חוקקו חוקים שעסקו בשימור העיר ואתריה. מראות העיר המשתקפים בתמונות שצולמו בה בשנות ה-60 של המאה ה-19 זהים למראותיה כיום. בתי העץ בעיר משקפים את סגנון האדריכלות הכפרית הנורווגית מלפני 200 שנים ויותר. עיסוקם של התושבים בכרייה כמו גם בחקלאות, זוכה להמחשה בבתים אליהם צמודות חוות קטנות. הבתים הוקמו על חלקות קטנות בהתאם לתכנון התעשייתי העירוני בנורווגיה ובדנמרק שרווח במאות ה-16 וה-17, ובהתאם לתנאי הטופוגרפיה.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ררוס- ררוס באתר נורווגיה (עברית)
- אתר המורשת העולמית של ררוס
- אתר מוזיאון ררוס
- ררוס באתר לשכת התיירות הנורווגית (אורכב 23.05.2011 בארכיון Wayback Machine)
- אודות ררוס
