אום חשיבה (בסיס)

בסיס אוּם חשיבָּה (שבו ישבה י"ב 545 (יחידת בקרת ל"א אווירית), ושחלקים שלו נודעו בשמות הקוד דֹבלה, בָּבֶל[1], נשר, ושנער[2]) היה מכלול בסיסים (בהם מוצב פיקוד ושליטה, מתקן מעקב והתרעה אלקטרוני, ולוחמה אלקטרונית של צה"ל), שנבנה על הר אום חשיבה שבצפון־מערב חצי האי סיני. מכלול הבסיסים פעל בין השנים 19691979.

בסיס אוּם חשיבָּה
י"ב 545 / דֹבלה / בָּבֶל / נשר / שנער
בסיס אום-חשיבה בסיני.jpg

"בבל", בסיס יחידה 848, יחידת האיסוף המרכזית של אמ"ן באום חשיבה, ספטמבר 1975

IAF aerial regional control unit 545.png
סמל י"ב 545
(ראו מידע נוסף בעמוד הקובץ)
פרטים
כינוי דֹבלה, בָּבֶל, נשר, שנער
מדינה ישראלישראל  ישראל
מיקום: מערב סיני
שיוך Israeli Air Force - Coat of arms.svg  חיל האוויר הישראלי
PadamLogo.svg  פיקוד דרום
AmanLogo.svg  אגף המודיעין
סוג יחידת בקרה אווירית ול"א
חפ"ק פיקוד דרום
מתקן מעקב והתרעה אלקטרוני
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1969
פירוק היחידה 1979
נתוני היחידה
ציוד עיקרי מערכות מכ"ם
"מערכת פיג'ו" (להסטת טילי קלט)
מערכות ומגדלי קשר
מערכות גילוי מטוסים, האזנה ול"א

הר אום חשיבה ניצב מצפון למבוא המערבי של מעבר הגידי. גובהו 723 מטר מעל פני הים. בשל שליטתו על מעבר הגידי וגובהו, שאיפשר תצפית אלקטרונית לכיוונה של מצרים, נודעה לו חשיבות אסטרטגית עבור ישראל.

ישראל החלה בבניית המתקן האלקטרוני ב-1969 והשקיעה בו עשרות מיליוני דולרים. המתקן כלל חיישנים שונים לאיתור תנועות של גייסות ואמצעי לחימה - חיישני חום ומצלמות אינפרה-אדום, חיישנים אקוסטיים, חיישנים סייסמיים וחיישנים מגנטיים. בצד כל אלו הותקנה במתקן מערכת פיקוד ושליטה שאיפשרה לשדר את המידע שקלטו החיישנים לבסיסים אחרים. בנוסף לכך כללו מערכות המתקן ציוד ללוחמה אלקטרונית.

בנוסף למתקן האלקטרוני בנתה ישראל על ההר מוצב פיקוד תת-קרקעי. מוצב זה שימש כחדר המלחמה של פיקוד הדרום במהלך מלחמת יום הכיפורים, ובו התנהלו רבים מדיוני הפיקוד הבכיר של צה"ל אודות מהלכי המלחמה בחזית זו. שם הקוד שלו היה "דבלה".

במהלך המלחמה ניסה הצבא המצרי לפגוע במתקני צה"ל על ההר באמצעות הפצצות מן האוויר וירי רקטות קרקע-קרקע מדגם פרוג וטילי אוויר-קרקע מדגם קלט. כמו כן הונחתו חיילי קומנדו מצריים בקרבתו. אחת ההפצצות, באמצעות מטוסי מיג 17, התרחשה מספר ימים לאחר ביקורו של שר הביטחון משה דיין במקום. שניים מהמטוסים התוקפים הופלו באמצעות תותחי נ"מ 20 מ"מ[3] על ידי גדוד נ"מ 946[דרוש מקור][4] שהיה מוצב במקום.

ביומה הראשון של מלחמת יום כיפור, ה-6.10.73, הותקף בסיס המודיעין הישראלי באום-חשיבה על ידי קבוצת מטוסי סוחוי-7 מצריים. אחד מהם שהוטס על ידי עאטף אלסאדאת, בן אחיו של אנואר סאדאת, נשיא מצרים והמפקד העליון של צבא מצרים, הופל על ידי סוללת תותחי אורליקון 20 מ"מ, של גדוד 881[5].

במסגרת משא ומתן על הסכם הביניים בין ישראל למצרים שנחתם ב-1975 דרשו המצרים שישראל תפנה את הבסיס באום חשיבה, ולאחר שהיא סירבה לכך דרשו שטכנאים אמריקניים יפעילו את המתקנים שבו. לבסוף הוסכם כי ההר ייכלל באזור החיץ של האו"ם שהוקם בסיני, אך שחיילים ישראלים ימשיכו להפעיל את מתקני ההתרעה שבו, לצדם של טכנאים אמריקאיים[דרוש מקור].

בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, שהביא ליציאת ישראל מכל שטח סיני, פינתה ישראל את בסיס אום חשיבה, ומתקניו פוצצו על ידי גדוד 601 של חיל ההנדסה.

היחידות שהוצבו על הר אום־חשיבה בתקופות שונותעריכה

  יחידות חיל האוויר

  יחידות "ירוקות"

  • חפ"ק פיקוד דרום (מרכזי הפיקוד והשליטה כונו ״דֹבלה״ על ידי פיקוד דרום. אנשי המודיעין כינו את הבסיסים שלהם על ההר ״נשר״ ו״שנער״.)
  • בסיס ״בבל״ ללוחמה אלקטרונית והאזנה של יחידת מודיעין 848 (שמה שוּנה לאחר מלחמת יוה"כ ליחידה 8200)
  • חוליות קטנות של גדוד קשר 376 (גדוד קשר ארצי מטכ"לי)[9]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אום חשיבה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אמיר אורןהאם מותר לשקר במלחמה?, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2013.
  2. ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר, הוצאת "באויר פרסומי תעופה וחלל", כרך ב', עמ' 973.
  3. ^ אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם - הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה, הוצאת זמורה ביתן, 2001, עמ' 390.
  4. ^ לפי פורומים שונים ומקורת סותרים, היה זה גדוד נ"מ 846
  5. ^ 1 2 שלט המידע במוזיאון חיל האוויר, ליד שרידי המטוס.
  6. ^ לדעת בלי מודיעין, בכתב העת מערכות, גיליון 451, אוקטובר 2013, עמ' 73.
  7. ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר, הוצאת "באויר פרסומי תעופה וחלל", כרך א', עמ' 74.
  8. ^ ביום 6.10.73, הותקף בסיס המודיעין הישראלי באום-חשיבה ע"י קבוצת מטוסי סוחוי-7 מצריים. אחד מהם שהוטס ע"י עאטף אלסאדאת, בן אחיו של אנואר סאדאת, נשיא מצרים והמפקד העליון של צבא מצרים, הופל ע"י סוללת תותחי אורליקון 20 מ"מ, של גדוד 881.
  9. ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר, הוצאת "באויר פרסומי תעופה וחלל", כרך א', עמ' 516.