אגף הביטחון (דרום אפריקה)
אגף הביטחון של משטרת דרום אפריקה (באנגלית: Security Branch) הוקם בשנת 1947 והיה אחראי על ביטחון פנים בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. האגף נחשב ליחידת עילית של המשטרה, ופעל עד לנפילת שלטון האפרטהייד בשנת 1991. בשנת 1987, בשיא כוחו, שירתו בו 13% מאנשי המשטרה. מטרתו העיקרית הייתה לחזק את משטר האפרטהייד ולדכא את הרוב השחור במדינה.
האגף ביצע איסוף והערכת מודיעין, והיו בו גם יחידות מבצעיות שפעלו בדרום אפריקה וכן במדינות שכנות. באגף פעל "מדור C1" שתפקידו היה הוצאה להורג ללא משפט. מפקדת המדור שכנה בחוות ולאקפלאס, כ-20 ק"מ ממערב לפרטוריה. המדור גייס לשורותיו מודיעים, סוכנים כפולים ועריקים, בהם אנשי אסקרי רבים. במתקני היחידה נעשה שימוש שיטתי בעינויים, ואירעו בהם מקרים רבים של מוות במעצר. למדור מיוחסים מקרי רצח רבים, בהם רצח רות פירסט, שלישיית פבקו וסטיב ביקו. האגף עסק גם בתעמולה שנועדה לצייר את מפלגת הקונגרס הלאומי האפריקני באור שלילי.
ועדת האמת והפיוס מצאה כי אגף הביטחון עסק ב"השמדה מסיבית ושיטתית של מסמכים" בשנים 1992 ו-1993, בעקבות הוראה ממחלקת המשטרה שניתנה ב-1992. כתוצאה מכך, פרטים רבים אודות חברי האגף או פעולותיו נותרו לא ידועים עד היום. מעטים מאנשי אגף הביטחון הגישו בקשות חנינה לוועדת האמת והפיוס והעידו ארוכות על מעורבותם בהוצאה להורג ללא משפט ובהפרות של זכויות האדם.
היסטוריה עריכה
ייסוד אגף הביטחון עריכה
אגף הביטחון של משטרת דרום אפריקה הוקם בשנת 1947 בשם "האגף המיוחד" (Special Branch) על ידי הנדריק יאקובוס דו פלוי, במטרה "להילחם בקומוניזם בצורה פעילה". בשנת 1950 נחקק "חוק דיכוי הקומוניזם" שהגדיר את הקומוניזם בצורה רחבה ומעורפלת, והעניק מסגרת חוקית לפעילות האגף, שדיכא כל פעילות פוליטית של מתנגדי הממשלה בטענה שהיא פוגעת בביטחון המדינה. שמו שונה אז לשם "אגף הביטחון". האגף זכה לפרסום בשנת 1956 לאחר סדרה של חקירות, פשיטות ומעצרים שבהן נעצרו 156 מתנגדי האפרטהייד, בהם נלסון מנדלה, והועמדו לדין בגין בגידה. הם הוחזקו במעצר במשך ארבע עד שש שנים, ולאחר מכן זוכו ושוחררו[1].
חקיקה מאפשרת עריכה
משנות ה-60 של המאה ה-20 ואילך נחקקו חוקים רבים שהרחיבו את סמכויות אגף הביטחון, ביוזמתו של ג'ון פורסטר, שהיה אז שר המשפטים. חוקים אלה העניקו לאגף הביטחון סמכויות נרחבות למעקב, מעצר וחקירה בעינויים של פעילים פוליטיים ומתנגדי האפרטהייד[2].
בשנת 1962 נחקק תיקון ל"חוק דיכוי הקומוניזם" שאיפשר מעצר ללא משפט עד 12 יום והרחיב את סמכותו של שר המשפטים להוציא ארגונים מחוץ לחוק. חוק משנת 1963 איפשר מעצר של עד 90 יום ללא צו מעצר וללא גישה לעורך דין, ועם אפשרות להארכת התקופה שוב ושוב "אם יימצא צורך בחקירות נוספות". בשנת 1966 הותר "מעצר מניעתי" עד 14 יום, עם אפשרות להארכה. "חוק הטרור" משנת 1967 התיר מעצר בלתי מוגבל בזמן, בכליאה בבידוד, ללא משפט, למטרות חקירה. הסמכויות בחוקים אלה הורחבו עוד בשנת 1982. בתוקף חוקים אלה נעצרו פעילים פוליטיים רבים ונחקרו תחת עינויים ללא ידיעת משפחותיהם וללא גישה לעורך דין, והתרחשו מקרים רבים של היעלמות כפויה.
