מלאכת יד (handicraft) היא ייצור בעבודת יד, עם או בלי סיוע של כלי עבודה. המונח "מלאכת יד" מתאר אופני ייצור של פריטים וחפצים, בידי אומן (Craftsman) שלמד את המלאכה, או בידי חובב. מלאכת היד נקראת גם אומנות. בשונה מייצור תעשייתי הרבה ממסורות העשייה ביד, הן קדומות ועברו כמסורת מדור אחד לזה שאחריו, מהורים לילדיהם או מבעלי המלאכה לשוליות שבאו ללמוד אצלם את המלאכה. המהפכה התעשייתית שינתה את אפשרויות הייצור שהפכו המוניות ומהירות יותר, כל מוצר מיוצר בהעתקים רבים. בעלי המלאכה התאגדו בגילדות.

בעברית יש גם את הביטויים 'מעשה ידי אמן' (על יסוד מגילת שיר השירים, פרק ז', פסוק ב')[1] מלאכת האמן, מלאכת מחשבת.[2] עבודת כפיים.

כלכלת ייצור עריכה

ייצור הידני מביא לתוצר סופי ייחודי. בעוד שהמוצר עשוי להיות באיכות גבוהה במיוחד, הייחודיות עלולה להזיק כפי שניתן לראות למשל בשיטת הייצור של מכוניות בעבר.

וומאק, ג'ונס ורוס בספר "המכונה ששינתה את העולם" טענו שמכוניות מוקדמות נוצרו במלאכה יד. מכיוון שכל רכב היה ייחודי, חלקי חילוף היו צריכים להיות מיוצרים מאפס או לכל הפחות להיות מותאמים לרכב ספציפי. הופעת הייצור ההמוני וחלקי חילוף סטנדרטיים הבטיחו תאימות של חלקים למגוון דגמי רכב.

לייצור המוני ישנם חסרונות רבים ביחס למלאכת יד, ובפרט שאיכות הייצור יכולה להיות נמוכה יותר מפריט המיוצר באופן ידני. לדוגמה, בחלק ממתקני ייצור כלי רכב התעשייתיים, בעלי מלאכה עובדים מחדש על כלי רכב פגומים כך שיראו כמו מוצר איכותי.

ייצור רזה שואף להחזיר או להתעלות על ההאיכות של ייצור ידני ולתקן את חוסר היעילות של ייצור המוני באמצעות סילוק חלקים מיותרים.

מלאכת יד בקנה מידה קהילתי עריכה

מלאכת יד היא חלק מהכלכלה הבלתי פורמלית בערים רבות, כמו איסטנבול, שם כלכלת המלאכה הבלתי פורמלית מהווה מקור הכנסה חיוני לבעלי המלאכה הטורקים. בעלי המלאכה תלויים מאוד באינטראקציות חברתיות, ובהדרכה מילולית אשר מביאה לשינויים בסחורות המיוצרות בהתאם לצורכי הלקוח. לעיתים קרובות, כלכלת המלאכה מורכבת משכונות של בעלי מלאכה, שבאמצעותן נבנית קהילה על בסיס פעילות המלאכה הקיימת באזור.

מוצרי מלאכה ביתיים רבים, כגון כלי חרס מתקופת מומון בקוריאה, נוצרו על ידי סחר חליפין כדי לספק את צורכי הבית. שינויים בכלכלות המלאכה התרחשו לעיתים קרובות במקביל לשינויים בארגון משק הבית ותמורות חברתיות, כמו בקוריאה בתקופת המומון המוקדמת עד תקופת המומון התיכונה.

בהתחשב בכך שייצור מלאכה מצריך ידע מקצועי אישי של שיטות הייצור מאדם מנוסה במלאכה זו, הקשר בין אנשי מקצוע בולט מאוד בקהילות מלאכה. מלאכות יד רבות דורשות ידע טכני מתקדם, ולכן יש צורך בהתמחות במשרה מלאה כדי לרכוש את המיומנויות הנדרשות בצורה של סדנאות, או הדרכה מילולית מעשית. האינטראקציה המילולית בין מורה לתלמיד מעודדת קשרים חברתיים חזקים, מה שמוביל בסופו של דבר לקהילות מלוכדות, האופייניות לקהילות מלאכה מודרניות.

כלכלות מלאכה ומקומיות עריכה

כלכלות מלאכה קשורות מאוד לסביבה. ישנם כלכלנים המתחמים במחקר כיצד מוצרים ניידים הם חלק בלתי נפרד מהיחסים החברתיים של קהילה, ומקשרים קבוצות של אנשים יחד באמצעות יצירת פריטים מוחשיים.

מקומות שבהם מתקיימת פעילות כלכלית של מלאכת יד מצביעים על קשר בין ארגון סוציו-פוליטי ומורכבות חברתית. קהילות מסוג זה הן לעיתים קרובות מלוכדות, עם קשרים חזקים לתוצרים המיוצרים ונמכרים, וגם כבוד הדדי לעמיתים סוחרים בשוק.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מלאכת יד בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן
  2. ^ איתן אבניאון, מיכל סופרין, מיכאל המאירי, רות דומניץ, דינה רונן, אמירה בנימיני, שושנה לבדינסקי, אורלי קופרמן (ע), לשון ראשון, מילון ניבים ומכתמים על יסוד המקורות, ישראל: איתאב, 2002, עמ' 167. (בעברית)