פתיחת התפריט הראשי
חותם של ששי שנושא את הכיתוב: "בן רע, ששי, יזכה לחיים"

ששי היה פרעה חיקסוסי שמלך במצרים העתיקה בתקופת המאה ה-17 לפנה"ס או המאה ה-16 לפנה"ס, לא ברור האם השתייך לשושלת ה-14 שהייתה השושלת הראשונה של המהגרים מהלבנט שתפסו את שלטון הדלתא של הנילוס, לשושלת ה-15 היא השושלת החיקסוסית המפורסמת, או לשושלת ה-16 שכפי הנראה היו או המשך של החיקסוס בעצמם או וסאלים מצריים מקומיים של החיקסוס שנשאו שמות שמיים אך פעלו מהאזור שמשתרע מדרום למעוזי החיקסוס אך מצפון לתבאי בה ישבו השושלת ה-17. הוצע לזהותו עם סאליטיס (או גם: "סאיטיס", שמות הלניסטיים שניתנו לאדם זה במקום השם המקורי המצרי)[1], מייסד השושלת ה-15 החיקסוסית שמוזכר בכתבי מנתון מהמאה ה-3 לפנה"ס שמצוטטים אצל יוסף בן מתתיהו בנגד אפיון שנכתב במאה הראשונה לספירה כמי ששלט 19 שנה במצרים, המחקר המודרני מתארך את ימיו בין 1720 לפנה"ס ל-1650 לפנה"ס.

תפוצת החרפושיות של ששי כפי שמוכרות לארכאולוגיה כיום

השם המלכותי המצרי של ששי היה "מעיברע" (בתעתיק לאנגלית: Maaibre) שפירושו הוא: "הלב הצודק של רע" שמעיד על אמונה באל רע ויסוד המע'ת. נמצאו מעל 400 חרפושיות שנושאות את שמו של ששי ברחבי כנען (אתרים כמו תל יריחו, תל אל-עג'ול, תל לכיש, תל גזר ותל מיכל בשרון), רבת עמון שבעבר הירדן, באתרים חיקסוסיים מובהקים במצרים התחתונה, ואף במצרים העליונה (אויבת החיקסוס) ונוביה ומציעות כי מלך בין 20 ל-53 שנים, קים ריולט טוען כי לגבי 80% מהחרפושיות לא היה מידע גאוגרפי (כלומר התגלו בחפירות לא מסודרות ברחבי מצרים) בעוד ש-20% שהגיעו ממצרים ומחוצה לה הם סימן לקשרים דיפלומטיים ומסחר של ממלכתו של ששי ומציע כי ששי שלט במשך 40 שנה ועלה לשלטון בסביבות 1745 לפנה"ס[2].

מנפרד ביטק מציע כי חותם שהכיל את השם "שנשק" שנתגלה באווריס כנראה שייך לששי ולא לשליט נפרד שזכה לשם "Shenshek"[3]. ממחקר על החרפושיות של ששי עולה כי הוא לא נשא את שם התואר המצרי "שליט ארץ זרה" ששליטים חיקסוסיים מהשושלת ה-15 כמו סאקיר-הר או חיאן נשאו עמם כדי להבליט את מוצאם הלא-מצרי, ושבניגוד לחיאן שאימץ שם מלכותי מצרי במחצית השנייה של שלטונו, ששי נשא שם שכזה בכל החומר המוכר עליו, כלומר אם היה חיקסוסי הרי שמלך לאחר חיאן וייתכן אף שלפני אפפופיס או ח'מודי שמתוארכים במחקר ליורשיו של חיאן בזה אחר זה, או שלמעשה ששי שייך לשושלת אחרת (ריולט הציע כי מדובר בשליט מהשושלת ה-14 שהיו כנענים שטיפסו לשלטון ותפסו את המושכות מהמצריים אך לא רצו להתפאר במוצאם הזר כמו ממשיכי דרכם מהשושלת ה-15, דונלד רדפורד לעומתו טוען כי אין "שושלת 14" וכי כל 50 השליטים ששויכו אליה ברשימת המלכים מטורינו מימי רעמסס השני הם למעשה גנאלוגיה של השושלת ה-15 ולא שושלת נפרדת שקמה בינם לבין השושלת ה-13 המצרית שאיבדה את שלטונה בצפון מצרים לחיקסוס[4]).

ריולט מציע כי ששי נשא לאישה את טאטי, נסיכה כושית (שריולט טוען שנזכרת בכתבי המארות), כנישואים פוליטיים והוליד עמה את הנסיך נחסי (שמשמעות שמו במצרית היא "כושי" = Nehesy) ואת איפו (Ippu). כפי הנראה נאחסי היה ליורשו של ששי, ומלך שנה אחת או כמה חודשים בסביבות 1705 לפנה"ס לפי ריולט. האגיפטולוג וויליהאם איירס ווארד[5] והארכאולוגית דפנה בן-תור[6] מציעים כי ששי היה מלך חיקסוסי ללא ספק שמלך בין חיאן לאפפופיס. מנפרד ביטק לעומתם טוען כי ייתכן והיה ששי ואסל של החיקסוסים ששלט באזור כלשהו במצרים או בכנען, אף על פי שעצם קיומם של ואסליים של החיקסוס הוא נושא שמוטל בספק במחקר.

אהרון קמפינסקי[7] ודונלד ב. רדפורד[8] הציעו לבחון את הקשר בין ששי לבין דמות בשם "ששי" (Sheshay) מתוך שלושת ילדי הענק שחיו בקריית ארבע/חברון (אתר מבוצר בתקופת הברונזה התיכונה 2 ב'-ג' שמקביל לימי החיקסוס וששי) מספר בראשית ובספר במדבר. כלומר, האם הדמות ההיסטורית של הפרעה הנ"ל הובילה ליצירת הדמות המקראית הזו, שדייוויד רוהל טוען שייתכן שהם אותו האדם[9].

שמו של ששי לא מופיע או שלא נשתמר בפפירוס רשימת המלכים מטורינו בחלק שמתעד את השושלות 13-17 (ממנו השתמרו חלקים בלבד), מה שמונע מהמחקר לדעת היכן לשבצו בכרונולוגיה של מצרים העתיקה. חרפושיות שנושאות את שמו של ששי התגלו אפילו בקרתגו, וייתכן שנעשה בהן שימוש כ-1500 שנים לאחר מותו של פרעה זה.

לקריאה נוספתעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ששי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Salitis". Encyclopædia Britannica Online. 2015. Retrieved 12 November 2015.
  2. ^ Ryholt, Kim (1997). The Political Situation in Egypt during the Second Intermediate Period, c. 1800–1550 B.C
  3. ^ Bietak, Manfred (1991). "Egypt and Canaan during the Middle Bronze Age". Bulletin of the American Schools of Oriental Research (BASOR). 281.
  4. ^ Redford, Donald (1992). Egypt, Canaan, and Israel in Ancient Times. Princeton: Princeton University Press. ISBN 978-0-691-03606-9.
  5. ^ Ward, William A. (1984). "Royal-Name Scarabs". In Tufnell, Olga. Scarab Seals and their Contribution to History in the Early Second Millennium B.C. Studies on Scarab Seals 2. Warminster: Aris & Phillips. pp. 151–192.
  6. ^ Ben-Tor, Daphna (2007). Scarabs, Chronology, and Interconnections: Egypt and Palestine in the Second Intermediate Period. Orbis biblicus et orientalis, Series Archaeologica 27. Fribourg: Academic Press. ISBN 978-3-7278-1593-5.
  7. ^ Kempinski, Aharon (1983). Syrien und Palästina (Kanaan) in der letzten Phase der Mittelbronze IIB – Zeit (1650 – 1570 v. Chr.). Ägypten und Altes Testament, Bd. 4 (in German). Wiesbaden: Harrassowitz. ISBN 978-3-447-02295-8.
  8. ^ Redford, 1992: 257.
  9. ^ Rohl, David (2007). The Lords of Avaris: Uncovering the Legendary Origins of Western Civilization. London: Century. ISBN 978-0-7126-7762-2.