אופולה לובלסקיה
אוֹפּוֹלֶה לוּבֶּלְסְקְיֶה (מפולנית: Opole Lubelskie) היא עיירה במזרח פולין, כ-10 ק"מ ממזרח לנהר הוויסלה, והיא בירת מחוז אופולה שבפרובינציית לובלין. נכון ל-2006, אוכלוסיית העיר מונה 8,832 תושבים.
 סמל אופולה לובלסקיה | |
 | |
| כנסייה באופולה לובלסקיה | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 לובלין |
| מחוז | אופולה |
| תאריך ייסוד | המאה ה-12 |
| שטח | 15.12 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 8,135 (31 במרץ 2021) |
| קואורדינטות | 51°09′00″N 21°58′00″E / 51.15°N 21.966666666667°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.opolelubelskie.pl/ | |
קודם השואה הייתה זו עיירה יהודית בעלת קהילה יהודית גדולה.
תולדות היישוב עריכה
תחילת היישוב במאה ה-12, ובשנת 1368 קיבל את זכויות מגדבורג מקז'ימייז' השלישי, מלך פולין. במאות ה-16 וה-17 הייתה העיירה לאחד ממרכזי הרפורמציה הפרוטסטנטית, ובמהלך המאה ה-18 הגיעו למקום נזירים פיאריסטים.
יהודי אופולה לובלסקיה עריכה
משפחות יהודיות החלו להגיע לעיירה במאה ה-16. בתקופת גזירות ת"ח ת"ט נשרפו רוב בתי היהודים, ורבים מהם נרצחו בידי חייליו של חמלניצקי. מאוחר יותר חזרו היהודים לעיר, והיוו חלק נכבד מהתפתחות המקום. במאה ה-18 התארגנו יהודי העיירה לקהילה מסודרת, בנו בית כנסת, ייסדו בית קברות ומינו רב לקהילה. בין הדמויות הבולטות בקהילה היה רבי ירמיה מאופלה משושלת אמשינוב, שכיהן כרב וכאדמו"ר בעיירה.
בראשית המאה ה-20 התארגנו בעיירה חוגים ציוניים ראשונים, אשר פעילותם התחדשה ביתר שאת לאחר מלחמת העולם הראשונה. בנוסף לארגונים הציוניים, פעלו בעיירה גם תנועות נוער ציוניות, ובהן הנוער הציוני, השומר הצעיר, החלוץ ובית"ר. כמו כן, פעלה בעיירה אגודת ישראל, שייסדה בשנת 1922 בית ספר מרשת בית יעקב. רבה של הקהילה בשנות העשרים והשלושים היה הרב ראובן וינקלר. בשנות השלושים סבלה הקהילה מגל האנטישמיות בפולין, בית העלמין היהודי בעיירה חולל, ויהודים הותקפו ברחובותיה.
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בעיירה כ-4,300 יהודים, כשני שלישים מסך תושביה.
בשואה עריכה
אזור אופולה לובלסקיה נכבש בידי הגרמנים באמצע ספטמבר 1939. במשך ארבעה שבועות לערך שרר בעיירה תוהו ובוהו, שכן הגרמנים טרם ביססו את שלטונם בעיירה עצמה, ורבים מתושבי העיירה הפולנים ניצלו את המצב למעשי שוד וביזה של רכוש היהודים. כעבור זמן מה ביססו הגרמנים את שליטתם בעיירה, ועד מהרה הפכו אותה למקום ריכוז של יהודי הסביבה. ב-29 בדצמבר 1939 הובאו לעיירה כ-2,500 פליטים מפולאבי, ולמחרת הובאו עוד כ-300 פליטים מיוזפוב על נהר ויסלה. בתחילת 1940 כבר היו בעיירה כ-7,000 יהודים. הגרמנים הקימו בעיירה יודנרט בן 18 חברים, שבראשו עמד יענקל הוכמן. בפברואר 1941 הובאו לעיירה שתי קבוצות גדולות של יהודים שגורשו מווינה, וכך הגיע מספר יהודי העיירה באביב 1941 לכ-9,000. במרץ 1941 הוקם בחלק הישן של העיר, בשטח של כ-12 דונם, גטו וסביבו חומה. בגטו התקיימה צפיפות רבה, ובממוצע התגוררו בכל חדר 9 נפשות.
