שארל קלרמון-גנו
שָארל סימון קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ (בצרפתית: Charles Simon Clermont-Ganneau; 19 בפברואר 1846 – 15 בפברואר 1923) היה דיפלומט, מזרחן וארכאולוג צרפתי. מהבולטים בחוקרי ארץ ישראל במאה ה-19.
 | |
| לידה |
19 בפברואר 1846 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 1923 (בגיל 76) פריז, צרפת |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה, מזרחנות |
| מקום מגורים | צרפת |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
אביר בלגיון הכבוד (10 במרץ 1875) |
| תרומות עיקריות | |
| חפירות בארץ ישראל, סוריה ובאזור הים האדום | |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהקלרמון-גנו נולד בפריז. אביו, סימון גנו, סוציאליסט, פסל ודמות אקסצנטנרית, נפטר כששארל היה בן חמש והוא גדל תחת חסותו של איש-הרוח תאופיל גוטייה. אחר לימודיו בבית הספר לשפות מזרחיות (École des Langues Orientales; "אקול דה לאנג אוריינטאל") נשלח ב-1867 לארץ ישראל כשהוא בן 21, והחל לשמש כמתורגמן הקונסוליה הצרפתית בירושלים, ומאוחר יותר באיסטנבול. בעת שהותו בירושלים התמסר ללימוד אתריה הארכאולוגיים של העיר והארץ, ורכש מוניטין כאחד מחשובי חוקריה של הארץ ושל הארכאולוגיה המקראית.
בגיל 23 רכש את המוניטין שלו דרך אחד מהגילויים החשובים לארכאולוגיה המקראית - מצבת מישע שנתגלתה ב-1868. קלרמון-גנו אומנם לא גילה את המצבה, אך תרם תרומה חשובה בזיהויה, בחקירתה ובשיקומה. כמו כן, אחראי קלרמון-גנו לגילוין ב-1870 של שלוש כתובות קבר עבריות קדומות, בכללן זו שנמצאה ב"קבר ...יהו אשר על הבית", כתובת הקבר העברית הקדומה ביותר והארוכה ביותר שנמצאה ופוענחה. ב-1871 גילה וזיהה את אבן כתובת הסורג של בית המקדש השני, עם כיתוב ביוונית המתריע מפני כניסת נוכרים לתחום הקודש של בית המקדש.
בשנים 1873–1874 עמד בראש משלחת ארכאולוגית בריטית לארץ ישראל מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל. באותה עת הובאה לידיעתו מציאת כתובת עברית חקוקה בסלעים ליד הכפר הערבי אבו שושה הסמוך לתל העתיק הסמוך, שעדיין לא זוהה עם תל גזר המקראית. קלרמון-גנו השכיל לקרוא בכתובת החקוקה בסלע את המלים העבריות "תחום גזר". יתר על כן, הוא הסיק מכך שאם מדובר בכתובת התוחמת אזור מן הדין שיימצאו בסלעים הסובבים את התל כתובות נוספות. הוא יצא לחפש ומצא שלוש נוספות. היו אלה הראשונות מבין שלוש עשרה כתובות תחום גזר הידועות כיום.
הוא אף הועסק בידי הצרפתים בחפירות בסוריה ובים האדום. בשנת 1875 קיבל את אות האבירות של לגיון הכבוד. קלרמון-גנו שירת כמשנה לקונסול ביפו בשנים 1880–1882. בתום תפקידו הקונסולרי חזר לפריז, שם המשיך לעסוק בענייני שפות המזרח.
קלרמון-גנו היה הראשון באנגליה לטעון לתרמית ולזיוף בפרשת המגילות שהציע סוחר העתיקות הירושלמי מוזס וילהלם שפירא למכירה למוזיאון הבריטי בשנת 1883. זאת לאחר שכבר בירושלים עשור קודם לכן, הוקיע את שפירא כזייפן בפרשת אוסף חרסים מואביים שמכר למוזיאון בברלין. קביעה זו של קלרמון-גנו לגבי המגילות, אליה הצטרפו בשעתה מומחים נוספים בני התקופה, הובילה לאובדנן של המגילות ולתהייה בדיעבד בקרב חוקרים מן המאה ה-20 שמא מדובר היה באוצר ארכאולוגי שירד לטמיון, חלק משלים למגילות מדבר יהודה.[1][2]
בשנת 1886 נתמנה לקונסול מדרגה ראשונה, וכן נתמנה למנהל המוסד בו קיבל את חינוכו, ועבד כפרופסור בקולז' דה פראנס. בשנת 1896 מונה לדרגת קונסול כללי, ואחר-כך לציר בשנת 1906. בשנת 1903 השתתף בחקירת נזר סלטפרנס וכתר סאיטאפרנס. הלובר רכש את הנזר המדובר ב-400,000 פרנקים, במחשבה שמדובר בעבודת חרשות סקיתית. רבים מאמינים כי למעשה הנזר הוא זיוף רוסי.
קלרמון-גנו נפטר ב-15 בפברואר 1923 בפריז.
על שמו רחוב בשכונת שייח ג'ראח בירושלים.
כתביו
עריכה- Palestine inconnue, 1886
- Études d'archéologie orientale, 1880 מהדורה סרוקה בשפה הצרפתית (archive.org)
- L'Imagerie phénicienne et la mythologie iconologique chez les Grecs (1880)[3]
- Fraudes archéologiques, 1885
- Recueil d'archéologie orientale (1885, etc.)
- Album d'antiquités Orientales, 1897
- (1896): Archaeological Researches in Palestine 1873-1874, [ARP], translated from the French by J. McFarlane, Palestine Exploration Fund, London. Volume 1
- (1896): Archaeological Researches in Palestine 1873-1874, [ARP], translated from the French by J. McFarlane, Palestine Exploration Fund, London. Volume 2
ראו גם
עריכה |
קישורים חיצוניים
עריכה
- שארל קלרמון-גנו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Menahem Mansoor, The Case of Shapira's Dead Sea Scrolls of 1883
- ^ John M. Allegro, The Shapira Affair, W.H. ALLEN, 1965
- ^ Je m'appelle Byblos, Jean-Pierre Thiollet, H & D, 2005, p. 162