שלמה פוליצ'ק

רבי שלמה פּולְיַצֶ'ק (נכתב גם פוליאצ'ק; כונה העילוי ממייצ'ט; א' באדר ה'תרל"ז - כ"א בתמוז ה'תרפ"ח, 14 בפברואר 1877 – 8 ביולי 1928) היה למדן ליטאי שהתפרסם כגאון הלכה, ראש ישיבות לידא ורבנו יצחק אלחנן.

רבי שלמה פוליצ'ק
("העילוי ממייצ'יט")

לידה	1877
פטירה	1928 (בגיל 51 בערך)
תקופת הפעילות	?–1928
רבותיו	חיים הלוי סולובייצ'יק
תפקידים נוספים	ראש ישיבה

תולדות חייו

נולד בכפר סיניציניץ הסמוך לעיירה מייצ'ט (בפולנית: Mołczadź) שבפלך גרודנה של האימפריה הרוסית. יהודי הכפר השתייכו בפועל לקהילת יהודי מייצ'ט, ומכאן כינויו. אביו של פוליצ'ק חכר את סניף הדואר ואת בית המרזח של הכפר. כבן שלוש היה שומע את בני המשפחה לומדים מקרא, וידע להשיב על שאלות המלמד. כבן שלוש וחצי ידע לקרוא. הוא החל בלימודיו בתלמוד תורה בעיירה בגיל חמש עם תלמידים גדולים ממנו בשנים. כבן שש למד גמרא בחדר בעיירה מייצ'ט, ולאחר מכן בתלמוד תורה בעיר נובהרדוק. בגיל שמונה שלחו אביו ללמוד בישיבת סלונים, בה היה למצטיין שבתלמידיה. כבן עשר למד בעצמו, בלי עזרת רב ומורה, גפ"ת בהבנה יתירה.

כבן שתים-עשרה, בהסכמת אביו, לקחו אהרן רבינוביץ, תלמיד ישיבת וולוז'ין, לישיבתו. הנצי"ב, ראש הישיבה, בקושי הסכים שיביאו את הילד לפניו לשיחה תלמודית, אולם משהתחיל הקטן להתנגח עמו בהלכה, הוא השתומם. במהירה הצטרף משנהו רבי חיים סולובייצ'יק, שהתרגש מתשובות שהשיב הנער לשאלותיו, וכינה אותו "עילוי שאין דוגמתו" (בישיבת וולוז'ין, על אף שתלמידיה היו ממיטב הכישרונות, לא בכל הזמנים היו עילויים, לא כל אדם שהיה מכונה "עילוי" בסביבתו היה מכונה כך בישיבה, וגם הכינוי "חצי עילוי" היה נחשב בה לתואר גדול). רבי חיים ציווה עליו ללמוד מדי יום עשרה דפי גמרא, ואמר לתלמידיו אהרן רבינוביץ ויצחק צוקרמן לבחון אותו מדי ערב על מה שלמד. בכל ליל שבת בחן אותו רבי חיים במשך חמש שעות על מה שלמד במהלך השבוע. העילוי ממייצ'ט היה לתלמידו החביב של רבי חיים סולובייצ'יק, שאמר עליו: "בדור הזה לא ראיתי כמוהו", "עילוי משונה כמו המייטשיטי לא ראיתי מעולם", "במקום שצינורות החכמה כלים ונגמרים אצלי - שם מתחילים צינורות החכמה של המייטשיטי". ההוקרה של הרב את תלמידו המובהק, וההערצה של התלמיד את רבו המובהק, המשיכה כל חייהם.

כשנה ורבע לאחר שהגיע לישיבה, במלאת לו שלוש-עשרה שנים, הראה לו רבי חיים מראה מקומות בש"ס וברמב"ם ובעוד ראשונים, לעיין בהם. העילוי מצא קושיות ותירוצים, סתר ובנה, ומזה יצאה דרשת הבר-מצווה שדרש לפני גדולי התורה בבית הנצי"ב. הוא הצליח לכוון לדעת רבו ולא החסיר דבר, ורבי חיים אמר שהדרשה ראויה להימסר כשיעור לפני בחורי הישיבה.

לאחר שנסגרה ישיבת וולוז'ין בשנת תרנ"ב, רבי חיים סולובייצ'יק, שהתמנה לרב העיר בריסק, הזמינו אליו והוא קבע את מקום לימודו בבית המדרש "משמר קלויז" שבעיר. כאשר היו מבקרים גדולי תורה את רבי חיים, הוא היה מציג בפניהם בהתלהבות את תלמידו העילוי הממייצ'ט, אולם העילוי לא אהב להוכיח את כשרונותיו בפני אורחים, וגם סבר שאיננו תלמיד חכם. בשנת תרנ"ו למד תקופה קצרה בישיבת סלבודקה, בהמלצת הרב אליעזר יהודה פינקל, אך משלא מצא קורת-רוח באווירה של ישיבת המוסר חזר לבריסק.

בשנת תרנ"ח, ככל הנראה, עבר לווילנה, שם למד ב"קיבוץ" - קבוצת בחורים שלמדו הוראה אצל הרב חיים עוזר גרודזנסקי. בשנת תר"ס (1900) כיבדוהו לדרוש הדרן לסיום הש"ס. חג הסיום נמשך שבוע שלם, בהשתתפות כל בתי המדרש שבעיר וכל גאוני וילנה. במהלכו העילוי ממייצ'ט עבר באופן גאוני מסדר לסדר, וממסכת למסכת, ממשיך את ההדרן בכל יום בבית מדרש אחר, עד שעבר על כל מסכתות הש"ס. בשנת תרס"ב, לאחר נישואיו, במאנו להתפרנס מתורתו, הצטרף כשותף לבית-חרושת במינסק, אך לא הצליח בעסקיו.

המחלקה השלישית של ישיבת לידא: ראש הישיבה רבי שלמה פוליצ'ק, המורים לעברית, והתלמידים (1910)

בשנת תרס"ה (1905) הזמינו הרב יצחק יעקב ריינס לכהן כראש ישיבה בישיבתו שבלידא, שם לימד את שתי המחלקות העליונות של הישיבה פוסקים (כדי שיגיעו להוראה), ולשיעוריו היו מגיעים תלמידים מישיבות סמוכות ברוסיה הלבנה ובליטא. לשיעוריו היו מהלכים בחוגי הישיבות המפורסמות האחרות, ונשאו ונתנו בהם מצויני כל הישיבות. גדולי ראשי הישיבות הקרובות היו מגיעים במיוחד ללידא מפעם לפעם ויושבים שם ימים אחדים לקבל תורה מפי העילוי ולשמוח בחידושיו. בין תלמידיו של רבי שלמה פוליצ'ק היו לא מעט תלמידים מוכשרים, מתוכם ארבעה זכו להימנות בין שנים-עשר הבחורים הנבחרים של הקיבוץ של רבי איצלה מפוניבז'. לצד ישיבת לידא נוסד קיבוץ מיוחד לבחורים מוכשרים בוגרי הישיבה, או לבחורים מצוינים יוצאי ישיבות אחרות (בתמיכת הנדבן ר' רפאל גוץ ממוסקבה, חתנו של קלונימוס ויסוצקי), שהקדישו את כל זמנם ללימוד גמרא בלבד, שם רבי שלמה מסר שיעורים יותר מקיפים.

מחמת מלחמת העולם הראשונה, עלייתם של הבולשביקים, ומהומות שפרצו ברחבי מזרח אירופה; ולאחר שנפטר הרב ריינס, נסגרה הישיבה. הוא נדד עם מאה ועשרה מתלמידי הישיבה, משגיח הישיבה, וראשי הישיבה ליליזבטגרד, שם קבעו את הישיבה, ובמשך שש שנים, למרות פוגרומים שהטילו עליו מרה שחורה, מסר את שיעוריו, ותלמידים מרחבי אוקראינה נהרו לשומעם. בעקבות מאורעות הדמים שהיו בעיר במלחמת האזרחים ברוסיה, עזב את העיר עם משפחתו לביאליסטוק, שם לימד במהלך שנת תרפ"ב (1922) בישיבת "בית מדרש גבוה תחכמוני".

באלול ה'תרפ"ב, הוזמן על ידי ראשי ישיבת רבינו יצחק אלחנן שבניו יורק ללמד שם. הוא לימד בישיבה כשש שנים, ושיעוריו הארוכים, שנמסרו לתלמידים שלמדו על מנת לקבל סמיכה לרבנות, היו פתוחים גם לבעלי-בתים, ורבים הגיעו לשומעם. רבי שלמה פוליצ'ק היה פעיל באגודת הרבנים של ארצות הברית, ובתנועת המזרחי. בשנותיו האחרונות משאלותיו העיקריות היו לעלות לארץ ישראל, להוציא לאור את חידושי רבו - רבי חיים מבריסק, ולהגיה לסדר ולהוציא לאור את כתביו שלו.

רבי שלמה פוליצ'ק נפטר בגיל חמישים ואחת מזיהום בשן, לאחר שלא יכל לממן טיפול אצל רופא-שיניים, מכיוון שסירב לקבל את משכורתו בישיבה, עד שכל הרבנים יקבלו את משכורתם. בלוויה ההמונית נאמו ראשי-ישיבות ותלמידיו.

רבי שלמה פוליצ'ק נשא לאשה (בשנת תרס"ב) את חיה רבקה, מלומדה שאופייה טוב ונעים, בתו של הגביר היהודי הכפרי הפשוט ר' אברהם אבא רובינציק, ונולדו להם שני בנים - אהרן ואברהם, ושלוש בנות. אהרן פוליצ'ק היה מתמטיקאי מפורסם, ואברהם פוליצ'ק כיהן כראש הפקולטה ללימודי הרפואה בבית-החולים של "החיילים המשוחררים" בברוקלין. הרב יהודה לייב גולדברג והרב ישראל מובשוביץ היו חתניו של העילוי. נינתו היא רות פולצ'ק מייסדת she codes.

שמו הונצח באחד מרחובות ירושלים – רחוב "העילוי" בשכונת קריית משה.

גאונותו, סדר משנתו, הוראתו, מידותיו

גאונותו

הרב זאב אריה רבינר מנה את התכונות שאפיינו את גאונותו של העילוי ממייצ'ט:

• הסברות שלו מקורן היה בבירור ההולך ומעמיק מתוך צירוף החשבון בעיקר.
• הוא הצטיין בעמקות ההבנה, בחדירה אל תוך תוכם של הדברים, בפיענוח היסודות הנסתרים בהלכה, בחשיפת ההבדלים בדברים הנראים לכאורה דומים זה לזה.
• בכוחו היה לתפוס את העניין ביסודו ובעמקותו עוד בתחילתו. במעוף עין היה תופס דף גמרא, במשך רבע שעה היה מעיין בכמות עצומה של ראשונים.
• כל מה שאמר היה טבוע במטבע של "מעט המחזיק את המרובה". הסברתו הייתה קצרה, סגנונו מדויק, והבעתו מצומצמת.

הן העילוי ממייצ'ט (החריף) והן העילוי הוויסקובי (הבקיא) מישיבת סלבודקה היו תופסים דף גמרא חיש כברק. אלא שבעוד העילוי הוויסקובי תפס את הלשון כמו שהיא, את הנוסח, את הצורה, את מקום המילים בעמוד, ויכול היה להעלות בזיכרונו את כל הש"ס עם ידיעת המקום במסכת ובעמוד; הרי שהעילוי ממיצ'ט תפס את העניין, את התוכן, את הנשמה, את העיקר, את השקלא וטריא.

העילוי ממייצ'ט לא החשיב את עצמו לבקי בחדרי התורה, אולם סבר שיש בסלו אותן ידיעות שהוא צריך לכל עניין ועניין. בימי בחרותו בבריסק, עבר שם גאון שהיה מפורסם בבקיאותו, ורבי חיים מבריסק כיבדו לומר דברי תורה לפניו ולפני תלמידיו. הגאון הביא מאמר מהתלמוד הירושלמי והיקשה עליו קושיה עצומה. העילוי ממייצ'ט אמר שאין דבר זה בירושלמי. הגאון התרגז וביקש להביא ספר תלמוד ירושלמי, ונתנו לפני השומעים. העילוי הציץ בספר, ואמר שהפירוש הוא להפך מדברי הגאון. הגאון השתתק. לימים סיפר העילוי ממייצ'ט לתלמידו, שמעולם לא ראה את הירושלמי ההוא, אלא שלפי הבנתו את שכל התורה, היה ברור לו שאין התלמוד הירושלמי יכול לומר דבר כזה.

אם ידע, למשל, את דברי ר' עקיבא בדיני תפילה או תרומה, יכול היה לשער, מה תהיה סברתו בענייני טומאה קודם שיקרא את דבריו. וכך יכול לראות מראש את הלכות הרמב"ם או תירוץ של ר' עקיבא איגר או "קצות החושן" בדיני גיטין, על פי מה שפסקו חכמים אלו בהלכות עדות. דבר זה הפליא אותנו, וגם הפחידנו ממש בחריפות הבנתו מראש בדברים שעוד לא נאמרו... מוחו העדין הכיל ביליוני שיפוטים ונתיבות, שנעו במאות אפשרויות בבת אחת. על כל שאלה, שאנו תלמידיו, שאלנוהו, השיב תיכף ומיד את התשובה הנכונה.

— הירש ליב גורדון, העילוי רבי שלמה פוליאצ'יק זצ"ל (ספר לידא)

בילדותו למד בעצמו אלגברה, גאומטריה, וטריגנומטריה. בצעירותו בווילנה היה קורא ספרי ספרות ומדע, והתפרסם כמומחה גדול במשחק השחמט. מסופר עליו שבתוך שעות ספורות היה לומד ספרי מתמטיקה על בוריים, ופרופסורים למתמטיקה היו פונים אליו בבעיות מסובכות. היו לו ידיעות מקיפות בהנדסה, בספרות רוסית ובמקצת הגרמנית, וברפואה (ידיעות שהצניע).

לדברי תלמידו חיים גראסבארד, שלום-בית שרר בין כל קנייניו הרוחניים: תורה ונחלת אבות מצד זה - ומדע ודברי שירה מצד זה, צולל היה עם שחר בש"ס ופוסקים, ממשיך בצהרים ביצירה ובחידוש, ומעריב ערבים בקריאה - והכל בהרמוניה נהדרת ונשגבת.

סדר משנתו והוראתו

שיעוריו היו מקיפים סוגיות גדולות ועמוקות. לפי תלמידו הרב ניסן וקסמן, סדר משנתו היה כדלקמן: ראשית כל היה עובר במחרשת שכלו על פני סוגיית גמרא, מסקלה בהבליטו את הקושיות שנתקשו בהם הראשונים וגדולי האחרונים, והולך ומטיל בה ספקות חדשים, גם בדברים מוסכמים ומקובלים; אזי יורד לעומקה של ההלכה ומתוך תוכה של הסוגיה מעלה סברא נפלאה בפשטותה, שאינה נראית עדיין בעלת ערך, ורוקמה בסוגיית הגמרא, עד שהסוגיה לובשת פנים חדשות ומאירות; אחרי כן הולך לסוגיה אחרת שלכאורה אינה שייכת לקודמת, ומרבה להטיל בה ספקות ומיישבה על פי הסברא הראשונה, וכן הלאה מוסיף סוגיות חוליות חוליות, והכל על יסוד סברתו המרכזית, עד שמגיע למרום מחשבתו המבהיקה על כל הסוגיות; ולפעמים לא היה רק מתרץ ומיישב את הסוגיה, אלא כובש דרך חדשה, והסוגיה מתחדשת לגמרי על ידי באורו, ולא נשאר שום מקום לקושיות ופירוקים של כמה מגדולי הדורות.

לפי תלמידו הרב זאב אריה רבינר, רוב דבריו היו מבוססים על הרמב"ם, ומטרתו העיקרית הייתה לתרץ את הרמב"ם מהסתירות שבתלמוד, ליישב רמב"ם אחד עם משנהו, או להסיר את השגת הראב"ד על הרמב"ם. היו זמנים שבהם בנוסף לשיעוריו היה מלמד פעם בשבוע דף גמרא, ולהסברת הפשט הבהיר היה מצרף הברקות קצרות, שנעמו לבני הישיבה. הרב ריינס החשיב את שיעוריו אלו למעלה גדולה, בסוברו שללמד דף גמרא קשה יותר מאשר ללמד סוגיה.

הרב חיים עוזר גרודזנסקי אמר על חידושיו, שאפילו במקום שסברות העילוי ממייצ'ט נראות משונות, צריך להתבונן בהם להבינם כמו בדברי גדולי האחרונים.

מידותיו

תלמידיו של רבי שלמה פוליצ'ק הירבו לספר על מידותיו התרומיות: ענוותנותו, צניעותו, התרחקותו מן הגדולה והשררה, הכבוד שרחש לכל אדם ללא יוצא מן הכלל, טהרת לבו, התהלכותו עם תלמידיו באהבת אמת וידידות נפשית, דיבורו בשקט ובנחת ובנימוס ובנעימות. רבי שלמה פוליצ'ק היה סבור שתכונותיו ומידותיו של הרב הם הצינורות העיקריים למסירת תורתו לתלמידיו. כתב עליו הרב דוב רבל:

כולנו הכרנו והוקרנו את אצילותו הרוחנית, את היופי הפנימי המפכה מתהום נשמה של אמת וצדק, אך גם בהיותו אתנו לא הגענו ליסוד של גנזי נפשו, של מערכי לב של שריד זה של בני העליה... כולנו ידענו בהירות מחשבתו, טהרות רוחו, אהבתו את הבריות, המדה הגדושה של "סור מרע ועשה טוב" שלו, אולם מתחת לכל אלה הסתתר ר' שלמה הרוחני והמוסרי, כוכב שחק רחוק מן הארץ, דרכיה וצרכיה, כח מוסרי נערץ ונשמה מלאה הרמוניה נפלאה של האמת, הצדק והיופי של תורת נצח.

— הרב דוב רבל, שקעה חמה (אידנו, ניו-יורק תרפ"ט)

חיבוריו

שער חידושי העילוי ממייצ'ט (תש"ז)

היו עמו בכתובים כאלף וחמש מאות רשימות שהעתיקו תלמידיו משיעורים שמסר בישיבת לידא במקצועות שונים בהלכה. במהלך נדודיו מיליסבטגרד לביאליסטוק נגנבו כל כתביו. תלמידו הירש ליב גורדון תיאר היאך חוברו סיכומי השיעורים:

היינו אנחנו מתאספים (לאחר השיעור) בכדי לבנות מחרסי-זכרונות בודדים את כל בנין השיעור. רוב התלמידים זכרו אך משהו, ביחוד את החלק הראשון. אולם יחידי סגולה זכרו את הכל ועל ידם יכולנו לרדת לסוף דעתו של מורנו. אחרי שחזרנו על הפלפול כמה פעמים, וכמובן בצעקות ומריבות של תורה, ישבו הכתבנים שבנו ורשמו את הכל במחברות. העתקה אחת מסרנו תמיד לרבנו למשמרת.

— הירש ליב גורדון, ההד, שנה ז, חוברת יב, ע' י

לדברי הרב אליהו ברוך ברקובסקי, למחרת השיעור היו התלמידים מגיעים לביתו לשאול ממנו מה שחסר להם בהבנת השיעור וזיכרון הדברים כסדרם, והוא היה חוזר לפניהם בדרך קצרה את העיקרים והיסודות מהשיעור, והמה כתבו את הדברים ונתנו לו, והוא עבר על הכתב, תיקנו והוסיף עליהם.

לאחר מותו בשנת ה'תש"ז הוציא חתנו, הרב יהודה לייב גולדברג, תשעים ושניים סימנים על נושאים שונים בש"ס, הערוכים על פי סיכומים של שיעוריו, שמסר בלידא ונכתבו על ידי תלמידיו ונמצאו ברשותם, בשם חידושי העילוי ממייצ'יט. במהדורות מאוחרות של הספר נוספו עוד כשמונה-עשר סימנים, הלקוחים מתוך סיכומי שיעורים שמסר בניו-יורק. חלק מתלמידיו לא נענו ועזרו בהוצאת ספר חידושיו, כי סברו שהמקצת מן המקצת שנותר בכתב יד של אחרים אינו אלא מעט דברים שלמים, והיתר קטעי דברים שאינם נהירים. סיכומים של כמה משיעוריו הוצאו לאור בספר "שיעורי ראשי ישיבות ליטא" בהוצאת מוסד הרב קוק, ה'תשס"ט.

מתלמידיו

• משה ביתן (ביטנסקי)
• יוסף צבי רימון
• זלמן ארן
• הרב מנחם פר
• הרב זאב אריה רבינר
• הירש ליב גורדון
• הרב ניסן וקסמן
• הרב ישראל טבק
• הרב אלימלך ירחמיאל איתמר

• הרב חיים פנחס שיינברג
• הרב נתן מאיר וכטפוגל

• הרב מרדכי קירשלבום
• פרופסור חיים דב מנטל

לקריאה נוספת

• ההד, שנה ז, גיליון יב, ע' ו-יב, ירושלים אלול תרצ"ב.
• ספר לידא, ע' 114-113; 124-122, תל אביב תש"ל (1970).
• הרב מאיר בר-אילן, מוולוז'ין עד ירושלים חלק רביעי עמוד 1371 ואילך, תל אביב, תרצ"ט-ת"ש (החומר שב ונדפס בחידושי העילוי ממייצ'יט המקושר להלן, מהדורה ראשונה עמ' 11 ואילך).
• הרב ניסן וקסמן, לדמותו של הגאון ר' שלמה פוליאצ'יק ז"ל, תלפיות, שנה ו, חוברת א-ב, ע' 35-3, ניו-יורק ניסן תשי"ג.
• הירש ליב גורדון, כישרונות העלוי לאור הפסיכולוגיא, ההד, שנה ח, חוברת א, ע' כג-כח, ירושלים תשרי תרצ"ג.

קישורים חיצוניים

ספריו

• חידושי העילוי ממייצ'יט - מהדורה ראשונה, ניו יורק תש"ז, באתר היברובוקס
• חידושי העילוי ממייצ'יט - מהדורה רביעית, חיפה תשמ"ט, באתר היברובוקס

אודותיו

• אידנו - חוברת מיוחדת של "הדנו" לזכרו של הגאון ר' שלמה פאליאטשעק זצ"ל, כסלו ה'תרפ"ט, באתר היברובוקס
• הרב זאב אריה רבינר, הגאון רבי שלמה פוליאטשק, הצופה, 9 בינואר 1948 (ההמשך כאן, הצופה, 9 בינואר 1948)
• אסף בראון, קווים לביוגרפיה של ר' שלמה פוליצ'ק, "העילוי ממייצ'ט", אסיף, כרך ט', איגוד ישיבות ההסדר, תשפ"ג, עמ' 606–660, באתר ספריית אסיף
• דוד תדהר (עורך), "הרב שלמה פוליצ'ק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יח (1969), עמ' 5326
• אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' שלמה פאליאטשעק זצ"ל", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 94, באתר היברובוקס
• פולאצ'יק, ר' שלמה ב"ר יוסף, בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 75–76 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1273–1274).
• הרב שלמה פוליצ'ק באתר ישיבה יוניברסיטי (באנגלית)
• רבי שלמה פוליאצ'ק, קברו ופרטים נוספים באתר kevarim.com (באנגלית)
• שלמה בן יוסף פוליאצ'ק (1877-1928), דף שער בספרייה הלאומית

מדיה וקבצים בנושא שלמה פוליצ'ק בוויקישיתוף