פתיחת התפריט הראשי

אוזורקוב

עיר בפרובינציית לודז' בפולין ובה כ-20,000 תושבים (2006)

אוזורקובפולנית: Ozorków) היא עיר בפרובינציית לודז' בפולין ובה כ-20,000 תושבים (2006). אוזורקוב היא מקום הולדתם של הרופא אהרן בראנד-אורבן והשחמטאי שמואל רשבסקי.

אוזורקוב
Ozorków
POL Ozorków COA.svg
סמל אוזורקוב
POL Ozorków flag.svg
דגל אוזורקוב
Ozorków, pl. Jana Pawła II, kościół św. Józefa-014.JPG
כנסייה באוזורקוב
מדינה פוליןפולין  פולין
פרובינציה לודז' (פרובינציה)לודז' (פרובינציה)  לודז'
שטח 15.47 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 20,571 (2006)
 ‑ צפיפות 1,300 נפש לקמ"ר (2006)
קואורדינטות 51°58′00″N 19°17′00″E / 51.966666666667°N 19.283333333333°E / 51.966666666667; 19.283333333333 
אזור זמן UTC +1
www.umozorkow.pl

תולדות העירעריכה

תיעוד ראשון לגבי קיומה של העיר נמצא במאה ה-15. היא מוזכרת בתור כפר קטן הנמצא בין יערות ובקרב ביצות בלתי עבירות, כפר המשתייך למשפחת שצ'בינסקי. ב-1807 הביאו בעלי הכפר משפחות של אומנים בתחומי ייצור הבגדים מסקסוניה כדי להאיץ את התפתחותו הכלכלית של הכפר. מהגרים מאאכן שבגרמניה פיתחו את תעשיית מוצרי הצמר והכותנה במקום. התוצרת המקומית התפשטה ברחבי המחוז והיישוב הפך למרכז הטקסטיל הגדול ביותר במחוז.

עקב דיכוי "מרד ינואר" של 1863-1864 על ידי הכובש הרוסי נעצרה באופן זמני התפתחותה הכלכלית של העיר. לאחר מלחמת העולם הראשונה הואצה התפתחותה הכלכלית של העיר בזכות חיבור לרשת החשמל והנחת מסילת ברזל בעיר.

בתקופת הכיבוש הנאצי כונתה העיר "ברונשטט" ("Brunnstadt"). לאחר רצח יהודי העיר ורציחתם של רבים אחרים מתושבי העיר, ירד מספר התושבים בעיר לפחות מ-10,000.

לאחר המלחמה שבה תעשיית הטקסטיל לשגשג. בתקופת השלטון הקומוניסטי הולאמה תעשיית הטקסטיל בעיר. עם נפילת הקומוניזם בפולין התמוטטה תעשיית הטקסטיל המולאמת, אך מפעלי טקסטיל פרטיים החלו לפעול. כיום אוזורקוב היא עיר תעשייה ושירותים.

יהודי אוזורקובעריכה

תולדות הקהילהעריכה

בשנת 1823 הוקמה בעיר קהילה עצמאית, כאשר יהודיה השתייכו קודם לכן לקהילת פאז'נצ'ב. ביוזמת רב הקהילה זאב ליפשיץ, נבנו בשנת 1851 בית כנסת ובית מדרש בעיר.

החל מאמצע המאה ה-19 פעלו בעיר חסידויות קוצק, וורקא וגור, ובשלהי המאה ה-19 היוו היהודים חלק מרכזי בתעשיית הכותנה בעיר.

בין מלחמות העולםעריכה

לאחר מלחמת העולם הראשונה התגברה הפעילות הפוליטית של יהודי העיר, בבונד, באגודת ישראל ובארגונים ציוניים.

בין השנים 1912 ו- 1939 כיהן כרב הקהילה הרב דב בר (נספה בגטו ורשה).

