הגימנסיה העברית "הרצליה"

הגימנסיה העברית "הרצליה"
	סמל הגימנסיה
	הבניין החדש בז'בוטינסקי. שער הכניסה מסמל את חזית הבניין ההיסטורי
	הבניין החדש בז'בוטינסקי. שער הכניסה מסמל את חזית הבניין ההיסטורי
גימנסיה
על שם	בנימין זאב הרצל
תקופת הפעילות	כ"ה בתשרי ה'תרס"ו 1905 – הווה
מייסדים	יהודה לייב מטמון-כהן
שכבות לימוד	ז'–י"ב
מספר כיתות	53
בעלי תפקידים
מנהל	ד"ר זאב דגני
באחריות	עיריית תל אביב-יפו
סגל	כ-200 מורים
תלמידים
	כ־1,850
מיקום
מיקום	תל אביב-יפו
מדינה	ישראל
קואורדינטות	32°05′13″N 34°47′05″E / 32.086975°N 34.784828°E
	http://gymnasia.info
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת תל אביב רגילה) הגימנסיה העברית "הרצליה" הגימנסיה העברית "הרצליה" הגימנסיה העברית "הרצליה" מפת מרכז __ תל אביב; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ בני ברק, __ רמת גן, __ גבעתיים; ממערב: הים התיכון

הגימנסיה העברית "הרצליה" (בראשי תיבות: גע"ה) היא בית הספר התיכון העברי הראשון ואחד ממוסדות החינוך המפורסמים בישראל. במקור הוקמה ביפו ב־1905, עברה לבניין המרשים ביותר בתל אביב בקצה רחוב הרצל. ב-1958 מבנה הגימנסיה נהרס עבור מגדל שלום והגימנסיה עברה לרחוב ז'בוטינסקי בצפון תל אביב. הגימנסיה כוללת חטיבת ביניים ובית ספר תיכון. הגימנסיה היא חברה לתועלת הציבור, והדירקטוריון שלה ממנה את צוות הניהול^[1]: חבריו כוללים נציגי מורים, הורים ובוגרים, נציגת עירייה ונציג הסוכנות היהודית^[2]. יו"ר הדירקטוריון הוא פרופ' יורם דנציגר, ומנהל בית הספר הוא ד"ר זאב דגני. מספר התלמידים בבית הספר, נכון לשנת 2024, קרוב לאלפיים^[3].

תצלום של הצלם אברהם סוסקין של כיתה בגימנסיה הרצליה סביב שנת 1912

על מורי הגימנסיה נמנו אישים כמו יוסף חיים ברנר, חיים בוגרשוב, דבורה אילון סרני, צבי נשרי, ישראל דושמן ועוד.

בין בוגרי הגימנסיה נמנים אנשים מרכזיים בחברה הישראלית, ובהם משה שרת, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל, שהיה בוגר מחזור א' של הגימנסיה.

היסטוריה

ייסוד בית הספר

אידיאל "גימנסיה עברית" הועלה על ידי מנחם אוסישקין, חיים בוגר (בוגרשוב), מנחם שינקין וד"ר בן ציון מוסינזון. הניסיון המעשי הראשון להקים גימנסיה עברית בארץ ישראל היה של ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן ואשתו פניה מטמון-כהן, אשר בשנת 1905 הקימו בית ספר פרטי בשני חדרים בדירתם שביפו ברחוב הנקרא כיום "רחוב הגימנסיה העברית" ליד כיכר השעון, ולאחר מכן ברחוב אילת מספר 21 ביפו. למוסד הלימוד שהקימו קראו הגימנסיה העברית. כך נוסד בית הספר העל יסודי הראשון בעולם שבו שפת הלימוד הייתה עברית. שנת הלימודים השנייה החלה בכ"ג תשרי תרס"ז (אוקטובר 1906) עם כ-40 תלמידים^[4]^[5].

בשנת 1909 הועברה הגימנסיה לרחוב הרצל בתל אביב הקטנה ונקראה על שם בנימין זאב הרצל, וכך זכתה לשם בו היא מוכרת כיום.

למזכיר הראשון של הגימנסיה מונה ב-1908 חיים זיידמן, לימים מורשה חתימה ביפו ומנהל בנק אפ"ק בצפת. במחזור הראשון למדו, בין השאר, משה שרת, אליהו גולומב, דב הוז, רבקה שרתוק (אחותו של משה שרת ולימים אשתו של הוז), דוד בית לחמי, רבקה רזניק, צילה פיינברג (בתם של ישראל פיינברג ופניה בלקינד, אחותו של אבשלום פיינברג ואמה של תמר אשל) ומשה מנוחין (אביו של הכנר יהודי מנוחין).

בשנת 1915 יוסף חיים ברנר היה המורה לספרות^[6]^[7].

ב-1917, בעקבות גירוש היהודים מתל אביב ויפו במלחמת העולם הראשונה הועברה הגימנסיה העברית הרצליה זמנית למוסד החינוכי מאיר שפיה ליד זכרון יעקב. המורים והתלמידים שהו במקום כשנה וחצי.

הבניין ההיסטורי

הבניין ההיסטורי של בית הספר, שהוקם ב-1909 בקצה רחוב הרצל פינת רחוב אחד העם בתל אביב, היה בנוי בסגנון הארץ ישראלי.

הבניין שכן על גבעה קטנה בקצה רחוב הרצל ובלט באופן סימטרי בקצה הרחוב הראשי של תל אביב. צורת מיקומו והשפעתו של המבנה על התפקוד האורבני של האזור הציבו את בית הספר בתודעת תושבי תל אביב כמוסד בעל חשיבות עליונה, ואת החינוך כנדבך החשוב ביותר במרקם העיר. הבניין תוכנן על ידי האדריכל יוסף ברסקי, בשיתוף עם בוריס שץ, איש בצלאל, ונקרא על שם התורם שמימן את בנייתו, הפילנתרופ היהודי-בריטי יעקב מוזר.

טקס הנחת אבן הפינה של הגימנסיה התרחש בי' באב, כאשר בהכרזת האירוע נכתב: "ברביעי בשבת, בעשירי לחודש מנחם אב, בשנת אלף שמונה מאות ארבעים ואחת לחורבן בית המקדש, בשנה השתים עשר לכנסייה הציונית, הונחה אבן הפינה לבניין הגימנסיה העברית ביפו." בחירת התאריך נעשתה באופן סמלי, על מנת להדהד את סיום חורבן בית המקדש, ואת העובדה שהיום מוכר במסורת כיום שלאחר לידת המשיח^[8].

בניין הגימנסיה היווה אחד ממרכזי התרבות והחינוך המרכזיים בתל אביב עד הריסתו.

הגימנסיה במלחמת השחרור

בהפוגה השנייה במלחמת העצמאות (יוני 1948), פונו ילדי קריית ענבים לתל אביב ומוקמו בגימנסיה הרצליה. בימים הראשונים עדיין נערכו לימודים בגימנסיה ולכן שוכנו הילדים באולם הספורט שהיה בחצר. האולם הענק העגול חולק לגזרות בהתאם לקבוצות-הגיל, שהופרדו באמצעות ארגזי-עץ. עם תום שנת הלימודים של התל אביבים עברו ילדי קריית-ענבים לחדרי הכיתות, והחיים נכנסו לשיגרה בעזרת מספר מורים ומטפלות. בתקופה זו שימש המקום גם כמקום התאוששות לחברי המשק, שאגב ביקור ילדיהם, גם נפשו מעט מתקופה ארוכה של חיים באזור לחימה. עם תחילת שנת הלימודים החדשה ופרוץ ההפוגה השנייה - פונו הילדים.

המעבר לבניין ברחוב ז'בוטינסקי והריסת הבניין ההיסטורי

בשל ריבוי מספר התלמידים ומצבו הרעוע של הבניין המקורי, הוחלט להעביר את בית הספר למעונו החדש ברחוב ז'בוטינסקי. בית הספר החל לפעול במקומו החדש ב-1958, והריסת המבנה הישן החלה בחודש יולי שנת 1959 כדי לפנות מקום למגדל שלום, שחלקו הראשון נחנך ב-1962. ההחלטה על הריסת מבנה בית הספר התקבלה לראשונה במרץ 1940^[9] בהחלטת עירייה המאשרת תוכנית בניין עיר, שבמסגרתה רחוב הרצל יימשך לכיוון חוף הים. ההחלטה על הריסת המבנה, במקום על שיפוצו ושימורו, הייתה החלטה שנויה במחלוקת וגרמה לכעס רב בקרב בוגרי בית הספר, אדריכלים ואנשי רוח. הריסת המבנה בעל המורשת ההיסטורית והאדריכלית הרבה, גרמה לזעזוע שהביא את נושא שימור המבנים למודעות ציבורית. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, שהוקמה בשנות ה-80, בין היתר ברוח גלי המחאה על הריסת המבנה, אף הציבה את חזית הגימנסיה הישנה כסמלה, על מנת לזכור את הטעות המרה שנעשתה בהריסת המבנה. אך סמלי הוא שבקומת המרתף של מגדל שלום מאיר, שהוקם על חורבות הגימנסיה, פועל ארכיון אדריכלות ישראל, יוזמה פרטית שנועדה לתעד את האדריכלות בארץ ולהציל אוספים אדריכליים פרטיים וציבוריים שרבים מהם הושלכו בעשורים האחרונים.

הפנימייה הצבאית

בין השנים 1965–1984 למדו בגימנסיה חניכי הפנימייה הצבאית לפיקוד שבתל אביב.

הגימנסיה

הגימנסיה העברית "הרצליה" היא בית ספר על יסודי שש-שנתי. במשך שנים רבות למדו בגימנסיה רק תלמידים מאזור צפון תל אביב. בשנת 1970 החל במוסד תהליך שכלל אינטגרציה ושילוב של תלמידים מדרום העיר^[10]. בתחילה מספר התלמידים מהדרום שבחרו ללמוד בבית הספר היה קטן, אך עד מהרה הפכה הגימנסיה לסמל לאינטגרציה ולשילוב בין תלמידים המגיעים ממעמד סוציו-אקונומי שונה. כ-50% מהתלמידים מגיעים מדרום העיר.

הוראה ופרויקטים חינוכיים

בית הספר חלוץ בתחום ההתנדבות והמחויבות האישית של התלמידים.

בשנת הלימודים תשע״ז, החל פיילוט בקרב תלמידי שכבת ט', אשר במסגרתו, התלמידים לומדים עם מכשירים ניידים כגון סמארטפונים, טאבלטים, ומחשבים ניידים כתחליף לספרי הלימוד המודפסים. הפרויקט נגנז בהמשך.

משלחות נוער ותחרויות

הגימנסיה מנהלת קשרים עם בתי ספר תיכונים בגרמניה, באיטליה ובלוס אנג'לס (ארצות הברית) ומבצעת חילופי משלחות עם בתי הספר הללו. תלמידי בית הספר שותפים במגוון תחרויות ארציות ובינלאומיות שונות, ביניהן: הכימיאדה (כימיה) ותחרות FIRST (רובוטיקה).

המבנה הנוכחי וסביבתו

בשנת 1955 נורתה אבן הפינה לבניין הנוכחי וב-1958 עברה הגימנסיה אליו.

בשנת 2006 נוסף לחזית בית הספר שער חדש בדמות יציקת ברזל של מרכז מבנה הגימנסיה הישן (מה שכיום סמל הגימנסיה), אשר נבנה במימון תרומות. השער החדש התקבל בתגובות מעורבות על ידי סגל ההוראה, תושבי האזור ותלמידי בית הספר, ואף הוסר כאשר התברר כי לא זכה לאישור מטעם העירייה. כעבור כמה שבועות הוצב השער מחדש, לאחר שהוסדר הנושא.

במשך עשרות שנים הגימנסיה הייתה מוסד החינוך העל-יסודי המוביל בתל אביב. היא הייתה ונותרה גם כיום סמל לבית ספר בקולנוע ובטלוויזיה הישראלים. המבנה שלה שימש לצילום סרטים, סדרות טלוויזיה ופרסומות, כמו: דרמת הטלוויזיה הבורגנים, פרסומת לערוץ ג'טיקס ופרסומת למפלגת שינוי.

בית הספר בנוי פחות או יותר בצורת מרובע בעל ארבע צלעות לא שוות: צלע צפונית - רח' ז'בוטינסקי, צלע מזרחית - רח' רמז, הצלע דרומית - גדר משותפת עם שבט צופי דיזנגוף וצלע מערבית - רח' בן שפרוט. במרכז הריבוע ישנה רחבת בטון גדולה, רחבת דשא גדולה ובימת טקסים ואירועים.

מנהלי הגימנסיה

שם	תקופת פעילות
חיים בוגר (בוגרשוב)	1910–1912
בן-ציון מוסינזון^[11]	1912–1941
ברוך בן-יהודה	1941–1947
חיים בוגר (בוגרשוב)	1947–1951
ברוך בן-יהודה וכרמי יוגב	1951–1963
כרמי יוגב	1963–1989
בן ציון שהם	1989–1993
רון חולדאי	1993–1998
דרור אלוני	1998–2001
אריה ברנע	2001–2004
חנה נאמן	2004–2008
זאב דגני^[12]	2008–מכהן

ראו גם

בוגרי גימנסיה הרצליה

לקריאה נוספת

ב' בן-יהודה וא' אופק (עורכים), סיפורה של הגימנסיה 'הרצליה', תש"ל. (הספר בקטלוג ULI)
יוסי קליין, "האמריקניזציה של תל אביב: פרשת הריסתה של הגימנסיה העברית "הרצליה" לטובת הקמת גורד-השחקים הישראלי הראשון "מגדל שלום מאיר" (1966-1959)", הוצאת כרמל, 2011. (הספר בקטלוג ULI)
אורית בר-שירה. "גימנסיה 'הרצליה' במלחמת העולם הראשונה." הלחימה במבואות יפו וצליחת הירקון (קובץ בעריכת עזרא פימנטל)., 2010, p. 54. (הספר בקטלוג ULI)
בן-יהודה, יפה. "הגימנסיה בסמטא מזכרונותיה של תלמידה על ימיה הראשונים של גימנסיה הרצליה." עת־מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, no. 5, 1986, pp. 22–23.
רן, עמי "לזכר גימנסיה הרצליה, כיכר דיזנגוף ושדרות קק‘ל ולתפארת עיריית תל אביב." אדריכלות ישראלית, 1998, pp. 46, 1998.
שטינהרדט, מירי "אברהם אלדמע - המורה הראשון לציור בארץ ישראל בגימנסיה ‘הרצליה’ ובסמינר לוינסקי." דור לדור: קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, 2013, pp. 125–158.
דיין, דודו. "יש משוגעים מצליחים: מאה שנה להקמת הגימנסיה העברית הראשונה בעולם." עת־מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, no. 183, 2005, pp. 33, 2005.
רייכל, נירית. "החינוך החברתי כגורם מגשר בין פערים אידאולוגיים בעיצוב דיוקן הבוגר הרצוי: סיפורן של הגימנסיות העבריות הראשונות (1906-1948)", דור לדור: קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, 2004, pp. 91–124.
70 שנה לגימנסיה הרצליה: 70 גע"ה, תרס"ו-תשל"ו. תל אביב: תשל"ו. (הספר בקטלוג ULI)
גיא רז, ימי הגימנסיה: הגימנסיה העברית "הרצליה", 1905-1959 . תל אביב: מוזיאון תל אביב. תש"עג 2013. (הספר בקטלוג ULI)