פתיחת התפריט הראשי

אולימפיאדת הפיזיקה הבינלאומית

אולימפיאדת הפיזיקה הבינלאומית היא תחרות בינלאומית שנתית בפיזיקה לתלמידי תיכון. התחרות נערכה לראשונה בוורשה, בירת פולין ב-1967.

כל מדינה המשתתפת בתחרות שולחת משלחת בת חמישה תלמידים ושני מלווים, ורשאית לשלוח משגיחים יחד עם המשלחת. המשלחת נבחרת על ידי תחרויות מקדימות ברמה ארצית. התלמידים נבחנים כיחידים, באמצעות מבחנים תאורטיים ומעבדתיים. בתום התחרות מוענקות מדליות זהב, כסף וארד לתלמידים המצטיינים. ציונים לשבח מחולקים למספר תלמידים נוספים.

אורך הבחינה התאורטית הוא חמש שעות, והיא מורכבת משלוש שאלות. על פי רוב לכל שאלה יש מספר סעיפי משנה. אורך הבחינה המעשית אף הוא כחמש שעות. לעיתים הבחינה המעשית מחולקת לשני חלקים.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

מספר חודשים לפני אולימפיאדת הפיזיקה הבינלאומית הראשונה ב-1967, מארגני התחרות שבפולין שלחו הזמנות לכל מדינות מרכז אירופה. בולגריה, צ'כוסלובקיה, הונגריה ורומניה נענו להזמנה (5 מדינות, כולל פולין המארגנת). כל מדינה שלחה נבחרת בת 3 תלמידי תיכון, ומלווה אחד. אופי התחרות נקבע על פי כללי שלב הגמר של אולימפיאדת הפיזיקה הפולנית: היום הראשון מוקדש לשאלות תאורטיות וביום השני לביצוע ניסוי. הבדל אחד בין התחרות הבינלאומית לזו הפולנית הוא בכך שהתלמידים היו צריכים להמתין עד לבדיקת תשובותיהם. בזמן הבדיקה התלמידים נסעו לסיור בקרקוב וגדנסק. בתחרות הראשונה התלמידים נדרשו לענות על ארבע שאלות תאורטיות, ואחת ניסויית.

האולימפיאדה השנייה אורגנה על ידי פרופסור קונפלבי בבודפשט, בירת הונגריה בשנת 1968. בשנה זו השתתפו 8 מדינות בתחרות. למדינות שהשתתפו שנה קודם הצטרפו גרמניה המזרחית, ברית המועצות ויוגוסלביה. גם הפעם כל מדינה שלחה שלושה תלמידי תיכון ומלווה אחד. זמן מה לפני התחרות השנייה, יוסדו החוקים והכללים של החוקים באופן מפורש. המסמכים אושרו על ידי מלווי המשלחות מספר חודשים אחרי התחרות בפגישה שערכו בצ'כוסלובקיה.

האולימפיאדה אורגנה בפעם השלישית על ידי פרופסור קוסטיאל בברנו שבצ'כוסלובקיה ב-1969. כל מדינה שלחה חמישה תלמידי תיכון ושני מלווים. התחרות בברנו נעשתה בהתאם לכללים שגובשו מספר חודשים קודם לכן.

בפעם הרביעית, האולימפיאדה התקיימה במוסקבה, בירת ברית המועצות ב-1970. כל מדינה מהמדינות המשתתפות יוצגה על ידי שישה תלמידים ושני מלווים. בשנה זו הוכנסו שינויים קלים לתקנון התחרות.

מאז הפעם החמישית שהתחרות התקיימה בסופיה, בירת בולגריה ב-1971, ועד היום, כל קבוצה מנתה חמישה תלמידים ושני מלווים. התחרות לא התקיימה ב-1978 וב-1980, בגלל כניסתן של מדינות מערביות לתחרות. המדינה הקפיטליסטית הראשונה שהשתתפה בתחרות הייתה מערב גרמניה. הוצעה האפשרות שלסירוגין התחרות תאורגן על ידי מדינות הגוש המזרחי והמערבי. אולם מספר מדינות מערביות דחו את ההצעה. מדינות הגוש המזרחי סירבו לארגן את התחרות ב-1978 וב-1980. ב-1982 התחרות חזרה להתקיים במתכונת שנתית, משום שהצטרפו מספיק מדינות מערביות לחלוק את עול הארגון. כיום, רשימת המדינות המארחות נקבעת מבעוד מועד. לאחר הצטרפות מדינה חדשה לתחרות, עליה להודיע תוך שלוש שנים על מוכנותה לארח את האולימפיאדה. לאחר הודעה זו, המדינה נכנסת לרשימת המתנה, שאורכה מספר עשרות שנים. מדינה אשר לא תעשה כך, תושעה מהתחרות באופן זמני. צרפת הושעתה באופן זה בשנת 2000.

מבנה התחרותעריכה

התחרות מתבצעת בשני ימים. יום אחד מוקדש לשאלות תאורטיות (שלוש שאלות המכסות לפחות ארבעה נושאים אשר נלמדים בבית ספר תיכון). מספר הנקודות המרבי בחלק זה הוא 30. יום נוסף מוקדש לשאלות ניסוייות (שאלה אחת או שתיים). מספר הנקודות המרבי בחלק זה הוא 20. בין שני ימים אלו יש לפחות יום אחד של מנוחה. שני המבחנים אורכים כחמש שעות כל אחד. המשתתפים הם תלמידי תיכונים, אך לא תלמידי מכללות או אוניברסיטאות. לרוב כל קבוצה מורכבת מחמישה תלמידים, ושני מלווים.

כמות הנקודות המינימלית הנדרשת על מנת לזכות במדליות אולימפיות או ציון לשבח נקבעת על ידי המארגנים בהתאם לחוקים הקבועים. לפני כמה שנים חל שינוי בתקנון, וכעת חלוקת המדליות היא: מדליית זהב מוענקת ל-8% המשתתפים הראשונים, על פי דירוג הנקודות. מדליית כסף או זהב מוענקת ל-25% הראשונים. מדליה אולימפית מוענקת ל-50% הראשונים. ציון לשבח או מדליה אולימפית מוענקים ל-67% הראשונים. יתר המתחרים מקבלים תעודות השתתפות. המתחרה בעל הציון הגבוה ביותר זוכה בפרס מיוחד, בנוסף למדליית הזהב.

התחרות בישראלעריכה

תהליך המיון של נבחרת ישראל לאולימפיאדה הבינלאומית (ולאסייתית) נמשך כשנה. משתתפים בו בעיקר תלמידי כיתות י' ויא'. השלב הראשון מורכב ממבחן בן 22 שאלות סגורות. בשלב זה משתתפים מדי שנה כ-4000 תלמידי פיזיקה מרחבי הארץ. כ-300 מהתלמידים שהשתתפו בשלב הראשון ממשיכים אל השלב השני. השלב השני מורכב ממבחן עם 15 שאלות סגורות, ומשתי שאלות פתוחות. השאלות מכילות ידע והבנה פיזיקלית מעל רמת הבגרות בתיכון. השלב השלישי מתקיים בחופשת הקיץ באוניברסיטת בן-גוריון (החל משנה 2018) עד 2018 נערך בטכניון. במחנה ההכנה, התלמידים לומדים בצורה אינטנסיבית שלל נושאים בפיזיקה, כהכנה לאולימפיאדות ברמה אקדמית הרבה מעבר לתיכון. במהלך המחנה מתקיימים מדי יום מבחן ומעבדה. מתוך ה-30 עוברים כ-15 לשלב הרביעי. ה-15 הנותרים עוברים שלב של למידה עצמית, תוך הגשת תרגילים ועבודות במתכונת שבועית לצוות האולימפיאדה המורכב ברובו ממשתתפי אולימפיאדה בעבר, בנוסף לכל תלמיד מוצמד מדריך אישי העוזר לו באופן פרטני במקרה הצורך. בחופשת פסח מתקיים מחנה נוסף, שבו נבחרים 8 תלמידים המצטיינים שייצגו את ישראל באולימפיאדת הפיזיקה האסייתית, שמתקיימת באביב (זהה באופייה לאולימפיאדה הבינלאומית). לאחר שהנבחרת שבה מהאולימפיאדה האסייתית, נבחרים חמישה תלמידים שיסעו לאולימפיאדה הבינלאומית, שמתקיימת בקיץ. כך, לאחר למעלה משנה של מיונים, נבחרים הנציגים של ישראל לאולימפיאדה הבינלאומית.

השתתפות ישראל באולימפיאדותעריכה

ישראל השתתפה לראשונה באולימפיאדה הבינלאומית ה-25 שהתקיימה בסין בשנת 1994.

ישראל אירחה את האולימפיאדה הבינלאומית בפיזיקה בשנת 2019.[1]

עד כה זכתה ישראל ב-11 מדליות זהב באולימפיאדה הבינלאומית, שהושגו על ידי:

  • אריאל אמיר (1999)
  • איתמר חסון (2009)
  • גל דור (2011)
  • אסף רוזן (2011)
  • דן קרלינר (2013)
  • גיא סגל (2014)
  • יונתן הדס (2017)
  • יונתן הדס (2018)
  • איל וולך (2018)
  • איל וולך (2019)
  • אביב טילינגר (2019)

בנוסף, באולימפיאדת הפיזיקה האסייתית זכו יעקב ניימן (2003), גל דור (2011) ואביב טילינגר (2019) במדליות זהב.

רשימת המדינות המארחותעריכה

מספר שנה מדינה עיר מארחת
1 1967 פולין   פולין ורשה
2 1968 הונגריה   הונגריה בודפשט
3 1969 צ'כוסלובקיה   צ'כוסלובקיה ברנו
4 1970 ברית המועצות   ברית המועצות מוסקבה
5 1971 בולגריה   בולגריה סופיה
6 1972 רומניה   רומניה בוקרשט
7 1974 פולין   פולין ורשה
8 1975 גרמניה המזרחית   גרמניה המזרחית גיסטרו
9 1976 הונגריה   הונגריה בודפשט
10 1977 צ'כוסלובקיה   צ'כוסלובקיה הראדץ קראלובה
11 1979 ברית המועצות   ברית המועצות מוסקבה
12 1981 בולגריה   בולגריה ורנה
13 1982 גרמניה המערבית   גרמניה המערבית מלנטה (Malente)
14 1983 רומניה   רומניה בוקרשט
15 1984 שוודיה   שוודיה סיגטונה (Sigtuna)
16 1985 יוגוסלביה   יוגוסלביה פורטורוז' (Portorož)
17 1986 בריטניה   בריטניה לונדון
18 1987 גרמניה המזרחית   גרמניה המזרחית יינה
19 1988 אוסטריה   אוסטריה באד אישל
20 1989 פולין   פולין ורשה
21 1990 הולנד   הולנד חרונינגן
22 1991 קובה   קובה הוואנה
23 1992 פינלנד   פינלנד הלסינקי
24 1993 ארצות הברית   ארצות הברית ויליאמסבורג
25 1994 הרפובליקה העממית של סין   סין בייג'ינג
26 1995 אוסטרליה   אוסטרליה קנברה
27 1996 נורווגיה   נורווגיה אוסלו
28 1997 קנדה   קנדה גרייטר סדברי
29 1998 איסלנד   איסלנד רייקיאוויק
30 1999 איטליה   איטליה פדובה
31 2000 בריטניה   בריטניה לסטר
32 2001 טורקיה   טורקיה אנטליה
33 2002 אינדונזיה   אינדונזיה באלי
34 2003 טייוואן   טייוואן טאיפיי
35 2004 קוריאה הדרומית   קוריאה הדרומית פוהאנג (Pohang)
36 2005 ספרד   ספרד סלמנקה
37 2006 סינגפור   סינגפור סינגפור
38 2007 איראן   איראן אספהאן
39 2008 וייטנאם   וייטנאם האנוי
40 2009 מקסיקו   מקסיקו מרידה
41 2010 קרואטיה   קרואטיה זאגרב
42 2011 תאילנד   תאילנד בנגקוק
43 2012 אסטוניה   אסטוניה טרטו וטאלין
44 2013 דנמרק   דנמרק קופנהגן
45 2014 קזחסטן   קזחסטן אסטנה
46 2015 הודו   הודו מומבאי
47 2016 שווייץ   שווייץ וליכטנשטיין   ליכטנשטיין ציריך
48 2017 אינדונזיה   אינדונזיה יוגיאקרטה
49 2018 פורטוגל   פורטוגל ליסבון
50 2019 ישראל   ישראל תל אביב
51 2020 ליטא   ליטא לא נבחרה
52 2021 אינדונזיה   אינדונזיה לא נבחרה
53 2022 יפן   יפן לא נבחרה
54 2023 איראן   איראן לא נבחרה
55 2024 צרפת   צרפת לא נבחרה
56 2025 קולומביה   קולומביה לא נבחרה
57 2026 לא נבחרה לא נבחרה
58 2027 קוריאה הדרומית   קוריאה הדרומית לא נבחרה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה