תפיסות של אלוהים
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
תפיסות של אלוהים במסורות תאיסטיות (אנ'), מונותיאיסטיות, פנתאיסטיות ופאנתיאיסטיות קלאסיות - או של האלוהות העליונה בדתות ההנותאיסטיות - יכולות להתרחב לרמות שונות של הפשטה:
- כיצור כל-יכול, פרטי, על-טבעי, או כהאללה של ישות או קבוצה אזוטרית (אנ'), מיסטית או פילוסופית;
- בתור ה"מוחלט" (אנ'), "הטוב העליון" (Summum bonum), ה"אינסופי המוחלט", ה"טרנסצנדנטי", או הקיום או ההוויה עצמה;
- כקרקע ההוויה, המצע המוניסטי, זה שאיננו יכולים להבין ונשגב מבינתנו.
העדויות הראשונות ששרדו מתפיסות מונותאיסטיות של אלוהים, שנובעות מההנותאיזם והמוניזם (בעיקר בדתות המזרח (אנ')), הן מהתקופה ההלניסטית. מבין החפצים והישויות הרבות שדתות ומערכות אמונה אחרות על פני העידנים תייגו כאלוהיים, הקריטריון היחיד שהם חולקים במשותף הוא ההכרה שלהם כאלוהיים על ידי קבוצה או קבוצות של בני אדם.
פילוסופיה ודת הלניסטית
עריכהאריסטוטליזם
עריכהבמטאפיסיקה שלו, דן אריסטו במשמעות של "הוויה כהוויה". אריסטו סבר ש"הוויה" מתייחסת בעיקר למניעים בלתי נעים (Unmoved mover), והקצה אחד כזה לכל תנועה בשמים. כל מניע ללא תנועה מתבונן ברציפות בהתבוננות משלו, וכל מה שמתאים למשמעות השנייה של "הוויה" בכך שמקור התנועה שלו בעצמו, כלומר נע כי הידע על המניע שלו גורם לו לחקות את המניע הזה (או צריך).
ההגדרה של אלוהים על-ידי אריסטו מייחסת שלמות להוויה זו, וכישות מושלמת, היא יכולה להרהר רק על שלמות ולא על חוסר שלמות; אחרת השלמות לא תהיה אחת מתכונותיו. אלוהים, על פי אריסטו, נמצא במצב של "קיפאון" שאינו נוגע משינוי וחוסר שלמות. "המניע הבלתי נע" דומה מאוד לתפיסת האל שברוב הדתות. הוא הושווה לאדם שמשחק דומינו ודוחף אחד מהם, כך שכל דומינו אחר בסט נדחף גם כן, מבלי שהישות תצטרך לעשות דבר בנידון. למרות שבמאה ה-18, המחנך הצרפתי אלאן קרדק הביא תפיסה דומה מאוד של אלוהים במהלך עבודתו בקודיפיקציה של הספיריטיזם (אנ'), השונה מהפרשנות של אלוהים ברוב הדתות, שבהן רואים שהוא מעורב באופן אישי ביצירתו.
הבלתי מובן
עריכהבהרמטיקה (Hermetica) הפילוסופית היוונית העתיקה, המציאות האולטימטיבית נקראה בשמות רבים, כגון אלוהים, אדון, אבא, שכל (נואוס), הבורא, הכל, האחד וכו'.[1] עם זאת, הייחודי לתפיסה ההרמטית של האלוהות היא שהיא גם הכול (ביוונית: to pan) וגם הבורא של הכול: כל הנבראים קיימים מראש באלוהים,[2] ואלוהים הוא טבעו של הקוסמוס. (בהיותו גם החומר שממנו הוא יוצא וגם העיקרון השולט שמסדר אותו),[3] אולם הדברים עצמם והקוסמוס כולם נוצרו על ידי אלוהים. לפיכך, אלוהים בורא את עצמו,[4] והוא גם טרנסצנדנטי (כבורא הקוסמוס) ואימננטי (כיקום הנברא).[5] רעיונות אלו קשורים קשר הדוק להשקפות הקוסמו-תאולוגיות של הסטואים (אנ').[6]
דתות מונותאיסטיות
עריכההאל האברהמי במובן זה הוא תפיסת האל שנותרה תכונה משותפת לכל שלוש המסורות. אלוהים נתפס כנצחי, כל יכול, יודע כל וכבורא היקום. כמו כן, אלוהים נחשב כבעל תכונות של קדושה, צדק, טובת-כל (אנ') ונוכחות-כל (אנ'). המצדדים באמונות אברהם מאמינים שאלוהים הוא גם טרנסצנדנטי, כלומר הוא נמצא מחוץ למרחב ומחוץ לזמן ולכן אינו כפוף לשום דבר בתוך יצירתו (אנ'), אלא בה בעת אלוהים פרטי, מעורב, מקשיב לתפילה ומגיב למעשיו של היצורים שלו.
