יהודה בן גרים
רבי[1] יהודה בן גרים ("יהודה בן גריס", או "רבי יודן בר גיורי"[2]) היה חכם (או תנא) בן הדור החמישי לתנאים, מתלמידי רבי שמעון בן יוחי. על פי אגדה המופיעה בתלמוד הבבלי, פרסם יהודה שרבי שמעון בן יוחי דיבר סרה ברומאים ובשוגג הביא לרדיפתו בידי השלטונות.
| לידה |
המאה ה-1 (או המאה ה-2) פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית |
|---|---|
| נהרג |
המאה ה-2 פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית |
| כינוי | רבי יהודה בן גרים, יהודה בן גריס, רבי יודן בר גיורי, רבי יהודה בר גורייא |
| תקופת הפעילות | דור חמישי לתנאים |
| רבותיו | שמעון בן יוחי |
| בני דורו | יונתן בן עסמיי, אלעזר ברבי שמעון |
  | |
מעשה ההלשנה
עריכהעל פי המסופר בתלמוד הבבלי בשעה שישב יהודה בן גרים (או "בן גריס") יחד עם רבי יהודה, רבי יוסי, ורבי שמעון בן יוחאי, הם דנו במעשי הרומאים, ובפיתוח ארץ ישראל בידיהם. רבי יהודה שיבח את הרומאים על כך שהם מפתחים את הארץ באמצעות תיקון שווקים, גשרים, ומרחצאות. רבי יוסי שתק ולא הביע דעה בעניין, אך רבי שמעון הגיב בחריפות רבה:
כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. שווקים להושיב בהן זונות. מרחצאות לעדן בהן עצמן. גשרים ליטול מהם מכס.
יהודה בן גרים סיפר את דברי שלושת התנאים, והשמועה על דבריהם הגיעה לאוזני הרומאים, שרדפו את רבי שמעון, ובשל כך ברחו רבי שמעון ורבי אלעזר בנו והסתתרו במערה במשך 13 שנים.
לאחר שיצאו מהמערה, הם עברו בשוק וראו שם את יהודה בן גרים. כשראה אותו רבי שמעון, אמר:
עדין ישנו לזה בעולם. (וכי עדיין הוא חי?) נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.
בסיפור המעשה לא התפרש למי סיפר יהודה בן גרים את הדברים, על אף שמובן מדברי התלמוד שהשמועה התפשטה ונשמעה למלכות. על פי פירוש רש"י לתלמוד, הוא סיפר זאת לתלמידים או לאביו ואמו ולא לשלטונות[3].
במחקר
עריכהמעשה ההסתתרות במערה מובא בגרסאות שונות בתלמוד בבלי[4] ובתלמוד הירושלמי[5] וכן במדרשים: פסיקתא דרב כהנא[6] בראשית רבה[7], קהלת רבה[8], אסתר רבה[9] ומדרש תהילים[10]. אודות לכך שמעשה ההסתתרות במערה נזכר בלא פחות משבעה מקורות בספרות חז"ל, ישנה הסכמה רחבה במחקר[דרוש מקור] כי בבסיסו הסיפור מסתמך על אירועים היסטוריים ולא רק ספרותיים. אמנם, בעוד כל המקורות מתארות את הסתתרות רבי שמעון ובנו במערה, ישנו רק מקור אחד[4] המתאר את אותה אספה מדוברת עם יהודה בן גרים שבגינה רבי שמעון ירד למחתרת. על פי כמה חוקרים, מדובר ככל הנראה בתוספת מאוחרת.
כינויו, זהותו ואזכורים נוספים
עריכהרבי יהודה בן גרים (בתוספת התואר "רבי") מוזכר בתלמוד בבלי במסכת מועד קטן כתלמידו של רבי שמעון בר יוחאי:
רבי יונתן בן עכנאי[א] ורבי יהודה בן גרים תאנו (=שנו) פרשת נדרים בי (=אצל) רבי שמעון בן יוחאי. איפטור מניה באורתא (=נפטרו ממנו בערב). בצפרא אתו וקא מיפטרי מניה (=בבוקר חזרו ונפטרו ממנו). אמר להו. לאו איפטריתו מנאי באורתא (=אמר להם: לא נפטרתם ממני בערב?) אמרי ליה. לימדתנו רבינו. תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר הימנו... אמר ליה לבריה (=אמר רבי שמעון לבנו). בני אדם הללו של צורה הם. זיל גביהו דליברכוך (=לך אליהם שיברכוך).
מעשה דומה מופיע גם בספרות המדרשית (בראשית רבה ומדרש תנחומא[11]): ”רבי יצחק ורבי יונתן ורבי יודן בר גיורי הלכו לשמוע פרשת תורה מרבי שמעון בן יוחיי. ואית דאמרין פרשת נסכין[ב]. נטלו רשות ממנו והמתינו שם יום אחר. אמרו. צריכים אנו ליטול ממנו פעם שנייה.”[12].
הכינוי "בן גרים", כמו גם הכינוי הארמי המופיע במדרש "יודן בר גיורי"[ג] מצביע ככל הנראה על מוצאו ממשפחה נוכרית שהתגיירה. כך גם הסביר רש"י את פשר הכינוי, וכתב ש”בן גר וגיורת היה”[13]. יחד עם זאת, יש גם גרסה אחרת המופיעה בכתב יד של התלמוד, המכנה אותו "בן גריס"[14]. שם זה, "גריס", מופיע בתעודות מרד בר כוכבא - מתקופתו של יהודה בן גרים, בהקשר של אדם בשם "הלל בן גריס"[15]. לפיכך, אין לשלול את האפשרות שזה אכן היה שמו המקורי של יהודה בן גרים.
הקבלת הסיפור המובא במסכת מועד קטן לסיפור המובא במסכת שבת מעוררת תמיהה רבה, שכן במעשה הראשון יהודה בן גרים זוכה לשבחים רבים מפי רשב"י ואילו במעשה השני מתייחס אליו רשב"י בכעס וזלזול; גם מעשיו של יהודה בן גרים במעשה השני (הפצת דברי רשב"י, הנחשבת כלשון הרע) אינם תואמים לדמותו כתלמיד חכם מוערך במעשה הראשון. בשל קשיים אלו היו ממפרשי התלמוד הראשונים שביארו כי המדובר בדמויות שונות, ורבי יהודה בן גרים תלמידו של רשב"י אינו יהודה בן גרים שהפיץ את דבריו על הרומאים[16].
מאידך, רבנו תם וראשונים נוספים סברו שמדובר באותו האדם[17], ולפיכך טען רבינו תם כי אין לגרוס את המילים "עשהו גל של עצמות" (המלמדות שרבי יהודה בן גרים מצא את מותו בדרך בזיון) אלא "ונח נפשיה": נחה נפשו, ונפטר מהעולם. הרב בנימין זאב בנדיקט[18] הוכיח שגם רש"י סבר כמו רבנו תם[19].
אחרים הסבירו את השוני שבין שני המעשים שלא באמצעות הפרדה בדמותו של יהודה בן גרים, אלא על ידי הבחנה בשתי תקופות שונות בחייו של רבי שמעון בר יוחאי עצמו: בראשית חייו היה מתון ונוח לבריות ושיקע עצמו בהלכה ולימוד, ואילו לאחר תקופת הסתגרותו במערה יצא כחכם המצוי בחכמת הקבלה, פרוש מענייני העולם ותקיף ביחסו אל אנשים בעלי מדרגה פחותה[20].
בתלמוד ירושלמי[21] מובאים מאמרים של חכם בשם רבי יודן גוריא או רבי יודן בר גורייא, שיש המזהים אותו עם רבי יהודה בן גרים המוזכר בבבלי מסכת מועד קטן[22].
ניתוח מעשה ההלשנה בהלכות לשון הרע
עריכההאחרונים העירו כי תמוה מדוע נענש יהודה בן גרים ונעשה גל של עצמות, והלא אמר לשון הרע שנאמרה כבר בפני שלושה אנשים, ולפי ההלכה[23] אין איסור לומר לשון הרע במצב כזה, משום שסיפור המעשה כבר ממילא יתפרסם בציבור.
בגמרא בשבת בה מסופר שיהודה בן גרים הלך וסיפר את המעשה, הפנה העין משפט לרמב"ם בהלכות דעות[24], הפוסק: ”אם נאמרו דברים אלו בפני שלשה כבר נשמע הדבר ונודע, ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לשון הרע; והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר.” בעל החשק שלמה מבאר שכוונתו של ה"עין משפט" הייתה שיהודה בן גרים נענש אף על פי שאמר לשון הרע שנאמרה כבר בפני שלשה, כיוון שהתכוון להרע, ובמצב כזה אסורה לשון הרע אפילו אם כבר נאמרה בפני שלשה.
