מלאכת יד
מלאכת יד (handicraft) פירושה ייצור בעבודת יד, עם או בלי סיוע של כלי עבודה. המונח "מלאכת יד" מתאר אופני ייצור של פריטים וחפצים בידי אומן (Craftsman) שלמד את המלאכה או בידי חובב. מלאכת היד נקראת גם אומנות (לעיתים, להבדיל מ"אמנות", art). שלא כייצור תעשייתי, רבות ממסורות העשייה ביד הן מסורות קדומות שעברו מדור לדור, מהורים לילדיהם או מבעלי המלאכה – שלעיתים התאגדו בגילדות – לשוליותיהם.
בעברית מוכרים בהקשר זה ביטויים "מעשה ידי אמן" (על יסוד מגילת שיר השירים, פרק ז', פסוק ב')[1], "מלאכת מחשבת"[2] ו"עבודת כפיים". המילה מלאכה נגזרה מהשורש "לאך" שפירושו נשתמר בערבית ובאתיופית ומובנו "שלח", ונשאר בעברית בביטוי "משלח יד" (דב' טו,י.)[3].
ההתייחסות לפריטים שיוצרו ביד רלוונטית בייחוד מאז המהפכה התעשייתית, שכללה שינוי דרמטי באפשרויות הייצור, ובכלל זה האצה וייצור מהיר של עותקים רבים.
באנגלית יש למילה קראפט הרבה מובנים תרבותיים, במאה ה-16 היא שמשה גם לתיאור חוזק, כוח, וגם לכושר אינטלקטואלי או לכשרון כלשהו וגם שימשה כמילת גנאי או זלזול למעשי רמאות. כמו כן היא שמשה לתיאור לאמנות של כתות או למעשי כישוף. במילון Webster`s Deluxe Unabridged Dictionary[4] המילה קראפט מתוארת אמנות, עורמה, ככשרון, ככשרון לעבודה בידיים, כמלאכת יד.
בספר the Story of CRAFT The Craftsman`s Role in Society כותב היסטוריון האמנות[5] אדוארד לוסי-סמית (Edward Lucie-Smith) שהוא מחלק את ההיסטוריה של המלאכה לשלושה שלבים. בתחילה הייתה תקופה שבה הכל היה מלאכה, כל אופני היצירה בידיים בין אם היו שימושיים, טקסיים או רק קישוטיים [ולעיתים אי אפשר להבחין בין השימושים הללו], בערך מתקופת הרנסאנס והלאה מתחילים להפריד בין הרעיון של מלאכה לבין אמנות יפה, שהתחילה לקבל מעמד חשוב יותר מאשר יצירת חפצים שימושיים המוגדרים כמלאכה. עם המהפכה התעשייתית מתחילה הפרדה מעמדית בין מה שנוצר בתעשייה למה שנוצר בידיים, שלעיתים התחילו להתייחס אליו כאילו הוא נחות מהמוצר התעשייתי.
כלכלת ייצור
עריכההייצור הידני מניב מוצר סופי ייחודי. פירוש הדבר אינו בהכרח מוצר באיכות גבוהה או נמוכה יותר מאשר זו של מוצר בייצור המוני. עם זאת, במקרים מסוימים יש בייחודיותו של התוצר נזק. בספר "המכונה ששינתה את העולם", לדוגמה, וומאק, ג'ונס ורוס מספרים כי מכוניות מוקדמות נוצרו במלאכה יד – ומכיוון שכל רכב היה ייחודי, את חלקי החילוף עבורו היה צורך לייצר מאפס או לכל הפחות להתאימם לרכב ספציפי. הופעתם של הייצור ההמוני ושל חלקי חילוף סטנדרטיים, לעומת זאת, הבטיחה תאימות של חלקים למגוון דגמי רכב.
רבים מייחסים חסרונות לייצור המוני בהשוואה לייצור ביד, וגורסים כי איכות הייצור ההמוני עלולה להיות נמוכה מזו של הייצור הידני. בהקשר זה נטבע הביטוי ייצור רזה: פרקטיקה שתכליתה לשחזר את האיכות של ייצור ידני ואף להתעלות עליה, ולתקן את חוסר היעילות של ייצור המוני באמצעות סילוק חלקים מיותרים.
מלאכת יד בקנה מידה קהילתי
עריכהמלאכת יד היא חלק מהכלכלה הבלתי פורמלית בערים רבות, כמו איסטנבול, שם כלכלת המלאכה הבלתי פורמלית מהווה מקור הכנסה חיוני לבעלי המלאכה הטורקים. בעלי המלאכה תלויים מאוד באינטראקציות חברתיות, ובהדרכה מילולית אשר מביאה לשינויים בסחורות המיוצרות בהתאם לצורכי הלקוח. לעיתים קרובות, כלכלת המלאכה מורכבת משכונות של בעלי מלאכה, שבאמצעותן נבנית קהילה על בסיס פעילות המלאכה הקיימת באזור.
מוצרי מלאכה ביתיים רבים, כגון כלי חרס מתקופת מומון בקוריאה, נרכשו בסחר חליפין כדי לספק את צורכי הבית. שינויים בכלכלות המלאכה התרחשו לעיתים קרובות במקביל לשינויים בארגון משק הבית ותמורות חברתיות, כמו בקוריאה בתקופת המומון המוקדמת עד תקופת המומון התיכונה.
בהתחשב בכך שהייצור במלאכת יד מצריך ידע מקצועי אישי של שיטות הייצור מאדם מנוסה במלאכה זו, הקשר בין אנשי מקצוע בולט מאוד בקהילות מלאכה. מלאכות יד רבות דורשות ידע טכני מתקדם, ולכן יש צורך בהתמחות במשרה מלאה כדי לרכוש את המיומנויות הנדרשות בצורה של סדנאות, או הדרכה מילולית מעשית. האינטראקציה המילולית בין מורה לתלמיד מעודדת קשרים חברתיים חזקים, מה שמוביל בסופו של דבר לקהילות מלוכדות, האופייניות לקהילות מלאכה מודרניות.
כלכלות מלאכה ומקומיות
עריכהכלכלות מלאכה קשורות מאוד לסביבה. ישנם כלכלנים המתחמים במחקר כיצד מוצרים ניידים הם חלק בלתי נפרד מהיחסים החברתיים של קהילה, ומקשרים קבוצות של אנשים יחד באמצעות יצירת פריטים מוחשיים.
מקומות שבהם מתקיימת פעילות כלכלית של מלאכת יד מצביעים על קשר בין ארגון סוציו-פוליטי ומורכבות חברתית. קהילות מסוג זה הן לעיתים קרובות מלוכדות, עם קשרים חזקים לתוצרים המיוצרים ונמכרים, וגם כבוד הדדי לעמיתים סוחרים בשוק.
שינוי האקלים ומגפת הקורונה כמעודדי מלאכת יד
עריכהבמשך הדורות היו עליות וירידות בעניין במלאכות היד, בשלהי המאה העשרים התפתחה מודעות לשינויי האקלים, כשעיקר הנזק בא מהתעשיות השונות ביניהן אחת המזיקות ביותר היא תעשיית הטקסטיל.
התגובה החברתית הייתה שאנשים רבים התחילו שוב לתקן בגדים, או לקנות בגדים מיד שנייה.
בתחילת 2020 התפשטה בעולם מגפת הקורונה[6], שכדי למנוע את התפשטותה נסגרו אנשים בכל הארצות בבתיהם. ועסקים שאינם חיוניים נסגרו. אנשים שנצרכו לביגוד חדש התחילו למחזר טקסטילים שונים לבגדים. כמו כן אנשים שהשתעממו בבתים התחילו ליצור כל מיני דברים ביד, כדי להעביר את זמני הבידוד. פרופסור ג'ניפר ואי (Jennifer Way) מאוניברסיטת צפון טקסס, כותבת שבמשך ההיסטוריה אנשים תמיד פנו לעסוק במלאכות היד, כאמצעי להפגת מתחים להרגשה טובה, ושמירת מסורות בזמנים של משברים.
מלאכת יד אצל יהודים
עריכהיהודים רבים עסקו במשך הדורות במלאכות יד. בס' אבות פ"ב כתוב "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון". רש"י היה בעל יקב וייצר יינות. רבי יהושע בן חנניה התפרנס מייצור ומכירה של פחמים או מחטים[7]. ר' יוסי היה עושה רשתות לדגים (ירושלמי ברכות ל"ד ע"ב). ר' אבין היה נגר (שבת כ"ג ע"ב). שמעון הפקולי היה סורק צמר ופשתן (מגילה י"ז ע"ב). אבא בן זימנא היה חייט (ירושלמי סנהדרין ט"ז ע"ב).
מקצועות המלאכה אפשרו לאנשים להשתכר גם תוך נדודים מארץ לארץ. היותם בעלי מלאכה, ניכר למשל בשמות משפחה, שניידר – חייט (בגרמנית), קלירמאקר – עושה בגדים (בהולנדית), טישלר – נגר (בגרמנית) שטריקר – סורגת (בגרמנית), טישלר – נגר (בגרמנית).
בגניזה של קהיר נמצאו תקנות ומסמכים, שהיה מצופה מנשים נשואות שתעבודנה בעבודה כלשהי נוסף על חובותיה במשק בית. בין המקצועות[8] המותרים טוויה, אריגת משי, מלמדות שהכשירו נערות באומנות הרקמה והתפירה. לרוב המשכורת היית מועברת לידי הבעל, אך בכתובות נכתב לעיתים שאסור על הבעל לנכס לעצמו את רווחי אשתו מ"עבודה וטוויה".
