פתיחת התפריט הראשי

זהר שביט

פרופסור מן המניין ביחידה למחקר התרבות באוניברסיטת תל אביב
זהר שביט

זהר שביט (נולדה ב-1951) היא פרופסור מן המניין ביחידה למחקר התרבות באוניברסיטת תל אביב.

תוכן עניינים

חייה ופועלהעריכה

זהר שביט נולדה כזהר דרור, לציפורה לבית קרסנינסקי ילידת יאשינובקה בפולין ולמיכאל פיינברג, שהיה נכדו של העילוי מויטבסק ונינו של הגאון מווילנה. אביה עיברת את שמו למיכאל דרור. אביה נולד ביאלטה, וגדל בבית שבנה האדריכל קרסנוב ובו התגורר מקסים גורקי. משורר הילדים הסובייטי סמואיל מרשק היה נשוי לדודתו. אביה גדל במשפחה יהודית מתבוללת של סוחרים עשירים ונעשה ציוני בהשפעת יוסף טרומפלדור, ישב בכלא בשל פעילותו הציונית ועלה לישראל בשנת 1925. כשעלה לישראל גזר על עצמו לא לדבר רוסית ותוך שלושה חודשים למד עברית. את רוב חייו הקדיש לכתיבת המילון העברי-רוסי.

זהר שביט הייתה בנעוריה חניכה בשומר הצעיר וסיימה בהצטיינות את לימודיה בגימנסיה הרצליה. השלימה את חוק לימודיה באוניברסיטת תל אביב, שם סיימה ב-1978 את הדוקטורט בהנחייתו של פרופסור איתמר אבן-זהר במסלול הישיר ללימודי דוקטורט לתלמידים מצטיינים. שהתה בשבתונים באוניברסיטת נורת'ווסטרן, ובאוניברסיטת פנסילבניה בארצות הברית, באוניברסיטת גטינגן ואוניברסיטת קלן בגרמניה, ובאוניברסיטת פריז 8 בצרפת. השתתפה בסמינרים מחקריים רבים באוסטריה, איטליה, בריטניה, ארצות הברית, בלגיה, ברית המועצות, גרמניה, דנמרק, ספרד, צרפת, פינלנד, שוודיה, תאילנד, ונתנה הרצאות, בחלקן הגדול הרצאות פתיחה, בכנסים בכל רחבי העולם.

ספריה ומאמריה האקדמיים יצאו לאור באנגלית, ספרדית, גרמנית, צרפתית, פורטוגלית, ערבית, טורקית, שוודית, נורווגית, צ'כית, פינית ודנית. ערכה כמאה וחמישים ספרים, בעיקר בהוצאות מסדה וכתר. בנוסף עסקה בתרגום ספרות ילדים. ב-1978 זכתה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער על תרגומה לספר חוות הקסמים.

זהר שביט היא אשתו של ההיסטוריון והסופר יעקב שביט ואמם של המתרגמת נגה שביט, הסופר וחוקר האסלאם פרופסור אוריה שביט, וחוקר הקולנוע, העיתונאי והסופר ד"ר אבנר שביט.

פעילותה הציבוריתעריכה

זהר שביט הייתה יועצת לשר המדע, התרבות והספורט מתן וילנאי בשתי תקופות כהונותיו, ובמסגרת זו קידמה את חוק הקולנוע, חוק הספריות הציבוריות, וחוק המועצה הציבורית לתרבות. שימשה כיועצת לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. הייתה חברה בדירקטוריונים של סינמטק תל אביב, קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב, במועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ובוועדות המערכת של מכון ליאו בק, קשר ויד יצחק בן-צבי. היא חברה כיום (2019) במועצת המנהלים של האופרה הישראלית ובמועצת הפרסים הספרותיים של משרד החינוך והתרבות.

עמדה בראש וועדת "חזון אלפיים" שגיבשה מסמך הדן בתרבות במדינת ישראל. יזמה את הפרויקט "ספר לכל בית" ועמדה בראשו שש שנים.

