ניצה בן-ארי

מתרגמת וחוקרת ספרות ישראלית

ניצה בן-ארי (נולדה ב-11 באוקטובר 1946) היא מרצה בדימוס בחוג לצרפתית ובחוג לספרות, וראש התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב, תוכנית שאותה ייסדה כדי להכשיר מתרגמים עם רקע בתורת התרגום. היא חוקרת ספרות ותרגום ומתרגמת לעברית מאנגלית, מגרמנית, מצרפתית ומאיטלקית.

ניצה בן-ארי
לידה 11 באוקטובר 1946 (בת 77)
קהיר, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ספרות
מקום מגורים ישראל
מנחה לדוקטורט זהר שביט עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס טשרניחובסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

ניצה בן ארי נולדה בקהיר ועלתה לארץ עם הוריה בגיל שנה. בשנים 1969 עד 1979 עבדה כמורה לאנגלית ומחנכת, בעיקר בבית-הספר התיכון ע"ש בליך ברמת-חן, רמת-גן. בשנת 1986 הצטרפה לסגל החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב ומאז 1999 עמדה בראש התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטה.

בשנים 1995 עד 2000 שמשה כעורכת פרוזה ראשית בהוצאת זמורה-ביתן-דביר. כמו כן הייתה במשך שש שנים יו"ר המפעל לתרגום ספרות מופת. היא עורכת, עם פרופ' רינה בן-שחר, את הסדרה העברית שפה חיה.

בן ארי נשואה לישראל סמילנסקי, בנו של ס. יזהר, ואם לשני בנים. מתגוררת ברמת-גן.

מחקר ועריכה עריכה

מחקריה של בן-ארי מרוכזים בעיקר בסוגיות של ספרות ותרגום, וחוקרים נורמות של תרגום בשפות שונות ותרגום אידאולוגי "מגויס" ומניפולטיבי.[1][2] בן-ארי טבעה את המונח "תרגומית" – עברית של תרגומים.[3]

בן-ארי חקרה, בין היתר, את הרומן ההיסטורי היהודי שנכתב בגרמניה של המאה ה-19,[4] ותפקידו ביצירתה של ספרות לאומית בארץ ישראל. כמו כן חקרה את תפקיד התרגום ביצירת הנורמות הפוריטניות בספרות העברית לפני ואחרי קום המדינה - משנות השלושים ועד שנות השמונים. לפי ניתוחה, המתרגמים בתקופה זו נמצאו במתח בין הצורך לחדש תרבות מודרנית לבין צרכים תרבותיים דחופים של המדינה הצעירה. מתח זה הוביל, לשיטתה, לצנזורה עצמית בתרגום ולדחיקה הצדה של כתיבה ארוטית ופמיניסטית.[5]

בן-ארי ערכה את "רותי שלי: מכתבי משה דיין מכלא עכו 1941-1939", 2001.

בן ארי ערכה את ארבעת ספריו האחרונים של ס. יזהר. החל מ-2006 ערכה בן-ארי מחקר מקיף על חייו של ס. יזהר, וב-2013 ו-2017 פרסמה את סיפור חייו בשני כרכים. בנוסף, ערכה בן-ארי את ספר השי דברים ליזהר לס. יזהר בהגיעו לגיל 80.[6]

תרגום עריכה

בן-ארי תרגמה שלושים ספרים מאנגלית, גרמנית, צרפתית ואיטלקית, וערכה ספרים רבים, מקוריים ומתורגמים.[6] ב-2008 זכתה בן-ארי בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת מטעם עיריית תל אביב-יפו על מכלול יצירתה בתחום התרגום. ב-2015 זכתה בפרס שרת התרבות הגרמנית ושרת התרבות הישראלית על תרגומי "פאוסט" ו"הרמן ודורותיאה" לגתה.[6]

ספרים שכתבה עריכה

  • רומן עם העבר, הרומן ההיסטורי היהודי-הגרמני מן המאה ה-19 ויצירתה של ספרות לאומית, מכון ליאו בק, ירושלים, והוצאת דביר, תל אביב, 1997.
  • דיכוי הארוטיקה: צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית 1980-1930, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2006.
  • ס. יזהר: סיפור חיים, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, חלק א' 2013, חלק ב' 2017.

ספרים בולטים שתרגמה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ניצה בן-ארי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ניצה בן-ארי, רשימת פרסומים באנגלית ובגרמנית
  2. ^ ניצה בן-ארי, רשימת פרסומים בעברית
  3. ^ ניצה בן-ארי בתוך אדרת לבנימין -ספר היובל לבנימין הרשב כרך א' זיוה בן-פורת, עורכת., תרגומית או עברית של תרגומים, תל-אביב: המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר , הקיבוץ המאוחד, 1999, עמ' 292-304
  4. ^ ניצה בן-ארי, הרומאן הפופולארי היהודי בגרמניה במאה ה- 19 ויצירת תודעה לאומית-היסטורית, התרבות העממית, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1996, עמ' 257-276
  5. ^ N.Ben-Ari, Puritanism in Translation: The Role of Translation in "the Shaping of the New “Puritan Sabra”, The Unifying Aspect of Culture 1, 2004
  6. ^ 1 2 3 נ. בן-ארי, רשימות-מאי 2021, ‏18.5.2021