מפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי

(הופנה מהדף POUM)

מפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטיספרדית: Partido Obrero de Unificación Marxista; קטלנית: Partit Obrer d'Unificació Marxista), או ה-POUM הייתה מפלגה ספרדית שנוצרה בתקופת הרפובליקה הספרדית השנייה ופעלה בעיקר בתקופת מלחמת האזרחים בספרד. היא נוצרה מאיחוד של המפלגה הטרוצקיסטית שנקראה השמאל הקומוניסטי של ספרד עם בלוק הפועלים והאיכרים, בניגוד לדעתו של ליאון טרוצקי. הסופר ג'ורג' אורוול שירת במיליציה של המפלגה בזמן מלחמת האזרחים בספרד ותיעד את הדיכוי הסטאליניסטי של התנועה באופן שעיצב את גישתו האנטי-טוטליטרית.

מפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי
Partido Obrero de Unificación Marxista
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד Joaquín Maurín, אנדראו נין עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 29 בספטמבר 1935 – 1980 (כ־44 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות קומוניזם, סוציאליזם דמוקרטי, מרקסיזם-לניניזם, לניניזם, מרקסיזם, טרוצקיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה ברצלונה, הרפובליקה הספרדית השנייה, קטלוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית שמאל רדיקלי עריכת הנתון בוויקינתונים
ארגונים בינלאומיים החזית העממית (ספרד), Left Front of Catalonia עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקמה

עריכה

בשנת 1935 הוקמה מפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי כאופוזיציה קומוניסטית לסטאליניזם בידי המהפכנים אנדראו נין וחואקין מאורין. שניהם הושפעו עמוקות מהגותו של ליאון טרוצקי, בעיקר מרעיון המהפכה המתמדת. כנגד רצונו של טרוצקי התאחדו המפלגה הטרוצקיסטית שנקראה השמאל הקומוניסטי של ספרד (Izquierda Comunista de España, ICE) עם בלוק הפועלים והאיכרים (BOC).

עמדה

עריכה

המפלגה גדלה והייתה לגדולה יותר מהמפלגה הקומוניסטית של ספרד (PCE). המפלגה הייתה ביקורתית מאוד למדיניות האיחוד העממי של סטלין והקומינטרן. אף על פי כן, השתתפה מפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי בחזית העממית בראשות מנואל אסאניה, מנהיג מפלגת הפעולה הרפובליקאית. חברי המפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי ניסו לקדם גישה מהפכנית-רדיקלית במדיניות ממשלת החזית העממית, אך הם נתקלו בהתנגדות של הכוחות השמרניים יותר בחזית.

ג'ורג' אורוול שלחם עם המפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי במלחמת האזרחים, דיווח שהיו בה פחות מ-10,000 חברים ביולי 1936, 70,000 בדצמבר 1936 ו-40,000 ביוני 1937, על אף שהוא מציין שהמספרים עשויים להיות מופרזים[1].

המאבק בתוך החזית העממית

עריכה

העמדה הקומוניסטית העצמאית של המפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי, ובעיקר ההתנגדות לסטלין, יצרו חיכוך מתמיד עם ה-PCE והסניף של בקטלוניה, המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של קטלוניה שהיו נאמנות לקומינטרן. המחלוקות אלו, שגררו בתחילה האשמות מצד ה-PCE בטרוצקיסטיות ובשיתוף פעולה עם הפאשיזם, הביאו לבסוף להתנגשויות אלימות בין תומכי המפלגות.

הבולטות ביותר התרחשו בשנת 1937, כאשר ל-PCE הייתה דומיננטיות גדולה בממשלת האיחוד העממי כתוצאה מתמיכתה של ברית המועצות. באחד במאי תקפו כוחות הממשלה בברצלונה את ה-POUM. בעוד שבתחילה המפלגה האנרכיסטית הגדולה, CNT, תמכה ב-POUM, הופעל לחץ על מנהיגיה שלא להתערב. חברי המפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי נותרו מבודדים ביחד עם הסקציה הבולשביקית-לניניסטית ונאלצו לרדת למחתרת. אנדראו נין נשבה ועונה למוות בידי סוכני ה-NKVD במדריד.

בשונה ממפלגות החזית העממית האחרות, המפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי לא קמה מחדש לאחר נפילת שלטון פרנקו.

בתרבות

עריכה

הסופר הבריטי ג'ורג' אורוול לחם כחלק ממיליציית המפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי. הוא כתב על חוויותיו בספרו מחווה לקטלוניה. הסרט על תמימות וחופש, שביים קן לואץ', מתאר את קורות חיילי מחלקה במפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי דרך עיניו של מתנדב בריטי חבר המפלגה הקומוניסטית הבריטית.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה