אנדרה אדי
אנדרה אדי (הונגרית: Ady Endre; 22 בנובמבר 1877 – 27 בינואר 1919), משורר הונגרי, אחד החשובים ביותר במאה העשרים. אדי האמין אמונה בלתי מעורערת בקדמה ובהתפתחות החברתיות ונושאי שירתו מכסים את כל המישורים המשמעותיים של הקיום האנושי באירופה המודרנית: שר על האהבה, המולדת, החירות, השוויון, האמונה וארעיות הדברים. אדי היה גם אחת הדמויות הגדולות של העיתונאות הפוליטית ההונגרית. הוא נמנה עם הכותבים בכתב העת הספרותי "ניוגט" והיה ידידו האישי של העורך הראשי של כתב העת, הוגו איגנוטוש.
.jpg) | |
| דיוקן משנת 1908 מאת אַלַדַאר סֵקֵיי | |
| לידה |
22 בנובמבר 1877 ארמינדסנט, מחוז סילאג', צפון טרנסילבניה, אז בממלכת הונגריה, חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, (כיום הכפר אדי אנדרה או אדיפאלווה במחוז סאטו מארה ברומניה)  |
|---|---|
| פטירה |
27 בינואר 1919 (בגיל 41) בודפשט, הרפובליקה ההונגרית הראשונה |
| שם לידה |
diósadi Ady András Endre |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות קרפשי |
| אירועים משמעותיים |
פולידקטיליה (1877) |
| שם עט |
Ida |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת אטווש לוראנד, Calvinist College in Zilah, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| שפות היצירה |
הונגרית |
| זרם ספרותי |
סימבוליזם |
| בן או בת זוג |
ברטה בונצה (27 במרץ 1915–27 בינואר 1919) |
  | |
חייו עריכה
אנדרה אדי נולד בכפר הקטן ארמינדסנט, (כיום היישוב אדי אנדרה-אדיפאלווה שבכפר קאואש במחוז סאטו מארה בטרנסילבניה, צפון מערב רומניה), אז בממלכת הונגריה, באימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא למד משפטים ועבד כעיתונאי, והיה המשורר הראשון שהביא את הסימבוליזם לשירה ההונגרית. שיריו עוסקים באהבה, בהונגריות החצויה בין מזרח ומערב, ביחס האדם לאלוהיו, בפולחן האגו הנרקיסיסטי, ובקרבת הקץ והחידלון. אדי היה כבר בימי חייו אחד המשוררים ההונגרים הנערצים ביותר, אך גם הושמץ כמשורר בלתי-מוסרי. דחף ההרס העצמי הביא אותו לחיי הוללות, לטיפה המרה, ולחולי. הוא מת צעיר, בשנת 1919 בבודפשט, ממחלת העגבת[1][2].
בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה היה אדי מבני חוגו הספרותי של המשורר אביגדור המאירי והיה מיודד עמו. הוא מוזכר בספרו האוטוביוגרפי של המאירי "השגעון הגדול".
ספריו: "שירים" (1899), "שירים חדשים" (1906), "דם וזהב" (1907), "במרכבת אליהו" (1908), "להאהב, אני מפציר" (1909), "החיים החומקים" (1912), "מרגיטה רוצה לחיות" (1912), "אהבת עצמנו" (1913), "מי ראה אותי?" (1914) ו"בראש המתים" (1918). שירי העיזבון של אדי, "האוניות האחרונות", יצאו לאור בשנת 1923. שיריו תורגמו לעברית, בין השאר, בידי אביגדור המאירי, מרדכי אבי-שאול, איתמר יעוז-קסט, רמי סערי, דוד גלעדי ומשה גנן.
הנצחה עריכה
ספרי שירים עריכה
- יוני 1889 דברצן Versek - שירים
- 1903 אוראדיה Még egyszer (עוד פעם)
- פברואר 1906 Új versek - שירים חדשים
- 1907 Vér és arany דם וזהב
- Az Illés szekerén 1908 - במרכבת אליהו
- Szeretném, ha szeretnének 1909 - להאהב, אני מפציר
- A Minden-Titkok versei 1910 - (שירי הסודות)
- A menekülő Élet 1912 - החיים החומקים
- Margita élni akar 1912 - מרגיטה רוצה לחיות
- A Magunk szerelme 1913 - אהבת עצמנו
- Ki látott engem? 1914 - מי ראה אותי?
- A halottak élén 1918 - בראש המתים
- Az utolsó hajók 1923 - האוניות האחרונות
יצירות מוזיקליות בהשראתו עריכה
- לחנים על מילות שיריו מאת המלחינים גיירג' קושה, קאמילו לנדוואי ("מסע בלילה")
- הקנטטה מס.2 למקהלה כפולה ותזמורת מאת ז'ולט דורקו (1972) לפי פואמה מאת אנדי אנדרה
קישורים חיצוניים עריכה
- "איני צאצא ולא אב מאושר", שיר מאת אדי אנדרה בתרגום רמי סערי
- כתבי אנדרה אדי בפרויקט בן-יהודה
- אנדרה אדי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- באתר my poetic slide
- אתר המוזיאון אדי אנדרה בעיר אוראדיה ברומניה
- אנדרה אדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אנדרה אדי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
אנדרה אדי (1877-1919), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ Robert Reid. (2007). Romania and Moldova. Lonely Planet Publications. p.224. ISBN 978-1741044782
- ^ Ahmet Ersoy, Maciej Górny, Vangelis Kechriotis. (2010). Modernism: Representations of National Culture, Discourses of Collective Identity in Central and Southeast Europe, Vol. 3/2. Central European University Press. p.274. ISBN 978-9637326646