תמים תהיה
תמים תהיה היא מצווה בתורה שנזכרה בספר דברים[1], המופיעה בפרשייה האוסרת לעסוק בענייני כשפים וקסמים. למצווה ניתנו פירושים רבים, חלקם בעלות השלכות הלכתיות, וחלקם בתחום האגדה. ציווי התמימות נחשב לאחד היסודות בהשקפה התורנית ביהדות.
מקור המצווה
עריכהבספר דברים נאמר:
ט כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. י לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. יא וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. יב כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. יג תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
— דברים יח, ט-יג
המשמעות המילולית של תמים היא שלם.[2]
הציווי על התמימות נאמר גם לאברהם אבינו:
וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים
— בראשית יז, א
שלילת חקר העתידות
עריכההגמרא במסכת פסחים דורשת מן הפסוק לאסור שאלה בכלדיים.[3] ראשונים רבים הסבירו שכלדיים הם החוזים בעתידות.[4]
רבים מן המפרשים למדו מכאן אזהרה כוללת להתרחק מן הדרישה אחר העתידות, וציווי לקבל את העתידות מה'. וכך כתב רש"י (דברים יח, יג):
התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו
בתוספות הוזכר מדרש ספרי שלומד מן הפסוק לאסור שימוש בגורלות.[5]
רבים ראו בציווי על התמימות אזהרה כללית להתרחק ממיסטיקה לסוגיה וניסיונות מאגיים להשפיע על המציאות בכלים לא טבעיים.[6]
אסטרולוגיה
עריכהכפי שהוזכר, במסכת פסחים[7] נאמר שאסור לשאול בכלדיים, משום 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'. רבים מן הראשונים פירשו שהכלדיים הם החוזים בכוכבים, כפי שעולה מגמרות רבות.[8] במסכת סנהדרין נתפרש האיסור לא תעוננו על ידי רבי עקיבא באופן שנשמע כמתייחס לאסטרולוגיה.[9]
המקורות השונים הובילו להתפתחות של מספר גישות שונות בקרב חכמי ישראל בשאלת היחס לאסטרולוגיה:
גישתם של הרמב"ם[10] סמ"ג[11] רבינו יונה[12] טור[13] היא שהאסטרולוגיה אסורה משום מעונן. יש שהוסיפו שהיא גם כלולה באיסור לא תנחשו[14]. אחרים, כדוגמת הרמב"ן הר"ן[15] ונימוקי יוסף[16] סברו שדברי רבי עקיבא מוסבים על ניחוש בכוכבים, ולא על החכמה הסדורה של האסטרולוגיה. לשיטתם העיסוק באסטרולוגיה עדיין אסור משום תמים תהיה, כדברי הגמרא בסנהדרין, ורק במצבים שכבר נודע לאדם על תחזיות אסטרולוגיות, הוא רשאי ואולי חייב לחשוש להן, משום שאין לסמוך על הנס. אך העיסוק היזום באסטרולוגיה עדיין אסור.[17] כשיטה זו פסק הרמ"א[18]
בתורת הקבלה של ימי הביניים ישנה קבלה רחבה יותר של תורה זו והתאמתה לרוח היהדות בכלל ולקבלה בפרט, אשר לימים פיתחה מעין גרסה משלה לתורה זו ונקראת לרוב "אסטרולוגיה קבלית". בין אוהדי האסטרולוגיה בקרב חכמי היהדות ניתן למנות את רבי אברהם ברבי חייא הנשיא[19] רבי אברהם אבן עזרא[20] רבי אברהם זכות[21] הראב"ד הראשון ודון יצחק אברבנאל.[22] לדעתם הגמרות הרבות מוכיחות שיש מידה רבה של אמת באסטרולוגיה והיא ראויה להחשב חכמה מדעית. את דברי רבי עקיבא הם מסבירים בדומה לרמב"ן, ולגבי הכלדיים הם מסבירים שמדובר בזן מסוים של אסטרולוגיה שכולל בתוכו תפיסות אליליות. ולמעשה העיסוק באסטרולוגיה איננו אסור, כל עוד הוא איננו חלק מפולחן אלילי והכרה בכוחות אחרים מלבד ה'.[23]
חקירה בנסתרות
עריכהבמדרשי התנאים נדרש הפסוק גם כאיסור לחקור בנסתרות כמו מה היה לפני בריאת העולם, וכן בהנהגת ה' בעולמו והרהור אחר שאלות שכר ועונש.[24] בתנועת החסידות נושא זה הורחב ורבים השתמשו במקור זה כדי לבסס את האיסור לעסוק בפילוסופיה וחקירות שכליות.[25]
מניין המצווה
עריכה
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
לקריאה נוספת
עריכה- המהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התמימות, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
עריכה- ^ דברים יח, יג
- ^ אונקלוס שם; חזקוני שם; רבנו בחיי שם;
- ^ פסחים קיג, ב
- ^ ערוך ערך כלדאי; תוספות שבת קנו, ב; רמב"ן בתשובות המיוחסות רפג.
- ^ תוספות שבת קנו, ב
- ^ ספר חסידים סימן רה; משפטי עוזיאל יו"ד חלק ב סימן כא.
- ^ בבלי פסחים קיג, ב
- ^ ערוך ערך כלדאי; רשב"ם פסחים קיג, ב; תוספות קנו, א ועוד.
- ^ תלמוד בבלי סנהדרין סה, ב
- ^ ”איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן אע"פ שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים, וכל העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה שנאמר לא תעוננו” (משנה תורה, הלכות עבודת כוכבים, פרק י"א, הלכות ח'-ט')
- ^ לאוין נג
- ^ שערי תשובה שער שלישי אות פו
- ^ יו"ד קעט
- ^ זכרון יהודה לר"י בן הרא"ש, סימן צא
- ^ חידושי הר"ן, סנהדרין סה, ב
- ^ סנהדרין טז, ב
- ^ הגהת הרמ"א על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"ט, סעיף ב'
- ^ יו"ד קעט, ב
- ^ מגן וצינה, עמ' 39
- ^ משפטי הכוכבים, ירושלים תשל"א
- ^ ספר היוחסין עמ' 154
- ^ חן מלול, הוויכוח סביב האסטרולוגיה בימי הביניים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, נובמבר 2019
- ^ מאירי סנהדרין סח,א; רלב"ג על התורה ויקרא יט, כו; ספר היוחסין עמ' 154
- ^ מדרש תנאים לדברים פרק יח, יג
- ^ דרך פקודיך מצות לא תעשה יא חלק המחשבה; ליקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה, הלכה ג, אות י.