בשנות השלושים גברה האנטישמיות בעיר, והלכו ורבו תקיפות היהודים בה. בשנת 1934 פורסמו שמות פולנים ש"נכשלו" בקנייה אצל יהודים, בשנת 1935 נופצו שמשות בית הכנסת, ובשנת 1936 נותצו מצבות בבית העלמין היהודי. באוקטובר 1937 הוצבו משמרות חרם לפני חנויות ודוכני היהודים בשוק המקומי.

טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיר בין 5,000 ל-5,500 יהודים.

בשואהעריכה

הגרמנים כבשו את העיר בספטמבר 1939 לאחר קרב קשה, וביום הראשון לכיבוש ירו למוות ברבים מתושביה, ובהם ב-24 יהודים. בימים הבאים שרפו את בית הכנסת ובית המדרש של העיר. היהודים נצטוו להרוס את קירותיו של בית הכנסת השרוף, והועסקו בעבודתו כפייה, בין היתר בקבורת הגוויות הרבות שבאזור העיר.

לראש היודנרט שהוקם בעיר מונה הפעיל הציוני שמעון בארצ'ינסקי. בשלהי 1939 החלה הקמת גטו בעיר, אך ללא פקודה רשמית, ויהודים לא הורשו להעביר אליו את רכושם. עם הזמן הוקף הגטו בגדר תיל, אך חלק מיהודי העיר הוסיפו לגור מחוצה לו. הגרמנים הקימו בגטו כמה מפעלי ייצור, שעבדו לצורכי מפעלים ומוסדות גרמניים. היהודים עבדו גם במפעלי גרמניים מחוץ לגטו, כגון מפעל "פורשטהר אונד בונגר", אשר העסיק בדצמבר 1940 כאלף יהודים.

בפורים 1940 הובאו משפחות יהודיות רבות לחצר המשטרה בעיר, ושם אולצו לרקוד סביב שרפת ספר תורה. על אף זאת, מספר יהודים בעיר התפללו בחשאי בדירותיהם, והרב יוסף שו"ב אף הנהיג תפילת מניין קבועה בביתו.

בשנת 1941 החלו הגרמנים לשלח מאות עובדים מהגטו למחנות עבודה באזור פוזנן, שם הועבדו בתנאי קיום קשים.

בחודשים הראשונים של 1942 הוצאו להורג בעיר 8 או 10 יהודים, כעונש על בריחת יהודיה מבניין בגטו. כל תושבי הגטו הובאו אל הגרדום, ואולצו להסתכל בתלייה. הגופות נשארו תלויות יומיים.

במרץ או אפריל 1942 שולחו בין 300 ל-500 יהודים "בלתי יעילים" מהעיר, לרבות ילדים רבים, למחנה ההשמדה חלמנו. באפריל 1942 כינסה ועדת רופאים גרמנים את כל יהודי העיר, ולאחר שאולצו להתפשט, הוחתמו כולם בגופיהם, כאשר הצעירים והחזקים סומנו באות A, והיתר באות B.

בסוף מאי 1942 כונסו היהודים במגרש שליד בית הספר בעיר, בו ערכו השוטרים הגרמנים סלקציה, תוך כדי התעללות ביהודים, והפרדת הורים מילדיהם. כ-2,000 יהודים נשלחו לחלמנו, ונרצחו שם. יתר היהודים, כ-2,300 איש, הושבו לעבודות כפייה בגטו שבעיר, ועד סוף אוגוסט 1942 הועברו כולם לגטו לודז' בקרונות חשמליים, רובם ללא רכוש אישי.

רבים מיהודי אוזורקוב, בעיקר חייטים, הועסקו בסדנאות של גטו לודז'. יתרם שולחו זמן מועט לאחר בואם למחנות העבודה באזור פוזנן.

לאחר המלחמה שבו לאוזורקוב כ-30 יהודים בלבד, אך אלו עזבו אותה במהרה.

קישורים חיצונייםעריכה