מלאכת יד
מלאכת יד (handicraft) פירושה ייצור בעבודת יד, עם או בלי סיוע של כלי עבודה. המונח "מלאכת יד" מתאר אופני ייצור של פריטים וחפצים בידי אומן (Craftsman) שלמד את המלאכה או בידי חובב. מלאכת היד נקראת גם אומנות (לעתים, להבדיל מ"אמנות", art). שלא כייצור תעשייתי, רבות ממסורות העשייה ביד הן מסורות קדומות שעברו מדור לדור, מהורים לילדיהם או מבעלי המלאכה - שלעתים התאגדו בגילדות - לשוליותיהם.
בעברית מוכרים בהקשר זה ביטויים "מעשה ידי אמן" (על יסוד מגילת שיר השירים, פרק ז', פסוק ב')[1], "מלאכת מחשבת"[2] ו"עבודת כפיים".
ההתייחסות לפריטים שיוצרו ביד רלבנטית בייחוד מאז המהפכה התעשייתית, שכללה שינוי דרמטי באפשרויות הייצור, ובכלל זה האצה וייצור מהיר של עותקים רבים.
כלכלת ייצור עריכה
הייצור הידני מניב תוצר סופי ייחודי. פירוש הדבר אינו בהכרח מוצר באיכות גבוהה או נמוכה יותר מאשר זו של מוצר בייצור המוני. עם זאת, במקרים מסוימים יש בייחודיותו של התוצר נזק. בספר "המכונה ששינתה את העולם", לדוגמה, וומאק, ג'ונס ורוס מספרים כי מכוניות מוקדמות נוצרו במלאכה יד - ומכיוון שכל רכב היה ייחודי, את חלקי החילוף עבורו היה צורך לייצר מאפס או לכל הפחות להתאימם לרכב ספציפי. הופעתם של הייצור ההמוני ושל חלקי חילוף סטנדרטיים, לעומת זאת, הבטיחה תאימות של חלקים למגוון דגמי רכב.
רבים מייחסים חסרונות לייצור המוני בהשוואה לייצור ביד, וגורסים כי איכות הייצור ההמוני עלולה להיות נמוכה מזו של הייצור הידני. בהקשר זה נטבע הביטוי ייצור רזה: פרקטיקה שתכליתה לשחזר א האיכות של ייצור ידני ואף להתעלות עליה, ולתקן את חוסר היעילות של ייצור המוני באמצעות סילוק חלקים מיותרים.
מלאכת יד בקנה מידה קהילתי עריכה
מלאכת יד היא חלק מהכלכלה הבלתי פורמלית בערים רבות, כמו איסטנבול, שם כלכלת המלאכה הבלתי פורמלית מהווה מקור הכנסה חיוני לבעלי המלאכה הטורקים. בעלי המלאכה תלויים מאוד באינטראקציות חברתיות, ובהדרכה מילולית אשר מביאה לשינויים בסחורות המיוצרות בהתאם לצורכי הלקוח. לעיתים קרובות, כלכלת המלאכה מורכבת משכונות של בעלי מלאכה, שבאמצעותן נבנית קהילה על בסיס פעילות המלאכה הקיימת באזור.
מוצרי מלאכה ביתיים רבים, כגון כלי חרס מתקופת מומון בקוריאה, נרכשו בסחר חליפין כדי לספק את צורכי הבית. שינויים בכלכלות המלאכה התרחשו לעיתים קרובות במקביל לשינויים בארגון משק הבית ותמורות חברתיות, כמו בקוריאה בתקופת המומון המוקדמת עד תקופת המומון התיכונה.
בהתחשב בכך שייצור מלאכה מצריך ידע מקצועי אישי של שיטות הייצור מאדם מנוסה במלאכה זו, הקשר בין אנשי מקצוע בולט מאוד בקהילות מלאכה. מלאכות יד רבות דורשות ידע טכני מתקדם, ולכן יש צורך בהתמחות במשרה מלאה כדי לרכוש את המיומנויות הנדרשות בצורה של סדנאות, או הדרכה מילולית מעשית. האינטראקציה המילולית בין מורה לתלמיד מעודדת קשרים חברתיים חזקים, מה שמוביל בסופו של דבר לקהילות מלוכדות, האופייניות לקהילות מלאכה מודרניות.
כלכלות מלאכה ומקומיות עריכה
כלכלות מלאכה קשורות מאוד לסביבה. ישנם כלכלנים המתחמים במחקר כיצד מוצרים ניידים הם חלק בלתי נפרד מהיחסים החברתיים של קהילה, ומקשרים קבוצות של אנשים יחד באמצעות יצירת פריטים מוחשיים.
מקומות שבהם מתקיימת פעילות כלכלית של מלאכת יד מצביעים על קשר בין ארגון סוציו-פוליטי ומורכבות חברתית. קהילות מסוג זה הן לעיתים קרובות מלוכדות, עם קשרים חזקים לתוצרים המיוצרים ונמכרים, וגם כבוד הדדי לעמיתים סוחרים בשוק.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן
- ^ איתן אבניאון, מיכל סופרין, מיכאל המאירי, רות דומניץ, דינה רונן, אמירה בנימיני, שושנה לבדינסקי, אורלי קופרמן (ע), לשון ראשון, מילון ניבים ומכתמים על יסוד המקורות, ישראל: איתאב, 2002, עמ' 167. (בעברית)