שמיני עצרת

חג יהודי החל בכ"ב בתשרי

שמיני עצרת הוא חג מקראי ויום טוב החל בכ"ב בתשרי, למחרת היום השביעי והאחרון של חג הסוכות. הוא מתקיים אמנם בסמיכות לסוכות ונחשב כהמשך שלו מצד אחד,[1] אך מצד שני נחשב כחג נפרד[2] ושייך בעיקרו לימים נוראים[3] ולא לשלוש רגלים. המאפיין הבולט של שמיני עצרת הוא אמירת תפילת הגשם והפיוטים הנוספים אליה, כמו שפעת רביבים, אף ברי אותת וזכור אב.

שמיני עצרת
תזכורת למתפללים לומר "משיב הרוח" החל משמיני עצרת, ובמקביל "ותן ברכה" עד ז' בחשוון
תזכורת למתפללים לומר "משיב הרוח" החל משמיני עצרת, ובמקביל "ותן ברכה" עד ז' בחשוון
סוג שלוש רגלים עריכת הנתון בוויקינתונים
סיבה ”שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַ-ה'; בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַ-ה', עֲצֶרֶת הִוא--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.”
מתקשר עם תפילת גשם, הושענא רבה (היום האחרון של סוכות), שמחת תורה (חג רבני מאוחר הנחוג בארץ ישראל באותו יום)
מועד
תאריך

כ"ב בתשרי ה'תשפ"ה

יום חמישי 24 באוקטובר 2024
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בארץ ישראל חל באותו יום גם חג שמחת תורה, וזהו השם הפופולרי והמוכר יותר ליום זה, אולם אין מדובר באותו החג; שמיני עצרת הוא חג מקראי, ואילו שמחת תורה קשור למנהגי קריאת התורה ומוזכר לראשונה רק בתקופת הגאונים. בארצות חוץ לארץ, שבהן חוגגים את חג שמיני עצרת במשך שני ימים בגלל תקנת יום טוב שני של גלויות, מציינים את שמחת תורה ביום החג השני. בשל כך יום החג הראשון נקרא בחו"ל בשמו המקורי "שמיני עצרת", ואילו יום החג השני מכונה "שמחת תורה".

מקור החג עריכה

התורה מציינת את החג בהמשך לתיאור חג הסוכות:

וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (ט"ו בתשרי) מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, וְחַגֹּתֶם חַג לַה' שִבְעַת יָמִים.

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר אֶחָד, אַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם. מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם, לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם - כַּמִּשְׁפָּט. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד, מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ.

החג מצוין בתורה גם בספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ו ופסוק ל"ט.

תאריך החג עריכה

שמיני עצרת הוא אחד משני חגים מקראיים (לצד שבועות) שהתורה לא נוקטת במפורש בתאריך שבו עליהם לחול. התורה מציינת את תאריך ט"ו בתשרי ליום החג הראשון של סוכות, הנמשך לפי אותם פסוקים במשך שבעה ימים, ומצווה שביום השמיני יתקיים חג נוסף.

על פי החישוב הפשוט, חג זה צריך להתקיים בתאריך כ"ב בתשרי, אך בשני מקומות בתנ"ך נראה שהחג חל בכ"ג בתשרי[4]. הסבר אפשרי לכך הוא שבתחילת ימי בית שני הקפידו על ההלכה "אל יעל איש על המזבח בשבת כי אם עולת השבת" המופיעה בספר ברית דמשק, ולכן "דילגו" על השבת והמשיכו לקיים את ימי החג על קרבנותיהם למחרת. קיום הלכה זאת היה גורם לשני החגים הנמשכים שבעה ימים, סוכות ופסח, להימשך שמונה ימים בפועל[5]. כאשר הפרושים התירו חלק מאיסורי השבת שנהגו בזמן נחמיה[6] ואף הקריבו קורבן פסח בשבת[7], הוצרכו לתרץ את הפסוקים באופן שונה[8] והפכו את היום לאסרו חג[9].

משמעות החג עריכה

המונח "עצרת", פירושו "אספה", בעיקר לצורך תפילה והקרבת קרבנות. ביום ה"עצרת" המלאכה אסורה. יש המפרשים[10] ש"עצרת" מבטאת התכנסות מן הסוכה אל הבית. גם יום שביעי של פסח נקרא בתורה "עצרת"[11], וכן חג השבועות נקרא כך בפי חז"ל.

להבדיל משאר החגים, בהם מובלטים הניסים והנפלאות שעשה אלוהים לעם ישראל, בשמיני עצרת אין ציון של מאורע היסטורי מסוים אלא החג מוקדש לשמחה באלוהים[12].

פתיחת עונת הגשמים עריכה

מלבד המשמעות הדתית, לחגים במקרא יש גם צד חקלאי, המתבטא בחג הסוכות בכינוי "חג האסיף": ”וְחַג הָאָסִף בְצֵאת הַשָנָה בְאָסְפְךָ אֶת־מַעֲשֶיךָ מִן־הַשָדֶה” (שמות, כ"ג, ט"ז).

תקופה זו היא תחילת ימות הגשמים בארץ ישראל, לכן נהוג בשמיני עצרת לומר את תפילת הגשם, המציינת את תחילת עונת הגשמים ובקשת שנה ברוכה. כמו כן, ביום זה מתחילים להזכיר את ירידת הגשמים בתפילת עמידה, באמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם".

בבית המקדש התקיימו בימי סוכות ושמיני עצרת מנהגים נוספים הקשורים במים, כגון ניסוך המים, שמחת בית השואבה ואמירת הושענות. יסודם של מנהגים אלו קדום ככל הנראה.

חג לעם ישראל עריכה

אחד ההסברים המפורסמים שניתנו למשמעותו של החג מבוסס על דברי חז"ל בגמרא,[13] ולפיו שמיני עצרת מבטא את קשר האהבה המיוחד בין הקדוש ברוך הוא לישראל, בשונה מימי חג הסוכות שיש בהם מאפיינים המבטאים אוניברסליות. לפי חז"ל זהו ההסבר לעובדה שבחג הסוכות מקריבים בבית המקדש שבעים פרים (כנגד שבעים אומות העולם) ובשמיני עצרת מקריבים פר אחד כנגד עם ישראל בלבד.

פז"ר קש"ב עריכה

פז"ר קש"ב הוא סימן תלמודי[14] המציין שישה דינים שבהם נבדל חג שמיני עצרת מחג הסוכות. דינים אלו מבטאים את היותו של שמיני עצרת "רגל בפני עצמו" לעניינים מסוימים, בניגוד לשביעי של פסח שהוא ממש חלק מחג המצות.

  • פַּיִּס – בבית המקדש היה נהוג להטיל גורל (פיס) בין עשרים וארבע משמרות הכהונה על הקרבת המוספים בכל יום מימי הרגלים (את קורבן התמיד הקריבו לפי הסדר המפורש בדברי הימים[15]). על קרבנות חג הסוכות נערכה הגרלה אחת על כל השבוע, ואילו בשמיני עצרת נערך הגורל הרגיל.
  • זמן – ברכת הזמן, המוכרת יותר כברכת שהחיינו הנהוגה בחגים. ברכה זו נאמרת רק ביום הראשון של החג, ולמרות זאת היא נהוגה גם בשמיני עצרת.[16]
  • רגל – פירושים רבים מובאים בדברי הראשונים. כך, למשל, רש"י[17] הסביר שהכוונה ב"רגל" היא שאין יושבים בסוכה בשמיני עצרת (בארץ ישראל).[18] פירוש אחר, אף הוא משל רש"י,[19] הוא "שאין שם חג סוכות עליו". וביארו התוספות: "ורוצה לומר דבברכת המזון והתפילה מזכירין שמיני עצרת ולא סוכות".[20] רבינו חננאל והרי"ף פירשו ששמיני עצרת דוחה את האבלות (השלושים). ועוד מספר פירושים נוספים.
  • קרבן – קרבנות שמיני עצרת שונים מקרבנות חג הסוכות. בסוכות מקריבים פרים רבים (בין 13 ל-7), 2 אֵילִים (=הזכר בכבשים) וארבעה עשר כבשים מדי יום, ואילו בשמיני עצרת מקריבים פר אחד, אַיִל אחד ו-7 כבשים.
  • שיר – בכל ימי חג הסוכות היו הלויים אומרים, בבית המקדש על הדוכן, מזמורי תהילים המדברים "על עסקי מתנות עניים מפני שזמן אספה הוא ועת ליתן לקט שכחה ופאה ומעשרות שישמעו ויפרשו בעין יפה" (רש"י). בשמיני עצרת השיר הוא לא מסדר שירי החג אלא שיר לעצמו: "למנצח על השמינית"[21] (אלא אם כן חל בשבת, שאז נדחה מפניה[22]). ומוסיף רבנו תם: בימי החג לא היו אומרים שיר שלם אלא חציו היום וחציו מחר, ובשמיני עצרת היו אומרים שיר שלם. פירוש מחודש ל'שיר' מביא הרוגאצ'ובי: השיר הוא הלל.
  • ברכה – גם בזה נחלקו הראשונים. על פי רש"י, זו ברכת המלך ומקורה מהתוספתא: "ברכה לעצמו שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך", וברכת המלך הייתה בשמיני עצרת בלבד. רבנו תם מפרש שהכוונה ב'ברכה' היא הזכרת שמיני עצרת בברכת המזון ובברכות התפילה והקידוש.

סוכה בשמיני עצרת עריכה

הגמרא דנה בשאלה לגבי ישיבה בסוכה בשמיני עצרת בחוץ לארץ. מצד אחד, מהתורה יש לשבת בסוכה שבעה ימים בסוכות, אך מאידך, היום השמיני בחו"ל הוא ספק שביעי של סוכות (שהרי הוא היום השביעי אם מתחילים לספור את הימים החל מיום טוב שני של גלויות, אבל הוא היום השמיני אם מתחילים לספור מתחילת החג). מסקנת הגמרא להלכה היא: ”מיתב יתבינן, ברוכי לא מברכינן”. כלומר, יושבים בסוכה אך לא מברכים[23].

בשולחן ערוך[24] נפסק להלכה כמסקנת הגמרא, וכך דעת הגר"א, שיש לשבת ולישון בסוכה. אולם המשנה ברורה מציין שהמנהג הרווח הוא לאכול בסוכה אך לא לישון בה. ישנם רבים הנוהגים לשבת באופן חלקי, כגון ביום אך לא בלילה, לקדש בסוכה ולאכול בבית, או אף לא לשבת כלל. מרבית הפוסקים יצאו נגד מנהגים אלו, אולם יש שלימדו עליהם זכות ובחוגים חסידיים אף אדמו"רים נהגו כן[25].

תפילות החג עריכה

בקהילות בארץ ישראל שאומרות פיוט, בניגוד לשאר ימים טובים שבהם תמיד אומרים את הפיוטים של יום טוב ראשון, נוהגים לומר דווקא את היוצרות של יום שמחת תורה, בשל עיסוקם בקריאת התורה של היום השני, שהיא הנהוגה בשמיני עצרת בארץ ישראל.

תפילות שמיני עצרת עריכה

במעריב ליל שמיני עצרת, אומרים במנהג אשכנז המערבי "שמיני אותותיו ומעשיו בספר כתובים" מאת יוסף בן נתן חזן, הכולל ביכור בעניין שמחת בית השואבה. במנהג המזרחי אומרים "אעניד לך תפארה והלל" לדניאל בן יעקב. בליל יום טוב שני בחו"ל, אומרים בשני המנהגים "את יום השמיני", החתום יצחק.

ביום שמיני עצרת אומרים בשני מנהגי אשכנז, במנהג איטליה וכן במנהג ירושלים, יוצר "אם כאישון ננצרת", המיוחס לר' אלעזר הקליר. במנהג אשכנז המזרחי אומרים אופן "אראלים ומלאכים" לאמתי בן שפטיה, ואילו במנהג המערבי לא אומרים אופן. בשני המנהגים אומרים זולת "אמונים אשר נאספו". בנוסח איטליה אומרים רשות לנשמת צמאה נפשי לאברהם אבן עזרא.

ביום טוב ראשון בחו"ל, קוראים בתורה "כל הבכור" או "עשר תעשר"[26] ומפטירים בברכת שלמה.[27]

במוסף של שמיני עצרת אומרים תפילת גשם. בניגוד לשאר ימים טובים, לא נהוג בקהילות האשכנזים לומר קרובה בחזרת הש"ץ של שחרית.[28] לפי מנהג אשכנז המזרחי נוהגים לומר יזכור, ולפי מנהג המערבי אומרים מתנת יד.

תפילות שמחת תורה עריכה

ביום טוב שני של גלויות, שהוא יום שמחת תורה, וכן ביום טוב היחיד בארץ ישראל, קוראים פרשת וזאת הברכה ומפטירים בתחילת ספר יהושע.[29]

אומרים בשני מנהגי אשכנז יוצר "אשרי העם שלו ככה", החתום שמואל. במנהג אשכנז המערבי אומרים אחריו יוצר "אשריך ישראל מי כמוך". במנהג אשכנז המערבי אומרים אופן "אשריך אם קדוש" למנחם בן אביתר, ובמנהג המזרחי אומרים "אשנבי שחקים" החתום אמיתי יחי. בשני המנהגים אומרים זולת "אז בקשב עניו" למשה בן שמואל. בנוסח איטליה, ביום טוב שני חוזרים על צמאה נפשי כדאתמול, ואומרים יוצר "אמרת רנן אערוכה".