פעילות האגף עד 1989 עריכה
טבח שארפוויל (1960) סימל עליית מדרגה במאבקם של מתנגדי האפרטהייד בדרום אפריקה, ואגף הביטחון היה הגוף העיקרי שייעודו היה לדכא את המחאה. באותה עת החלו הקונגרס הלאומי האפריקני וארגוני מחאה נוספים לבצע פעולות טרור נגד גופי השלטון. מחתרת בשם uMkhonto we Sizwe, שבה היו פעילים גם נלסון מנדלה וג'ו סלובו, החלה לפעול בדצמבר 1961 וביצעה פיגועים נגד מוסדות ממשלת האפרטהייד ומשטרת דרום אפריקה. כמו כן אנשיה השחיתו מבני ממשל, תחנות חשמל וציוד מכני, ושרפו שדות ויבול[3]. בתגובה חוקקה הממשלה חוקים שאפשרו מעצר ללא משפט והוצאת ארגונים מחוץ לחוק.
בשנת 1961 שירתו באגף הביטחון כ-200 איש, כמחציתם שחורים. משנת 1963 גדל משמעותית תקציב המשטרה, וחלק ניכר ממנו יועד לאגף הביטחון. בשנת 1964 חל גידול עצום באגף הביטחון, ואנשיו מילאו את כל ארבע הקומות של בניין קומפול בפרטוריה, ששיכן לפני כן את מפקדת המשטרה.
במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 חקרו אנשי האגף מספר רב של עצירים פוליטיים. בתקופה זו הוקמה באגף יחידה מיוחדת בשם "חוליית החבלה", ביוזמתו של ג'ון פורסטר, שהיה שר המשפטים. יחידה זו עקבה וחקרה פעילים נגד האפרטהייד, ונודעה בשיטות חקירה אכזריות ועינויים, עליהם העיד בין השאר ג'ו סלובו. אנשי "חוליית החבלה" עברו הכשרה בשיטות חקירה בעינויים מאנשי הכוחות המזוינים של צרפת, שהשתמשו בשיטות אלה במהלך מלחמת אלג'יריה.
בשנים 1985 ו-1986 הוכרז מצב חירום בדרום אפריקה והופעלו תקנות לשעת חירום המאפשרות מעצרים רבים. בשנים אלו מתו מאות אנשים במחאות אלימות[4][5].
1989 עד 1991 עריכה
בנובמבר 1989 חשף בוטאנה אלמונד נופומלה, קצין שחור באגף הביטחון, את "מדור C1" שבו פעלו חמש "חוליות חיסול" שהוציאו אנשים להורג ללא משפט. נופומלה השתייך לאחת המחלקות, שהרגה באכזריות בשנת 1981 את גריפית'ס מקסנג', פעיל נגד אפרטהייד, וביצעה רציחות נוספות. דבריו הוכחשו, במלואם או בחלקם, על ידי שרים בממשלה שטענו שהחשיפה היא "מזימה קומוניסטית".
בינואר 1990, תחת לחץ גובר מצד גופי המחאה במדינה, מינה נשיא דרום אפריקה פרדריק וילם דה קלרק ועדת חקירה בראשות שופט, שתבדוק את הטענות של נופומלה. דו"ח הוועדה פורסם בנובמבר 1990 ולא נקבע בו שקיימות "חוליות חיסול" או אחראים כלשהם לרציחות. פעילים נגד אפרטהייד גינו את הדו"ח וטענו שמדובר בטיוח. במהלך פעילות ועדת החקירה נהרג בהקי מלנגני, עורך דין שייצג פעילי מחאה, באמצעות מעטפת נפץ שהגיעה לידיו. אדם נוסף בשם בריאן נגקולונגה טען שהוא חבר ב"חוליית חיסול", וביולי 1990 הוא נרצח על ידי מפעיליו.
אחד ההישגים של האגף היה "מבצע וולה" ביולי 1990, שבו נחשפו דרכי התקשורת בין פעילי הקונגרס הלאומי האפריקני בדרום אפריקה לבין פעילים שברחו לזמביה. שמונה פעילים נעצרו והואשמו בפעילות טרור, אך זוכו כעבור זמן קצר. שני פעילים נוספים נחשבו לנעדרים עד 1998, אז נודע ש"חוליות החיסול" רצחו אותם והשליכו את גופותיהם לנהר בקוואזולו-נטאל.