עוד בחודשים הראשונים לכיבוש גויסו יהודים רבים מהעיירה לעבודה בשני כפרים סמוכים, חודצ'ה גורנה וחודצ'ה דולנה. באמצע 1940 נצטווה היודנרט להכין רשימה של כל הגברים היהודים בני 14–60, ועל פיה נשלחו מפעם לפעם קבוצות של עובדי כפייה למקומות אחרים במחוז. בקיץ 1941, עם פרוץ מבצע ברברוסה, הורע מצב היהודים בגטו, בעיקר בשל קיצוץ מנות המזון. בתחילת שנת 1942 פרצה בגטו מגפת טיפוס, שנספו בה יותר מ-500 יהודים. המצוקה בגטו החריפה עוד יותר במרץ 1942, לאחר שהובאו אליו עוד כ-2,800 פליטים, רובם מקז'ימייז' דולני ומיעוטם מונבולניצה, ובתקופה זו פיזרו הגרמנים את היודנרט של הגטו, והקימו תחתיו יודנרט חדש.
ב-31 במרץ 1942 הוחל בגירוש יהודים מהגטו למחנות ההשמדה. 1,950 יהודים הוצאו מבתיהם, ורוכזו בכיכר השוק הסמוכה לחומת הגטו, ומשם הובלו ברגל לתחנת הרכבת בנלנצ'וב הסמוכה, הועלו על קרונות משא, ושולחו לבלז'ץ. בתחילת מאי 1942 הובאו לגטו עוד כ-1,300 יהודים מגטו יוזפוב שפונה מיושביו. ב-25 במאי 1942 נערך הגירוש השני, וכ-2,000 יהודים שולחו דרך תחנת הרכבת בנלנצ'וב לסוביבור (בהם היה שלמה שמייזנר, ממובילי מרד האסירים בסוביבור). קבוצה אחרונה של מפונים, כ-1,400 יהודים, רובם מסלובקיה ומקצתם מצרפת, הובאה לגטו ב-30 במאי 1942, ובמועד זה היו בגטו כ-7,600 יהודים כולל יהודים אחרונים שהגיעו מחודל.
ב-24 באוקטובר 1942 חוסל הגטו סופית. כ-400 שוטרים גרמנים ועמם יחידת עזר אוקראינית הוציאו את יושבי הגטו מבתיהם, וערכו סלקציה. קבוצה קטנה של צעירים ובעלי מקצועות נדרשים הועברה למחנה העבודה בפוניאטוב (Poniatow), ואילו האחרים שולחו מתחנת הרכבת בנלנצ'וב בקרונות משא לסוביבור. בעיירה הושארו כ-500 יהודים שהועסקו באיסוף חפצי המגורשים ובמיונם. בנובמבר 1942, משכילו את מלאכתם, נרצחו גם הם ברובם, והיתר הועברו למחנות עבודה באזור לובלין. מאוחר יותר פוצצו הנאצים את בית הכנסת של העיירה.
לקריאה נוספת עריכה
- ספר אופולה-לובלסקי (עורך: דוד שטוקפיש), [תל אביב]: ארגוני יוצאי אופולה, 1977.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אופולה לובלסקיה- אופלה לובלסקיה, באתר יד ושם
- אופולה, באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- אוֹפּוֹלֶה (Opole), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- "אופולה לובלסקיה", באתר השטעטל הווירטואלי
- "אופולה לובלסקיה", באתר JewishGen (באנגלית)
- לאורה קרגו וג'וזף רוברט וייט, אופולה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 688–691), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