בשנת 2003 עמדה שביט בראש רשימת "שינוי" למועצת העיר תל אביב-יפו. בהיותה חברת מועצת העיר מונתה לתפקיד יועצת ראש העירייה לענייני תרבות,[1] בו היא מכהנת גם לאחר תום כהונתה במועצה. במסגרת התפקיד יזמה את פרויקט "שירה על הדרך" בתל אביב וגם פעלה להעברתם של ארכיון התיאטרון וארכיון גנזים לבית אריאלה.

פעילותה האקדמית והמחקריתעריכה

זהר שביט בנתה באוניברסיטת תל אביב שני תחומי מחקר: היסטוריה חברתית של התרבות העברית ומחקר תרבות הילד והנוער. היא כתבה עבודות מחקר מקיפות וראשוניות על צמיחתם של הממסדים של התרבות העברית ושל הספרות העברית באירופה ובארץ-ישראל, ועל תפקידם של הטקסטים לילדים ולנוער בבניית זהות לאומית-תרבותית, ובבנייתה של תמונת עבר לאומית. מחקריה על החברה היהודית במרחב דובר הגרמנית בתקופת ההשכלה עסקו בתפקיד שמילאו הטקסטים לילדים ולנוער בבנייתו של הביטוס יהודי חדש, באימוץ המודלים של הבורגנות הגרמנית, ובבניית הרפרטואר התרבותי של יהדות גרמניה.

ספרה רחב ההיקף בנייתה של תרבות עברית (736 עמ'), שפרסמה כעורכת וכמחברת ראשית ב-1998, עוסק בהיסטוריה החברתית של התרבות העברית בארץ-ישראל. הספר הוא הכרך החמישי במסגרת הסדרה תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה, שראתה אור מטעם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ובשיתוף מוסד ביאליק. הספר הציע תיאור ראשון מסוגו של מכלול תהליכי הצמיחה וההתגבשות של הממסדים של התרבות של החברה היהודית בארץ-ישראל, והוא בוחן את הזיקה בין הקמתם לבין המעמד שכבשה לעצמה התרבות העברית במרכז סדר היום של הנהגת היישוב והאליטה התרבותית. [2]

לצד ספר זה פרסמה שביט שורה של ספרים ומאמרים על בנייתה של התרבות העברית, ובהם ספרה החיים הספרותיים בארץ ישראל 1933-1910 (1982). מחקר זה חשף, על סמך אלפי מכתבים פרטיים ותעודות שונות, פרקים לא ידועים בהפיכתה של ארץ-ישראל למרכז ההגמוני של הספרות העברית, וכן תיאר את המאבק הבין דורי על השלטת הנורמות המודרניסטיות במרכז הזה.

גולת הכותרת של מחקרה בתחום ספרות הילדים הוא ספרה ,Poetics of Children's Literature ‏(1986) שנוסח מעובד שלו, מעשה ילדות, ראה אור בעברית ב-1996. מחקר זה חילץ את ספרות הילדים מהמסגרת הפדגוגית הצרה שבה נדונה בדרך כלל, ודן בה בהקשרים תרבותיים רחבים. הישגו החשוב הוא העמדת מודל תאורטי הדן בתפקודה של ספרות הילדים כספרות כפולת-נמנעים – הילד כנמען רשמי, והמבוגר כנמען שתפקידו משתנה מתקופה לתקופה. [3] בצד הספר הזה פרסמה שביט שורה ארוכה של מחקרים על התפתחותה של ספרות הילדים העברית, ובמיוחד על התפקיד המרכזי שמילאה בהגשמת הפרויקט הציוני של החייאת הלשון. כמו כן פרסמה מחקרים על תרגום לעברית של יצירותיהם של סופרים קאנוניים, ובהם אריך קסטנר ומירה לובה.

מאז אמצע שנות השמונים של המאה העשרים עסקה שביט במחקר על צמיחתה של המערכת של הספרים לילדים ובני נוער יהודים בארצות דוברות הגרמנית ובנתה שדה מחקר שהיה כמעט בלתי מוכר עד אז. התוצאות של המחקר הזה ראו אור בעבודת-יעץ בשני כרכים (1,495 עמודים) שפרסמה יחד עם הנס-היינו אוורס Deutsch-jüdische Kinder- und Jugendliteratur. Von der Haskalah bis 1945. Die deutsch- und hebräischsprachigen Schriften des deutschsprachigen Raums. Ein bibliographisches Handbuch בהוצאת מצלר (Metzler), וכן בספר שפרסמה יחד עם אנה ולפל, Deutsch-Jüdische Kinder- und Jugendliteratur: Ein literaturgeschichtlicher Grundriß. ספר זה תיאר לראשונה את קווי היסוד בהתפתחותם של הספרים לילדים יהודים במרחב דובר הגרמנית, ואת נסיבות ההיווצרות וההתפתחות של השדה הזה עד סופו המר. במחקרים האלה תיארה שביט את התפקיד שמילאה ספרות הילדים והנוער היהודית בעיצוב הזהות היהודית בגרמניה וכיצד שימשו הספרים לילדים ולבני נוער כסוכני תרבות במגעים בין התרבות היהודית לגרמנית, ופעלו כפופוליזטורים של רעיונות "גדולים ועמוקים" וכמתווכים חשובים ביותר בין שתי התרבויות. מעמדה של ספרות הילדים והנוער כשולית יחסית אפשר לה להחדיר דגמים חדשים לתרבות היהודית ביתר קלות, ואלה היו אחראים ליצירתם של דימויי ידע חדשים ושל אמונות רווחות, הרבה יותר מטקסטים אחרים, לעיתים "נחשבים יותר".

יחד עם שמואל פיינר (בר-אילן) וכריסטוף שולטה (פוטסדם) ניהלה שביט פרויקט מקיף על רפובליקת הספרים של תנועת ההשכלה, ופירותיו פורסמו בספר שערכה עם שמואל פיינר, נטלי ניימרק-גולדברג וטל קוגמן: הספרייה של תנועת ההשכלה. חידושו של המחקר הזה הוא בעיקר במתודולוגיה שהציע לדיון בתרבות הספר ומקומו בחברה היהודית. לצורך המחקר פותח מסד נתונים, המבוסס על יצירתו של מאגר ספרים רחב היקף. על בסיס מסד הנתונים הזה בחן המחקר את התהוותה של רפובליקת הספרים של תנועת ההשכלה בין השנים 1830-1755, ואת מנגנוני הפעולה שלה בשוק הספרים היהודי.

יחד עם פרופסור זימונה לסיג (בראונשוויג, וושינגטון) ניהלה מחקר מקיף שנושאו, Innovation through tradition? Approaching cultural transformations during the ‘Sattelzeit’ via Jewish educational media. מחקר זה בחן את האופן שבו המדיות השונות לילדים ולבני נוער חוללו שינויים מרחיקי לכת בחברה היהודית במרחב דובר הגרמנית; מחקריה במסגרת זו התמקדו בשאלת התפקיד שמילאו התרגומים של הטקסטים לילדים ולנוער בשינויים שחלו בהביטוס של החברה היהודית; בנוסף בחנה כיצד שימשו הטקסטים לילדים כפלטפורמה להחדרת ערכי הבורגנות הגרמנית, ובכללם הבילדונג (Bildung), לחברה היהודית, וזאת בהקשר של הזיקה בין תנועת ההשכלה לפילנתרופים בכלל, וליואכים היינריך קאמפה בפרט. [4]

במחקרה על בניית תמונת העבר בגרמניה, שפורסם בספר עבר בלא צל (נוסח מורחב שלו ראה אור באנגלית ב-2005 תחת השם A Past Without a Shadow), דנה שביט ברומנים ההיסטוריים לילדים שראו אור בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. מחקר זה, שעורר סערה אקדמית וציבורית בגרמניה ובישראל כאחד, [5][6] תיאר את תמונת העבר המסולפת שהציגו סופרי הילדים הגרמנים הבולטים לאחר מלחמת העולם השנייה. בתמונת עבר זו הפכה גרמניה לקורבן העיקרי, ולעיתים גם הבלעדי, של שתי מלחמות העולם, של הרייך השלישי, ואפילו של השואה, כשהעוולות, הזוועות ורצח העם היהודי נותרו בצל. תמונת העבר המעוותת הזו נולדה לא מתוך רצון להכחיש את השואה, אלא כתוצאה מקיומו של צופן מובנה – מודע ולא מודע – בלבו של השיח ההיסטורי הגרמני; שיח המפנה את אור הזרקורים אל סבלו של העם הגרמני, מבחין בין "גרמנים" ו"נאצים", ומותיר את קורבנותיו של "הפתרון הסופי" מחוץ לתמונה ומחוץ לזיכרון.

החל משנת 2017 מתמקד מחקרה של שביט בהיסטוריה החברתית של העברית ביישוב בארץ-ישראל. מחקר אחד שלה משרטט את המפה הלשונית של החברה היהודית בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט, וממפה את הריאליה הלשונית של המרחב הציבורי ושל חלקים מן המרחב הפרטי. המחקר בוחן את הלשונות שבהן השתמשו היהודים בתקופת היישוב ואת "חלוקת העבודה" ביניהן. המחקר האחר, משחזר את תולדותיו של מילון הלשון העברית הישנה והחדשה של אליעזר בן-יהודה ובו בוחנת שביט, בעזרת חומר ארכיוני שגילתה, כיצד הפך המילון של בן-יהודה ממילון מעשי למילון מדעי.

ספריהעריכה

1. זהר שביט. החיים הספרותיים בארץ ישראל, 1933-1910. מכון פורטר וסמיוטיקה בשיתוף עם הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1982, 467 עמ'.

2. Zohar Shavit. Poetics of Children’s Literature. The University of Georgia Press: Athens and London, 1986, 200 pp.

2a. Zohar Shavit. Poética da Literatura para Crianças. Caminho, colecção universitária: Lisaboa, 2003, 255pp (Translation of the above into Portuguese).

2b. Zohar Shavit. Poetics of Children’s Literature. The University of Georgia Press, Athens and London, 2009, 200 pp. Paperback Edition.

2c. Zohar Shavit. “Teksters ambivalente status”. In Harald Bache-Wiig (red.), Nye Veier Til Barneboka. Landslaget for norskundervisning (LNU) og Cappelen Akademisk. Forlag: Oslo, 1997, 97-133 (Norwegian translation of chapter three: “The Ambivalent Status of Texts”).

2d. Zohar Shavit. La posicion ambivalente de los textos. El caso de la literatura para ninos. In Montserrat Iglesias Santos, Teoria de los Polisistemas, Arco/libros: Madrid, 1999, 147-181 (Spanish translation of chapter three: “The Ambivalent Status of Texts”).

2e. Zohar Shavit: Poetika otroške književnosti Sodobnost 11, November 2016 1551-1575 (Slovene translation of chapter two: "The Self-Image of Children's Literature").

3. Malte Dahrendorf/Zohar Shavit (Hrsg.). Die Darstellung des Dritten Reiches im Kinder- und Jugendbuch [The Presentation of the Third Reich in Books for Children and Adolescents]. Dipa: Frankfurt a.M., 1988, 158 pp.

4. Zohar Shavit. David Friedländer: Lesebuch für jüdische Kinder [David Friedländer: Lesebuch for Jewish Children]. Neu herausgegeben und mit Einleitung und Anhang versehen von Zohar Shavit, Dipa: Frankfurt a.M., 1990, 102 pp.

5. זהר שביט. מעשה ילדות. מבוא לפואטיקה של ספרות ילדים. עם עובד והאוניברסיטה הפתוחה: תל אביב, 1996 (השתתפה בכתיבה: בשמת אבן-זהר), 456 עמ'. נוסח מורחב ומעובד של Poetics of Children’s Literature.

6. Zohar Shavit und Hans-Heino Ewers, in Zusammenarbeit mit Ran HaCohen und Annegret Völpel. Deutsch-jüdische Kinder- und Jugendliteratur. Von der Haskalah bis 1945. Die deutsch- und hebräischsprachigen Schriften des deutschsprachigen Raums. Ein bibliographisches Handbuch [German-Jewish Literature for Children and Adolescents. From the Haskalah to 1945. The German and Hebrew Texts in the German Speaking Area. A Bibliographical Handbook], Metzler Verlag: Stuttgart, 1996, 1495 Seiten.