סגירת האגף עריכה
באפריל 1991, לאחר נפילת שלטון האפרטהייד, הוחלט לסגור את אגף הביטחון, ורוב עובדיו נקלטו במחלקת החקירות הפליליות של משטרת דרום אפריקה. זמן קצר לאחר מכן החלה השמדה מסיבית ושיטתית של מסמכי אגף הביטחון, עקב הוראה ממחלקת המשטרה. פרטים רבים אודות חברי האגף או פעולותיו נותרו לא ידועים עד היום.
עדויות אנשי אגף הביטחון בפני ועדת האמת והפיוס עריכה
כאשר הוקמה ועדת האמת והפיוס שנועדה לחקור הפרות של זכויות האדם בתקופת האפרטהייד, 81 קציני משטרה ששירתו באגף הביטחון הגישו בקשות לחנינה והעידו בפני הוועדה, מתוכם 47 שהיו ב"מדור C1". אחד הבולטים בהם היה יוג'ין דה קוק, מפקד המדור, שהעיד על מעשי רצח ופשעים רבים שבהם היה מעורב. חלק ניכר מהמידע על פעילויות אגף הביטחון נודע לראשונה במהלך העדויות בפני ועדת האמת והפיוס.
פעילויות האגף עריכה
מעקבים עריכה
אגף הביטחון ביצע מעקבים רבים לצורך איסוף מודיעין על חשודים בהתנגדות לממשלה, באמצעות קריאת דברי הדואר שלהם, האזנות סתר, ציתות לשיחות טלפון ומעקב פיזי, לעיתים גלוי ולעיתים סמוי.
עובדי האגף עקבו אחר מנהיגים פוליטיים, בהם גם חברי פרלמנט, ושתלו סוכנים בכל פגישה של ארגוני חברה אזרחית שנאבקה באפרטהייד, כולל פגישות שבהן השתתפו רק חמישה פעילים[6].
בין הנעקבים נמנו ויני מדיקיזלה-מנדלה, כריס האני, הילדה ברנשטיין, סטיב ביקו, אלה גנדי, רוני כתריאלס, אלברט ג'ון לוטולי ואוליבר טמבו.
חקירות ועינויים עריכה
רוב האנשים שנעצרו על ידי אגף הביטחון העידו לפני ועדת האמת והפיוס שהם סבלו מתקיפות פיזיות ועינויים בזמן המעצר. חלקם הותקפו במכות חשמל או חניקה, שהובילו לעיתים קרובות לאובדן שליטה בשלפוחית השתן או במעיים. תחת מצב משפיל זה, חלק מהעצורים העידו נגד חבריהם. הם חשו בושה, רגשות חרטה ואשמה ממעשיהם, ולכן בדרך כלל נמנעו מהגשת תלונות על עינויים לאחר ששוחררו.
אגף הביטחון השתמש בחקירות לא רק ככלי לקבלת מידע מהעצורים אלא גם כדרך לגייסם כסוכנים כפולים.
החוק התיר להאריך מעצרים ללא הגבלת זמן, ולא מעט חקירות נמשכו שבועות או חודשים. שיטות העינויים כללו כליאה בבידוד לזמן ממושך, מניעת שינה, תקיפה פיזית, מכות חשמל, איומים פסיכולוגיים והפחדות.
במתקני האגף התרחשו מקרים רבים של מוות במעצר, הן כתוצאה ישירה מעינויים והן כתוצאה ממצבים שגרמו לעצורים להתאבד.
מדור C1 וחוליות החיסול עריכה
אגף הביטחון הורכב ממחלקות שסומנו באותיות A עד O, ומחלקה C הייתה אחראית על מאבק בטרור. הכוחות המיוחדים של מחלקה C כונו "מדור C10", ובהמשך שונה שמו ל"מדור C1". רוב אנשי המדור היו לבנים, ועברו הכשרות מיוחדות לדיכוי מרידות ושימוש בחומרי נפץ.
המדור גייס לשורותיו מודיעים, סוכנים כפולים ועריקים, בהם אנשי אסקרי רבים. בדרך כלל הם שוכנעו לאחר שעברו חקירה בעינויים, ולעיתים מרצון.
במדור פעלו מספר "חוליות חיסול" שהוציאו להורג ללא משפט עשרות פעילים נגד אפרטהייד, בהם רות פירסט, שלישיית פבקו וסטיב ביקו. בדרך כלל הרציחות בוצעו באמצעות ירי או מעטפת נפץ, אך לעיתים נעשה שימוש ברעל, חניקה, מכות חשמל או מוות במעצר כתוצאה מעינויים.
פיגועים עריכה
אגף הביטחון ביצע פיגועים רבים משנת 1982 עד 1987, לבקשת פיטר וילם בותה ובאישור שר המשפטים אדריאן וולוק. בין הפיגועים נמנים הפצצת משרדים של מפלגת הקונגרס הלאומי האפריקני בלונדון, יוהנסבורג ופרטוריה, והפצצת מבנים של איחוד הכנסיות הנוצריות של דרום אפריקה (שתמך במפלגת הקונגרס) ושל ארגוני חברה אזרחית שנאבקו נגד האפרטהייד.
דיסאינפורמציה ולוחמה פסיכולוגית עריכה
מדור G2 של אגף הביטחון עסק בפעולות דיסאינפורמציה ולוחמה פסיכולוגית. להלן מספר פעילויות שבוצעו על ידי המדור.
- סחיטה של פעילים פוליטיים, הפצת דיבה עליהם והפעלת מניפולציות עליהם ועל בני משפחתם.
- הטרדה והפחדה של פעילים פוליטיים על ידי פגיעה ברכושם, מעקב מתמיד וגלוי, ביצוע שיחות טלפון מאיימות, ירי על בתים ויידוי אבנים דרך חלונות.
- ריסוס גרפיטי, הפצת כתבי עת למטרת דיסאינפורמציה, השחתת כלי רכב וצמיגים, שימוש בפצצות סירחון או גז מדמיע בהתקהלויות מחאה, הפללת שווא, תקיפה פיזית, הצתות ומטעני נפץ לעבר כלי רכב, בתים ומבנים.
פטריק מהלנגו הוצא להורג על ידי אנשי האגף ב-1986. לפני מותו, שוביו אילצו אותו לכתוב מכתב לבני משפחתו שבו נאמר כי החליט להגר מהמדינה. משפחתו האמינה בכך, וחיכתה בקוצר רוח לשובו, ורק בשנת 1991 נודע כי נרצח.
ביולי 1988 ראה אור סרט קולנוע אודות סטיב ביקו. הממשלה לא הצליחה למנוע את הקרנת הסרט, אך אגף הביטחון חשש מהפרות סדר בשעת ההקרנה. הם הטמינו מטעני נפץ דמה בבתי הקולנוע כדי לספק עילה לאיסור על הקרנת הסרט.
לקראת סוף שנות ה-80 של המאה ה-20 גברה ההתנגדות לאפרטהייד במדינה, והמדור ניסה לזרוע פילוגים פנימיים בתנועה נגד האפרטהייד, ולעיתים אף לעורר אלימות פנימית.
הטייה פוליטית עריכה
אגף הביטחון ניסה להחליש את מפלגת הקונגרס הלאומי האפריקני, בין השאר על ידי חיזוק המפלגה היריבה, Inkatha Freedom Party. האגף העביר תקציבים בשווי מיליוני דולרים למפלגה ולאיגוד המקצועי שלה, שהופקדו בחשבונות סודיים של ראשי המפלגה. פרטים אלה נחשפו בשנת 1991 וגרמו להתפטרותו של אדריאן וולוק, שר החוק והסדר.
בשנת 1994 פורסם דו"ח ועדת חקירה ממשלתית ובו מידע על אנשי "מדור C1" שמכרו נשק בלתי-חוקי לאנשי מפלגת Inkatha. מאוחר יותר נודע שהנשק המדובר הוא רובי סער AK-47, ואנשי המפלגה העבירו חלק מכלי הנשק למחתרות טרור במדינות שכנות.
פעילויות במדינות שכנות עריכה
אגף הביטחון פעל גם במדינות הסמוכות לדרום אפריקה, בהן נמיביה, סווזילנד, בוטסואנה, מלאווי ולסוטו (לאחר ההפיכה הצבאית ב-1986). אנשי האגף סייעו למשטרים במדינות אלה להיאבק במתנגדי המשטר, וכן ללכוד מתנגדי אפרטהייד שהיגרו למדינות אלה מדרום אפריקה, וקיבלו מקלט בעזרת גורמי אופוזיציה. האגף ביצע פעולות דומות גם בבנטוסטנים.
הערות שוליים עריכה
- ^ משטרת דרום אפריקה עצרה 140 איש חשודים בקומוניזם, שערים, 6 בדצמבר 1956
- ^ Security Branch, The O'Malley Archives (באנגלית)
- ^ סטיוון מופסון, ג'ו סלובו: גדול המחבלים היהודים, כותרת ראשית, 16 בדצמבר 1987
- ^ חירום בדרא"פ 113 נעצרו, חדשות, 22 ביולי 1985
- ^ רענן ריין, "משטר החירום יביא למרחץ דמים", חדשות, 15 ביוני 1986
- ^ Documents show how Special Branch infiltrated Anti-Apartheid Movement, הגארדיאן, 27 בספטמבר 2005