בשמחת תורה עושים הקפות בסוף התפילה בלילה, וכן בבקר לפני קריאת התורה. בחו"ל, ברוב הקהילות לא עושים הקפות בכלל, ואילו בהרבה קהילות נוסח ספרד, עושים הקפות בערב אבל לא בבקר. יש מבחר פיוטים הנאמרים במשך ואחרי ההקפות לשמחת תורה, וכן יש רשויות מיוחדות לחתן התורה וחתן בראשית. יש לציין את פיוט "אשריך הר העברים" לר' אברהם אבן עזרא, הנדפס בנוסח אשכנז המזרחי מיד אחרי ברכת ההפטרה בשמחת תורה, קודם שמתחילים את ההפטרה.[30]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בענייני עלייה לרגל: הקרבת עולת ראייה, שלמי שמחה ושלמי חגיגה, וכן איסור בל תאחר. מלבד זאת הוא נקרא "יום טוב האחרון של חג" ולכן מי שנודר למשך החג אסור עד אחרי שמיני עצרת(תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ו', הלכה א').
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ז, עמוד א'. ראה להלן.
  3. ^ ישראל קנוהל, השבת והמועדות בתורת כהונה ובחוקי אסכולת הקדושה (עמוד 130), שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כרך ז' (ה'תשמ"ג). כנה ורמן, לגלות נסתרות: פרשנות והלכה במגילות קומראן, עמוד 278. יואל בן נון, זכור ושמור, עמוד 249 ועמוד 271.
  4. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ז', פסוק י', המקביל לספר מלכים א', פרק ח', פסוק ס"ו. ספר נחמיה, פרק ח', פסוק י"ח-פרק ט', פסוק א'.
  5. ^ יורם ארדר, התקדימים לדחיית זבח פסח מפני ערב שבת בשיטת ענן (עמוד 161), ציון, כרך נ"ב חוברת ב' (ה'תשמ"ח).
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ג, עמוד ב'.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ו, עמוד א'.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט', עמוד א'.
  9. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק א', הלכה א'.
  10. ^ תרגום המיוחס ליונתן במדבר כ"ט ל"ה
  11. ^ דברים טז ח
  12. ^ כמבואר בפסיקתא דרב כהנא, פיסקא כ"ח, ס"ט
  13. ^ מסכת סוכה, דף נ"ה, עמוד ב'.
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ח, עמוד א'. הסימן ללא פירוט מוזכר בעוד מקומות.
  15. ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ד.
  16. ^ מסכת סוכה, דף מ"ז א וב.
  17. ^ מסכת סוכה, דף מ"ח, עמוד א'.
  18. ^ הערוך לנר (שם) הוסיף גם את מצוות לולב וניסוך המים שאינם נוהגים בשמיני עצרת.
  19. ^ מסכת ראש השנה, דף ד', עמוד ב'.
  20. ^ הובא במאירי בראש השנה בשם "יש אומרים", והאבודרהם תפילות של סוכות, בשם "יש מפרשים".
  21. ^ מסכת סופרים פי"ט.
  22. ^ כך הוכיח בשו"ת פנים-מאירות ח"א סימן ס"ג.
  23. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ז, עמוד א'.
  24. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרס"ח, סעיף א'.
  25. ^ עולם כמנהגו נוהג : פרקים בתולדות המנהגים, הלכותיהם וגלגוליהם / יצחק (אריק) זימר, פרק ח' - ישיבה בסוכה בשמיני עצרת בקהילות אשכנז.
  26. ^ יש חילוקי מנהגים איפה להתחילה ביום חול, אבל בשבת כולם מתחילים ב"עשר תעשר" מפני שאין מספיק פסוקים לחלק את "כל הבכור" לז' עליות (חוץ מאיטלקים שמתחילים בשבת "כי ימכר לך אחיך העברי"). ראו: דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור סוכות, עמ' כג בהקדמה.
  27. ^ ברוב הקהילות ספר מלכים א', פרק ח', פסוקים נ"דס"ו, אצל האיטלקים פרק ח', פסוק נ"ד עד פרק ט', פסוק א', ובנוסח רומניא בפרק ח', פסוק נ"ד עד פרק ט', פסוק ה'.
  28. ^ במנהג אשכנז הקדום, שנשמר בעת החדשה רק בקהילת וורמייזא עד לזמן האחרון, אמרו "אחות אשר לך כספת" לר' אלעזר הקליר.
  29. ^ הגמרא (מסכת מגילה, דף ל"א, עמוד א') קובעת: "יו"ט האחרון קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור ומפטירין (מלכים א ט, א) ויהי ככלות שלמה, למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין (מלכים א ח, כב) ויעמד שלמה." עם זאת, בסדר רב עמרם גאון (דפוס ווארשא תרכ"ה, חלק א, דך נב ע"א) מובא ש"יש שמפטירין בראש יהושע ויהי אחרי מות משה עבד ה' עד רק חזק ואמץ", המתארת את מה שהתרחש מיד אחרי מות משה. במשך ימי הביניים, היו קהילות שנהגו בשני המנהגים, והיום נוהגים כולם להפטיר ביהושע. במחזור רומניא, ונציה רפ"ג, דף תכט ע"א, מופיעה הפטרת "ויעמד שלמה", ואם כן ברור שעדיין היו שנהגו כן במאה ה-16.
  30. ^ מחזור גולדשמידט, עמ' 467. הפיוט נמצא בכתבי יד אחרי ההפטרה, ולא ברור למה נדפס באמצע ההפטרה, ויכול להיות שנדפס כך בטעות.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.