רבי ישראל מאיר מראדין בספרו חפץ חיים דוחה דברים אלו וטוען כי לא ייתכן שיהודה בן גרים התכוון להרע, כיוון שבפירוש התוספות לתלמוד נאמר שרבנו תם גרס "רבי יהודה בן גרים"[17], ולא ייתכן שאדם גדול המכונה בתואר "רבי" התכוון להרע; לפיכך הוא מבאר, שלרבי יהודה בן גרים היה אסור לספר על דברי רבי שמעון אף על פי ששמעו אותם כבר שלשה אנשים, כיוון שאלו היו "אנשים יראי אלוקים" (תנאים), ולא צפוי שיספרו זאת לאנשים נוספים, ולפיכך המעשה אינו עתיד להתפרסם ואסור לגלותו[25].
חוקרי תלמוד מסוימים ציינו שרבי יהודה בן גרים הלך וסיפר את דברי התנאים (ובפרט של רבו = רבי שמעון) כמו כל שמועה אחרת שהיה רגיל לספר מדברי החכמים. הן בהלכה, באגדה ובהליכותיהם. כך שלא מובן מדוע היה צריך לסבור שדיבר לשון הרע ובפרט שעל פי ההלכה אינו עבר על כך. והסיבה לכך שרבי שמעון עדיין כעס עליו ביציאתו מהמערה, אינה סותרת אלא אופיינית לאישיותו הקפדנית.
קישורים חיצוניים
עריכה- הרב אהרן הימן, "יהודה בן גרים", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמוד 559, באתר היברובוקס
ביאורים
עריכה- ^ נוסח הדפוס: עסמיי. במעשה דומה הנזכר במדרש תנחומא (בראשית, פסקה יג, כתב יד קיימברידג') מאוית בשם "עכמאי", בפירושו של חננאל בן חושיאל לתלמוד (בבלי, מועד קטן, כתב יד ותיקן), "עבראי".
- ^ בנוסח הדפוס: "אית דאמרי (=יש אומרים) פרשת נדרים, ואית דאמרי (=יש אומרים) פרשת נסכים"
- ^ "יודן" היא גרסה של השם "יהודה", ו"בר גיורי" בארמית – בן גרים.
הערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט', עמודים: א', ב'
- ^ או "רבי יהודה בר גורייא" (השערה)
- ^ רש"י, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'.
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ט', הלכה א'.
- ^ פסיקתא דרב כהנא, יא, טז
- ^ בראשית רבה, עט, ו'
- ^ קהלת רבה, פרשה י', ח'
- ^ אסתר רבה, ג', ז'
- ^ מדרש תהילים, מזמור יז, יא
- ^ תנחומא, בראשית, פסקה יג
- ^ בראשית רבה, פרשה ל"ה, פסקה ג'.
- ^ רש"י, שבת לג:
- ^ Oxford, Bodleian Library, 366, תלמוד בבלי שבת, פרק ב'.
- ^ "הלל בן גריס", תעודות בר כוכבא, ואדי מורבעאת 24
- ^ כך כתב למשל הריטב"א, בחידושיו לתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ד, עמוד א', ד"ה פגע.
- ^ 1 2 תוספות, שבת לג:.
- ^ כנס התורה שבעל-פה ל"א: "התנהגות שהיא בגדר מלשינות".
- ^ לפי מה שכתב רש"י שסיפר יהודה את הדברים ”לתלמידיו או לאביו ואמו”, כלומר שהיה אדם גדול שלימד תלמידים ומן הסתם מדובר על רבי יהודה בן גרים.
- ^ ראו: הרב יהושע הגר, "גדולה מלאכה" ו"חיי עולם" במשנת רשב"י, בתוך קובץ "בתוככי ירושלים" לזכרו של שמואל בזק, קריית ארבע תשנ"ב, עמ' 145-133.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ג', הלכה ט'; תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ב', הלכה ג'.
- ^ כך בין היתר בפירושי קרבן העדה ויפה מראה על הירושלמי שם בתענית.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ל"ט, עמוד א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק ז', הלכה ה'.
- ^ חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל ב', סעיף ה', באר מים חיים שם.