אספת הנבחרים

(הופנה מהדף אסיפת הנבחרים)

אספת הנבחרים הייתה אחד משלושת המוסדות הלאומיים שהוקמו בארץ ישראל בשנות ה-20, יחד עם הוועד הלאומי וכנסת ישראל. אספת הנבחרים, שהתכנסה בירושלים, פעלה כאספה לאומית ואיפשרה לשאר המוסדות הלאומיים לפעול בהשראתה. היא הוקמה באפריל 1920 כגוף נבחר על פי מפתח פוליטי, כלומר על-פי מפלגות.

יצחק בן-צבי פותח בנאומו את אספת הנבחרים הרביעית, ספטמבר 1944
ההגעה לאספת הנבחרים הרביעית
צירי אספת הנבחרים השנייה ליהודי א"י

אספת הנבחרים נחשבה למוסד הלאומי העליון שבחר מתוכו את הוועד הלאומי. היא אומנם הוכרה רשמית על ידי הבריטים כמוסד המייצג את היישוב העברי, אך זאת, בתנאי שתפעל על-פי המתחייב בכתב המנדט בתוקף סמכותה. היא נחשבה בעיקר כבעלת אופי ייצוגי.

רקע היסטורי

עריכה

היישוב היה מפולג בין פלגי ציונות שונים והשפעות עדתיות. לאורך השנים נעשו מספר ניסיונות לאגד את תושבי הארץ לגוף לאומי. בעידודו של מנחם אוסישקין התכנסה בשנת תרס"ג (1903) הכנסייה הארצישראלית בזכרון יעקב. בישיבתה הוחלט על הקמתה של "הסתדרות יהודי ארץ ישראל", אך הקמתה עוכבה סביב המחלוקת על תוכנית אוגנדה ולבסוף נגנזה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה והצהרת בלפור ניסה היישוב היהודי בארץ להקים גוף שיהווה סמכות ייצוגית מול שלטון המנדט הבריטי. ביוזמתו של בצלאל יפה התכנסו נציגי היישוב והחליטו על הקמתה של אספה מכוננת לתכנון הגופים הנבחרים ודרך בחירתם. האספה המכוננת הראשונה התכנסה ביפו, ב-2 בינואר-5 בינואר 1918 (תרע"ח) בהשתתפות 42 נציגים. האספה בחרה כיושב ראש את ד"ר יעקב טהון ודנה בנושאים שונים שהעיקריים בהם היו:

מחלוקות מנעו את פעילותו הסדירה של הוועד הזמני. לאור כך כונסה באותה שנה אספה מכוננת שנייה, אך דיוניה הופסקו בגין דרישת הנשים לזכות בחירה והתנגדות הגופים הדתיים לכך. לאחריה הוקמה אספה מכוננת שלישית.

האספה המכוננת השלישית שנקראה גם "המועצה הארץ ישראלית" כללה נציגים מרחבי הארץ ולראשונה השתתפו בה יצחק בן-צבי ודוד בן-גוריון ששבו מחוץ לארץ. דיוני האספה הניבו תוכנית מפורטת להקמת מוסדות חינוך, בריאות וסעד. כמו כן הוחלט בה על הקמת ועד זמני לתכנון בחירות דמוקרטיות לאספת הנבחרים. שאלת זכות ההצבעה של הנשים העמידה את החלטות האספה בסכנה, אך הוכרעה לבסוף לקיום שוויון זכויות.

לאורך כשנתיים היה הוועד הזמני הגוף המוסכם להנהגת היישוב היהודי. הוא אומנם היה נטול סמכות מעשית ולא הוכר רשמית, אך היה שותף להחלטות בחיי היישוב והופקד על יישום החלטות ועידת סן רמו. בראש הוועד הזמני עמד ד"ר יעקב טהון.

הוועד הזמני קבע את ה-19 באפריל 1920 כיום הבחירות לאספת הנבחרים הראשונה. בירושלים נערכו הבחירות במועד מאוחר יותר, אך האספה הוקמה והייתה לרשות מחוקקת של היישוב היהודי, בכפוף להגבלות שהטיל השלטון הבריטי על פעילותה.

בחירות לאספות הנבחרים והרכבן

עריכה

במרוצת השנים נערכו ארבע מערכות בחירות לאספת הנבחרים:

האספה תאריך התחלה תאריך סיום מספר צירים וסיעות נשיא אספת הנבחרים יו"ר הוועד הלאומי
אספת הנבחרים הראשונה 19 באפריל 1920 6 בדצמבר 1925 314 צירים מ-20 סיעות נשיאות: דוד ילין (יו"ר), יעקב טהון, יצחק בן-צבי
אספת הנבחרים השנייה 6 בדצמבר 1925 5 בינואר 1931 221 צירים מ-26 סיעות פנחס רוטנברג דוד ילין (עד 1929), מחליפו יצחק בן-צבי
אספת הנבחרים השלישית 5 בינואר 1931 1 באוגוסט 1944 71 צירים מ-12 סיעות פנחס רוטנברג (19391940) יצחק בן-צבי
אספת הנבחרים הרביעית 1 באוגוסט 1944 13 בפברואר 1949 171 צירים מ-18 סיעות יצחק בן-צבי דוד רמז

הבחירות היו ישירות וחשאיות. זכות הבחירה ניתנה לבני עשרים ומעלה וזכות ההתמודדות לבני 25 ומעלה. מדד הבחירה שונה בכל מערכת בחירות, כאשר לאספה הראשונה מנדט היה שווה ערך לשמונים קולות הצבעה ולאספה השלישית נדרשו 710 קולות למנדט. בחלק מהאספות נענתה דרישתן של מפלגות עדתיות ושוריינו מספר מושבים עבורן ללא קשר לתוצאות הבחירות.

גודלן של אספות הנבחרים ומידת השפעתן הפחותה על מהלך החיים בארץ הביא למספר מועט של התכנסויות כלליות. ימי דיונים מרוכזים נערכו אחת לתקופה ועיקר קבלת ההחלטות נעשתה בידי נציגיה הנבחרים של האספה בוועד הלאומי.

הרכב אספות הנבחרים

עריכה

בארבע אספות הנבחרים ניכרו ארבעה גושי ייצוג של מפלגות: מפלגות פועלים, מפלגות דתיות, מפלגות עדתיות ומפלגות מקצועיות. מאוחר יותר החלו להיווצר מפלגות בעלות משנה אידאולוגית סדורה.

אספה I אספה II אספה III אספה IV

אחדות העבודה – 70 נציגים
הסתדרות הספרדים – 54 נציגים
מפלגת החרדים – 53 נציגים
הפועל הצעיר – 41 נציגים
התאחדות האיכרים – 16 נציגים
מפלגת המתקדמים – 13 נציגים
תימנים – 12 נציגים
המזרחי – 9 נציגים
קבוצה בלי שם – 7 נציגים
מרכז בעלי מלאכה – 6 נציגים
אגודת נשים – 5 נציגות
עדת הבוכרים – 5 נציגים
הסתדרות הפקידים – 5 נציגים
הסתדרות צעירי ישראל – 4 נציגים
הסתדרות האזרח – 3 נציגים
הסתדרות המזרחי הצעיר – 2 נציגים
עדת הגורז'ים – 1 נציג
הסתדרות המכבי – 1 נציג

אחדות העבודה – 54 נציגים
הפועל הצעיר – 30 נציגים
הספרדים - 19 נציגים
הרויזיוניסטים - 15 נציגים
התאחדות נשים עבריות - 13 נציגות
הגוש החקלאי - 9 נציגים
התאחדות הדמוקרטים - 9 נציגים
המזרחי - 7 נציגים
רשימת המרכז - 6 נציגים
אזרחים לאומיים - 6 נציגים
מעמד הפועלים - 6 נציגים
הפועל המזרחי - 6 נציגים
הפועל המזרחי המאוחד - 4 נציגים
רשימת עולי פולין - 4 נציגים
רשימת קיבוצי העמק - 2 נציגים
רשימה עירונית צפת - 2 נציגים
רשימת המרכז החקלאי - 1 נציג
התאחדות איכרי הגליל - 1 נציג
התאחדות איכרים מזרחיים - 1 נציג
רשימת הגרוזים - 1 נציג
נשים עבריות עממיות - 1 נציגה
רשימת גבעת הרמב"ם - 1 נציג
רשימת המזרחי הצעיר - 1 נציג
מרכז בעלי מלאכה - 1 נציג
רשימת תושבי בני ברק - 1 נציג

מפא"י – 27 נציגים
הרויזיוניסטים – 11 נציגים
התאחדות הספרדים – 6 נציגים
המזרחי והפועל המזרחי – 5 נציגים
תומכי ז'בוטינסקי מעדות המזרח – 5 נציגים
הציונים הכלליים המאוחדים – 4 נציגים
העובדים בעדה הספרדית – 4 נציגים
התאחדות נשים עבריות – 3 נציגות
רשימת העדה התימנית – 3 נציגים
פועלי ציון שמאל – 1 נציג
רשימת פועלים ע"ש בורוכוב – 1 נציג
השומר הצעיר – 1 נציג

