פתיחת התפריט הראשי

אהרן אבני (קמֶינקוביץ) (27 בנובמבר 1906 - 23 במרץ 1951)[1] היה צייר ישראלי, יליד רוסיה, חבר קבוצת "מסד" וממייסדי "מכון אבני".

אהרן אבני
אהרן אבני.jpg
לידה 27 בנובמבר 1906
דניפרו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 במרץ 1951 (בגיל 44)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
מקום לימודים בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב (1925) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, הוראה, פיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס דיזנגוף (1937)
פרס דיזנגוף (1948) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

תולדות חייועריכה

 
לוחית זיכרון על ביתו של אהרון אבני ברח' חיסין 21 בתל אביב

נולד בשנת 1906 ביקטרינוסלב, רוסיה. אביו מיכאל-דוד היה מהנדס בעל מכרות ובעל הון שאגדות נקשרו בשמו והיה גם חובב ציון נלהב, שהיה חתנו של הרב חיים ברלין[2] ואמו אסתר בת יעקב פחמוצקי הייתה ציירת ומשוררת. בנעוריו למד אבני ב"חדר" וב"ישיבה" ואף קיבל סמיכה להוראה. אבני התייתם בגיל 12 מאמו, הוא למד בגימנסיה העברית בעיר מולדתו אצל המחנך והוגה הדעות פנחס שיפמן (בן-סירה)[3] והעשיר את ידיעותיו בשפה אצל אברהם שלונסקי.

בשנת 1923 החל אבני ללמוד באקדמיה לאמנות במוסקבה, שם הצטרף לקבוצת "החלוץ" ועלה לארץ-ישראל בשנת 1925. אבני הצטרף ל"הגנה" והיה אחד ממייסדי "הבחרות הסוציאליסטית", "הנוער העובד" וה"פועל".

את לימודי האמנות המשיך אבני ב"בצלאל", ירושלים, שם למד בין השנים 1925-1928, ובשנת 1929 התיישב בתל אביב. בשנת 1930 נשא לאישה את חיה לבית סנדלרמן, ילידת אוקראינה. בשנה זו ערך תערוכת יחיד ראשונה בתל אביב ב"גמנסיה הרצליה" וב"בית קסלמן".

בין השנים 1930-1932 שהה אבני בפריז, שם השתלם באקדמיה "גראנד שומייר". לאחר שובו, בשנת 1932, החל לעבוד כאדריכל בעיריית יפו, נתן הרצאות באדריכלות בטכניקום והיה למורה למתמטיקה בבית הספר של הקיבוץ גבעת השלושה. בשנת 1938 החל ללמד ציור ותולדות האמנות בבית ספר "תיכון חדש" בתל אביב.

תערוכותעריכה

בין השנים 1929-1930 אבני הציג בפעם הראשונה עם קבוצת אמנים צעירים בשם "מסד". הקבוצה, בה היו שותפים אמנים כגון אביגדור סטימצקי, אריה ארוך, צבי שור, יוסף קוסונוגי, דוד הנדלר, מרדכי לבנון, וישראל פלדי, ראתה עצמה כמייצגת הדור הצעיר של האמנים הארץ-ישראלים, והתנגדותם לקבוצת "אגד" הוותיקה בה היו חברים אמנים כגון נחום גוטמן, ראובן רובין, ציונה תג'ר ואחרים. לאורך השנים נערכו לאבני מספר תערוכות במוזיאון תל אביב ובגלריות ומוזיאונים אחרים ברחבי הארץ. בשנת 1936 נערכה לו תערוכת יחיד ראשונה במוזיאון תל אביב, ובשנת 1940 בגלריה לאמנות כ"ץ. הוא זכה בפרס דיזנגוף פעמיים, בשנים 1937 ו-1948.

חינוךעריכה

בשנת 1936 ייסד את ה"סטודיה" - האולפן לציור ופיסול של ההסתדרות, ביחד עם יחזקאל שטרייכמן ומשה שטרנשוס וניהל אותו עד מותו. עם מותו, בשנת 1951, שונה שמו של המוסד ל"מכון אבני"). אבני לימד ציור ותולדות האמנות של תקופת הרנסאנס והעת החדשה. ה"סטודיה" הייתה ממוקמת במרתף במעונות העובדים ברחוב פרישמן פינת רחוב דב הוז. המרתף היה קטן מאוד והמחלקה לציור עברה לרחוב דב הוז פינת רחוב גורדון. בין המורים הראשונים היו: משה שטרנשוס- פיסול, יעקב שטיינהרדט – תחריט, שכטר – גרפיקה, פרופ' י. שור – היסטוריה של האמנות, יחזקאל שטרייכמן הצטרף ב-1944 (אך פרש ב-1946 וחבר לאביגדור סטימצקי בהקמתה "הסטודיה" המודרנית). בשנת 1946 ייסד אבני בתל אביב ביחד עם המחנך הנודע אליהו בייליס גם את המדרשה למורים לציור (שיותר מאוחר פעלה ברמת השרון), שם התכוון ללמד ציור ופדגוגיה אך נפטר זמן קצר לאחר-מכן כתוצאה ממחלת הסרטן ונקבר בבית הקברות בנחלת יצחק[4]

אמנים רבים וטובים עברו תחת ידיו המחנכות: מיכאל ארגוב, אסתר פרץ ארד, בוקי שוורץ, דני קרוון, דן קידר, עמוס אריכא, רות צרפתי ועוד. אבני היה יותר מצייר ישראלי, הוא היה דמות של מחנך אמנותי, שהחינוך עמד בראש מעייניו.

סגנונו של אבניעריכה

במשך כל שנות יצירתו הוא תמיד נשאר נאמן לציור הפיגורטיבי. אבני שאב השראה ממגמות באמנות הצרפתית. בהתחלה הושפע מקורו וגוסטב קורבה, ומאוחר יותר ניכרו בעבודותיו השפעות של ציירי אסכולת פריז היהודיים. ציוריו משנות ה-30 של המאה ה-20 מתאפיינים בצבעים כהים ברוח האסכולה היהודית, ואילו בשלהי שנות ה-40 צבעיו מתחילים להתבהר ומשיכות מכחולו נעשות עזות ואקספרסיביות.

מספריועריכה

  • פרקים בתולדות האמנות הצרפתית במאה הי"א, מוציא לאור : סטודיה לציור ופיסול ליד ועדת התרבות של מועצת פועלי תל אביב, תל אביב, תש"א, 1940.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הצייר א. אבני, דבר, 23 במרץ 1951
  2. ^ לפי ספר האישים, להלן "לקריאה נוספת". כנראה היה חתנו של הרב ברלין בנישואין קודמים
  3. ^ דוד תדהר (עורך), "פנחס שיפמן ((בן-סירה))", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 499
  4. ^ הצייר א. אבני למנוחת-עולם, דבר, 25 במרץ 1951