בזמן השואה, היו יהודים שבזכות היותם בעלי מלאכה, הצליחו להאריך את חייהם, וחלקם אף ניצלו ממוות, בגלל שהמלאכות נדרשו לגרמנים. רגינה שפרינגר (Regina Springer), שהייתה פליטה מגרמניה בהולנד, כותבת בספרה "Our Families The Way It Was"[9] שהיא פתחה באמסטרדם, כיתות להוראת תפירה, גזרנות, ושינויי בגדים. כיוון שכולם רצו מקצוע שיעזור להם להאריך את חייהם תחת שלטון הגרמנים. הביקוש היה כה גדול שהיא פתחה קורסים בבקרים ואחרי הצהרים ואפילו פתחה כתה מיוחדת לבנות גיל העשרה, היא מזכירה כמה שמות של תלמידות.
מלאכת יד בספרות ובאמנות
עריכהכיון שמלאכת היד היא מרכיב חשוב בחיי אנשים רבים, אפשר למצוא ביטויים שונים אמנותיים או ספרותיים המתייחסים לאנשים העוסקים בה.
חיים נחמן ביאליק כתב את "שיר העבודה והמלאכה"[10] בה הוא מודה עליהן כמספקות את צורכי האנשים. את השיר הלחין נחום נרדי.
בשנת1970 יצא לאור הספר "בוטיק בבית" שבו המחברת שולמית הרטל כתבה הצעות ל-"100 עבודות-יד נוספות לבנות הנעורים"[11]. את הספר איירה אלישבע נדל-לנדאו.
הספר "סבתא סורגת"[12] שכתב אורי אורלב ואיירה אורה איתן, מספר על סבתא שמגיעה לעיר קטנה שמביאה עמה רק זוג מסרגות ומקל נדודים. בעזרת המסרגות היא יוצרת לעצמה בגדים, בית ואפילו נכדים. הספר חוגג מלאכת היד שהאמצעותה אנשים יכולים ליצור ולשפר את חייהם.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן
- ^ איתן אבניאון, מיכל סופרין, מיכאל המאירי, רות דומניץ, דינה רונן, אמירה בנימיני, שושנה לבדינסקי, אורלי קופרמן (ע), לשון ראשון, מילון ניבים ומכתמים על יסוד המקורות, ישראל: איתאב, 2002, עמ' 167. (בעברית)
- ^ מנחם סוליאלי, משה ברכוז (ע), מ, לכסיקון מקראי, כרך ל-ת, תשל"ו, תל אביב: דביר, תשכ"ה, עמ' 517
- ^ Noah Webster, Jean L. McKechnie at all (ע), C, Webster`s Deluxe Unabridged Dictionary, 1979, USA: Dorset & Baber, 1979, עמ' 424. (באנגלית)
- ^ Edward Lucie-Smith, ?What is Craft, The Story of CRAFT The Craftsman`s Role in Society, 1981, USA: Cornel / Phaidon, 1981, עמ' 11, ISBN 0-8014-1428-8. (באנגלית)
- ^ Craft has seen a surge during the pandemic, but turning to art amid turmoil is not new says UNT art historian, UNT (באנגלית)
- ^ לפי התלמוד הבבלי: "ניכר שפחמי אתה" (מסכת ברכות, דף כ"ח, עמוד א'), כלומר עושה פחם (ויש אומרים נפח). לפי התלמוד הירושלמי: "אזל גבי ר' יהושע, אשכחיה יתיב עביד מחטין" ("הלך אצל רבי יהושע, מצאו יושב עושה מחטים"; מסכת ברכות, פרק ד', הלכה א'), ויש המקשרים בין שתי המלאכות (ראו למשל באתר "על התורה").
- ^ שלמה דב גוייטין, טל אליעזר Jacob Lassner (ע), תרגום: איה ברויר, מקצועות של נשים, חברה ים תיכונית, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2005, ספרי חמד, ידיעות אחרונות, עמ' 304-307, מסת"ב 965-511-380-9. (באנגלית)
- ^ Regina Springer, 28, Our Families The Way It was, 1994, New York: Shengold, 1994, עמ' 142, 143, 145, ISBN 0-88400-171-7. (באנגלית)
- ^ שיר העבודה והמלאכה, באתר שירונט
- ^ שולמית הרטל, בוטיק בבית, 100 עבודות-יד נוספוך לבנות הנעורים, 1970, תל אביב: קרני, 1970. (בעברית)
- ^ אורי אורלב, סבתא סורגת, 1981, ישראל: מסדה, 1981. (בעברית)