פתיחת התפריט הראשי

אליהו עמיקם

אליהו עמיקם
קבר העיתונאי אליהו עמיקם בנחלת יצחק

אליהו עמיקם (קשאק) (16 באוגוסט 1915 - 8 באוגוסט 1995) היה עיתונאי ומתרגם ישראלי, ממייסדי עיתון "מברק" ומכותביו הקבועים של ידיעות אחרונות, חבר האצ"ל והלח"י.

ביוגרפיהעריכה

עמיקם נולד בוולוצלבק בפולין, בנם של משה ויהודית, בת מרדכי צבי רוזנהולץ. בעיר הולדתו סיים את לימודיו בגימנסיה פולנית והיה מפקד מחוז וולוצלבק בתנועת בית"ר. בשנת 1936 עלה לארץ ישראל והחל את לימודיו בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. עמיקם התמחה בלשונות ושלט בשפות הקלסיות רומית ויוונית ובשפות המודרניות באירופה ובהם גרמנית, אנגלית, איטלקית, צרפתית, רוסית ופולנית. וכן למד סנסקריט וערבית בדיאלקטים שונים.

בתקופת המרד הערבי הגדול שימש במשך שנתיים מפקד בתחנת הנוטרים בנווה שאנן בירושלים. לאחר מכן למד בבית הספר לתעופה בלוד וסיים את הכשרתו לטייס בשנת 1939.

בשנת 1937 הצטרף לארגון הצבאי הלאומי והיה הקריין הראשון בתחנת השידור קול ציון הלוחמת בקיץ 1939. עם הפילוג מהאצ"ל בשנת 1940, הצטרף ליאיר שטרן ואל הלח"י.

במהלך פעולה נגד הבנק הערבי בירושלים, שמטרתה הייתה לבסס את מעמדה הכלכלי של המחתרת, התחזה לקצין בריטי, ודיבר במבטא סקוטי מובהק, כך שכנע את מנהל הבנק ללכת איתו לבנק באישון לילה כדי לבדוק אם אין בו כסף מזויף. מנהל הבנק שכח את אחד המפתחות לקופות ולכן הפעולה התארכה. בינתיים עלה חשדה של המשטרה שזיהתה תנועה בבנק בלילה, עמיקם נתפס ונאסר, על אף שחבריו הצליחו לחמוק, ונידון לחמש שנות מאסר בעבודות פרך. תחילה נשלח לשנתיים במחנה בנור שמש, יהודי יחיד בין אסירים ערבים. השמש החזקה שם פגעה בעיניו והוא הועבר לבית הסוהר המרכזי בירושלים עד לסיום מאסרו. במהלך מאסרו בירושלים חבר לאסירים נוספים חברי לח"י וסייע לד"ר ישראל שייב בכתיבת נאומו של מתתיהו שמואלביץ' בפני בית הדין הבריטי שדן אותו למוות.

לאחר שחרורו, יצר קשרים עם עיתונאים וערך ביולטינים באנגלית. בשלהי 1947 השתתף בייסוד עיתונה היומי של הלח"י "מברק", והפך לעורכו הראשי עד לסגירתו בספטמבר 1948. לאחר ההתנקשות בחייו של פולקה ברנדוט נאסר יחד עם חבריו לעיתון[1], בבית הסוהר ביפו, ונבחר כנציג אסירי לח"י. לאחר שחלק מהאסירים ברחו מהכלא, הוא הועבר לכלא עכו. עמיקם שימש עד במשפטם של נתן פרידמן-ילין ומתתיהו שמואלביץ וארגן שביתת רעב שהובילה לחנינה ושחרור מוקדם[2].

במהלך ועידת לח"י היה מהמתנגדים להפיכתה למפלגת פועלים סוציאליסטית והצטרף ל"איגוד החינוכי לחרות ישראל" בראשות ישראל שייב. וכן השתתף בייסוד ועריכת הירחון המדיני-ספרותי "סולם" והיה בעל טור קבוע ב"דסק" של דב יודקובסקי ומאוחר יותר בידיעות אחרונות, בו שימש עיתונאי ועורך. כמו כן ייסד הוצאת ספרים בשם "עדית", שהוציאה בין השאר סדרת ביוגרפיות של מוזיקאים, בהן מוצרט ושוברט של אלפרד איינשטיין, בטהובן של פאול בקר ו"גדולי המוזיקה בעולם" של קורט פאהלן, בין השאר. מתרגם הסדרה היה יצחק הירשברג.

עמיקם נפטר בי"ז אב תשנ"ה, 13 באוגוסט 1995, ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק תל אביב. הותיר אחריו את אשתו, רות בת בנימין שכטר, ושני בנים, יאיר ואמנון.

בשנת 2008 נקרא על שמו רחוב בתל אביב, בטקס שהעירייה קיימה בנוכחות ותיקי אצ"ל ולח"י ועיתונאים בכירים[3].

מפרסומיועריכה

  • אורי צבי גרינברג דובר המציאות, תל אביב : א. מוזס, 1978
  • האש והעשן : מלחמתה של ארץ-ישראל, תל אביב : "יאיר" - ע"ש אברהם שטרן, תשמ"ד 1984
  • [מכתב] : אליהו עמיקם אל נעמי שמר, ח’ סיון תשמ"ז, 5.6.1987.
  • מכתב לנשיא בוש, תל אביב : א’ עמיקם, תשנ"א 1991
  • מחברות נור-שמש, תל אביב : משפחת עמיקם, תשנ"ט 1999

מתרגומיועריכה

  • ג’יימס בורנהם, מהפכת המנהלים, ירושלים : ע’ ז’בוטינסקי, תש"ו 1946
  • סטיפן ז’ירומסקי, תולדות החטא : רומן, תל אביב : מסדה 1947
  • טאדיאוש דולנגה-מוסטוביץ’, ניקודם דיזמה עולה בדרגה, תל אביב : חמו"ל, תש"ט 1949
  • ימין ד’יזרעאלי, אלראי, תל אביב : ש’ פרידמן, תשי"ב 1952
  • הלן קלר, המורה אן סוליבן מייסי, תל אביב : קרן אור, תשט"ז 1956

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה