תוכנית חברי הוועדה (1811)

(הופנה מהדף תוכנית המפקח של 1811)
תוכנית 1807 - לפני שאומצה בשנת 1811.

תוכנית חברי הוועדה של 1811אנגלית: The Commissioners' Plan of 1811) היא תוכנית מתאר עירונית לאי מנהטן, שאומצה ב-1811 בהחלטה של בית המחוקקים של מדינת ניו יורק. התוכנית כללה את מבנה הרחובות המתוכנן של העיר ניו יורק בין רחוב 14 במנהטן, ועד הקצה הצפוני של האי, באזור וושינגטון הייטס. זוהי תוכנית הגריד (שתי וערב) העירונית הידועה ביותר.

התוכנית הוצעה ב-1807 על ידי ועדה בת שלושה חברים - גברנור מוריס, עורך הדין ג'ון רותרפורד והמודד סימאון דה ויט. בית המחוקקים מינה את הוועדה לבקשת מועצת העיר ניו יורק, שלא הצליחה לגבש תוכנית מתאר בגלל התנגדויות של בעלי קרקעות וגורמים פוליטיים.

התוכנית התעלמה מפני השטח של האי מנהטן, וקבעה סדרת רחובות ישרים החוצים זה את זה בזוויות ישרות. התוכנית הציעה ש-16 שדרות הנושאות שמות של אותיות או מספרים יחצו את האי מדרום לצפון, במקביל לחופי נהר ההדסון, ו-155 רחובות הנושאים שמות של מספרים יחצו את האי ממזרח למערב.

בהתאם לתוכנית, רוחבה של כל שדרה יהיה 30 מטרים, ובין כל שדרה ושדרה יהיו גושי בניינים שרוחבם 281 מטרים במרכז האי; ובקצוות האי המרחק בין השדרות קצר יותר. הנחת העבודה של המתכננים הייתה שאזורי הרציפים לצד הנהר יהיו יקרים יותר, מאחר שבאותה עת התרכזו המסחר והתעשייה לאורך גדת הנהר, ולכן חלקות האדמה לצד הנהר קטנות יותר.

בהתאם לתוכנית, רוחבם של הרחובות היה 18 מטרים, כאשר בין רחוב ורחוב גוש בניינים שאורכו 61 מטרים.

התוכנית יצרה למעשה כ-2,000 גושי בניינים.

15 רחובות נבחרו כרחובות ראשיים שרוחבם עמד על 30 מטרים (כרוחב שדרה): הרחובות ה-14, 23, 34, 42, 57, 72, 86, 96, 106, 116, 125, 135, 145 ו-155.

על פי התוכנית השדרה החמישית מהווה שדרת האמצע, כאשר מספרי הבתים מתחילים משדרה זו ומשתרעים מזרחה ומערב, והרחובות נקרא בהתאם, "רחוב X מזרח" או "רחוב X מערב" ביחס לשדרה זו.

התוכנית המקורית כללה בנייה רציפה בכל שטחי האי, וההחלטה להקים את סנטרל פארק בין הרחובות 59 ו-110 ובין השדרה השמינית והשדרה החמישית התקבלה רק בשנת 1858.

התוכנית המקורית התקבלה ובוצעה כמעט במלואה (למעט בניית סנטרל פארק), ובהמשך, עם התפתחות העיר והתקדמות הבנייה התמשכה התוכנית צפונה מעבר לרחוב 155, ואף מעבר לנהר הארלם אל תוך רובע הברונקס.

במהלך השנים ניתנו למרבית השדרות (למעט השדרה הראשונה, השנייה, השלישית והשדרה החמישית) שמות. כמו כן נבנו שתי שדרות נוספות שלא היו בתוכנית המקורית: שדרת מדיסון (שנבנתה בין השדרה הרביעית והשדרה החמישית) ושדרת לקסינגטון (בין השדרה הרביעית והשדרה השלישית).

עם התפתחות העיר צפונה, נוספו שדרות נוספות בצפון האי מנהטן: דרך ריוורסייד, שדרת קלרמונט ושדרת ניקולס הקדוש.

שינויים נוספים שנעשו בתוכנית הם הקמת קמפוס אוניברסיטת קולומביה במורנינגסייד הייטס, הקמת קמפוס המרכז הרפואי של אוניברסיטת קולומביה בוושינגטון הייטס, הקמת לינקולן סנטר, מורנינגסייד פארק ומכללת העיר ניו יורק, אשר בשל שטחם כוללים מספר גושי בניינים מאוחדים.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה