שיר המושלים
שיר המושלים הוא כינוי לשיר קצר המופיע בספר במדבר, פרק כ"א, פסוקים כ"ז–ל', לאחר תיאור כיבוש ישראל את ממלכת האמורי מידי סיחון, והורשת עריו. על פי פשוטו של מקרא, השיר מתאר את ניצחונם של סיחון והאמורים על מואב ואת השטחים שכבשו מארץ מואב.
השיר עריכה
(27) עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים:
בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן.
(28) כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן.
(29) אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן.
(30) וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא.
הרקע לשיר על פי הסיפור המקראי עריכה
על פי הקשרו הנוכחי במקרא, השיר מתאר אירועים שאירעו בשנת הארבעים לנדודי בני ישראל במדבר, כאשר התכוננו לכניסתם לארץ. בדרכם נתקלו ישראל בעמים שמקיפים את הארץ ממזרח. מלך אדום (פרק כ') אסר עליהם לעבור בארצו והם נאלצו להקיף אותה, וכך הגיעו לאזור שממזרח לים המלח – אזור ממלכות מואב, אדום, וממלכתו של סיחון מלך האמורי. סיחון יוצא למלחמה נגד ישראל, מלחמה המתרחשת ב'יהץ'. בפסוקים 25-24 מסופר שבני ישראל ניצחו במלחמה וירשו את ארץ האמורי "מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק", ובפסוק 26 מתווסף עוד פרט: "כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן".
שיר המושלים משובץ מיד אחרי תיאור המלחמה עם סיחון. הכותרת לשיר היא "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים", כלומר בעלי המשלים הממונים על כתיבת השירה העממית.[1]
הנסיבות שהביאו לכתיבת השיר על פי הפרשנות המסורתית עריכה
רבים מפרשני המקרא היהודיים, מחז"ל ועד פרשני ימי הביניים, ראו בשיר זה תיעוד של מלחמה קדמונית, שכבר בתקופה המתוארת בספר במדבר נחשבה להיסטוריה רחוקה: המלחמה שבה כבש סיחון מלך האמורי את ערי מואב וסיפח אותן לנחלתו. לפי פרשנות זו, שיר המושלים אינו אלא שיר ניצחון קדום של סיחון על מואב. השיר מתאר כיצד חשבון, שהייתה עיר מואבית לפני שנכבשה על ידי סיחון, נשרפה באש בשעת המלחמה הקדומה בין סיחון למואב, ויחד איתה חרבו גם העיר המואבית ער והאזורים שסמוכים לנחל ארנון. השיר מטיל את האחריות לחורבן זה על כמוש אלוהי מואב, שהפקיר את עמו ונתן לו ליפול בשבי בידי סיחון מלך האמורי. כתוצאה מכך אבדה מלכות מואב, וכל עריה – חשבון, דיבון, נפח ומידבא - הפכו שוממות. הקריאה בתחילת השיר "בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן" מזמינה את האמורים, שניצחו במלחמה, לבנות מחדש את חשבון ולהקים בה ממלכה משלהם.
על פרשנות זו יש להקשות, מדוע מצא הסיפור המקראי לנכון להכניס אל תוך התיאור על מסעי ישראל שיר ניצחון קדום יותר המתאר את ניצחון האמורים על המואבים.
שתי תשובות עיקריות ניתנו בעניין זה. האחת ניתנה על ידי חז"ל במסכת חולין דף ס עמוד ב :[2]
- כיוצא בדבר אתה אומר "כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא והוא נלחם במלך מואב" וגו'. מאי נפקא מינה? דאמר להו הקב"ה לישראל (דברים, ב', ט'):"אל תצר את מואב" אמר הקב"ה: ליתי סיחון ליפוק ממואב וליתו ישראל וליפקו מסיחון (=יבוא סיחון ויוציא ממואב, יבואו ישראל ויוציאו מסיחון). והיינו דאמר רב פפא: עמון ומואב טיהרו בסיחון.
על פי מקור אמוראי זה, הכתוב ראה חשיבות בהדגשת העובדה שישראל קיימו את הציווי לא להתגרות במואב, וירשו את השטח המואבי רק לאחר שנכבש בידי סיחון, ולכן נזכרים קורותיהן הקדומות של ערי מואב בשיר המתאר את כיבוש מואב בידי סיחון.
תשובה שנייה מציעה שהשיר נועד להעצים את הכיבוש הישראלי שנחל הצלחה כנגד מלך אכזר וחזק כמו סיחון, שכבש בקלות את מואב. ברוח זה כתב אברהם כהנא:
- הואיל ומספר הכתוב על סיחון שלקח את חשבון מיד מלך מואב וישראל לקחה מיד סיחון הכניס לכאן הסדרן חרוזים של שירה שגורה בפי המושלים בשבח סיחון ואיבוד מואב כדי שתכיר מזה גודל כיבושם של ישראל .[3]
וכן חיים גלעד:
הנסיבות שהביאו לכתיבת השיר על פי הפרשנות המודרנית עריכה
הצעתו של מרטין נות עריכה
מרטין נות[5] הציע שהשיר הוא שיר ניצחון ישראלי, שחוגג את הניצחון במלחמה נגד האמורים. המילים "בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן" בפסוק 27 מזמינות את המעוניינים בכך בקרב שבטי ישראל לבנות מחדש את חשבון שנהרסה. פסוקים 29-28 מתארים את אופייה של חשבון עיר סיחון לפני הכיבוש הישראלי – עיר האחראית לפעולות אלימות שזרעו הרס רב סביב מואב וגרמו להחרבתה, ואילו פסוק 30 חוזר לתאר את מסע הכיבוש הישראלי של ערי האזור ,[6] שבעקבותיו קורא פסוק 27 לבנות מחדש את חשבון.
נות' שם לב לכך שפסוק 30 מכיל פועל בגוף ראשון ("וַנַּשִּׁים"), והוא עומד בניגוד לפסוקים הקודמים של השיר המדברים על סיחון ועל האמורים בגוף שלישי. נראה לפי זה שהדוברים בפסוק זה הם הישראלים שחוגגים את הניצחון. באופן טבעי יש להניח כי גם תחילת השיר (פסוק 27) מתארת את ניצחונם של ישראל, שכן אין זה סביר שהנושא ישתנה באופן דרסטי באמצע השיר.
הצעותיהם של בוד, לוין וברטלט עריכה
חוקרים אחרים, כמו פיליפ בוד (.Budd, Philip J), ברוך א. לוין וג'ון ר. ברטלט (Bartlett, John R)[7] סברו ששיר המושלים הוא שיר לעג ישראלי למפלתה של מואב. השיר נכתב בתקופה אחרת מהתקופה המתוארת בספר במדבר, ונתחב לתוכו באופן תנייני. שלושה נימוקים עיקריים הוצעו לקביעה זו:
- כיוונו של מסע הכיבוש המתואר בפסוק 30 הוא מצפון לדרום, וזהו כיוון מנוגד לכיוון שבו הלכו בני ישראל בדרכם לארץ, כפי שמתואר בבמדבר כ"א, ולכן קשה לקבל את דברי נות' שהציע שהשיר חוגג את הניצחון הישראלי על סיחון.
- על פי הממצא הארכאולוגי, בתקופת הברונזה שבמהלכה התרחש כפי הנראה מסעם של ישראל לכנען, לא הייתה התיישבות באזור הרלוונטי. ואולם, טענה זו שנויה במחלוקת ויש הסוברים שאמנם ניתן לזהות עדויות ארכאולוגיות להתיישבות מואבית באזור שמצפון לארנון בתקופת היציאה ממצרים .[8]
- בספר ירמיהו, פרק מ"ח נמצאת מקבילה דומה מאוד לחלק משיר המושלים. מקבילה זו משובצת בספר ירמיהו בתוך קינת לעג על מואב שעומדת להיחרב :[9]
(45) בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְדוּ מִכֹּחַ נָסִים
כִּי אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב וְקָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן:
(46) אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַד עַם כְּמוֹשׁ כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה:
(47) וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם ה' עַד הֵנָּה מִשְׁפַּט מוֹאָב:
החוקרים פירשו את השיר בספר במדבר לאור הפרק בספר ירמיהו, וטענו שכשם שזה האחרון הוא שיר לעג מובהק על מואב, כך גם צריך לפרש את השיר בספר במדבר.
על פי הנימוקים הללו, שיר המושלים הוא שיר לעג למפלת מואב, והוא קורא לה באירוניה לבנות מחדש את העיר חשבון. בהמשך השיר מתואר הניצחון על מואב, נפילת בניה ובנותיה בשבי וחורבן עריה. הפרשנים שאוחזים בשיטה זו סבורים, כי המילים "לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן" שנוספו בפסוק 29 הן שרבוב (כלומר, תוספת מאוחרת) שמטרתו לקשר בין השיר ובין תיאור כיבוש ארץ האמורי שנזכרים באותו הפרק.
השערות שונות הוצעו במחקר לגבי תיארוכו של הניצחון שהביא לכתיבת שיר הלעג. קונפליקטים שונים עם מואב מתוארים לאורך המקרא. בספר שופטים מסופר על אהוד בן גרא שניצח את עגלון מלך מואב: "וַיִּלְכְּדוּ אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְמוֹאָב וְלֹא נָתְנוּ אִישׁ לַעֲבֹר" .[10] בספר שמואל ב מתואר דוד המלך שהכה את מואב: "וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת וַתְּהִי מוֹאָב לְדָוִד לַעֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה".[11]
בתקופת המלך עמרי נאמר: "וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר: וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" .[12] מן המסופר בספר מלכים לא ברור מה היה היקף ה'פשיעה' של מלך מואב בישראל לאחר מות אחאב, אך מצבת מישע שופכת אור על שאלה זו ומתארת כיצד "עמרי מלך ישראל ויענו את מואב ימים רבים..." כפי הנראה, עמרי הטיל את מרותו על מואב, עד שמישע מלך מואב מרד בו בימי אחאב בנו.
לדעת לוין, שיר הלעג על מואב נכתב בימי עמרי, אז כבשו ישראל שטחים נרחבים בצפון מואב, ואילו בַּרטלֶט מעדיף את האפשרות הקדומה יותר, לפיה השיר נכתב בימי דוד המלך, ימים שהתאפיינו בפריחה תרבותית שתואמת את אופיו של שיר המושלים .
הצעתו של פול הנסון עריכה
פול הנסון (Hanson, Paul D) הציע שהשיר הוא שיר ניצחון אמורי על מואב. לטענתו, ההצעה שהשיר חובר בעקבות ניצחון ישראלי על מואב נתקלת בקושי לאור העובדה שהוא לא נזכר כלל בקטעים המקראיים המתארים ניצחון זה, אלא הוכנס לתנ"ך בהקשר אחר לגמרי. או כלשונו של הנסון (בתרגום חופשי):
- פירוש כזה דורש שהמקום של השיר בהקשר של נרטיב הכיבוש ייוותר ללא התייחסות, והעורך האלוהיסטי, שכתב בקיצור על ניצחון עמרי, ישכח לגמרי את קיומו של האירוע וישים את השיר בהקשר היסטורי אחר לגמרי...[13]
הנסון מציע לחזור לגישה הקלאסית, לפיה השיר הוא שיר ניצחון אמורי על מואב, שנכנס אל תוך הסיפור המקראי כדי להוכיח את העובדה ההיסטורית שסיחון הוא זה שכבש את השטח מידי מואב לפני הכיבוש הישראלי, כפי שנאמר במפורש בפסוק 26. השיר אומץ על ידי ישראל במסורת שעברה על פה וקיבל משמעות מחודשת כאשר נוצרו סכסוכים על שטחים בעבר הירדן, למשל בתקופת יפתח – ספר שופטים פרק יא. במקרים אלה השיר שימש כראיה לכך שהישראלים לא לקחו מידי המואבים את השטחים שמצפון לארנון.
פירוש מילולי לשיר עריכה
בשיר המושלים מספר מילים וביטויים קשים להבנה. להלן כמה ביאורים לביטויים קשים בשיר:
"אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן" (פסוק 28) הפסוק מדבר על האש שיצאה מחשבון. בתרגום השבעים נכתב "אכלה ערי מואב בלעה במות ארנון". במות ארנון הם המקומות הגבוהים הנמצאים בקרבת נחל ארנון, או השטח המישורי שמצפון לארנון. לוין הציע שמדובר על "במות בעל" שנזכרת בפרק הבא (וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם).[14]
"וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא" (פסוק 30). המילה "וַנִּירָם" קשה וסתומה וניתנו לה פירושים רבים. המפרשים התלבטו אם הכוונה לשם עצם או לפועל. רש"י בעקבות תרגום אונקלוס פרש: "מלכות ועול שהיה למואב בחשבון אבד משם". על פי זה המילה "ונירם" היא שם עצם שפירושו – המלכות שלהם. פירוש זה מתבסס על המילה "ניר", החוזרת פעמים רבות במקרא במשמעות של עול לדוגמה: מלכים א', י"א, ל"ו: "וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם". מלכים ב', ח', י"ט: "וְלֹא אָבָה ה' לְהַשְׁחִית אֶת יְהוּדָה לְמַעַן דָּוִד עַבְדּוֹ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ לָתֵת לוֹ נִיר לְבָנָיו כָּל הַיָּמִים".[15]
פירוש נוסף שהוצע למילה "וַנִּירָם" קושר אותה למונח "ניר" הבא בקשר לחרישת השדה. לפי פירוש זה, המילה מציינת פועל שמשמעותו 'חרשנו' מחשבון עד דיבון, בהקבלה להמשך הפסוק – 'וַנַּשִּׁים' – הפכנו לשממה מנופח עד מידבא .[16]
בתרגום השבעים גרסו במקום "וַנִּירָם"– "ונינם" כלומר "וזרעם" של מואב אבד.
"וַנַּשִּׁים" – לדעת רוב המפרשים הכוונה היא לפועל בגוף ראשון: "הפכנו שממה" .[17]
לשונו הקשה של שיר המושלים, תורמת תרומה נכבדה למגוון הרחב של הדעות שנאמרו כדי לפרשו, ולסימני השאלה הרבים הקיימים באשר לזמנו, מיקומו ומהותו של שיר זה.
הערות שוליים עריכה
- ^ להרחבה על המושג משל: Levine, B., Numbers, The Anchor Bible, Doubleday, 2000 עמודים 102-103.
- ^ וכך פירשו גם רש"י, חזקוני, אב"ע. ועוד.
- ^ א' כהנא, תורה נביאים וכתובים עם פירוש מדעי, ירושלים תשכ"ט, עמ' 68.
- ^ חיים גלעד, "שיר המֹשלים", בית מקרא כג' א (תשל"ח), עמ' 12.
- ^ M. Noth, Numbers (OTL), London, 1968, עמ' 164-165.
- ^ אחת הבעיות עם הצעה זו היא שהקרב בין ישראל לאמורי התרחש ביהץ, אך העיר הזו כלל לא נזכרת ברשימת הערים הנכבשות בפסוק 30.
- ^ Bartlett, John R, "The historical reference of Numbers 21:27-30", Palestine Exploration Quarterly 101, 1969 עמ' 100-94, (Budd, Philip J, Numbers (WBC, עמ' 245-244, לוין, לעיל הערה 1, עמ' 109-99.
- ^ Hanson, Paul D, "The Song of Heshbon and David's 'Nîr'", Harvard Theological Review 61, 3 1968 עמ' 29
- ^ גם בישעיה, ט"ו-ישעיה, ט"ז נמצאת קינה דומה בתכנה, אך לא זהה.
- ^ ספר שופטים, פרק ג', פסוק כ"ח.
- ^ ספר שמואל ב', פרק ח', פסוק ב'.
- ^ ספר מלכים ב', פרק ג', פסוקים ד'–ה'.
- ^ הנסון, לעיל הערה 11, עמ' 297-298.
- ^ ספר במדבר, פרק כ"ב, פסוק מ"א.
- ^ להרחבה בעניין זה ראה הנסון, לעיל הערה 8, עמ' 310-320
- ^ ניסן נצר, "ונירם אבד חשבון עד דיבון ונשים עד נפח אשר עד מידבא", בית מקרא יט (תשל"ד), עמ' 101-102, לוין, לעיל הערה 12, עמ' 108
- ^ למשל כהנא, לעיל הערה 3. כהנא הלך בעקבות ראב"ע ורשב"ם בפירוש המילה "ונירם" – פועל שמשמעותו ירינו, השלכנו, אך היו שהציעו גם לראות במילה שם עצם. בתרגום השבעים גרסו ש 'נינם' כלומר זרעם של מואב אבד, ובהקבלה ה"נשים" זרעו הרס במואב כדי להגדיל את חורבנה