7. זהר שביט (מחברת ועורכת ראשית). בנייתה של תרבות עברית. כרך חמישי במסגרת תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה. האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ומוסד ביאליק: ירושלים, 1998, 736 עמ'.

8. זהר שביט. עבר בלא צל. אופקים, עם עובד: תל אביב, 1999, 402 עמ'.

9. Annegret Völpel, Zohar Shavit. Deutsch-Jüdische Kinder- und Jugendliteratur. Ein literaturgeschichtlicher Grundriß [German-Jewish Literature for Children and Adolescents. A literary-historical outline]. Metzler Verlag: Stuttgart Weimar, 2002, 465, Seiten.

10. Zohar Shavit. A Past without Shadow. Routledge: New York, 2005, 336 pp.

11. שמואל פיינר, זהר שביט, נטלי ניימרק-גולדברג, טל קוגמן (עורכים). הספרייה של תנועת ההשכלה. עם עובד: תל אביב, 2014, 504 עמ'.

תרגומים ספרותייםעריכה

רשימות על ספריהעריכה

רשימות בעברית על מעשה ילדות. מבוא לפואטיקה של ספרות ילדים:

1. עדנה עברון, "'תתפשטי', אמר הזאב לכיפה אדומה". ידיעות אחרונות, 16.2.1996.

2. יהודה אטלס, "לא על החינוך לבדו". ידיעות אחרונות, 7 ימים, 15.3.1996.

3. רחל עזוז, "יפה, חכם, מתחשב, בהיר". תקשורת, 29.3.1996.

4. לאה איני, "לא רק לילדים". מעריב, 23.5.1996.

רשימות בלועזית על Poetics of Children's Literature:

1. Susan Drain, Dalhousie Review. Fall 1986, 386-388.

2. David Grylls, A geniunely different genre. TLS, Aug 1986, 948.

3. C. Rees, Choice 24. Sept, 1986, 114.

4. Gerda Neumann, Jugendbuch Magazin. 1986, 221-222.

5. Dooley Patricia, Library Journal. 1986, 97.

6. Jacqueline Eastman, South Atlantic Review. Sept. 1987, 144-146.

7. Actes De La Recherche. March 1987, 122.

8. Nous Voulons Lire. March 1987, 48.

9. Sonja Svensson, Barnboken. 1987, 15.

10. Riitta Oittinen, Lastenkirjallisuuden Poetiikkaa. ONNIMANNI,1988, 57-59.

11. Hugh T.Keenan, Adults and Children. Childrens Litretaure, 1989, 151-154.

12. Jean Perrot, Notes De Lecture. La Revue De Livres Pour Enfants, 1991, 30-31.

13. M.Bortolussi, Canadian Review. Dec 1991, 627-630.

14. Ruth B. Bottigheimer, Eighteenth Century Life. Nov. 1993, 90-103.

15. Lia Araujo Miranda de Lima, Cadernos de Tradução. 2016, 225-234.

רשימות בעברית על בנייתה של תרבות עברית. כרך חמישי במסגרת תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה:

1. ירון לונדון, "בין אליטות לאליטות". ידיעות אחרונות, 19.3.1999.

2. ברוך קימרלינג, "כוח התרבות ותרבות הכוח". הארץ, 20.4.1999.

3. אביבה חלמיש, "ממגדל בבל לתרבות עברית, וחזרה?". זמנים, 70, 2000, 120-118.

4. מרגלית שילה, "נדבך נוסף בכתיבת תולדות היישוב". קתדרה, 96, יולי 2000, 179-175.

רשימות בלועזית על בנייתה של תרבות עברית. כרך חמישי במסגרת תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה:

1. Baruch Kimmerling, "The Roots of Zionist Culture", Middle East Studies Association of North America, 33, 1991, 159-154.

רשימות בעברית על עבר בלא צל:

1. דניאל דגן, "קונצנזוס". הארץ, מרץ 1988.

2. ליאור זלטין, "הגרמנים הטובים והיטלר הרשע". דבר השבוע, 21.7.1995.

3. משה צימרמן, "אימת הטאבו, ולא דווקא ניסיון הכחשה". הארץ, 10.3.2000.

4. אורית פראג, "היהודים היו נטע זר, כמו הנאצים". מעריב, אפריל 2000.

5. עמר ברטוב, "הגרמנים מול ה'אחרים' - היהודים והנאצים". הארץ, 25.4.2000.

6. Omer Bartuv, "The Germans and the 'Others' – Jews and Nazis". Haaretz, 25.4.2000 (Translation into English of the review).

רשימות בלועזית על עבר בלא צל:

1. Anna Katharina Ulrich, "Nationalsozialismus als Judengbuchthema". Neue Zürcher Zeitung, 1.6.1995.

2. Roger Boyes, "President Weizman tells Germans he cannot forgive". The Times, 17.1.1996.

3. M. E. Hauschner, "Wie stellen Schriftsteller im heutigen Deutschland die Naziepoche in der Jugendliteratur dar?". Mitteilungen no. 68, 2000, 14.

4. Michael Maier, "Die späten Folgen der frühen Lektüre". Frankfurter Allgemeine Zeitung, 2.3.2000.

5. מיכאל מאייר, תוצאותיה המאוחרות של הקריאה המוקדמת.

Frankfurter Allgemeine Zeitung, 2.3.2000 (תרגום לעברית).

6.Orit Prague, "The Jews were Alien, Just like the Nazis". Maariv, April 2000 (translated).

7.Shoshana London Sappir, "What's Wrong with This Picture?". The Jerusalem Report, 22.5.2000, 54-55.

8. Rahel Rosa Neubauer, libri liberorum. December 2005, 85-91.

9. Hamida Bosmajian, "Ever-Present Shadows of the Past". Children's Literature, 34, 2006, 231-238.

10. Winfred Kaminski, "Shavit Zohar: A Past without Shadow". Beiträge Jugendliteratur und Medien, 3, 2006, 220-221.

11. Nicole Colin, "La Shoah dans la littérature de jeunesse en langue allemande: face au récit dominant un autre récit?" revue d'histoire de la shoah, 201, 2014, 341-362.

רשימות בעברית על הספרייה של תנועת ההשכלה:

1. יצחק לאור, "רחץ ידיך ופניך וגם צווארך במים, ואל תשכח לשטוף את הפה והשיניים". הארץ, 9.1.2015.

2. מתן חרמוני, "אז, כשדיברו עברית בברלין". הארץ, 15.5.2015.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא זהר שביט בוויקישיתוף

מכתבותיה ומאמריה:

הרצאות מצולמות של זהר שביט באתר יו טיוב

תוכניות רדיו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ציפי שוחט, זהר שביט מונתה ליועצת לענייני תרבות לראש העיר תל אביב, באתר דה מרקר, 18 בינואר 2004.
  2. ^ מרגלית שילה, "נדבך נוסף בכתיבת תולדות היישוב". קתדרה, 96, יולי 2000, 179-175.
  3. ^ Ruth B. Bottigheimer, Eighteenth Century Life. Nov. 1993, 99.
    M.Bortolussi, Canadian Review. Dec 1991, 627-630.
  4. ^ Innovation through Tradition?, German Historical Institute, Washington DC.
  5. ^ Winfred Kaminski, "Shavit Zohar: A Past without Shadow". 'Beiträge Jugendliteratur und Medie, 3, 2006, 220-221.
    Hamida Bosmajian, "Ever-Present Shadows of the Past". Children's Literature, 34, 2006, 231-238.
    Nicole Colin, "La Shoah dans la littérature de jeunesse en langue allemande: face au récit dominant un autre récit?" revue d'histoire de la shoah, 201, 2014, 341-362.
  6. ^ Roger Boyes, "President Weizman tells Germans he cannot forgive". The Times, 17.1.1996.
    Michael Maier, "Die späten Folgen der frühen Lektüre". Frankfurter Allgemeine Zeitung, 2.3.2000.