אילנה ורד
אילנה ורד (נולדה ב־6 בדצמבר 1943 בתל אביב, ישראל) היא פסנתרנית קונצרטים ומורה לפסנתר.[1]
 | |
| אילנה ורד בבזיליקת פטרוס הקדוש | |
| לידה |
6 בדצמבר 1943 (בת 80) תל אביב-יפו, ישראל |
|---|---|
| מוקד פעילות |
ישראל  |
| מקום לימודים | הקונסרבטואר של פריז,בית הספר ג'וליארד |
| עיסוק | פסנתרנית |
| סוגה | מוזיקה קלאסית |
| כלי נגינה | פסנתר |
| חברת תקליטים | דקה |
| שיתופי פעולה בולטים | "Music Fest Perugia" בפרוג'ה, איטליה |
| האתר הרשמי | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
היא נולדה למשפחה מוזיקלית. אמה הייתה פסנתרנית קונצרטים ואביה כנר. מגיל 13 עד 15 ורד למדה בקונסרבטואר של פריז, שם הוענק לה את הפרס הראשון לפסנתר עם סיום לימודיה; בין המורים שלה היו ולדו פרלמוטר והפסנתרנית ז'אן-מארי דארה.
היא המשיכה את לימודי המוזיקה שלה בבית ספר ג'וליארד בניו-יורק בהנהלת רוזינה להווין. בשנת 1961 היא זכתה באודישנים הבינלאומיים של אמני הקונצרטים הצעירים (Young Concert Artists).
ורד הופיעה ברחבי העולם עם תזמורות כמו הפילהרמונית של ניו יורק, הסימפונית של בוסטון, תזמורת פילדלפיה, הסימפונית של שיקגו, תזמורת קליבלנד, הסימפונית של סן פרנסיסקו, הפילהרמונית של לוס אנג'לס, הסימפונית של לונדון, הפילהרמונית המלכותית, הקונצרטחבאו של אמסטרדם, תזמורת שווייץ המערבית, תזמורת NHK של טוקיו, הפילהרמונית של מינכן והתזמורת הפילהרמונית הישראלית.
היא הופיעה כסולנית עם המנצחים לאופולד סטוקובסקי, גאורג שולטי, זובין מהטה, רודולף קמפה, קיריל קונדראשין, מייקל טילסון תומאס, אדו דה וארט, ליאונרד סלאטקין, סרגיו קומיסיונה, ג'יימס קונלון, אנדרו דייוויס, קורט זנדרלינג, ז'אן קלוד קסדאסוס, גארי ברתיני, וולטר ולר, וולפגנג זוואליש, משה עצמון, ריימונד לפארד, מנדי רודן, ג'יימס ג'אד, לורנס פוסטר, מתיאס באמרט, מאריס יאנסונס ואוסמו ואנסקה.
היא הופיעה כמוזיקאית קאמרית וכסולנית, והתמקדה באטיודים של פרדריק שופן ושל מוריץ מושקובסקי.
ורד גם לימדה כיתות אמן[2] וקיימה לפחות שני פסטיבלים, סדרת Summerfest של אוניברסיטת ראטגרס בניו-גרזי[3] ו- "Music Fest Perugia" בפרוג'ה, איטליה.[4]
היא הקליטה עבור חברת התקליטים דקה בשנות השבעים. היא ביצעה את ההקלטה המלאה בבכורה העולמית של "15 "Etudes de Virtuosité, אופ. 72, של מושקובסקי בשנת 1970. היא אף הקליטה את חמשת הקונצ'רטים של בטהובן, כמו גם את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של רחמנינוב, הרפסודיה של פגניני, קונצ'רטו מספר 21 ו -23 של מוצרט וקונצ'רטו מספר 2 של ברהמס.[5]
ורד התארחה בטלוויזיה וברדיו, כולל הופעות בתוכנית, בוקר טוב אמריקה ובתוכנית של מרב גריפין כמו גם הופעות אורח בתחנות הטלוויזיה הציבוריות (PBS) בארצות הברית וב- BBC בבריטניה.
בשיתוף פעולה עם מפיק הסרטים השווייצרי אדריאן מרתאלר, ורד הכינה סדרה של סרטים עלילתיים שכותרתם "מסתכל על מוזיקה" ( "Looking at Music," ), שהוקרנה על ידי ה- BBC, ורשתות הכבלים לאמנות ובידור וערוץ בראבו. סרטים אלה מופצים כסרטונים ביתיים בארצות הברית. על-ידי חברת המוזיקה BMG.
בשנת 2005 הקימה ורד את Music Fest Perugia, פסיטבל מוזיקה קיצי, המתקיים מדי שנה בפרוג'ה למוזיקאים קלאסיים צעירים, שהפך לפסטיבל בעל שם עולמי. פסטיבל זה מושך אליו מוזיקאים קלאסיים צעירים מהשורה הראשונה, מכל העולם.[6]
קישורים חיצוניים עריכה
אילנה ורד, באתר AllMusic (באנגלית)
אילנה ורד, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אילנה ורד, באתר Discogs (באנגלית)- אילנה ורד - האתר הרשמי
- אילנה ורד באתר IMDb
- עוד על אילנה ורד
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ Aryeh Oron, Ilana Vered (Piano), https://www.bach-cantatas.com/, מרץ 2013
- ^ עומרית אביאל, כיתת אמן עם הישראלית שהרימה פסטיבל באיטליה, באתר ישראל היום
- ^ Ilana Vered - 2017 Southeastern Piano Festival and Arthur Fraser International Piano Competition, sepf.music.sc.edu (באנגלית)
- ^ Ilana Vered | http://www.musicfestperugia.net (באנגלית אמריקאית)
- ^ Ilana Vered Archives, Eloquence Classics (באנגלית אמריקאית)
- ^ http://www.musicfestperugia.net (באנגלית אמריקאית)