אלפבית אוגריתי
אלפבית אוגריתי הוא כתב יתדות אלפביתי שנמצא בעיר אוגרית ומורכב משלושים אותיות בקירוב. צורת האותיות וטכניקת הכתיבה שאולות מכתב היתדות של הסהר הפורה, מסופוטמיה, שבו נכתבו השפות שומרית ואכדית. עם זאת, שיטת הכתיב - שימוש במספר קטן של אותיות המציינות עיצורים בלבד - זהה לשיטה האלפביתית שהתפתחה בחצי האי סיני, בפיניקיה ובארץ ישראל. הוא שימש בעיקר לכתיבת השפה האוגריתית, שפה שמית, שמשייכים אותה, בדרך כלל, לענף הכנעני הצפוני. עם זאת, נמצאו גם כתבים בשפות אחרות הכתובים באלפבית זה. היו נהוגים שני סגנונות כתיבה: כתיבה משמאל לימין, וכתיבה מימין לשמאל. הסגנון הראשון היה, ככל הנראה, נפוץ יותר ורוב התעודות שנתגלו כתובות משמאל לימין. שני הסגנונות נבדלו גם באופן השימוש בכמה מהאותיות.
השפה השתמשה בסוג מיוחד של כתב יתדות. האלפבית האוגריתי שבו 30 אותיות, היה כנראה מבוסס על אלפבית פיניקי של 22 אותיות.
האותיותעריכה
בלוחות אוגרית התגלו שני סידורים של האותיות. האחד מזוהה עם השפות השמיות הצפון-מערביות וכן הערבית, ומכונה 'אבגד' על-פי ארבע אותיותיו הראשונות, והוא מהעדויות הקדומות ביותר לסדר המקובל באלפבית העברי-פיניקי, שהתגלגל גם לכתב היווני והלטיני. השני מזוהה עם שפות שמיות דרומיות ומכונה 'הלחמ' על-פי ארבע אותיותיו הראשונות. הלוחות שנמצאו הם, ככל הנראה, לוחות ללימוד ולתרגול אוריינות.
סידור האבגד באלפבית האוגריתי:
| 𐎀 | 𐎁 | 𐎂 | 𐎃 | 𐎄 | 𐎅 | 𐎆 | 𐎇 | 𐎈 | 𐎉 | 𐎊 | 𐎋 | 𐎌 | 𐎍 | 𐎎 | 𐎏 | 𐎐 | 𐎑 | 𐎒 | 𐎓 | 𐎔 | 𐎕 | 𐎖 | 𐎗 | 𐎘 | 𐎙 | 𐎚 | 𐎛 | 𐎜 | 𐎝 |
| ʾa | b | g | ḫ | d | h | w | z | ḥ | ṭ | y | k | š | l | m | ḏ | n | ẓ | s | ʿ | p | ṣ | q | r | ṯ | ġ | t | ʾi | ʾu | s2 |
| אַ | ב | ג | חֿ | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | שׁ | ל | מ | דֿ | נ | טֿ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | תֿ | עֿ | ת | אִ | אֻ | ס |
סידור ההלחמ באלפבית האוגריתי:
| 𐎅 | 𐎍 | 𐎈 | 𐎎 | 𐎖 | 𐎆 | 𐎌 | 𐎗 | 𐎚 | 𐎒 | 𐎋 | 𐎐 | 𐎃 | 𐎁 | 𐎔 | 𐎀 | 𐎓 | 𐎑 | 𐎂 | 𐎄 | 𐎙 | 𐎉 | 𐎇 | 𐎏 | 𐎊 | 𐎘 | 𐎕 | 𐎛[1] | 𐎜[1] | 𐎝[1] |
| h | l | ḥ | m | q | w | š | r | t | s | k | n | ḫ | b | p | ʾa | ʿ | ẓ | g | d | ġ | ṭ | z | ḏ | y | ṯ | ṣ | ʾi | ʾu | s2 |
| ה | ל | ח | מ | ק | ו | שׁ | ר | ת | ס | כ | נ | חֿ | ב | פ | א | ע | חֿ | ג | ד | עֿ | ט | ז | דֿ | י | תֿ | צ | אִ | אֻ | ס |
המילים הופרדו באמצעות יתד קטן ביניהן (𐎟), הדומה לנקודה או לקו קטן באמצע שורה, בדומה לשיטת ההפרדה הפיניקית בין מילים (למשל בכתובות מלכי גבל או במצבת מישע).