אמונה בהאית
עריכההדת הבהאית מאמינה באל יחיד, בר קיימא, בורא כל הדברים, כולל כל היצורים והכוחות ביקום.[7] באמונה הבהאית, אלוהים נמצא מעבר למרחב ולזמן, אך הוא מתואר גם כ"אל אישי, מעבר ליכולת ההבנה האנושית, בלתי גשמי, מקור כל ההתגלות, נצחי, יודע-כל, נוכח-כל ויכול-כל."[8] למרות שאינו נגיש באופן ישיר, אלוהים נראה בכל זאת. כמודע לבריאה, בעל שכל, רצון ותכלית. הבהאים מאמינים שאלוהים מבטא את הרצון הזה בכל עת ובמובנים רבים, כולל גילויים (אנ'), סדרה של "שליחים" או "מחנכים" אלוהיים.[9] בהבעת כוונתו של אלוהים רואים שביטויים אלו מבססים את הדת בעולם. התורה הבהאית קובעת שאלוהים גדול מכדי שבני האדם יבינו אותו במלואו, וגם לא יכולים ליצור תמונה שלמה ומדויקת.[10] בהאא אללה מתייחס לעתים קרובות לאלוהים בתארים, כגון "הכל-יכול" או "אוהב הכל".
גנוסיס
עריכהבמערכות גנוסטיות רבות, אלוהים ידוע בתור המונאד (אנ'), או האחד.
נצרות
עריכה
ערך מורחב – האל האב (נצרות)
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
אסלאם
עריכה- ערך מורחב – אללה
אללה, ללא ריבוי או מגדר, הוא שמו האלוהי של האל המוזכר בקוראן, בעוד ש"יללה" הוא המונח המשמש לאלוהות או לאל בכלל.[11][12][13]
התפיסה הבסיסית ביותר של האיסלאם היא מונותאיזם קפדני הנקרא תאויד (Tawhid). אלוהים מתואר בסורה אל-אח'לאץ כך: "אמור: הוא אלוהים, האחד; אלוהים, הנצחי, המוחלט; הוא לא הוליד אף אחד, והוא גם לא הוולד; אין אף אחד שווה לו."[14][15] המוסלמים מכחישים את הדוקטרינה הנוצרית של השילוש והאלוהות של ישו, ומשווים אותה לפוליתאיזם. באיסלאם, אלוהים הוא מעבר לכל הבנה או שוויון ואינו דומה לאף אחת מיצירותיו בשום צורה. לפיכך, המוסלמים אינם איקונודולים (Iconodulism) ואינם צפויים לחזות באלוהים. המסר של אלוהים מועבר על ידי מלאכים (אנ') ל-124,000 שליחים החל מאדם וכלה במוחמד. אלוהים מתואר ומוזכר בקוראן בשמות או תכונות מסוימות, הנפוץ ביותר הוא אל-רחמן (R-Ḥ-M), שפירושו "הרחמן ביותר" ואל-רחים, שפירושו "הרחמן ביותר" (ראה שמות אלוהים באיסלאם (אנ')).[16]
המוסלמים מאמינים שבריאת כל דבר ביקום נוצרה על ידי ציוויו הטהור של אלוהים "'היה' וכך זה"[17][18] וכי מטרת הקיום היא לרצות את אלוהים, הן על ידי סגידה (אנ') והן על ידי מעשים טובים.[19][20] אין מתווכים, כמו אנשי דת, ליצור קשר עם אלוהים: "הוא קרוב יותר לבריאתו מאשר הווריד הצווארי (אנ')"[21]
יהדות
עריכה- ערכים מורחבים – אלוהים (יהדות), מונותאיזם#המונותאיזם ביהדות
ביהדות, אלוהים נתפס במגוון דרכים.[22] באופן מסורתי, היהדות גורסת כי יהוה, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב והאל הלאומי (אנ') של בני ישראל, הציל את בני ישראל מעבדות במצרים, ונתן להם את תורת משה (אנ') בהר סיני המקראי כמתואר בתורה. על פי הזרם הרציונליסטי של היהדות שניסח הרמב"ם, שלימים הגיע לשלוט בחלק ניכר מהמחשבה היהודית המסורתית הרשמית, אלוהים מובן כישות המוחלטת, הבלתי ניתנת לחלוקה ובלתי ניתנת להשוואה, שהיא הסיבה הסופית לכל קיום. פרשנויות מסורתיות ליהדות מדגישות בדרך כלל שאלוהים הוא פרטי אך גם טרנסצנדנטי, בעוד שמספר פרשנויות מודרניות ליהדות מדגישות שאלוהים הוא כוח או אידיאל.[23]
המונותאיזם היהודי הוא המשך להנותאיזם העברי הקדום, הפולחן הבלעדי לאלוהי ישראל כפי שנקבע בתורה ונוהג במקדש ירושלים. מונותיאיזם קפדני מופיע ביהדות ההלניסטית וביהדות הרבנית. הגיית השם הראוי של אלוהי ישראל נאסרה בעידן ההלניסטי (יהדות בית שני (אנ')) ובמקום זאת יהודים מתייחסים לאלוהים בשם "השם". בתפילה ובקריאת הכתובים, הטטרגרמטון מוחלף ב"אדוני".
כמה הוגי דעות קבליים החזיקו באמונה שכל הקיום הוא בעצמו חלק מאלוהים, ושאנו כאנושות איננו מודעים לאלוהות הטבועה בעצמנו ומתקשים להשלים עם זה.[דרוש מקור] התפיסה בחסידות כיום היא שאין שום דבר קיים מחוץ לאלוהים - כל הוויה נמצאת בתוך אלוהים, ובכל זאת כל הקיום אינו יכול להכיל אותו.[דרוש מקור] בעניין זה, קבע שלמה בעת חנוכת בית המקדש, "אך האם אלוהים יגיע האמת לשכון עם האנושות על הארץ? הנה, השמים ושמי השמים אינם יכולים להכיל אותך."[24]
הוגים יהודים מודרניים בנו מגוון רחב של רעיונות אחרים על אלוהים. הרמן כהן האמין שיש לזהות את אלוהים עם "הארכיטיפ של המוסר", רעיון המזכיר את רעיון הטוב (אנ') של אפלטון.[25] מרדכי קפלן האמין שאלוהים הוא סך כל התהליכים הטבעיים המאפשרים לאדם להתממש בעצמו,[26] והיהדות ההומניסטית דוחה לחלוטין את הרעיון של קיומו של אלוהים.[27]
מנדאיזם
עריכהבמנדאיזם (Mandaeism), חיי רבי (Hayyi Rabbi) (מנדאית קלאסית: ࡄࡉࡉࡀ ࡓࡁࡉࡀ, רומאנית: Hiia Rbia, ליט. 'החיים הגדולים'), או 'האל החי הגדול'[28] הוא האל העליון שממנו נובעים (אנ') כל הדברים. הוא מכונה גם 'החיים הראשונים', שכן במהלך בריאת העולם החומרי, יצא יושמין (Yushamin) מחיי רבי כ"החיים השניים".[29] לפי קאיס אלסעדי, "עקרונות הדוקטרינה המנדאית: אמונתו של האל הגדול היחיד, חיי רבי, שכל הנכסים האבסולוטיים שלו: הוא יצר את כל העולמות, יצר את הנשמה באמצעות כוחו, והכניס אותה באמצעות מלאכים לגוף האדם, אדם וחוה האיש והאישה הראשונים."[30] המנדאים מכירים באלוהים כעל הנצחי, הבורא של הכל, האחד והיחיד בשליטה שאין שני לו.[31]
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Festugière, André-Jean (1944–1954). La Révélation d'Hermès Trismégiste. Vol. I–IV. Paris: Gabalda. ISBN 9782251326740. vol. II, pp. 68-71; Bull, Christian H. (2018). The Tradition of Hermes Trismegistus: The Egyptian Priestly Figure as a Teacher of Hellenized Wisdom. Leiden: Brill. ISBN 978-9004370845. p. 303.
