שמחת עניים
שמחת עניים הוא שמו של קובץ השירים השני מאת המשורר העברי נתן אלתרמן, אשר ראה אור בארץ ישראל המנדטורית בשנת 1941, ונחשב לאחת מפסגות יצירתו של אלתרמן.
![]() | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | נתן אלתרמן |
שפת המקור | עברית |
סוגה | שירה |
הוצאה | |
הוצאה | הוצאת מחברות לספרות |
שנת הוצאה | 1941 |
מספר עמודים | 97 |
מחזור השירים כתוב בלשון כמו־תנ"כית ומכיל שבעה פרקים ובהם כמה עשרות שירים שבהם פונה המספר (ה"מת") אל אהובתו (ה"בת"). תוכן השירים חידתי וקשה להבנה ולפירוש, והקובץ כולו נחשב מאז פרסומו לאחת היצירות המסתוריות והמסובכות לפירוש בספרות העברית. חוקרי ספרות רבים פרסמו פירושים משלהם לקובץ.
שםעריכה
הצירוף, "שמחת עניים", נלקח משיר המלחמה של שמואל הנגיד 'אלוה עוז', המספר על הניצחון הבלתי-צפוי במלחמה בין צבא ממלכת גרנדה, שבראשו עמד שמואל הנגיד, לבין צבא אלמריה, שבראשו בן עבאס, המשנה למלך, אויבו האישי של הנגיד.
וְיוֹם שִׁשּׁי בְּרֹאשׁ אֵלוּל בְּעֵינַי / כְּיוֹם תִּשׁעָה בְּאָב אוֹ הָעֲשָׂרָה,
וְסוֹפוֹ יוֹם גְּאֻלָּה, יוֹם שְׂמָחוֹת, / כְּיוֹם שִֹמחַת עֲנִיִּם בַּקְּצִירָה.— שורות 118-119[1]
פרשנותעריכה
מרדכי שלו סבר שקובץ השירים – שנכתב בארץ ישראל בתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה – עוסק ביחסי היהדות ההיסטורית והציונות, כשהאחרונה גואלת את עם־ישראל אך עלולה להמית את היהדות. לעומתו, רחל כצנלסון-שזר ואידה צורית סברו שהמדובר באומה היהודית אל מול ההיסטוריה שלה. עוזי שביט סבר שהספר מבוסס על "החרדה לגורל העם היהודי" ולגורל תרבות המערב אל מול כיבושי גרמניה הנאצית.[2] לפי פירוש אחר השירים עוסקים בקנאתו של המספר המת לאהובתו החיה, ולפיכך במרכז קובץ זה עומדת שאלת ההתמודדות האנושית עם המוות והאופן בו בכל זאת גובר הרצון לחיים, גם אם הוא רק 'שמחת עניים'.
כברבות מיצירותיו האחרות של אלתרמן, נודע בקובץ השירים תפקיד חשוב למוטיב "השיבה המנצחת", שבה הצד שהפסיד או גורש או נדחה שב מאוחר יותר כמנצח.
רמזים ספרותייםעריכה
בשירים רמזים רבים למקורות יהודים שונים ואף לשירי שייקספיר.
בשירים שביצירה שמחת עניים נעשה שימוש, הן באופן מפורש והן ברמיזות, בכתבי התנ"ך, בסידור התפילה, ובטקסטים מעולם המסורת היהודית. למשל בשיר המבוא "שמחת עניים" – "כִּי בָּא מַשְחִיתְךָ" עשוי להילקח מהפסוק "ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף" (שמות י"ב י"ג), וכן: "וּמַשוֹט מַפְחִידִי יָגַעְתָּ / וְאֶת בְּנִי יְחִידִי רִגַעְתָּ / וְכוֹחֵךְ כְּחָרָש רִקַעְתָּ / וְאֵין עֵד וְעוֹזֵר רָק אַתְּ", שבהן רמיזה לעקדת יצחק שנמנעה.
וב"שיר המחול" המופיע בהמשך: "צוֹעָקָה צוֹעָקָה אַהֲבַת הָעַיִט", המחזירה את שטף הרגשות ממעמד של עקידה למעמד של ברית בין הבתרים ("וירד העיט על הפגרים, וישב אותם אברהם". בראשית ט"ו, י"א), כאשר המושג "אהבת העיט" מוצג כאן כאוקסימורון, שכן ה"אהבה" באה דווקא מידי העיט המבשר על המוות.
לקריאה נוספתעריכה
- זיוה שמיר וצבי לוז (עורכים), הפואמה המודרניסטית ביצירת אלתרמן, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1991
- מרדכי שלו, "מי מפחד משמחת עניים?", אלפיים 5 (עמ' 152–206) ו־6 (עמ' 211–253), עם עובד, 1992
- עלי אלון ויריב בן-אהרון (עורכים), "שמחת עניים – מסכת", מחברת שדמות 14 (עמ' 33–167), הקיבוץ המאוחד ומדרשת אורנים, ה'תשס"א 2001
- עוזי אורנן, "הבלשנות בשירות הספרות: פיענוח הדימויים ב'שמחת עניים'", בתוך משה בר-אשר (עורך), מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים מוגשים לשלמה מורג (עמ' 255- 237), ירושלים: המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם באוניברסיטה העברית ומוסד ביאליק, ה'תשנ"ו 1996
- הלל ברזל, מן הסתום אל המפורש, "שמחת עניים" לנתן אלתרמן, רמיזות לתנ"ך ורמזים לשייקספיר, הוצאת עקד, 1997
- עוזי שביט, לא הכל הבלים והבל – החיים על קו הקץ על פי אלתרמן, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007
קישורים חיצונייםעריכה
- מאמרי פרשנות על קובץ השירים "שמחת עניים" באתר נתן אלתרמן
- אברהם בלבן, קץ מות האב, באתר הארץ
- דן מירון, שמחת עניים | התפרצותה של יצירת המופת | פרסונה מוחשית | באתר הארץ, אפריל 2020
הערות שולייםעריכה
- ^ עוזי שביט, שירה מול טוטליטריות, חיפה: אוניברסיטת חיפה, ה'תשס"ג 2003
- ^ צור ארליך, גאולה וחורבן, אסון וששון: פסח של אלתרמן ומרד הגטאות, באתר מידה, 27 במרץ 2015