אלפרד דבלין

רופא וסופר אקספרסיוניסטי גרמני ממוצא יהודי

אלפרד דֶבּליןגרמנית: Alfred Döblin‏; 10 באוגוסט 1878, שטטין, הקיסרות הגרמנית26 ביוני 1957, אמנדינגן), סופר אקספרסיוניסטי יהודי-גרמני שהמיר את דתו לנצרות, וכן רופא. נודע במיוחד בזכות ספרו, "ברלין, אלכסנדרפלאץ".

אלפרד דבלין
Alfred Döblin
לידה 10 באוגוסט 1878
שצ'צ'ין, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 ביוני 1957 (בגיל 78)
אמנדינגן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ווז' עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים משמעותיים שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Linke Poot, Hans Fiedeler, Knaas Pieth עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת פרידריך וילהלם, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת פרייבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרות הגולים הגרמנים עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי אקספרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות ברלין, אלכסנדרפלאץ, November 1918: A German Revolution, Tales of a Long Night, Berge Meere und Giganten, The Three Leaps of Wang Lun, Wallenstein, Wadzeks Kampf mit der Dampfturbine עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1913 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Erna Döblin עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Peter Doblin, Stefan Döblin, Klaus Döblin, Wolfgang Doeblin עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס הספרות של האקדמיה הבווארית לאמנויות יפות (1957) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.alfred-doeblin.de
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בול מזרח גרמני עם דמותו של דבלין

ביוגרפיה עריכה

אלפרד דבלין נולד בשטטין, פומרניה (כיום שצ'צ'ין, פולין) למשפחה יהודית בורגנית. בשנת 1888, לאחר שאביו עזב את אימו לטובת אישה צעירה ממנה ונסע לארצות הברית, עברה משפחתו של דבלין לברלין. חיי העיר הגדולה ופלאי הטכנולוגיה שבה הותירו חותם חיובי בנפשו של דבלין הצעיר. לאחר שלמד רפואה, עבד דבלין כנוירולוג בערים רגנסבורג, פרייבורג וברלין. בשנת 1910 היה בין מקימיו של כתב־העת האקספרסיוניסטי החדש של הרווארט ולדן (בעלה של אלזה לסקר-שילר), "Der Sturm" (הסערה). בתקופה זו של יצירתו היו היינריך פון קלייסט, פרידריך הלדרלין ופרידריך ניטשה אבותיו הרוחניים במישור הספרותי והפילוסופי. דבלין היה בין המאמצים הראשונים של הרדיו כתווך תקשורתי ליצירה אמנותית. בשנת 1912 נישא דבלין לארנה רייס, ולזוג נולדו ברבות השנים ארבעה ילדים.

במלחמת העולם הראשונה שירת דבלין כרופא צבאי בצבא הרייך, במיוחד בבית חולים למגיפות באלזס. במהלך המלחמה החל בכתיבת רומן היסטורי, "ולנשטיין", בהשראת אלברכט פון ולנשטיין, המצביא המפורסם שפעל בשירות האימפריה הרומית הקדושה. אחר כך, בברלין, היה עד למאבקים של המהפכה הגרמנית, שהיו אחר כך לנושא ספרו, "נובמבר 1918". בתקופתו בברלין הרבה לכתוב כתבות שונות (על מחזות וסרטים, אבל גם על חיי היומיום בכרך), בין השאר לעיתונים "פרנקפורטר צייטונג" ו"פראגר טאגבלט" שראה אור בגרמנית בפראג. בעבודותיו אלה היטיב לתאר את חיי היומיום בברלין בתקופת רפובליקת ויימאר. חלק מהסקיצות שולבו אחר כך בספרו הנודע, "ברלין, אלכסנדרפלאץ". בברלין היה מעורב גם בחיי התרבות היהודיים, כך לדוגמה ב-1929 השתתף במפגש של חוג ידידי "הבימה" וערך דיון פומבי עם חיים נחמן ביאליק ומרטין בובר על עתיד התיאטרון העברי[1].

"ברלין, אלכסנדרפלאץ" הוא יצירתו החשובה ביותר והמוכרת ביותר של דבלין, משנת 1929. הרומן החשוב הראשון בספרות הגרמנית שתיאר את חיי העיר הגדולה ונחשב לציון דרך בהיסטוריה של הרומנים המודרניים. את טכניקות הקולאז' והסימולטניות שבהן השתמש דבלין בספרו אימץ כבר במהלך עבודתו בכתב העת "דר שטורם", ומקורן בתנועת הפוטוריזם האיטלקית של הסופר פיליפו תומאזו מרינטי והציירים אומברטו בוצ'יני, לואיג'י רוסולו וקרולה קארה, ושב ועשה בהן שימוש בכרך סיפוריו הקצרים, "Die Ermordung der Butterblume"‏ (1913) ("רצח הנורית") ואחר כך הביאו לכלל שלמות ב"ברלין, אלכסנדרפלאץ".

בפברואר 1933 נמלט מאימת הנאצים, ראשית לציריך, ואחר כך לפריז. בנאום שנשא בכנס בלונדון בשנת 1935, תחת הכותרת "הטרגדיה של יהדות גרמניה", דחה דבלין את הציונות כפתרון לא מעשי[2]. במקום זאת ביקש לקדם רעיון של אוטונומיה יהודית על קרקע פנויה[3]. בשנת 1936 קיבל את האזרחות הצרפתית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 הצטרף דבלין למשרד התעמולה הצרפתי וביחד עם מהגרים גרמנים אחרים ניסח מנשרים שיועדו לציבור בגרמניה. עם התקרבות הכוחות הגרמנים ביוני 1940 נמלט ביחד עם אשתו ועם עמיתיו למשרד התעמולה לדרום צרפת. מאוחר יותר המשיך לליסבון ומשם לבסוף לארצות הברית, ללוס אנג'לס, שם עבד זמן קצר בתעשיית הקולנוע. ב-30 בנובמבר 1941 המיר דבלין, ביחד עם משפחתו, את דתו לנצרות הקתולית[4].

בשנת 1945, בנו סטפן בן ה-18, נקרא לשירות צבאי בצבא הצרפתי. אותו אביב הביא את החדשות הטובות שבנו קלאוס חי ובשווייץ, לאחר תקופה בה היה פעיל בתנועת ההתנגדות הצרפתית, ואת הבשורה העגומה שבנו וולפגנג התאבד ב-1940 כדי להימנע מלהיתפס על ידי כוחות הוורמאכט, בעת ששירת כחיל בצבא צרפת. באוקטובר 1945 הגיעו אלפרד וארנה לניו יורק, בדרכם חזרה לאירופה. הם התיישבו תחילה בבאדן-באדן, שם עבד דובלין עבור הממשל הצבאי הצרפתי של אזורי הכיבוש בגרמניה; הוטלה עליו המשימה לאשר כתבי יד לפרסום[5], והוא התנגד בתוקף לאישור כל טקסט על ידי מחברים שזדהו עם המשטר הנאצי, כגון ארנסט יונגר או גוטפריד בן. באקלים התרבותי השמרני של גרמניה שלאחר המלחמה, דובלין לא היה מסוגל להסתמך על הצלחתו הקודמת כסופר, ובכל זאת המשיך את עיסוקו הספרותי בסדרת פרסומים וכתבי עת שמטרתם לשקם את החיים האינטלקטואליים והתרבותיים של גרמניה, ולהציג מחדש את הספרות שנאסרה על ידי הנאצים. טיפוח צמיחתם של סופרים צעירים, ביניהם גינתר גראס. בין השאר גם ערך ירחון ספרותי "Das goldene Tor" (שער הזהב)[6]. למרות מאמצים אלה, דובלין התאכזב מההמשכיות לכאורה בין השנים הנאציות לאקלים שלאחר המלחמה. הפסימיות הגוברת שלו ניזונה מתחושת הבידוד והדחיקה שלו בתוך הסצנה הספרותית הגרמנית שלאחר המלחמה. ב-1953 חזרו אלפרד וארנה לפריז למרות ההזמנה להתיישב במזרח ברלין.

הרומן האחרון שלו, "Hamlet oder Die lange Nacht nimmt ein Ende" (סיפורי לילה ארוך), ראה אור ב-1956, והתקבל באור חיובי. שנותיו הנותרות של דבלין היו מלוות בבריאות לקויה (הוא סבל ממחלת פרקינסון) ושהות ממושכת במרפאות ובתי חולים רבים. באמצעות התערבותם של תיאודור האוס ויואכים טיבורטיוס, הוא הצליח לקבל עוד כסף מהמשרד בברלין האחראי על פיצוי קורבנות רדיפות הנאצים[7].

אלפרד דובלין מת בבית החולים באמנדינגן ב-26 ביוני 1957 ונקבר יומיים לאחר מכן בבית הקברות של הכפר בהאוסרס לצד בנו וולפגנג.

יצירותיו העיקריות עריכה

שלוש הקפיצות של וואנג לון עריכה

"שלוש הקפיצות של וואנג לון" (Die drei Sprünge des Wang-lun) הוא הרומן השלישי של דבלין (למרות שהיה הראשון שיצאה לאור כספר), ועליק קיבל את פרס פונטנה. זהו רומן היסטורי שפורסם ב-1916 (אם כי הוא מתוארך לשנת 1915), המספר על תהפוכות והמהפכות בסין של המאה ה-18, והתקבל לטובה על ידי המבקרים, ששיבחו את התיאורים המפורטים והאקזוטיים שלו של סין. לוואנג לון הייתה השפעה גם על סופרים גרמנים צעירים יותר, ביניהם ליון פויכטוונגר, אנה זגרס וברטולט ברכט; עבורם הספר סיפק דחף לפיתוח התיאוריה של התיאטרון האפי. מבחינה מסחרית, הוא היה הרומן המצליח ביותר של דבלין אחרי "ברלין, אלכסנדרפלאץ".

ולנשטיין עריכה

רומן היסטורי העוסק במתח בין פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה והגנרל שלו, אלברכט פון ולנשטיין זמן מלחמת שלושים השנה. ולנשטיין מייצג סוג חדש של לוחמה המאופיינת בריאל-פוליטיק חסר רחמים והתרחבות קפיטליסטית, בעוד שפרדיננד הופך המום יותר ויותר ממהלך האירועים ובהדרגה נסוג לגמרי מהפוליטיקה. גישתו של דבלין לתיאור המלחמה הייתה שונה מההיסטוריוגרפיה הרווחת, בכך שבמקום לפרש את מלחמת שלושים השנה בעיקר כקונפליקט דתי, הוא מציג אותה באופן ביקורתי כהשלכה אבסורדית של שילוב של גורמים לאומיים-פוליטיים, פיננסיים ואינדיבידואליים. דבלין ראה דמיון רב בין מלחמת שלושים השנים למלחמת העולם הראשונה, שבמהלכה כתב את ולנשטיין.

אף על פי שהרומן התקבל בדרך כלל לטובה על ידי המבקרים, הוא התאכזב מהביקורות משום שחש שיצר ב"וולנשטיין" יצירה חסרת תקדים; כתוצאה מכך, הוא כתב ביקורת נוקבת על מבקרים שפרסם ב-1921 תחת הכותרת Der Epiker, sein Stoff und die Kritik (המשורר האפי, החומר שלו והביקורת). הרומן נמנה בין הרומנים ההיסטוריים החדשניים והמשמעותיים ביותר במסורת הספרותית הגרמנית.

הרים ים וענקים עריכה

"הרים ים וענקים" (Berge Meere und Giganten) הוא ספר מדע בדיוני של דבלין משנת 1924, המגולל את מהלך ההיסטוריה האנושית מהמאה ה-20 עד המאה ה-27, ומתאר אותו כמאבק עולמי קטסטרופלי בין מאניה טכנולוגית, כוחות טבע וחזונות פוליטיים מתחרים. הספר מעלה נושאים כמו עיור, ניכור מהטבע, הרס אקולוגי, מיכון, דה-הומניזציה של העולם המודרני, כמו גם הגירה המונית, גלובליזציה, טוטליטריות, קנאות, טרור, מעקב מדינה, הנדסה גנטית, מזון סינתטי, גידול בני אדם, לוחמה ביוכימית ועוד.[97] מבחינה סגנונית ומבנית, היא נחשבה ליצירה קשה כשהיא יצאה לראשונה, ולעיתים קרובות קטבה את המבקרים. בין היתר, גינטר גראס שיבח את הרלוונטיות והתובנות המתמשכות של הספר.

ברלין, אלכסנדרפלאץ עריכה

  ערך מורחב – ברלין, אלכסנדרפלאץ

"ברלין, אלכסנדרפלאץ" נחשבת בדרך כלל ליצירת המופת של דבלין, והפכה לטקסט איקוני של תקופת רפובליקת ויימאר. השימוש החדשני שלו במונטאז' הספרותי כמו גם התיאור הפנורמי שלו של המטרופולין המודרני, זיכו אותו במקום בין יצירות המפתח של הספרות המודרניסטית. "ברלין, אלכסנדרפלאץ" מספר את סיפורו של פרנץ ביברקופף, שכשהרומן נפתח כשזה עתה הוא שוחרר מהכלא על הריגת אהובתו. למרות שהוא מבקש להיות מכובד, הוא נמשך במהירות למאבק "עם משהו שבא מבחוץ, שאינו צפוי ונראה כמו גורל". ביברקופף סובל מסדרה של כישלונות ואסונות, כולל רצח אהובתו. ואובדן זרוע. הרומן הביא לדבלין הכרה עולמית, ותורגם לאנגלית ב-1931 על ידי יוג'ין ג'ולאס, ידידו של ג'יימס ג'ויס. בסקר משנת 2002 של 100 סופרים ידועים מרחבי העולם, ברלין אלכסנדרפלאץ נבחר בין 100 הספרים המובילים בכל הזמנים[8].

נובמבר 1918: מהפכה גרמנית עריכה

"נובמבר 1918: מהפכה גרמנית" (November 1918, eine deutsche Revolution) הוא טטרלוגיה על המהפכה הגרמנית של 1918–1919. הכוללת ארבעת כרכים: Bürger und Soldaten (אזרחים וחיילים) Verratenes Volk (עם נבגד), Heimkehr der Fronttruppen (שובו של כוחות החזית), Karl und Rosa Rosa (קרל ורוזה), המהווים ביחד את היצירה המשמעותית ביותר מתקופת הגלות של דבלין מחוץ לגרמניה (1933–1945). היצירה זכתה לשבחים רבים על ידי ברטולט ברכט, והמבקרת גבריאל סנדר שתיארה את נובמבר 1918 כמייצגת את שיאה של עבודתו של דובלין בז'אנר של הרומן ההיסטורי.

סיפורי לילה ארוך עריכה

"סיפורי לילה ארוך" (Hamlet oder Die lange Nacht nimmt ein Ende) היה הרומן האחרון של דבלין. הוא מתרחש באנגליה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, הרומן מספר את סיפורו של אדוארד אליסון, חייל אנגלי שנפצע קשה במהלך המלחמה. בחזרה למשפחתו, אדוארד חייב להתמודד עם טראומת המלחמה שלו, וקונפליקטים משפחתיים הקבורים זמן רב ותחושת העצמי המעורערת שלו. הרומן מתייחס לנושאים כמו החיפוש אחר העצמי, אשמה ואחריות, המאבק בין המינים, מלחמה ואלימות ודת. דבלין כתב את הרומן בין אוגוסט 1945 לאוקטובר 1946, אם כי הוא פורסם רק עשור לאחר מכן. עם יציאתו לאור ב-1956 על ידי בית ההוצאה לאור במזרח ברלין, Rütten & Loening, הרומן התקבל היטב. ההתייחסות להמלט בכותרת הגרמנית נבעה כנראה מקריאתו של דבלין את הפרשנות של זיגמונד פרויד להמלט של שייקספיר.

בתרבות עריכה

הרומן "ברלין, אלכסנדרפלאץ" עובד לקולנוע כמה פעמים, לראשונה בשנת 1931 על ידי פיל יוטסי עם היינריך גיאורג בתפקיד הגיבור פרנץ ביברקופף, ובשנת 1979 על ידי ריינר ורנר פאסבינדר כמיני-סדרה לטלוויזיה[9].

בשנת 1978 הנפיקה מזרח גרמניה בול לזכרו[10].

ספריו שתורגמו לעברית עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלפרד דבלין בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הרמאן סויט, "יום של מזל", הארץ, 13 בנובמבר 1929
    י. קלינקוב, ויכוח על התיאטרון העברי בברלין, דואר היום, 15 בנובמבר 1929
  2. ^ קטעים משני נאומים, הארץ, 25 ביוני 1935
  3. ^ הרמן סוויט, פרשת אקוואדור, הארץ, 19 בינואר 1936
  4. ^   עפרי אילני, מה יותר יהודי מלהתנצר?, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2016
  5. ^ ד.כ. מלכין, ואלכסנדר דבלין מציע להתפלל, משמר, 31 באוקטובר 1947
  6. ^ וו. בוקובצר, מרוחה של גרמניה שלאחר המלחמה, על המשמר, 26 במרץ 1948
  7. ^ אלפרד דבלין בשביתת רעב, קול העם, 8 בספטמבר 1954
  8. ^ The top 100 books of all time, The Guardian, ‏3 באפריל 2002
  9. ^ חגי לוי, בסינמטק - הסדרה ברלין, אלכסנדרפלאץ, חדשות, 29 באפריל 1993
  10. ^ אריה לינדנבאום, במזרוז גרמניה בולים בלבד..., דבר, 1 בספטמבר 1978
  11. ^ יגאל תומרקין, רחוב דבלין ברלין, אלססנדר פלאץ מאת: אלפרד דבלין; תרגום; ניצה בן־ארי, כותרת ראשית, 5 באוגוסט 1987
    נטע נעמן, אלפרד דבלין - "ברלין, אלכסנדרפלאץ" תרגום מגרמנית ואחרית־דבר: ניצה בן ארי / הוצאת הקיבוץ המאוחד, מעריב, 18 בספטמבר 1987
  12. ^ ביקורות:
    מאיה בקר, מזימת רצח בברלין והמרדף אחרי האושר: חמישה ספרים חדשים שכדאי לבדוק, באתר הארץ, 3 במרץ 2022
    אנה זטרברג, ‏הרעל וניחוחו המפתה, באתר ‏מאקו‏, 9 במאי 2022
      מעין איתן, מי שרגיל לצרוך את מנת הפשע האמיתי שלו בנטפליקס לא ימצא כאן את סיפוקו, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2022