שמחת הרגלים
מצוות שמחת הרגלים (או שמחת יום טוב) מחייבת לשמוח בשלוש הרגלים, פסח שבועות וסוכות (ושמיני עצרת). התורה מצווה, כחלק ממצוות השמחה, שעל האדם לא לשמוח לבדו אלא לשמח עמו את בני משפחתו ואת העניים.
| מקרא | דברים, ט"ז, י"ד |
|---|---|
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שביתת יום טוב, פרק ו', הלכות י"ז–כ"ד |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן תקכ"ט |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה נ"ד ספר החינוך, מצווה תפ"ח |
  | |
עיקרה של מצוות שמחה, בזמן שבית המקדש קיים, הוא לאכול בשר קרבן (בדרך כלל קרבן שלמים, המכונים שלמי שמחה).
מקור המצווה עריכה
החיוב לשמוח ברגלים מפורש בתורה בנוגע לחג השבועות,[1] ומפורט במיוחד בנוגע לחג הסוכות:
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה', כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ.
בנוגע לחג הפסח לא נאמרה שמחה בתורה, אולם להלכה גם בחג הפסח ישנו חיוב שמחה. הראשונים דנו במקורו של חיוב זה, וביארו שהוא נלמד משאר הרגלים בהיקש או בגזרה שווה.[3]
במדרש נאמר שבחג הפסח השמחה אינה מפורשת בתורה משום שהתבואה נידונה בו, והאדם עדין אינו יודע אם היא תצמח כראוי, וכן מפני שמתו בו המצרים. בשבועות נאמרה שמחה אך רק פעם אחת משום שהתבואה כבר צמחה אך הפירות עדין נדונים ולא ברור אם יצמחו, ולעומתם בסוכות השמחה מודגשת במיוחד משום שסוכות הוא לאחר שאדם יצא זכאי בדינו בראש השנה וביום הכיפורים, ולאחר שכל תבואתו ופרותיו כבר צמחו ונאספו הביתה.[4]
דיני המצווה עריכה
ערך מורחב – שלמי שמחה
בזמן שבית המקדש היה קיים, המצווה כללה חובת הקרבת שלמי שמחה (בנוסף לעולת ראייה ושלמי חגיגה) בשביל אכילת בשר בחג. בתלמוד הבבלי נאמר שלאחר שבית המקדש נחרב, יש לשמוח במועד בשתיית יין. רבי יהודה מוסיף שיש לשמח כל אחד בשמחה הראויה לו: שתיית יין לאיש, ובגדים חדשים לאשה.[5] הראשונים נחלקו האם חיוב השמחה בשאר דברים שאינם בשר קרבן הוא חלק ממצוות השמחה דאורייתא, כדעת הרמב"ם,[6][7] או שמצוות השמחה דאורייתא אינה מתקיימת אלא בבשר קרבן, ובזמן הזה השמחה בשאר דברים היא מדרבנן בלבד, כדעת תוספות.[8]
הרמב"ם[7] פסק שגם נשים מחויבות במצווה זו. האחרונים נחלקו האם חובת המצווה מוטלת גם על הנשים, או שהיא מוטלת על הגברים לשמח את נשותיהם. מחלוקת נוספת היא לגבי חיוב מצוות שמחה בראש השנה, שנחשב לחג אך אינו משלושת הרגלים.
בנוסף לכך כתב הרמב"ם:
...וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט"ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר (הושע ט') זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם, ושמחה כזו קלון היא להם...
שמחת בית השואבה עריכה
- ערך מורחב – שמחת בית השואבה
בחג הסוכות הייתה שמחה יתירה, ובבית המקדש היו מנגנים ורוקדים כל הלילה.
טעמי המצווה עריכה
בספר החינוך כתב שהשמחה היא מצרך נפשי חיוני לאדם, ולכן ישנה מצווה לשמוח בזמנים מיוחדים, בהם יש לזכור את חסדי ה', ועל ידי כך השמחה לא תיגרר למחוזות לא רצויים.
קישורים חיצוניים עריכה
- הרב אוהד פיקסלר, שמחת יום טוב, בבית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון
- שמחת יום טוב, באתר עולמות
- מצות שמחת יום טוב, באתר "דין"
הערות שוליים עריכה
- ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"א
- ^ ראו גם ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק מ'
- ^ תוספות, מסכת חגיגה, דף ח', עמוד א', ד"ה ושמחת; ספר יראים, מצווה תכ"ז, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- ^ פסיקתא דרב כהנא, פיסקא לט (פיסקא אחריתא דסוכות), ד"ה ושמחת בחגך. ראו גם בדברי הרב אליעזר מלמד, שמחת חג הסוכות - האחדות והשלום מתוך פניני הלכה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ט, עמוד א'
- ^ ספר המצוות, עשה נ"ד
- ^ 1 2 משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שביתת יום טוב, פרק ו', הלכה י"ז
- ^ תוספות, מסכת מועד קטן, דף י"ד, עמוד ב', ד"ה עשה