שמחת עניים
שמחת עניים הוא שמו של קובץ השירים השני מאת המשורר העברי נתן אלתרמן, אשר ראה אור בארץ ישראל המנדטורית בשנת 1941, ונחשב לאחת מפסגות יצירתו של אלתרמן.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | נתן אלתרמן |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | שירה |
| הוצאה | |
| הוצאה | הוצאת מחברות לספרות |
| שנת הוצאה | 1941 |
| מספר עמודים | 97 |
מחזור השירים כתוב בלשון כמו־תנ"כית ומכיל שבעה פרקים ובהם כמה עשרות שירים שבהם פונה המספר (ה"מת") אל אהובתו (ה"בת"). תוכן השירים חידתי וקשה להבנה ולפירוש, והקובץ כולו נחשב מאז פרסומו לאחת היצירות המסתוריות והמסובכות לפירוש בספרות העברית. חוקרי ספרות רבים פרסמו פירושים משלהם לקובץ.
פירוש מקובל הוא כי השירים עוסקים בקנאתו של המספר המת לאהובתו החיה, ולפיכך במרכז קובץ זה עומדת שאלת ההתמודדות האנושית עם המוות והאופן בו בכל זאת גובר הרצון לחיים, גם אם הוא רק 'שמחת עניים'. לפי פירוש אחר קובץ השירים שנכתב בארץ ישראל בתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה עוסק ביחסי היהדות וציונות. כברבות מיצירותיו האחרות של אלתרמן, נודע בקובץ השירים תפקיד חשוב למוטיב "השיבה המנצחת", שבה הצד שהפסיד או גורש או נדחה שב מאוחר יותר כמנצח.
שם השירעריכה
הצירוף, "שמחת עניים", נלקח משיר המלחמה של שמואל הנגיד 'אלוה עוז', המספר על הניצחון הבלתי-צפוי במלחמה בין צבא ממלכת גרנדה, שבראשו עמד שמואל הנגיד, לבין צבא אלמריה, שבראשו בן עבאס, המשנה למלך, אויבו האישי של הנגיד.
וְיוֹם ִשׁשּׁי בְּרֹאשׁ אֵלוּל בְּעֵינַי / כְּיוֹם ִתּשׁעָה בְּאָב אוֹהֲעשׂרָה,
וְסוֹפוֹ יוֹם ֻגְּאלָּה, יוֹם ְשׂמָחוֹת, / כְּיוֹם ִשמחַת עֲנִיִּם בַּקְּצִירָה.— שורות 118-119[1]
רמזים למקורות אחריםעריכה
בשירים ישנים רמזים רבים לשירי שייקספיר וגם למקורות יהודים שונים.
בשירים שביצירה שמחת עניים נעשה שימוש, הן באופן מפורש והן ברמיזות, בכתבי התנ"ך, בסידור התפילה, ובטקסטים מעולם המסורת היהודית. הלל ברזל, בספרו המוזכר להלן, מביא דוגמאות לרמיזות רבות לכתבי הקודש, שאינן מפורשות, בשירים אלה. דוגמאות לכך ניתן לראות כבר בשיר המבוא "שמחת עניים". "כִּי בָּא מַשְחִיתְךָ" עשוי להיות לקוח מהפסוק "ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף" (שמות י"ב י"ג).
דוגמאות נוספות, ניתן למצוא, בין השאר, במילים: "וּמַשוֹט מַפְחִידִי יָגַעְתָּ./וְאֶת בְּנִי יְחִידִי רִגַעְתָּ./וְכוֹחֵךְ כְּחָרָש רִקַעְתָּ./וְאֵין עֵד וְעוֹזֵר. רָק אַתְּ", שבהן רמיזה לעקידת יצחק שנמנעה.
וב"שיר המחול" המופיע בהמשך: "צוֹעָקָה צוֹעָקָה אַהֲבַת הָעַיִט", המחזירה את שטף הרגשות ממעמד של עקידה למעמד של ברית בין הבתרים ("וירד העיט על הפגרים, וישב אותם אברהם". בראשית ט"ו, י"א), כאשר המושג "אהבת העיט" מוצג כאן כאוקסימורון, שכן ה"אהבה" באה דווקא מידי העיט המבשר על המוות.
לקריאה נוספתעריכה
- הלל ברזל, מן הסתום אל המפורש, "שמחת עניים" לנתן אלתרמן, רמיזות לתנ"ך ורמזים לשייקספיר, הוצאת עקד, 1997
- זיוה שמיר, צבי לוז (עורכים), הפואמה המודרניסטית ביצירת אלתרמן, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1991
- עוזי שביט, לא הכל הבלים והבל - החיים על קו הקץ על פי אלתרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד
- מסכת בשם נתן אלתרמן - שמחת עניים בעריכת עלי אלון ויריב בן אהרון, מבוססת על המסה "מי מפחד משמחת עניים" מאת מרדכי שלו, נתפרסמה במסגרת "מחברת שדמות" (מספר 14) בהוצאת הקיבוץ המאוחד המדרשה באורנים, תשס"א 2001
- אורנן עוזי, תשנ"ו, "הבלשנות בשירות הספרות: פיענוח הדימויים ב'שמחת עניים'", בתוך משה בר-אשר (עורך), מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים מוגשים לשלמה מורג, ירושלים: המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם האוניברסיטה העברית, מוסד ביאליק, עמ' 255- 237.
