תל יבנה
תל יבנה הוא אתר ארכאולוגי במישור החוף הדרומי של ישראל. התל הוא אחד התילים הבולטים במישור החוף, ונשקפת ממנו תצפית פנורמית אל הרי יהודה במזרח, הים התיכון במערב וראשון לציון וחולון בצפון.
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
תקופת הברונזה, תקופת הברזל  |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 31°51′56″N 34°44′52″E / 31.865555555556°N 34.747888888889°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   תל יבנה  מצפון: __ מועצה אזורית גן רווה ממזרח: __ מועצה אזורית חבל יבנה מדרום: __ מועצה אזורית ברנר, __ מועצה אזורית חבל יבנה ממערב: הים התיכון | |
  | |
שטחו של התל הוא כ־155 דונם. האתר שוכן בדרום העיר יבנה, והוא תחום על ידי כביש 42 ממערב, כביש 410 מצפון ומסילת הרכבת רחובות־אשדוד מדרום וממזרח.
מחקר ארכאולוגיעריכה
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא מקור המידע בעריכה מ־2010,[1] מאז התבצעו חפירות בתל.הממצאים הקדומים ביותר בתל עצמו מתוארכים לתחילת האלף ה־2 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה), וסמוך לו נתגלו קברים מהאלף ה־4 לפנה"ס. בחפירות הצלה שערכה רשות העתיקות ב־2000 וב־2001 במורדות הצפוניים של התל, התגלו שרידים מתקופת הברונזה הקדומה, תקופת הברזל (קברי ארגז וקברים פשוטים), התקופה הפרסית, הביזנטית (בורות אשפה ובהם קנקנים, סירים, עצמות בעלי חיים, אבני פסיפס ומטבעות ארד), הערבית, ומהעות'מאנית. למרות הממצאים הרב־שכבתיים, לא תמיד היה התל מיושב ובחלק מהתקופות שימש כאתר קבורה וסילוק אשפה.[2]
באתר נמצא קליע עופרת עתיק מהתקופה ההלניסטית, המוקדש ל"ניצחון הרקלס והאורונאס".[3] זוג אלוהי זה מוכר גם מכתובת מדלוס שהוקשה על־ידי תושבים מיבנה או יבנה-ים לאלוהי העיר.[4] לאור היישוב הפיניקי בעיר, הרקלס מזוהה עם מלקרת הצורי, ו"האורונאס" מזוהה עם האל הכנעני חורון.[4] עדויות לסחר עם פיניקיה התגלו בתל מהתקופה הפרסית עד התקופה ההלניסטית.[5]
ימי הבינייםעריכה
בתקופה הצלבנית, ב-1–1140, הקים "מלך ירושלים" פולק מאנז'ו מצודה על התל כחלק משרשרת המצודות שהגנו על ממלכתו מהכוחות המצריים שישבו באשקלון. שרידי המצודה ששמה אז היה איבלין ניכרים עד היום בראשו של התל מצפון לשרידי המסגד. הצלבנים הקימו גם כנסייה גדולה על ראש התל, הכנסייה נבנתה ככל הנראה על ידי משפחת איבלין (עליה נמנה האביר באליאן מאיבלין) שקיבלה את העיר ואת המצודה למשמורת מידי המלך פולק מאנז'ו. אך כיבוש העיר על ידי הממלוכים ב־1244 היא הפכה למסגד שכונה "המסגד הגדול" (אל ג'מעה אל כבירה). כמאה שנים לאחר מכן הקימו הממלוכים מינרט בצמוד למסגד, וזהו הממצא הבולט ביותר בתל עד היום. בצידו הצפוני של המינרה חקוקה כתובת הקדשה לאמור:
התאריך בכתובת מקביל לשנת 1337. המסגד עצמו פוצץ בהוראת אלוף פיקוד הדרום משה דיין. במחצית הראשונה של שנת 2010 שופץ המינרה על ידי עיריית יבנה ורשות העתיקות, בעלות של 417,000 ש"ח.[7] העבודות כללו שימור וייצוב הנדסי, השלמת אבנים חסרות, הסרת כתובות גרפיטי והתקנת תאורה.
בעקבות עבודות פיתוח ובניה, החלו חפירות ארכאולוגיות בתל. נמצאו גתות מהתקופה הביזנטית והפרסית. תוכנן להקים פארק ארכאולוגי באתר.[8]
גלריהעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- אלי הדד, ליאת נדב-זיו, יוסי אלישע, גלית טל, ליאור ראוכברגר, דבורה סנדהוס, תל יבנה, שטח A, חדשות ארכיאולוגיות 133, 2021
- ליאת נדב-זיו, אלי הדד, יוסי אלישע, גלית טל, רבקה בן שלוש, יעל גורין-רוזן, אורית צוף, דבורה סנדהוס, דור גולן, תל יבנה, שטחים B ו-D, חדשות ארכיאולוגיות 133, 2021
קישורים חיצונייםעריכה
- מאיה רונן, יבנה. עיר עם תחתית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2 בדצמבר 2022
הערות שולייםעריכה
- ^ ראו עריכה בערך "יבנה"
- ^ תל יבנה
- ^ נחשף קליע עופרת נדיר הנושא כתובת מאגית לניצחון, באתר אתר אוניברסיטת בן־גוריון, 8 בדצמבר 2022
- ^ 1 2 W. F. Albright, The Canaanite God Ḥaurôn (Ḥôrôn), The American Journal of Semitic Languages and Literatures 53, 1936, עמ' 5
- ^ אלי הדד, ליאת נדב-זיו, יוסי אלישע, גלית טל, ליאור ראוכברגר, דבורה סנדהוס, A תל יבנה, שטח, חדשות ארכיאולוגיות 133, 2021
- ^ תל יבנה
- ^ עידן יוסף, הצריח יואר וייראה למרחוק; תל־יבנה יהפוך לאתר תיירותי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 16 בינואר 2010
- ^ נחשף מפעל ענק לייצור יין, שפעל ביבנה לפני כ-1,500 שנה, באתר www.ynet.co.il, 2021-10-11