לוח אוגריתי שבור בחלקו השווה בין האותיות האוגריתיות לבין מקבילותיהן (בקירוב) באלפבית האכדי:
| האות האוגריתית | מקבילה עברית | האות האכדית | תעתיק לטיני |
|---|---|---|---|
| צד א' | |||
| 𐎀 | אַ | 𒀀 | a |
| 𐎁 | ב | 𒁁 | be |
| 𐎂 | ג | - | ga |
| 𐎃 | חֿ | 𒄩 | ḫa |
| 𐎄 | ד | - | di |
| 𐎅 | ה | 𒌑 | ú |
| 𐎆 | ו | - | wa |
| 𐎇 | ז | 𒍣 | zi |
| 𐎈 | ח | 𒆪 | ku |
| 𐎉 | ט | - | ṭi |
| צד ב' | |||
| [𐎔] | פ | - | pa |
| 𐎕 | צ | - | ṣa |
| 𐎖 | ק | - | qu |
| 𐎗 | ר | - | ru |
| 𐎘 | תֿ | 𒊭 | ša |
| 𐎙 | עֿ | 𒄩 | ḫa |
| 𐎚 | ת | 𒌅 | tu |
| 𐎛 | אִ | 𒄿 | i |
| 𐎜 | אֻ | 𒌋 | u |
| 𐎝 | ס | - | zu |
הדמיון לכתב הפיניקיעריכה
משה דוד קאסוטו, שחקר את כתבי אוגרית, האמין שהאלף בית העברי-פיניקי קדם לאלפבית האוגריתי, והאותיות שהוספו לזה האחרון ולא קיימות באלפבית הפיניקי-עברי הן תוצר התאמת כתב זה להגיה המקומית.[2] גם צבי ושפרה רין ראו באלפבית האוגריתי הרחבה של האלפבית הצידוני, והביאו מספר ראיות:[3]
- סימן הע' (𐎓) המשותף לאותיות גרוניות באוגריתית כמו ח' (𐎈), ט' (𐎉), טֿ' (𐎑), ק' (𐎖) ועֿ' (𐎙), בדומה לאותיות גרוניות בכתב הפיניקי, שכללו את סימן הע' (𐤏): ט' (𐤈, שילוב של ע' ות' (𐤕)) וק' (𐤒, שילוב של ע' וג' (𐤂)). הדבר עולה אף מהדמיון בין אותיות הע' (סימן הע' האוגריתי דומה לעיגול בשיטת היתדות), ואף מסביר את האות ע' שנמצאה לעיתים מוקפת בעיגול בלוחות אוגרית (UT 60 (בחורית), UT 602 ועוד). שאר העיצורים בהם מופיע הסימן הם עיצורים שורקים או כאלה שאין להם מקביל בכתב הפיניקי, והם: דֿ' (𐎏), ס2' (𐎝), ש' (𐎌), תֿ' (𐎘). בסימן הצ' אין את הסמן המשותף לעיצורים הגרוניים, מה שמחזק את הסברה של היה נחצי בתקופת המצאת הכתב, דבר העולה גם מההקבלה המקראית בין השורשים צחק || שׂחק. דומה, אפוא, שהעקרון האוגריתי היה שסימן הע' מופיע בכל אות שאין לה מקבילה באכדית (מלבד האות ס2', שנדחקה בעקבות כך לסוף סדר האלפבית ושימשה רק במקרים מיוחדים).
- קשר חזותי בין האותיות באוגריתית ובפיניקית ועברית: 𐤂 = 𐎂, 𐤄 = 𐎅, 𐤅 = 𐎆 (על הצד), 𐤆 = 𐎇, 𐤈 = 𐎉 (סימן הע' האוגריתי + סימן הת' הפיניקי), 𐤊 = 𐎋, 𐤐 = 𐎔, 𐤔 = 𐎌, 𐤎 = 𐎝, 𐤇 = 𐎃.
- לפי תעתיקי שמות כנעניים לאכדית, מספר ההגאים בשפות הכנעניות עלה על מספר האותיות (22). הדבר עולה גם מההבחנה המקראית בין שני סוגי ש', ומההבחנה בין שני סוגי צ' (צ' וטֿ') באוגריתית ובתרגום השבעים.
האותיות והגייתןעריכה
הכתב עצמו הוא ממשפחת כתבי היתדות. האותיות מורכבות מצירופים שונים של קווים שהוטבעו בלוחות טין בעזרת יתד עץ.
רוב האותיות של כתב זה מסמלות עיצורים בלבד כדרכן של שפות שמיות, מלבד האות אל"ף (המופיעה ראשונה בלוח) ושתי אותיות המופיעות בסוף לוח האלף-בית והדומות בצורתן לאות ד' ולאות ה'. לפי פרופסור משה דוד קאסוטו אלו שימשו להביע את התנועה העיקרית והמוטעמת של המילה על ידי הופעתם בסוף המילה.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- אלפבית אוגריתי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)