בית היתומים דיסקין

מוסד בירושלים

בית היתומים דיסקין הוא מתחם מוסדות ובית יתומים בירושלים השוכן כיום בשכונת גבעת שאול.

בית היתומים דיסקין
Diskin-at-night2008.jpg
בית דיסקין בלילה
מידע כללי
עיר ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
מידע על ההקמה
סיום הבנייה 1927 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°47′25″N 35°11′42″E / 31.79021389°N 35.19512222°E / 31.79021389; 35.19512222
www.diskin.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בית היתומים הוקם בירושלים ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בשנת 1880 על ידי הרב יהושע לייב דיסקין (18191898), מן הבולטים במנהיגי יהדות אירופה, אשר כיהן ברבנות בחשובות שבקהילות ליטא, ועם עלותו לארץ ישראל ב-11 ביולי 1877 (ראש חודש אב תרל"ז) היה לאחד האישים המרכזיים בירושלים, אשר הטביע את חותמו על היישוב הישן ומעבר לו. אשתו שרה סוניה דיסקין, הביאה עימה נדוניה של 40,000 זהובים, ואיתה הקים את בית היתומים דיסקין[1].

היסטוריהעריכה

רקעעריכה

 
בית היתומים בשנת 1927

ירושלים בתקופה העות'מאנית הייתה עיר מוכת עוני, מחלות ושכול. ילדים רבים מצאו את עצמם ללא אב או אם, ללא בית וסביבה תומכת. אמנם, בירושלים פעלו אז מספר בתי יתומים, אך מרביתם היו בתי יתומים נוצריים. כך בית היתומים שנלר (נוסד 1860) מיסודו של המסיונר השווייצרי לודוויג שנלר (אשר נועד ליתומים ערבים אך עם הזמן קיבל גם ילדים יהודיים). הסניף לבנים של מנזר האחיות ציון בבנין רטיסבון ברחוב שמואל הנגיד (נוסד 1876). מנזר סן ונסן דה-פול הוותיק (נוסד 1629), מרביתם אף היו בעלי אופי מסיונרי במובהק.

הרב דיסקין, אשר נוכח מקרוב "כי נמצאים ילדים חובקי אשפתות ... ערומים ויחפים, וישאל: בני מי אלה ? ויגידו לו כי הם יתומים בלי אב או בלי אם, ומחמת עניים אין להם מקום"[2] נטל על עצמו את הטיפול ביתומי ירושלים.

הקמהעריכה

תחילה אספם אל ביתו, ומשצר המקום, שכר עבורם מבנים בעיר העתיקה. מטרתו של בית היתומים הייתה לטפל בילדים יתומים או כאלו שהוריהם לא היו מעוניינים להמשיך לגדלם, אך ביקשו להעניק להם חינוך מסורתי ולמנוע את העברתם לחוגי המסיון. במוסד התגוררו בנים בלבד. במהלך השנים הגיעו למקום גם יתומים ועזובים מרקע שאינו דתי אך משפחתם ביקשה להעניק להם חינוך דתי. הרב שמואל הומינר סייע למוסד בשנותיו הראשונות וגייס כספים רבים להפעלתו.

 
תבליט אבן בצורת עץ דקל באחת מפינות הבניין

בתחילת המאה העשריםעריכה

המוסד המשיך לפעול גם לאחר מותו של הרב דיסקין, על ידי בנו, הרב יצחק ירוחם דיסקין[3]. בשנת 1907 עבר בית היתומים לרחוב הנביאים[4]. בהמשך נרכש מגרש בראש גבעה בשכונת גבעת שאול במערב ירושלים, ובשנת 1927 עבר בית היתומים לבניין החדש[5]. המבנה המפואר והרחב, שיכל לאכלס כ-500 יתומים, תוכנן על ידי האדריכל יהושע צבי טבצ'ניק בצורת ח' הפוכה. הוא נבנה בסגנון אקלקטי ובשילוב אלמנטים מזרחיים, מערביים ועתיקים, ובדומה למבנים אחרים שנבנו בסגנון הארץ ישראלי ניסה ליצור אדריכלות עברית ששואבת השראה מהמזרח ומהמסורת היהודית.

על הנהלתו של המוסד נמנו הן אישים מהיישוב הישן והן חברי המזרחי[6]. למדו בו גם ילדים שלא מרקע דתי, אף שהלימודים היו תורניים והתקיימו בעברית וביידיש.

במהלך מאורעות תרפ"ט תקפו ערבים חמושים מליפתא ומכפרים אחרים בסביבה את מבנה בית היתומים הגדול, אליו נסוגו מרבית תושבי השכונה. התוקפים נהדפו כמה פעמים בידי מגינים מגבעת שאול וסטודנטים אנגלים מאוניברסיטת אוקספורד שהתנדבו לסייע וחומשו על ידי השלטון הבריטי[7][8], וכן על ידי כוחות משטרה שהוזעקו מתחנת מחנה יהודה. בהתקפות נהרגו עובד מבית היתומים, שניים מתושבי השכונה וקצין בריטי[3].

לאחר הקמת המדינהעריכה

 
בית היתומים דיסקין

ב-1949 פרסם כתב העיתון "יום יום", זאב תדמור, סקירה בעקבות ביקורו במקום. על פי תיאורו, הילדים חיו בהזנחה מוחלטת, ללא צעצועים וספרים וסבלו מעונשים שכללו אלימות פיזית קשה. בעקבות בפרסום החל קמפיין ציבורי להקמת ועדת חקירה[9][10]. כתוצאה מהכתבה התעוררה סערה והוטחו האשמות קשות במפקח על הבית, מוטל רלב"ג[11]. מנגד הגנה עליו העיתונות החרדית. ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט יהושע אייזנברג שכללה את מנכ"ל משרד החינוך ברוך בן-יהודה ואישים נוספים הוקמה ב-28 במרץ 1949[12].

מסקנות הוועדה פורסמו ב-9 באוקטובר 1949 ואישרו את רוב הטענות על תת תזונה, הזנחה, היעדר צעצועים, משחקים וטיולים ועל ענישה פיזית קשה ביותר[13]. בעקבות פרסום מסקנות הוועדה, משרד החינוך החליט לכפות על המוסד שינוי מנהלי כולל[14], אך מנהלי המוסד סירבו ליישום אותה והוחלט להעמיד אותם לדין[15], בבית המשפט המחוזי בירושלים[16][17]. במהלך המשפט הצדדים הגיעו להסכם פשרה. ההסכם שנחתם עם ההנהלה הקיימת של המוסד, למעשה ביטל את ההמלצה הראשונה והעיקרית של ועדת החקירה: לבחור הנהלה חדשה למוסד, במקום זו האחראית למצב. מסקנותיה והמלצותיה האחרות של ועדת החקירה נתקבלו בהסכם הפשרה על ידי שני הצדדים. ההמלצות חולקו על פי שלושת תחומי העבודה לשלושת המשרדים: ענייני בריאות והיגיינה למשרד הבריאות, הסדרי החינוך והפיקוח עליו למשרד החינוך והתרבות, הטיפול בפנימיה ובחיי החניכים אחרי שעות הלימוד למשרד הסעד. כל אחד מהמשרדים חייב היה לפקח על שטח פעולתו, והיה רשאי על פי ההסכם לתת הוראה לתיקון או שינוי בניהול המוסד במסגרת שטח פעולתו ובמסגרת המלצות הוועדה[18]. בנוסף התגלה במהלך הפרשה שאדם שעבד כחייט במוסד ביצע מעשים מגונים במספר תלמידים והורשע[19].

פרשת ישראל ויניקעריכה

בשנת 1962, נחשפה פרשה בה נחטף ילד בשם ישראל ויניק מבית היתומים דיסקין למושב קוממיות[20]. ויניק לא היה יתום אך הגיע למוסד ב-1956, לאחר שמורה בישיבה סמוך לבית אמו ביפו, שכנע אותה למסור אותו למוסד, כדי שיקבל חינוך וכלכלה. אביו עזב את המשפחה ואמו והייתה דלת אמצעים, והסכימה מאחר שהובטח להם שתוכל לבקרו מתי שתרצה, והוא יוכל לחזור לביתו בשבתות וחגים. אחרי שנתיים בדיסקין נאמר לויניק שכל משפחתו התנצרה ועזבה את הארץ, ויש להעביר אותו למקום אחר. כך הגיעה למושב קוממיות שם שהה בביתו של הרב בנימין מנדלזון[21]. לאחר 4 חודשים בקוממיות פגש ישראל ויניק במקרה באחיו הבכור שהגיעה למושב בתור פועל, והתברר לו שמשפחתו לא התנצרה והם מחפשים אחריו. מיד אחר כך הועבר לישיבה בכפר אתא, אך הוא ברח משם בשנת 1961 וחזר למשפחתו[22]. הפרשה נחשפה בעקבות פרשת יוסל'ה שוחמכר, ילד אחר שהוסתר במושב קוממיות[23][24]. ישראל ויניק ואמו תבעו פיצויים מהמעורבים בחטיפתו[25], וגם נפתח משפט פלילי נגד הרב מנדלזון ושלושה נאשים נוספים על חטיפת ויניק ויוסל'ה שוחמכר[26]. במהלך המשפט לא הכחיש הרב מנדלזון שלקח חלק בחטיפתו של ישראל ויניק, וטען שהמטרה הייתה להציל אותו מהמיסיון הנוצרי, מאחר שאביו החורג התנצר ועזב את הארץ[27]. המשפט הפלילי על חטיפת וירניק בוטל לאחר שעד התביעה הראשי בפרשת שוחמכר חזר בו וטען שמסר עדות שקר, החליט היועץ המשפטי לממשלה לבטל את המשך המשפט על חטיפת וירניק[28].

במאה ה-21עריכה

במרץ 2020, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אישרה תוכנית פיתוח בשטח בית היתומים שכוללת הקמת 3 מגדלי מגורים בני 24 קומות, בהם 272 יחידות דיור, מבני ציבור ושטחי מסחר, תוך שימור המבנה ההיסטורי[29]. במאי 2020, הורתה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה להנמיך את גובהם של 3 מגדלי המגורים המתוכננים ל-15 קומות[30].

קרן היתומיםעריכה

בשנת 1977, במטרה להבטיח את עתידו של המוסד כבית יתומים, נרשם "בית המחסה הגדול ליתומים דיסקין" כהקדש ציבורי ברשם ההקדשות. מטרותיו כפי שנרשמו בפנקס ההקדשות היה: "ייסוד בית יתומים במטרה לחנך ולכלכל יתומים ועזובים בישראל". בשנת 1996 ערך רשם ההקדשות ביקורת במוסד ומצא כי בשנת 1995 חולקה תרומה בסך 2.7 מיליון שקל לתלמידי כולל ולבעלי תשובה, אשר לכאורה אינה תואמת את מטרות ההקדש (תמיכה ביתומים ונזקקים). בעקבות הביקורת הגיש רשם ההקדשות כתב תביעה, בו נטען כי במקום לסייע ליתומים בכסף הנתרם עבורם, משתמשים מנהלי בית היתומים בתרומות למימון 11 עמותות תורניות, בתי תלמוד וישיבות. בכתב התביעה נאמר כי: "הנאמנים, העומדים בראש הקדש יוקרתי, רב היקף ובעל תקציבים גדולים מאוד, הפרו את חובת הנאמנות המוטלת עליהם וניהלו את תקציבו הגדול של ההקדש לצורך מימוש תפיסת עולמם ולמטרות זרות נוספות, עד שהמוסד על-שם דיסקין הוא היום מרכז לישיבות ולא בית יתומים". בית היתומים שכר את שירותיו של עורך הדין יעקב ויינרוט, ובשנת 2000 הגיעו הצדדים להסכם פשרה, על-פיו ייפתח הקדש נוסף בשם "קרן היתומים על-שם דיסקין", שאליו יוזרמו כספי התרומות הספציפיות. מאז משמש מבנה המוסד באופן רשמי לבית לישיבות חרדיות ופנימייה לנערים (כמרכז למספר מוסדות חינוך) שאינם מיועדים ליתומים בלבד[31].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על הרבנית ראו נ' אריאל, אשה בהנהגת היישוב הישן במאה הי"ט: הרבנית מבריסק, טללי אורות ב (תש"ן) עמ' 41-64.
  2. ^ 'תולדות אלופי', אורנשטיין יעקב, ינואר 1898
  3. ^ 1 2 משה ארנוולד, מבצריה של ירושלים, סגולה - כתב עת ישראלי להיסטוריה ולידיעת הארץ 85, תשע"ז, עמ' 66
  4. ^ בית היתומים דיסקין, הארץ, 24 ביוני 1921
  5. ^ העברת בית היתומים דיסקין לבנינו החדש, דואר היום, 4 באפריל 1927
  6. ^ דו"ח ועדת חקירה ממלכתית סעיף ב 1, עמוד 14
  7. ^ נסיון לחדור לגבעת שאול, דואר היום, 2 בספטמבר 1929
  8. ^ מ. אביגילי, תקיעת שופר בחצות ליל שבת, הצופה, 1 באוגוסט 1969
  9. ^ י אופיר, שערורית בית היתומים דיסקין בישרושלים, חרות, 6 במרץ 1949
  10. ^ לפרשה העגומה של בית היתומים דיסקין, קול העם, 15 באפריל 1949
  11. ^ תמונות מבית היתומים על שם דיסקין, קול העם, 22 באפריל 1949
  12. ^ טרם נגבו עדויות בחקירה על בית היתומים דיסקין בירושלים, קול העם, 13 ביוני 1949
  13. ^ בית -היתומים "דיסקין" אנו ראוי לחנך ילדים, על המשמר, 23 בנובמבר 1949
    הנהלת בית היתומים דיסקין בירושלים ממשיכה בהתעללותה, הארץ, 9 ביוני 1950
  14. ^ הממשלה מטפלת בענין דיסקין, דבר, 20 ביוני 1950
  15. ^ "המחנכים" בבית היתומים דיסקין ייתעבו לדין, קול העם, 7 בדצמבר 1950
  16. ^ פרשת בית היתומים דיסקין תועלה בדין, מעריב, 22 בפברואר 1951
  17. ^ פרשת 'דיסקין' בבית המשפט המחוזי, הארץ, 11 במרץ 1951
  18. ^ כך מכינים יתומים לחיים, הארץ, 26 בינואר 1954
  19. ^ מאסר שנתיים על מעשים מגונים, דבר, 10 במרץ 1950
  20. ^ ויניק נחקר על המכתבים לאמו ולמדריכי "דיסקין", הצופה, 17 ביוני 1962
  21. ^ ישראל ויניק מספר על פרשת הסתרתו, קול העם, 11 במאי 1962
  22. ^ אהרן להב, פרשת חטיפתו של ישראל ויניק־גולדנברג, דבר, 13 במאי 1962
  23. ^ ישראל ויניק העיד במשפט הרב מנדלסון, על המשמר, 17 ביוני 1962
  24. ^ הרב מ"קוממיות" מואשם גם בחטיפת הילד ישראל ויניק־גולדנברג, קול העם, 11 במאי 1962
  25. ^ אהרן להב, ישראל ויניק ואמו תובעים פיצויים מהמעורבים בחטיפתו, דבר, 13 במאי 1962
  26. ^ היום עדויות ההגנה בפרשת ישראל ויניק, למרחב, 19 ביוני 1962
  27. ^ נאשמי קוממיות מכחישים את גרסתו של עד התביעה קוגלר, למרחב, 18 ביוני 1962
  28. ^ הרב מנדלסון ו-3 מתושבי קוממיות זוכו, דבר, 22 ביוני 1962
  29. ^ יובל ניסני, גבעת שאול: שלושה מגדלי מגורים יוקמו במתחם דיסקין ההיסטורי, באתר כל העיר, 9 במרץ 2020
  30. ^ יובל ניסני, גבעת שאול: מגדלי המגורים שיוקמו בבית היתומים ההיסטורי – עד 15 קומות, באתר כל העיר, 17 במאי 2020
  31. ^ גיל מלצר וטלי חרותי-סובר, למה מי מת? אי סדרים בפעילות רשם ההקדשות, באתר ynet, 17 באפריל 2006