אהרון טייטלבוים (רב ופעיל ציוני)
הרב אהרון הלוי טייטלבוים (ז' בחשוון ה'תרנ"א – ג' באלול ה'תש"י, 1891 – 16 באוגוסט 1950) היה רב אמריקאי-ירושלמי, פעיל ציוני-דתי בולט, ממייסדי וראשי הג'וינט, "ועדת הסיוע המרכזית" (Central Relief Committee), תנועת המזרחי בארצות הברית והסוכנות היהודית, ממקורבי הראי"ה קוק ועוד.
.jpg) | |
| לידה |
21 באוקטובר 1890 ירושלים, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
16 באוגוסט 1950 (בגיל 59) ירושלים |
| מקום קבורה |
בית הקברות סנהדריה |
| השכלה |
ישיבת תורת חיים |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בירושלים למשפחה מחסידות קרלין. אביו ר' יעקב יצחק עלה ארצה, התיישב בירושלים והיה מעסקני הישוב הישן.[1] למד בישיבת תורת חיים בעיר. בשנת תרע"א נסמך לרבנות בידי רב העיר הרב חיים ברלין, רבה של יפו הראי"ה קוק ואחרים. נישא לחיה בתו של שמחה מנדלבוים, שכמותו הייתה בין עסקניות המזרחי. בהיותו בן 18 החל לשמש כרב בשכונת אחוה.
תקופת מלחמת העולם הראשונה
עריכהבשנת תרע"ב (1912), לבקשת רבני ירושלים, נסע הרב טייטלבוים לארצות הברית לשם מגבית כספית לטובת מוסדות התורה והצדקה בעיר. הוא התיישב בברוקלין שבניו יורק. בתקופת מלחמת העולם הראשונה גייס כספים והציל יהודים מהכלא העות'מאני, ביניהם הרב שמואל חיים הורביץ.[2] לפי המסופר, סייע למאיר דיזנגוף להשיג את ההלוואה הראשונה לייסוד תל אביב.[3]
הרב טייטלבוים הצטרף לתנועת המזרחי בארצות הברית בשנותיה הראשונות, וכיהן כחבר המוסדות המרכזיים של התנועה בארצות הברית ובעולם. בשנת תרפ"ו, בוועידה העולמית באנטוורפן, נבחר כחבר הוועד הראשי. בין השנים תרפ"ח-תר"ץ היה חבר המרכזי העולמי של התנועה, ושימש נציג שלה בוועד הפועל הציוני, הוועד המנהל של הסוכנות היהודית, והדריקטוריון של קק"ל וקרן היסוד. בין השנים תר"ץ-תרצ"ב היה יושב ראש קרן ארץ ישראל של המזרחי.[4]
כן היה חבר הנהלת אגודת הרבנים במדינה במשך שנים רבות. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, לצד הרב מאיר בר-אילן מהמזרחי והרב ישראל רוזנברג מאגודת הרבנים, ייסד את "ועדת הסיוע המרכזית" (Central Relief Committee) שאיגדה יהודים דתיים בארצות הברית לטובת יהודי ארץ ישראל. בין השנים תרע"ו-תר"ץ (1916–1930) שימש מזכ"ל הארגון.[5] "בשדה העבודה הזה, כאמור, נתגלה כחו הגדול של הרב טייטלבוים באדמיניסטרציה ובתעמולה. לרגלי משרתו עבר כמה פעמים את אמריקה לארכה ולרחבה, ובכל מקום בואו נאם וארגן ועדים מקומיים לשם אוסף כספי העזרה".[6]
לאחר מכן, עם הקמת הג'וינט, שאיגד תחתיו את כל יהודי ארצות הברית, היה אחד מראשיו. הוא תיאם את העבודה בין שני ועדת הסיוע והג'וינט, והשפיע על מנהלי האחרון לסייע למוסדות דתיים בארץ ישראל, בעולם[7] ובארצות הברית.[8]
עם שלהי המלחה, בשנת תרע"ח היה המשתתף היהודי היחיד במשלחת אמריקנית בראשות הרברט הובר (לימים נשיא ארצות הברית) לסיוע למזרח הקרוב וארץ ישראל.[9] הוא שהה בארץ חודשים אחדים.[10] באותה תקופה קיבל מהממשל האמריקני דרגת מייג'ור ושינע ליהודי רוסיה והארצות הסמוכות 30 אוניות בהן אוכל, בגדים ותרופות. דו"ח מפורט שכתב על סיורו שימש בהמשך את ועדת הסיוע בשנים הבאות.[11]
גיוס כספים לבניין ארץ ישראל והישיבות באירופה
עריכהבשנת תרפ"א (1921) ביקר בארץ, לצד עמיתו הפילנתרופ הארי פישל, במטרה לבנות בתים בארץ בתור בא כוח חברת "אמריקן-פלסטין בילדינג-קורפורשן".[12] היה חבר הוועד המנהל של הסוכנות היהודית וחבר הוועד הפועל הציוני.
בין השנים תרפ"ב-תרפ"ט שימש הרב טייטלבוים רבה של קהילת "עדת אנשי ספרד" בברוקלין. בשנת תרפ"ב נבחר למנהל ועד גיוס הכספים לישיבת רבינו יצחק אלחנן.[13] בשנת תרפ"ז (1926), במסגרת שליחות נוספת, ביקר בארץ ישראל[14] ובפולין.[15]
היה בין מקורבי הראי"ה קוק ולצד אישים דוגמת הארי פישל, ד"ר משה זיידל ועוד, סייע לו רבות מאמריקה בעניינים שונים. במשך שנים היה ראש הוועד הפועל של ישיבת מרכז הרב בארצות הברית וקנדה.[16] בשנים תרפ"ד-תרפ"ה (1924–1925) הפיקה ועדת הסיוע בניהולו את מסע גיוס הכספים של הראי"ה, הרב משה מרדכי אפשטיין והרב אברהם דובער כהנא שפירא. במהלך המסע שימש כמתורגמן בשיחה בין נשיא ארצות הברית קלווין קולידג' ובין הרב קוק.[17] אחרי פטירת הרב קוק היה בין חברי "העמותה להוצאת כתבי הראי"ה".
בשל מאמציו לסיוע לישיבות רבות בשגרה ובמשבר היה מקורב לרבנים רבים באמריקה ובאירופה, ביניהם הרב חיים עוזר גרודזנסקי ועוד. לפי המסופר, כתב לרב ישראל מאיר הכהן מראדין ("החפץ חיים") כי הוא מתכנן להפסיק מפועלו הציבורי בשל חפצו להתפנות ללימוד התורה, אולם האחרון מנעו מכך וכתב לו בין השאר: "המשך, הלואי שיהיה חלקי בחלקך". כונה בפי רבנים: "אבי הישיבות".[18]
בשנת תרצ"ג, לאחר עשרים ואחת שנה בארצות הברית, שב הרב טייטלבוים ארצה והתגורר בירושלים בשכונת רחביה. באותה שנה נשלח בידי הרב קוק וראשי הישיבות בארץ כנציגם בוועידה שנערכה בווילנה להצלת מוסדות לימוד התורה בארץ ובעולם.[19] במשך שנים מספר היה חבר הנהלת בית החולים ביקור חולים.[20]
הביוגרף דוד תדהר תיאר את אופיו ודרכו:
עדין הנפש היה ואציל הרוח, בשעת הצורך פעל בצנעה ובעילום שם, הוא התאמץ להמתיק ככל האפשר מרירות לבם של הנצרכים לבריות, וכן נחון בכוח השפעה רב וקסם אישי, בכל מקום שבו התגלעה מחלוקת או חילוקי דעות, בא הטיף, פייס וישר את ההדורים. בעל מעוף היה. לא הסתפק בקטנות, בכל פעליו היה טבוע חותם ההיקף והגדלות. וכרוב גדלותו וגדולתו כן היתה עניוותו, הצניע לכת, ברח מן הפרסום והתרחק מן הכבוד האישי, עד כמה שלא היה צורך בו לטובת הענין. החיים לא העניקו לו נחת מרובה. ראה סבל רב, אך הוא קיבל את יסוריו באהבה, בטחונו לא פג, מסירותו לעבודתו לא רפתה וזהר נפשו לא הועם.
אחרית ימיו
עריכהכדי להתיישב בקביעות בארץ ישראל התמסר הרב טייטלבוים לעסקים, ובין השאר לרכישת קרקעות וייבוא בשר כבוש כשר. בשנת תרצ"ו (1936) היה בין מייסדי חברת סוכנות ידיעות בשם "מודיעין".[21]
בשנת ת"ש (1939), עם התפתחות מלחמת העולם השנייה והשואה, שב לארצות הברית במטרה להשיב לפעילות את "ועדת הסיוע המרכזית".[22] בשנת תש"א (1941) התמנה למזכיר "ועידת הרבנים באמריקה".[23] עסק רבות בניסיונות להציל יהודים מאירופה. סייע בהצלת ישיבת מיר בשאנגחאי. עבודתו הקשה ואובדן יהודי אירופה בשואה החלישו את גופו והוא חלה ונחלש.
בערב פסח תש"י (1950) שב ארצה ונפטר בה לאחר חודשים אחדים. בהלווייתו בבית העלמין סנהדריה השתתפו שר הדתות הרב יהודה ליב מימון, שר הפנים חיים משה שפירא, הרב זאב גולד, הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, ראשי ישיבות ועוד.[24]
חיים אישיים
עריכההיה חתנו של שמחה מנדלבוים ואב לאחד עשר ילדים. גיסו הוא הרב ישראל זאב הלוי הורביץ, חוקר ארץ ישראל ומחבר האנציקלופדיה הגאוגרפית-היסטורית "ארץ ישראל ושכנותיה". הספר יצא לאור בהוצאת הרב טייטלבוים.[25]
בנו הרב שמואל שימש ברבנות בארצות הברית ולאחר מכן עסק במסחר ובחינוך, והיה נשיא אגודת המורים העבריים ואגודת המנהלים העבריית בארצות הברית. בנו ברוך זאב נסמך לרבנות בידי הרב חרל"פ, הצטיין ככלכלן באוניברסיטת ניו יורק, שירת כרב צבאי בצבא ארצות הברית, היה דירקטור במחנות הפליטים והג'וינט לגרמניה, יועץ כלכלי לגרמניה מטעם האונר"א, עסק בתחבורה, עבד בחברות כלכליות, היה פעיל ציוני ועוד. אחד מחתניו הוא הרב דוד נשר.[26]
לקריאה נוספת
עריכה- 'הרב אהרן הלוי טייטלבוים', הפרדס כה,א, תשרי תשי"א, עמ' 39
- 'הרב ר' אהרן הלוי טייטלבוים ז"ל', הפרדס: ספר היובל, ניו יורק תשי"א, עמ' 468–471
- דב נתן ברינקר, 'הרב ר' אהרן טייטלבוים ז"ל', לוח ירושלים: תשי"א, עמ' רפב-רפד
- נתנאל קצבורג, אנציקלופדיה של הציונות הדתית, כרך ב, מוסד הרב קוק תש"ך, עמ' 415–417
- שמחה מנדלבוים, משפחת מנדלבוים לדרותיה, ירושלים תשפ"א, עמ' 97–99
קישורים חיצוניים
עריכה- דוד תדהר (עורך), "אהרון טייטלבוים", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4115
- Rabbi Aaron Teitelbaum | kevarim.com, kevarim.com, 7 בנובמבר 2019
- אהרון טייטלבוים באתר Geni
- דרכון של הרב הצדיק רבי אהרון טייטלבוים, באתר בידספיריט
הערות שוליים
עריכה- ^ מוסדות תורה וחסד ירושלמיים, מודעות אבל עם פטירתו תוך השתתפות בצער בנו, דואר היום, 20 בינואר 1933
- ^ שמחה מנדלבוים, משפחת מנדלבוים לדרותיה, ירושלים תשפ"א, עמ' 51
- ^ דב נתן ברינקר, 'הרב ר' אהרן טייטלבוים ז"ל', לוח ירושלים: תשי"א, עמ' רפג
- ^ מזרחי: ספר היובל, ניו יורק תרצ"ו, עמ' 24
- ^ ראו, לדוגמה, אצל משה עקיבא דרוק, שלושה דורות בירושלים, ירושלים תשל"ח, עמ' 129 והלאה
- ^ 'הרב ר' אהרן הלוי טייטלבוים ז"ל', הפרדס: ספר היובל, ניו יורק תשי"א, עמ' 470
- ^ ראו לדוגמה אגרת הריי"צ אליו משנת תרפ"ט (1929), בתוך: "האנוסים ברוסיא כאנוסי ספרד", בית משיח 176, כ"ט אדר תשנ"ח, עמ' 18–20
- ^ משה יעקב אסקוט, "ראשית דרכו של מוסד 'עזרת תורה'", ישורון לב, תשע"ה, עמ' תתקיט, תתקיג
- ^ התנועה המזרחית, המזרחי, 10 בספטמבר 1919; במזרחי, הארץ, 24 באוגוסט 1919
- ^ הרב טיטלבוים, דואר היום, 28 באוגוסט 1919; בקורים, דואר היום, 4 בספטמבר 1919
- ^ ספר היובל של אגודת הרבנים האורטודוכסים, תרפ"ח, עמ' קל
- ^ הרב טיטלבוים יצא לא"י, הארץ, 9 ביולי 1921; לבנין הארץ: שיחה עם ה' פישל והרב טיטלבוים, הארץ, 27 ביולי 1921; קבלת פנים בועד הדתי לכבוד שני האורחים הרב טיטלבוים ומר הרי פישל, דואר היום, 12 באוגוסט 1921; אורחי אמריקה בא"י, הצפירה, 15 באוגוסט 1921
- ^ בישיבת ר' יצחק אלחנן, דואר היום, 12 ביוני 1922
- ^ נשף כבוד להרב אהרן טיטלבוים, דואר היום, 28 בספטמבר 1926; בית היתומות הכללי, ברכה לרגל בואו ארצה, דואר היום, 24 בספטמבר 1926
- ^ הרב טייטלבוים באמריקה ע"ד פולין, הצפירה, 17 בדצמבר 1926; עלי זיכרון מג, בני ברק כ"ג שבט תשע"ח, עמ' סו
- ^ ראו, לדוגמה, אגרות הראיה ד, מהדורת תשמ"ד, א'רס; אסף ידידיה, הניסיון להקים בית מדרש לרבנים בירושלים בשנת 1956: כרוניקה של כישלון ידוע מראש, קתדרה 134, טבת תש"ע, עמ' 101 הע' 39. ובהרחבה אצל הרב אברהם וסרמן, קורא לדגל, מכון הר ברכה תשפ"א, עמ' 157
- ^ קבלת פני הרב הראשי קוק בבית הלבן, העולם, 9 במאי 1924
- ^ דוד תדהר (עורך), "אהרון טייטלבוים", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4116
- ^ שערי ציון [יג א-ב], תשרי-חשוון תרצ"ג, עמ' לט; אגרות ר' חיים עוזר א, ניו יורק תשס"א, סי' קיז עמ' קכד-קכה; שם ב, ניו יורק תשס"א, סי' תשעג עמ' רצה
- ^ לפתיחתו של בקור חולים, דואר היום, 16 באוגוסט 1934; קריאה ליסוד "חברת בקור חולים הוספיטל", דואר היום, 1 בינואר 1936
- ^ "מודיעין" – סוכנות חדשה לידיעות, דואר היום, 3 במרץ 1936
- ^ ה"סנטראל ריליף" קם לתחיה, הצופה, 27 באוקטובר 1939
- ^ וועידת הרבנים באמריקה, הצופה, 26 בינואר 1941
- ^ לווית הרב א. טייטלבוים ז"ל, הצופה, 18 באוגוסט 1950
- ^ א. מ. ל., "ארץ ישראל ושכנותיה", הארץ, 21 בדצמבר 1923
- ^ על משפחתו הענפה ראו אצל שמחה מנדלבוים, משפחת מנדלבוים לדרותיה, ירושלים תשפ"א, ועל צאצאיו במיוחד עמ' 130–134