וולט ויטמן

משורר אמריקאי בן המאה ה-19

וולט ויטמןאנגלית: Walt Whitman;‏ 31 במאי 181926 במרץ 1892) היה משורר, עיתונאי והומניסט אמריקני.

וולט ויטמן
Walt Whitman
לידה 31 במאי 1819
West Hills, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 במרץ 1892 (בגיל 72)
קמדן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Walter Whitman עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הרליי עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים משמעותיים מלחמת האזרחים האמריקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות עלי עשב, הו רב חובל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1842 עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ דנטה אליגיירי, הומרוס, הנרי דייוויד תורו, ז'ורז' סאנד, ראלף וולדו אמרסון, ג'יימס פנימור קופר, צ'ארלס דיקנס, פייר-ז'אן דה ברנז'ה, ויליאם שייקספיר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה היכל התהילה של ניו ג'רזי (2009) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תחריט דמותו של ויטמן ושורות מ"עלי עשב" 1883

ארבע שנים לאחר מותו הוכרז ויטמן, על ידי לא-אמריקאים, כ"משורר האמריקאי הגדול ביותר" והוא נמנה עם המשוררים המשפיעים והשנויים ביותר במחלוקת בקאנון האמריקאי. עבודותיו תורגמו ליותר מ-25 שפות שונות.

ביוגרפיה עריכה

ויטמן נולד בווסט הילס, הנטינגטון, בגבעות המערביות של לונג איילנד שבניו יורק כבן השני מבין תשעה למשפחת חוואים. אביו היה נגר קוויקרי ואמו ממוצא הולנדי שבקושי ידעה קרוא וכתוב. לאחר שהוריו נכשלו כחקלאים עברה משפחתו לברוקלין בהיותו בן ארבע, שם הוא למד בבית ספר ציבורי במשך שש שנים בלבד עד שבגיל 11 החל לעבוד: תחילה כנער שליח במשרדם של שני עורכי דין, ולאחר מכן כשוליית מדפיס בבית דפוס של העיתון Patriot וכמורה בבתי-ספר בלונג-איילנד.

הוא רכש את השכלתו באופן עצמאי, וקרא רבות את כתבי הומרוס, דנטה ושייקספיר.

בחייו כתב שירים רבים, שחלקם תורגמו גם לעברית ברבות השנים. אוסף שיריו הידוע ביותר הוא "עלי עשב" (Leaves of Grass). ויטמן אהב גברים ונשים וברבים משיריו יש נימה הומוארוטית ברורה.

שירתו של ויטמן מתאפיינת באופטימיות שלה, אך אולי יותר מכך בגאוניות חודרת המנסה לתת תרגום מילולי לחוויה האנושית והקוסמית. עיקר שירתו של ויטמן דנה בנושאים מורכבים ביותר, פילוסופיים, ולרוב אינה מתייחסת בטריוויאליות לשום נושא. עובדה זו הבדילה אותו מרוב משוררי תקופתו, שכתבו שירים תחת ההנחה שמידת העומק של השיר היא רק משנית לצלצול החרוז. אפשר למצוא בפואמה "את הגוף החשמלי אשירה" חקירה מעניינת ומעמיקה של גוף האדם, כאשר המשורר הוגה ביופי שבגוף הגבר ובגוף האישה, ומסיים בהגיגים על גופו שלו.

נראה כי הדבר שוויטמן התפלא עליו יותר מכל הוא היחסים שבין העולם הפיזיקלי (הגוף, הטבע) לבין הגורם שמאפשר חיים בתוך עולם זה, הלוא הוא הנשמה. ויטמן היה רחוק מאוד מהגדרות חותכות על מהות הנשמה, אך בשונה ממשוררים אחרים הוא ניסה לחקור את תפקידה ואת ממשיותה. בעוד שמשוררים סימבוליסטיים משתמשים ב"נשמה" אין ספור פעמים בשיריהם, ומשאירים את המושג בלתי מנומק, כאילו שתפקידה וממשיותה מובנים מאליהם, ויטמן נוהג אחרת: שיריו אינם מבטאים אף מילה כמובנת מאליה, דבר אשר מקנה לשיריו עוצמה מטאפיזית. באשר לדעותיו הפוליטיות אלו מבטאות בדרך-כלל את הליברליזם של המאה ה-19.

בין 14 במרץ ל־18 באפריל 1852 התפרסמה בעיתון Sunday dispatch בהמשכים הנובלה חייו והרפתקאותיו של ג'ק אנגל. הנובלה התפרסמה בעילום שם ורק ב־2017 מצא חוקר של יצירת ויטמן שמחבר היצירה הוא אכן ויטמן[1].

בשנת 1893 פורסמה ביוגרפיה של ויטמן שכתב ג'ון אדינגטון סימונדס, איתו נהג להתכתב תכופות.

ויטמן השפיע על משוררים רבים ובהם אלן גינסברג שאף השתמש בדמותו בשירו סופרמרקט בקליפורניה.

במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, ויטמן נסע לבירה וושינגטון ועבד בבתי חולים בטיפול בפצועים, שירתו בתקופה זו התמקדה לעתים קרובות באובדן ובריפוי כאחד.

לאחר רצח נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן אותו העריץ, חיבר מספר שירים לזכרו: "זה האבק היה פעם איש", "עת הלילך באחרונה תוך החצר פרח" (When Lilacs Last in the Dooryard Bloom'd), "ישקטו המחנות היום" (Hush'd Be the Camps To-Day),"הו רב חובל" (Oh Captain, My Captain). שירו זה האחרון תורגם לעברית והולחן על ידי נעמי שמר לזכרו של יצחק רבין.

אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית[2].

ספריו שתורגמו לעברית עריכה

  • עלי עשב, ליקט ותרגם, אף הוסיף הערות שמעון הלקין, תל אביב, ספרית פועלים, 1984[3]
  • שירת עצמי, תרגם מאנגלית עודד פלד, ירושלים, הוצאת כרמל, 2003[4]
  • שעת-חצות בהירה, תרגם מאנגלית: עודד פלד. הוצאת קשב לשירה, 2010[5]
  • הקדשות, תרגם מאנגלית: עודד פלד. הוצאת קשב לשירה, 2013[6]
  • חייו והרפתקאותיו של ג'ק אנגל: אוטוביוגרפיה שבה ימצא הקורא כמה טיפוסים מוכרים, תרגם והוסיף אחרית דבר עודד פלד. ירושלים, הוצאת כרמל, 2017[7]
  • אל פנים היבשת, תרגם מאנגלית: עודד פלד. הוצאת קשב לשירה, 2020

לקריאה נוספת עריכה

  • עודד פלד, אני שומע את אמריקה שרה, על וולט ויטמן, עיתון 77, גיליון 311, יוני 2006.
  • גלעד מאירי, "וולט ויטמן ואלן גינזברג: מבשרי העידן החדש בשירה", פופואטיקה 1, הוצאת מקום לשירה, 2020, עמ' 173-178.
  • וולט ויטמןעצות לבעלי שאיפות ספרותיות, (מאנגלית: צור ארליך), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ג', 2013.
  • וולט וויטמן – על כתיבה, קריאה וכותבים (מאנגלית: יהודה ויזן) דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך טו', 2022.
  • פול צווייג, "Walt Whitman - The Making Of The Poet", ‏ 1985.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ תרגום: עודד פלד, אחרית דבר, חייו והרפתקאותיו של ג'ק אנגל, כרמל, 2017, עמ' 118, מסת"ב 9789655407235
  2. ^ ארכיון אוסף וולט ויטמן, בספרייה הלאומית
  3. ^ בני הנדל, פרא. בעברית של שבת, כותרת ראשית, 23 בינואר 1985
  4. ^ שמעון זנדבנק, הקוסמוס הוא איש אחד ושמו וולט, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2002
    יצחק לאור, מן הפלח בהיסטוריה, באתר הארץ, 11 ביולי 2002
  5. ^ ארז שוייצר, דברים שבשירה | הים הוא נס תמידי, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2010
    רוני סומק, העשב אין לו סוף, באתר הארץ, 15 ביוני 2011
  6. ^ ארז שוייצר, שירת אמריקה הסואנת של וולט ויטמן, באתר הארץ, 11 בפברואר 2013
  7. ^   רן יגיל, הייתי סקפטי לגבי הנובלה האבודה של וולט ויטמן, אך לשמחתי התבדיתי, באתר הארץ, 22 במרץ 2018