מפא"י – 63 נציגים
חזית השמאל – 21 נציגים
עלייה חדשה – 18 נציגים
הפועל המזרחי – 17 נציגים
התנועה לאחדות העבודה – 16 נציגים
המזרחי – 8 נציגים
הסתדרות המכבי – 5 נציגים
המרכז הדמוקרטי – 4 נציגים
ויצו ונשים לשווי זכויות – 4 נציגות
העובד הציוני – 4 נציגים
התאחדות תימנים עצמאית – 4 נציגים
רשימה דמוקרטית עממית – 3 נציגים
האיחוד הדתי הבלתי-מפלגתי – 3 נציגים
הסוחר העברי – 2 נציגים
התאחדות התימנים – 2 נציגים
נשי תורה ועבודה – 1 נציגה
נשי מזרחי ובלתי מפלגתיות – 1 נציגה
תנועת העם למדינה עברית – 1 נציג

פעילות אספות הנבחרים

עריכה

אספת הנבחרים הראשונה

עריכה

הבחירות לאספת הנבחרים הראשונה נקבעו לא' אייר תר"פ, 19 באפריל 1920[1]. מאורעות תר"פ הביאו לדחיית הבחירות בשמונה ימים בירושלים וביפו[2].

דרישת הוועד הזמני לכנס את האספה לאחר בחירתה נתקלה בהתנגדותם של הבריטים. לאחר הגעתו של הנציב העליון הרברט סמואל הועלו בקשות הכינוס בפניו ואושרו על ידו באוקטובר 1920, שישה חודשים לאחר מועד הבחירות.

בכינוסה הראשון של האספה, בכ"ה בתשרי ה'תרפ"א, הוקראו דברי ברכתם של מנהיגי ההסתדרות הציונית, הנציב העליון סמואל וראש עיריית ירושלים ראע'ב נשאשיבי. בכנס זה נבחרו ועדות העבודה של האספה והוקם הוועד הלאומי הראשון, בו כיהנו 38 חברים. תפקיד האספה הוגדר על ידה כ"המוסד העליון לסידור ענייניו הציבוריים והלאומיים של העם העברי בארץ ישראל ובאת כוחו היחידה כלפי פנים וכלפי חוץ".[דרוש מקור: לצטטה]

נהליה של אספת הנבחרים הוגדרו במושבה הראשון והובאו לאישור הנציב העליון.

לאחר המושב הראשון התכנסה מליאת אספת הנבחרים הראשונה פעמיים נוספות בלבד. בשנת 1922 דנה מליאת האספה בתוכן "חוקת הקהילות" שהציג הוועד הלאומי. כינוסה השלישי והאחרון נערך בשנת 1925 לצורך קביעת נוהלי הבחירות לאספה השנייה. חוקת הקהילות לא אושרה בתקופת האספה ומפלגות החרדים ו"המזרחי" לא השתתפו בדיוני המושב השני והשלישי עקב המשך המחלוקת על זכות הבחירה לנשים.

אספת הנבחרים השנייה

עריכה

לפני הבחירות לאספת הנבחרים השנייה הועלה רף הקולות הנדרש לבחירה ונקבעו עשרה מחוזות בחירה ברחבי הארץ. שלושים רשימות התמודדו בבחירות אלו, מהן נבחרו נציגי 26 רשימות. הבחירות התקיימו במועדן, על אף אי ההסכמה בנוגע להשתתפות הנשים בהליך, לאור קשיי תפקודו של הוועד הלאומי בעיצומה של העלייה השלישית ובקרב אוכלוסייה גדלה שלא הייתה שותפה בהליכי בחירתו.

חלוקת העבודה בין הוועד הלאומי לבין ההנהלה הציונית טרם הוגדרה באופן ברור. נציגי ההנהלה הציונית המשיכו במסורתם ונשאו הרצאות בעניינים שונים בפני מליאת האספה.

הלורד פלומר כיהן כנציב הבריטי העליון עד 1928. שיתוף הפעולה עמו הניב הכרה של הממשל הבריטי במערכת החינוך העברית והשתתפותו בהוצאותיה. עבודות תשתית רבות התקיימו בשנים אלו וההתפתחויות הללו הביאו את ברל כצנלסון ליצירת "אוצר היישוב". חרף הפיתוח הכלכלי גיבש הלורד פלומר מספר גזירות, בהן הקמת חיל ספר ערבי בעבר הירדן וקביעת צו ההתאזרחות, בו הוגבלו זכויות היהודים.

אספת הנבחרים השנייה התכנסה בסמוך לבחירתה (1926) ובשנית בקיץ 1929.

