מלקרת

אל כנעני, בעל צור

מלקרתאלפבית פיניקי: 𐤌𐤋𐤒𐤓𐤕) היה האל הראשי של העיר הכנענית־פיניקית צור. השם מלקרת הוא קיצור של "מלך־קרת", מלך העיר.[1] אחד משמותיו האחרים היה בעל צור.[2] מלקרת נחשב לאבי יורדי הים.[3] בתכונותיו ובפולחנו הוא היה דומה או זהה לבעל הכנעני.

מלקרת
𐤌𐤋𐤒𐤓𐤕
דמותו של מלקרת על חצי שקל צורי
דמותו של מלקרת על חצי שקל צורי
כינוי בעל צור
תרבות פיניקים, כנענים, קרתחדשתים
אלים מקבילים הרקלס
פסלון של מלקרת, המאה ה־7 לפנה"ס

במיתולוגיה ובהיסטוריוגרפיהעריכה

מלקרת הקביל להרקלס היווני.[4] הרודוטוס הזכיר בכתביו את "הרקלס הצורי", הוא מלקרת.[5] הוא סיפר שכהני מלקרת בצור העידו לו שכשהעיר נוסדה בסביבות 2,700 לפנה"ס, נוסד גם מקדש מלקרת־הרקלס בעיר.[6] בתאסוס הקדומה, שנוסדה על־ידי פיניקים שנסעו בחיפוש אחר אירופה ובראשם תאסוס (אנ') הפיניקי, הוקם מקדש למלקרת בו נעבד, וכל זה קרה לפני ימיו של הרקלס אמפיטריאון.[6] בכך, לדברי הרודוטוס, נבדל הרקלס האל, הוא מלקרת, שקורבנותיו מוקרבים לו כבן אלמוות, מהרקלס בן התמותה, שקורבנותיו מוקרבים לו כגיבור מת.[6] פאוסניאס סיפר גם הוא שאנשי תאסוס הם ממוצא פיניקי, ואנשי האי סיפרו לו שבעבר עבדו הרקלס זהה לזה שהצורים עובדים, אך לאחר שנכללו בין היוונים אימצו את פולחן הרקלס בן אמפיטריאון.[7]

פאוסניאס הוסיף שבעיר אריתראי (אנ') היה מקדש עתיק ביותר להרקלס, בו פסל הרקלס לא היה דומה לפסלים יווניים אלא לפסלים "מצריים", והאל הגיע לאותו מקום על דוברת עץ מהעיר צור, שעוד נמצאת במקדש.[8] אותו הרקלס אולי נקרא "הרקלס מהדקטילים האידאיים (אנ')" שהיו לו מתחמי קודש באריתראי ובצור.[9]

בממצא הארכאולוגי והאפיגרפיעריכה

בימי שלטון בית תלמי על קפריסין היה בלפט מקדש למלקרת, כפי שמעידה כתובת על מצבה שנמצאה באתר.[10] לאל נידרו הקיפוסים של מלקרת ממלטה. העיר צ'פלו שבסיציליה נקראה על־ידי הפיניקים שיישבו אותה "רש מלקרת", כלומר "הראש המוקדש למלקרת",[11] ועל מטבעות היישוב היווני בעיר נמצאה דמותו של הרקלס.[12]

כאשר יסדו יורדי־הים הצורים את העיר קרתחדשת בצפון אפריקה הפך מלקרת לאל מרכזי בעיר ועל שמו נקרא בין היתר חמלקרת ברקה, אביו של חניבעל. גם השם בומילקר (בפיניקית: בדמלקרת)[13] נגזר משמו של האל. לפי הופעתו בשמות תאופוריים הוא נעבד גם בכתיון,[14] מטוא (אנ'),[15] אנטס (אנ'),[16] אולביה,[17] אביניון,[18] איביזה,[19] קרתחדשת,[20] קונסטנטין,[21] לפטיס מגנה[22] ומכתר (אנ').[23]

 
המצבה הארמית שהוקדשה למלקרת

בהריסות הרומאיות בבורייג' (7 ק"מ מצפון לחלב) נמצאה מצבה (Melqart stele) עם תבליט אל וכתובת ארמית, לפיה את המצבה נדר "בר הדד מלך ארם" ל"מלקרת אדונו", בסגנון דומה לכתובות נדר פיניקיות.[24][25] יש המייחסים את הכתובת לבן־הדד הראשון,[26] אולם פירוש זה שנוי במחלוקת.[27]

לפי חלק מהחוקרים, שמו של האל (בצורה האכדית Mi-il-qar-tu) נזכר בחוזה שנכרת בין אסרחדון למלך צור בעל הראשון (Esarhaddon's Treaty with Ba'al of Tyre), בין האלים שבשמם מקלל אסרחדון את המלך המורד בו;[28] אולם שתי האותיות האחרונות (-qar-tu) מטושטשות ואינן וודאיות.[29]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מלקרת בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 189
  2. ^ KAI 47: הקיפוסים של מלקרת
  3. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 148
  4. ^ ראו הקיפוסים של מלקרתנחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 125
  5. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 160
  6. ^ 1 2 3 הרודוטוס, היסטוריות, 2.44 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  7. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 5, פרק 25, פסקה 12–13 (5.25.12–5.25.13)
  8. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 7, פרק 5, פסקה 5 (7.5.5)
  9. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 9, פרק 27, פסקה 8 (9.27.8)
  10. ^ KAI 43
  11. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפיניקיות, דביר, 1942, עמ' 311
  12. ^ Kephaloidion, Sicily, באתר ancient coins index with thumbnails - WildWinds
  13. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, תש"ב, עמ' 260
  14. ^ KAI 36
  15. ^ KAI 296, 297
  16. ^ KAI 299
  17. ^ KAI 68
  18. ^ KAI 70 (הכתובת הפיניקית מאביניון)
  19. ^ KAI 72
  20. ^ KAI 77, 81, 85, 90, 96
  21. ^ KAI 110
  22. ^ KAI 119, 122, 127, 129, 130
  23. ^ KAI 145
  24. ^ Wayne T. Pitard, The Identity of the Bir-Hadad of the Melqart Stela, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1988, עמ' 3–21 doi: 10.2307/1356783
  25. ^ KAI 201
  26. ^ W. F. Albright, A Votive Stele Erected by Ben-Hadad I of Damascus to the God Melcarth, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1942, עמ' 23–29 doi: 10.2307/1355460
  27. ^ K. A. Kitchen, On the reliability of the Old Testament, Grand Rapids, Mich.: W.B. Eerdmans, Pbk. ed, 2006, מסת"ב 978-0-8028-0396-2
  28. ^ SAA 02 005. Esarhaddon’s Treaty with Baal, King of Tyre באתר Open Reachly Annotated Cuneiform Corpus (ORACC), מתוך Simo Parpola and Kazuko Watanabe, Neo-Assyrian Treaties and Loyalty Oaths (State Archives of Assyria, 2), 1988
  29. ^ S. Langdon, A Poenician Treaty of Assarhaddon: Collation of K. 3500, Revue d'Assyriologie et d'archéologie orientale 26, 1929, עמ' 194