אנטונינוס פיוס

טִִיטוּס אָוּרֶלְיוּס פוּלְבוּס בּוֹיוֹנְיוּס אַרְיוּס אַנְטוֹנִינוּס (לטינית: Titus Aurelius Fulvus Boionius Arrius Antoninus;‏ 19 בספטמבר 867 במרץ 161), הידוע בשם אַנְטוֹנִינוּס פִּיוּס, היה קיסר רומא משנת 138 עד 161 לספירה, הרביעי מבין חמשת הקיסרים הטובים. הכינוי "פיוס" ניתן לו אחרי עלייתו לשלטון, כנראה מאחר ששכנע את הסנאט להאליל את אדריאנוס.

אנטונינוס פיוס
Titus Aurelius Fulvus Boionius Arrius Antoninus
פסל ראש וחזה של הקיסר אנטונינוס פיוס, מוצג, נכון ל-2007, בגליפטותק, מינכן, גרמניה
פסל ראש וחזה של הקיסר אנטונינוס פיוס, מוצג, נכון ל-2007, בגליפטותק, מינכן, גרמניה
לידה 19 בספטמבר 86
לנוביום (אנ'), האימפריה הרומית
פטירה 7 במרץ 161 (בגיל 74)
לוריום (אנ'), האימפריה הרומית
שם מלא טיטוס אורליוס פולביוס בויוניוס אריוס אנטונינוס
אימפרטור קיסר אורליוס אדריאנוס אנטונינוס פיוס (לאחר ההכתרה)
שם לידה Titus Aurelius Fulvus עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרומית
מקום קבורה איטליהאיטליה טירת סנטאנג'לו, רומא
בת זוג אניה גלריה פאוסטינה
שושלת הנרווה-אנטונינים
אב טיטוס אורליוס פולביוס
אדריאנוס (מאמץ)
אם אריה פדילה
צאצאים מרקוס אורליוס פולביוס אנטונינוס
מרקוס גלריוס פולביוס אנטונינוס
אורליה פדילה
אניה גלריה פאוסטינה הצעירה
מרקוס אורליוס (מאומץ)
לוקיוס ורוס (מאומץ)
קיסר האימפריה הרומית ה־15
10 ביולי 1387 במרץ 161
(22 שנים)
אדריאנוס, אביו המאמץ
מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס, בניו המאומצים ששלטו במשותף ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו האישיים עריכה

ילדותו ומשפחתו עריכה

אנטונינוס נולד בשנת 86, כבנו היחיד של טיטוס אורליוס פולבוס, שהיה קונסול בשנת 89, בלנוביום שבלאטיום. אביו וסבו מצד האב של אנטונינוס מתו כשהיה צעיר והוא גודל וחונך על ידי סבו מצד אמו, טיטוס אריוס אנטונינוס, איש תרבות וחברו של פליניוס הצעיר. אמו של אנטונינוס, אריה פדילה, התחתנה בשנית עם פובליוס יוליוס לופוס, שהיה קונסול בשנת 98 וילדה לו בת בשם יוליה פדילה.

נישואים וילדים עריכה

כאזרח פרטי בין השנים 110115 הוא נישא לאניה גלריה פאוסטינה. היו אלו נישואים מוצלחים ולזוג נולדו 4 ילדים. פאוסטינה שהייתה יפהפייה נודעה בחוכמתה ונהגה לדאוג לעניים ולעזור לרומאים מעוטי יכולת. היא מתה בשנת 141, ואנטונינוס מוכה האבל הנציח את זכרונה בבנית פורום על שמה, הטבעת מטבעות הנושאים את דיוקנה ואף הכרזה עליה כאלה.

קשריו עם אדריאנוס עריכה

לאחר שמילא בהצלחה רבה את תפקידי הקוואיסטור ופראיטור, אנטונינוס מונה לקונסול בשנת 120. לאחר מכן מונה על ידי הקיסר אדריאנוס לאחד מארבעת הפרוקונסולים האחראים למנהל באיטליה. לאחר מכן מילא בהצלחה רבה גם את תפקיד הפרוקונסול באסיה, מה שהעלה עוד את המוניטין שלו. אנטונינוס זכה להערכה רבה מצד אדריאנוס, שאימץ אותו באופן רשמי לבנו ויורשו ב-25 בפברואר, שנת 138, לאחר שבנו המאומץ ויורשו המיועד הראשון, לוקיוס אאוליוס, מת. התנאי לאימוצו של אנטונינוס היה שהוא יסכים לאמץ בעצמו את מרקוס אניוס ורוס (בן אחיה של אשתו), ואת לוקיוס, בנו של אאוליוס ורוס. שני בניו המאומצים של אנטונינוס היו לימים מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס, קיסרי רומא הבאים.

קיסר רומא עריכה

עם עלייתו לשלטון בשנת 138, הפך שמו של אנטונינוס ל"אימפרטור קיסר טיטוס אָיליוס הָדריאנוס אנטונינוס אוגוסטוס פונטיפקס מקסימוס". אחת מפעולותיו הראשונות כקיסר הייתה שכנוע הסנאט להעלות את אדריאנוס לדרגת אל, דבר שתחילה סירב הסנאט לעשות. מאמציו לשכנע את הסנאט הם כנראה הסיבה לכך שקיבל את הכינוי "פיוס" (Pius, בלטינית: מסור, "אדוק בחיבתו") שבו הוא נודע. שתי סיבות נוספות לכינוי יכולות להיות הן שאנטונינוס תמך בחותנו המזדקן בידו בישיבות הסנאט, או שהוא חנן את האנשים שאותם דן אדריאנוס למוות כשהיה על ערש-דווי. אנטונינוס בנה מקדשים, תיאטראות ומאוזולאומים, קידם את האמנות והמדע, והרעיף כבוד וכסף על מורי הרטוריקה והפילוסופיה ברומא.

בניגוד בולט לקודמיו בתפקיד, טראיאנוס ואדריאנוס, אנטונינוס לא היה איש צבא. כפי שכתב עליו היסטוריון מודרני: "קרוב לוודאי שמעבר לכך שאנטונינוס מעולם לא ראה, שלא לדבר על פיקד על, כח צבא רומי, סביר להניח שבמהלך שלטונו שארך עשרים ושתים שנים, הוא מעולם לא היה מצוי במרחק של פחות מ-500 מייל מלגיון".[1] תקופת שלטונו של אנטונינוס הייתה השקטה ביותר בכל תקופת הקיסרות הרומית, ועל כן רבים נוהגים לציין אותה כשיאו של הפקס רומנה. אמנם היו מספר עימותים צבאיים בתקופת שלטונו- במאוריטניה, יהודה ובריטניה, אך אף אחד מהם לא נחשב לרציני. ההתמרדות בבריטניה היא כנראה הסיבה לבניית חומת אנטונינוס, שננטשה זמן לא רב לאחר מכן. גישתו של אנטונינוס לניהול האימפריה הייתה שונה מגישתם של רוב הקיסרים הרומאים האחרים בכך שהוא טיפל במשברים הללו מבלי לעזוב את איטליה אפילו פעם אחת במהלך כל שלטונו, והעדיף לנהל את ענייני החוץ של הפרובינקיות דרך הנציבים שלהן או דרך מכתבים קיסריים ששלח לערים מרוחקות. סגנונו השלטוני של אנטונינוס זכה לשבחים רבים על ידי בני זמנו וגם על ידי הדורות שבאו אחריו.

אנטונינוס והיהודים עריכה

עלייתו של אנטונינוס הביא הקלה ביחסיו הקיסרות עם היהודים, הוא ביטל את גזירות אדריאנוס ואישר ליהודים למול את בניהם בתנאי שהם לא ימולו נכרים[2] (כלומר לא יעסקו בגיור).

שמעון בן יוחי עריכה

  ערך מורחב – רבי שמעון בר יוחאי

רבי שמעון בן יוחי נמנה עם החוגים שהתנגדו בצורה עזה לשלטון הרומאים בארץ ישראל והטיפו נגד השלמה עם השלטון הזר לאחר מרד בר כוכבא (בסוף שנות ה-40 של המאה ה-2), בשל גזירות אדריאנוס ורציחתו של רבי עקיבא.

על פי המסופר בתלמוד הבבלי[3] (ובנוסח אחר בתלמוד הירושלמי[4] ובמדרש בראשית רבה[5]), לאחר שהרומאים החלו לשקם את הארץ מהחורבן שלאחר מרד בר כוכבא,[6] ישבו יחד רבי יהודה בר אילעאי, רבי יוסי בן חלפתא ורבי שמעון בן יוחי, ולצידם רבי יהודה בן גרים (תלמידו של רבי שמעון), דנו במעשי הרומאים ובפיתוח הארץ על ידם, ואמרו:

פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות, ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן - תיקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס.

יהודה בן גרים סיפר על דבריו, ובעקבות זאת נשמעו הדברים לשלטון ור' שמעון נדון למיתה, ונאלץ לרדת למחתרת. על פי המסורת, התחבאו רשב"י ובנו רבי אלעזר 12 שנים במערה. עד שנודע להם כי קיסר רומא מת וגזרותיו בוטלו.

ככל הנראה אותו קיסר רומא היה אנטונינוס פיוס שמת בשנת 161 לספירה, משמע שרשב"י ובנו יצאו מהמערה סביב מות אנטונינוס, כאשר מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס עלו לשלטון.

בהיסטוריה אוגוסטה נזכר שאנטונינוס פיוס דיכא מרד יהודי שפרץ בתקופת שלטונו[7] אולם אין מידע ברור ממקורות אחרים על מרד כזה בתקופת שלטונו, ואם מרד כזה אכן התרחש, ייתכן שמדובר על המחצית הראשונה של שלטונו וניתן לראות זאת כתולדה של המלחמה של ימי אדריאנוס.[2] רוב החוקרים דוחים את הידיעה הזאת בשל איכותה המפוקפקת של ההיסטוריה אוגוסטה כמקור היסטורי וישנם הטוענים שמדובר במעשה המרד של שמעון בן יוחי[8].

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אנטונינוס פיוס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ J. J. Wilkes, The Journal of Roman Studies, Volume LXXV 1985, ISSN 0075-4358, p. 242.
  2. ^ 1 2 מנחם שטרן‏ - M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1980, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, p. 622
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'
  4. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ט', הלכה א'.
  5. ^ בראשית רבה, פרשה ע"ט, פסקה ו'.
  6. ^ ח"א כרך ה, IV פרק לה רבי שמעון בר יוחאי ורדיפתו מהממשלה
  7. ^ היסטוריה אוגוסטה, אנטונינוס פיוס, פרק 5, סעיף 4.
  8. ^ השערה זו הועלתה לראשונה במחקרו של דיויד שפירו על רשב"י