אספת הנבחרים השלישית

עריכה

הבחירות לאספת הנבחרים השלישית התאפיינו ב־12 מפלגות, מבין 16 מתמודדות איישו את 71 המושבים של האספה, ביניהם 15 מקומות משוריינים לעדות הספרדיות. כינוסה הראשון של האספה נערך בצל כתיבתו של הספר הלבן השני ובו הוכרע על שיטת העבודה הסוציאלית הנהוגה בארץ.

במושבה הראשון קצבה האספה את משך כהונתה לשלוש שנים. המצב הביטחוני בארץ (המרד הערבי הגדול) ופרוץ מלחמת העולם השנייה הביאו להארכה ממושכת של פרק זמן זה. האספה כיהנה 14 שנים והתכנסה במהלכן ל-18 מושבים. הוועד הלאומי הרחיב את פעילותו והוקמו בו תשע מחלקות, אשר לימים היוו בסיס למשרדי הממשלה במדינת ישראל.

אספת הנבחרים הרביעית

עריכה

הבחירות לאספת הנבחרים הרביעית נערכו כתשע שנים לאחר מועדן. העיכובים נגרמו בשל קשיים טכניים של עדכון פנקס הבוחרים בצל העלייה המתמשכת והמאורעות הביטחוניים שאירעו בארץ. בבחירות אלו התמודדו 24 רשימות, מהן עברו 18 את אחוז החסימה.

הוועד הלאומי שנבחר קיים את פעילותן הסדירה של המחלקות הקבועות שבו, לצד פעילותו לקידום ההעפלה וראשית המאבק לסיום המנדט הבריטי על הארץ. התנגשויות הוועד הלאומי עם הממשל באו לשיאן עם מעצרם של בכירי היישוב במהלך "השבת השחורה".

באספת הנבחרים הרביעית הוקמו מחלקות חדשות בוועד הלאומי: המחלקה לטיפול בחייל והנוטר המשוחרר ומחלקת החוק.

שבעה מושבים כונסו במהלך כהונתה, האחרון שבהם בט"ו בשבט תש"ט, יום כינוסה של האספה המכוננת.

השפעות פוליטיות וחברתיות

עריכה

יחסי פנים וחוץ

עריכה
  • הממשל הבריטי – אספות הנבחרים הקפידו על הנהלים שנקבעו על ידי הנציב העליון. בעת ביקורו של וינסטון צ'רצ'יל בארץ ישראל, בתפקידו כשר המושבות, ניהלו עמו נציגי הוועד הלאומי דיונים וזכו להכרת הממשל בתפקידם. יחסי עבודה תקינים נשמרו עם הנציבים העליונים הבריטים.
  • ביטחון – אספת הנבחרים הראשונה נענתה בחיוב להצעת הבריטים ונטלה אחריות על הקמת הגדודים העבריים. בתקופת מאורעות תרפ"א, מאורעות תרפ"ט ומאורעות תרצ"ו העלה הוועד הלאומי את דרישות היישוב היהודי בפני הנציבים העליונים ובכירים בממשל הבריטי. בשנת 1940 הציע הוועד הלאומי את גיוס היישוב היהודי לשורות הצבא הבריטי.
  • מדיניות חוץ – הוועד הלאומי השתתף בפעולות תיאום ומחאה אל מול הוועדות השונות שפעלו בארץ: ועדות חלוקה, ועדות ממשלתיות של המנדט הבריטי וצוותי החקירה שחיברו את הספרים הלבנים. בשנת 1924 נפגשו נציגי הוועד עם המלך חוסיין בעבר הירדן.
  • נוהלי עבודת רשויות השלטון – נוהלי העבודה ותקנוני הבחירות של אספת הנבחרים והוועד הלאומי שונו מעת לעת, אך התפתחותם היוותה בסיס לשיטות הנהוגות במדינת ישראל, שנאלצה להתמודד בראשיתה עם גלי העלייה והאיום הביטחוני ואימצה את הנוהל הקיים. חוקת כנסת ישראל אושרה על ידי הנציב העליון בשנת 1928 וכללה הגדרות לדרכי פעולה ויחסי הגומלין בין אספת הנבחרים, הוועד הלאומי, מועצת הרבנות הראשית והקהילות המקומיות.

המעבר למוסדות המדינה

עריכה

מאוקטובר 1947 ועד יום פיזורה לא התכנס מושב כללי של אספת הנבחרים. מועצת העם נבחרה מתוכה על בסיס מפתח מפלגתי ושימשה כבת כוחה. חברי מועצת העם הם החתומים על מגילת העצמאות ולאחר קום המדינה שימשו כמועצת המדינה הזמנית.

הוועד הלאומי ומחלקותיו היוו בסיס להקמת הממשלה הזמנית.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה