תל יבנה

אתר ארכאולוגי במישור החוף הדרומי של ישראל

תל יבנה הוא אתר ארכאולוגי במישור החוף הדרומי של ישראל. התל הוא אחד התילים הבולטים במישור החוף, ונשקפת ממנו תצפית פנורמית אל הרי יהודה במזרח, הים התיכון במערב וראשון לציון וחולון בצפון.

תל יבנה
היסטוריה
תקופות תקופת הברונזה, תקופת הברזל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°51′56″N 34°44′52″E / 31.865555555556°N 34.747888888889°E / 31.865555555556; 34.747888888889
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שטחו של התל הוא כ־155 דונם. האתר שוכן בדרום העיר יבנה, והוא תחום על ידי כביש 42 ממערב, כביש 410 מצפון ומסילת הרכבת רחובות־אשדוד מדרום וממזרח.

התל נמצא על הדרך הבינלאומית (דרך הים) ממנה למצרים יוצא נתיב אחד, בעוד צפונה מתפצלת הדרך ליפו או ללוד.

מחקר ארכאולוגי עריכה

הממצאים הקדומים ביותר בתל עצמו מתוארכים לתחילת האלף ה־2 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה), וסמוך לו נתגלו קברים מהאלף ה־4 לפנה"ס. בחפירות הצלה שערכה רשות העתיקות ב־2000 וב־2001 במורדות הצפוניים של התל, התגלו שרידים מתקופת הברונזה הקדומה, תקופת הברזל (קברי ארגז וקברים פשוטים), התקופה הפרסית, הביזנטית (בורות אשפה ובהם קנקנים, סירים, עצמות בעלי חיים, אבני פסיפס ומטבעות ארד), הערבית, ומהעות'מאנית. למרות הממצאים הרב־שכבתיים, לא תמיד היה התל מיושב ובחלק מהתקופות שימש כאתר קבורה וסילוק אשפה.[2]

בחפירות הצלה משנת 2019 לבניית שכונה חדשה למרגלות התל נמצא מפעל יין עצום ומורכב מהתקופה הביזנטית. יקב זה הכיל מספר מפעלי כבישה לענבים, מחסני ענק ומפעלים ליצור קנקני אחסון.

באתר נמצא קליע עופרת עתיק מהתקופה ההלניסטית, המוקדש ל"ניצחון הרקלס והאורונאס".[3] זוג אלוהי זה מוכר גם מכתובת מדלוס שהוקשה על־ידי תושבים מיבנה או יבנה-ים לאלוהי העיר.[4] לאור היישוב הפיניקי בעיר, הרקלס מזוהה עם מלקרת הצורי, ו"האורונאס" מזוהה עם האל הכנעני חורון.[4] עדויות לסחר עם פיניקיה התגלו בתל מהתקופה הפרסית עד התקופה ההלניסטית.[5]

ימי הביניים עריכה

בתקופה הצלבנית, ב-1–1140, הקים "מלך ירושלים" פולק מאנז'ו מצודה על התל כחלק משרשרת המצודות שהגנו על ממלכתו מהכוחות המצריים שישבו באשקלון. שרידי המצודה ששמה אז היה איבלין ניכרים עד היום בראשו של התל מצפון לשרידי המסגד. הצלבנים הקימו גם כנסייה גדולה על ראש התל, שנבנתה ככל הנראה על ידי משפחת איבלין (עליה נמנה האביר באליאן מאיבלין) שקיבלה את העיר ואת המצודה למשמורת מידי המלך פולק מאנז'ו. לאחר כיבוש המקום בידי הממלוכים ב־1244 הפכה הכנסייה למסגד שכונה "המסגד הגדול" (אל ג'מעה אל כבירה). כמאה שנים לאחר מכן הקימו הממלוכים מינרט בצמוד למסגד, וזהו הממצא הבולט ביותר בתל עד היום. בצידו הצפוני של המינרה חקוקה כתובת הקדשה לאמור:

בשם אללה הרחמן והרחום, ציווה לבנות את המגדל המבורך הזה הוד מעלתו הסולטאן המלומד והאמיר הגדול א־סייאפי בשתאך א־נאצרי בראשית חודש רביע שנת שבע מאות שלושים ושמונה.[6]

התאריך בכתובת מקביל לשנת 1337. המסגד עצמו פוצץ בהוראת אלוף פיקוד הדרום משה דיין. במחצית הראשונה של שנת 2010 שופץ המינרה על ידי עיריית יבנה ורשות העתיקות, בעלות של 417,000 ש"ח.[7] העבודות כללו שימור וייצוב הנדסי, השלמת אבנים חסרות, הסרת כתובות גרפיטי והתקנת תאורה.

ממצא נוסף מהתקופה הוא גשר מעל נחל שורק העומד עד ימים אלו. הגשר מקביל לגשר ג'ינדאס על שמו היישוב גינתון ליד לוד, ושימש את דרך הדואר.

בעקבות עבודות פיתוח ובניה, החלו חפירות ארכאולוגיות בתל. נמצאו גתות מהתקופה הביזנטית והפרסית. תוכנן להקים פארק ארכאולוגי באתר.[8]


גלריה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא תל יבנה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראו עריכה בערך "יבנה"
  2. ^ תל יבנה
  3. ^ נחשף קליע עופרת נדיר הנושא כתובת מאגית לניצחון, באתר אוניברסיטת בן־גוריון, ‏8 בדצמבר 2022
  4. ^ 1 2 W. F. Albright, The Canaanite God Ḥaurôn (Ḥôrôn), The American Journal of Semitic Languages and Literatures 53, 1936, עמ' 5
  5. ^ אלי הדד, ליאת נדב-זיו, יוסי אלישע, גלית טל, ליאור ראוכברגר, דבורה סנדהוס, A תל יבנה, שטח, חדשות ארכיאולוגיות 133, 2021
  6. ^ תל יבנה
  7. ^ עידן יוסף, הצריח יואר וייראה למרחוק; תל־יבנה יהפוך לאתר תיירותי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 16 בינואר 2010
  8. ^ נחשף מפעל ענק לייצור יין, שפעל ביבנה לפני כ-1,500 שנה, באתר ynet, 11 באוקטובר 2021