- ^ Copenhaver, Brian P. (1992). Hermetica: The Greek Corpus Hermeticum and the Latin Asclepius in a New English Translation, with Notes and Introduction. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 0-521-42543-3. p. 216.
- ^ Festugière 1944–1954, vol. II, p. 68.
- ^ Bull 2018, p. 303
- ^ Copenhaver 1992, p. 216.
- ^ Festugière 1944–1954, vol. II, p. 70.
- ^ "The Baháʼí Faith". Britannica Book of the Year. Chicago: Encyclopædia Britannica. 1988. ISBN 0-85229-486-7.
- ^ Effendi, Shoghi (1944). God Passes By. Wilmette, Illinois: Baháʼí Publishing Trust. p. 139. ISBN 0-87743-020-9.
- ^ Hutter, Manfred (2005). "Bahā'īs". In Lindsay Jones (ed.). Encyclopedia of Religion. Vol. 2 (2nd ed.). Detroit: Macmillan Reference USA. pp. 737–740. ISBN 0-02-865733-0.
- ^ Cole, Juan (1982). "The Concept of Manifestation in the Baháʼí Writings". Études Baháʼí Studies. monograph 9: 1–38 – via Bahá'í Library Online.
- ^ "God". Islam: Empire of Faith. PBS. Retrieved 2010-12-18.
- ^ "Islam and Christianity", Encyclopedia of Christianity (2001): Arabic-speaking Christians and Jews also refer to God as Allāh.
- ^ L. Gardet. "Allah". Encyclopaedia of Islam Online.
- ^ Quran 112:1–4
- ^ D. Gimaret. "Allah, Tawhid". Encyclopædia Britannica Online.
- ^ Bentley, David (September 1999). The 99 Beautiful Names for God for All the People of the Book. William Carey Library. ISBN 0-87808-299-9.
- ^ "Islām". Encyclopædia Britannica Online. Retrieved 2010-08-25.
- ^ Quran 2:117
- ^ "Human Nature and the Purpose of Existence". Patheos.com. Retrieved 2011-01-29.
- ^ Quran 51:56
- ^ Quran 50:16
- ^ James Kugel, "The God of Old, Inside the Lost World of the Bible" (New York: Simon & Schuster, 2003)
- ^ "Modern Jewish Views of God".
- ^ Divrei HaYamim Bet, pereq Vav (second Chronicles chapter six)
- ^ Reason and Hope: Selections from the Jewish Writings of Hermann Cohen, ed. and trans. Eva Jospe (New York: Norton, 1971), p. 57–58.
- ^ Sonsino, Rifat. The Many Faces of God: A Reader of Modern Jewish Theologies. 2004, page 22–23
- ^ "Home". shj.org.
- ^ Nashmi, Yuhana (24 April 2013), "Contemporary Issues for the Mandaean Faith", Mandaean Associations Union, retrieved 8 October 2021
- ^ Buckley, Jorunn Jacobsen (2002). The Mandaeans: ancient texts and modern people. New York: Oxford University Press. ISBN 0-19-515385-5. OCLC 65198443.
- ^ Al-Saadi, Qais (27 September 2014), "Ginza Rabba "The Great Treasure" The Holy Book of the Mandaeans in English", Mandaean Associations Union, retrieved 8 October 2021
- ^ Hanish, Shak (2019). The Mandaeans In Iraq. In Rowe, Paul S. (2019). Routledge Handbook of Minorities in the Middle East. London and New York: Routledge. p. 163. ISBN 9781317233794.
