בית שוקרי

מבנה אבן גדול הנמצא בחלקה הצפוני-מערבי של עכו העתיקה

בית שוקרי (המכונה גם הארמון), הוא מבנה אבן גדול הנמצא בחלקה הצפוני-מערבי של עכו העתיקה. הוא הוקם בכמה שלבים החל מאמצע המאה ה-18 על גבי שרידים של מבנה צלבני.

בית שוקרי
בית שוקרי, מבט מבחוץ
בית שוקרי, מבט מבחוץ
מידע כללי
סוג בית חלל מרכזי
כתובת רחוב לואי התשיעי, עכו
מיקום עכו
מדינה ישראל
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה אמצע המאה ה-18 – הווה
חומרי בנייה אבן כורכר
אדריכל ארנון ניר וישי ברסלואר
מידות
קומות 3
קואורדינטות 32°55′22″N 35°04′05″E / 32.922666666667°N 35.068111111111°E / 32.922666666667; 35.068111111111
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המבנה שבמקורו נקרא בית שוקרי שוקם יחד עם חלק מבית עפיפי הסמוך, ומשמש כיום כמלון בוטיק בשם "מלון האפנדי", השוכן ברחוב לואי התשיעי. בליל 11 במאי 2021 הוצתו מלון האפנדי ומסעדת אורי בורי שבבעלותו של אורי ירמיאס, במהלך התפרעויות בעכו במסגרת המהומות בישראל[1].

היסטוריהעריכה

במתחם היו שני מבני אבן עתיקים גדולים ומפוארים של משפחות סוחרים עשירות, שחוברו ביניהם בגשר:

  • בית שוקרי – הבית הצפוני המוכר בכינוי "הארמון"
  • בית עפיפי – המוכר גם כ"בית ויצו" שלימים שימש כמתנ"ס עירוני.

בית שוקריעריכה

בית שוקרי נבנה ככל הנראה בשנת 1768 על שרידיו של מבנה קמרונות צלבני, על ידי אברהים א־צאבג' – בן למשפחה יוונית קתולית.

במרתף של בית שוקרי הייתה מסבנה, שבה ייצרו סבון ושמן: במאה ה-18 הקים אברהים בקומת הקרקע את המפעל המשפחתי לייצור סבון משמן זית[2], ששרידיו נמצאים במקום עד היום.

בני משפחת ספירידוס, יוונים־אורתודוקסים שהגיעו לעכו בשנת 1840 מכרתים, הקימו מפעל למשקאות אלכוהוליים ושינו את שמם לח'מאר (אלכוהול בערבית). בשנת 1870 רכש ראש המשפחה, עודה חמא'ר, את המבנה מג'ורג ואלכסנדר ג'מאל, צאצאי אל־צאבג'. ח'מאר התמחה בשיפוץ מבנים, וככל הנראה הוא שהפך את המבנה ל"ארמון" – בית האמידים הגדול ביותר בעכו. המבנה קושט בציורי קיר מורכבים, בתקרות מקושטות, רצפות שיש ומסדרונות מפוארים, בהשראת פארה של איסטנבול. בני משפחת ח'מאר התגוררו בבניין עד שנת 1948. ח'מאר גם הקים מצפון לעיר עכו ארמון מוקף גנים, ששייך היום לבהאים.

בני משפחת שוקרי, שהשתייכו לעשירי עכו, ייצרו כאן סבון ושמן במרתף ביתם, אשר שימש כמנהג הימים ההם קומת מסחר.[דרושה הבהרה]

בית עפיפיעריכה

בית משפחת עפיפי[דרושה הבהרה] (בהמשך בית ויצו[דרושה הבהרה]) היה בעבר מרתף יין. רצפתו בנויה מחתיכות חרס ואבקת חרס השומרות על איזון הלחות. בחפירות שנעשו על ידי רשות העתיקות נמצא עץ שרוף, המתוארך לשריפה גדולה שהתרחשה במהלך הכיבוש הממלוכי בשנת 1291.

ככל הנראה התגוררה בבית פילגשו של פאשא עות'מאני.[דרושה הבהרה]

עם סיום השלטון הטורקי, עזבו משפחות האפנדים את הבית שהיה בשיא פארו והדרו, והבית נותר נטוש ומוזנח.

השיפוץעריכה

בשנת 2001 החל במקום שיפוץ לקראת הקמת מלון הבוטיק "האפנדי" בבעלות אורי ירמיאס, שנפתח לבסוף בשנת 2012. עבודות הבנייה, השחזור והשימור של המבנים נמשכו למעלה משמונה שנים.

את תכנון ועיצוב הבניין עשו האדריכלים ארנון ניר וישי ברסלואר והמעצבת אורית קולונימוס שנכנסו לעבודה בתום שלבי השימור והשחזור שבוצעו על ידי מומחים איטלקים.

במהלך השיפוץ נעשו מאמצים לשמר את התפיסה האדריכלית ורוח המבנים תוך הקפדה על שימור ושחזור של אלמנטים מקוריים. במהלך השיפוץ ננקטו צעדים שונים על מנת לא לפגוע בקיים ולשמר את מה שייחד את הבניינים, כמו: ציורי קיר, פיתוחי עץ, עיטורי תקרה שאופייניים לתקופה העות'מאנית, עמודי שיש, ריצוף מקורי ועוד[3]. השחזור והשימור שנעשו במקום מבטאים מאפיינים תרבותיים, ארכיטקטוניים וחברתיים שאפיינו רבים מבתי המידות של עכו העתיקה, וכן את אופיים של התושבים שהתגוררו בעבר במבנים אלו.

צוות האדריכלים עבד תחת הנחיה של היזמים להימנע מסגנון אדריכלות ועיצוב שייתפסו כמודרניים מדי. ניר: (...) "האתגר שעמד בפנינו היה לשמר את הפרופורציות בחללים המקוריים. לשלב מערכות מיזוג ומדיה, ובעיקר חללי רחצה, בלי לפגוע בחללים שנבנו קודם להמצאת האסלה – היווה אתגר ראשון במעלה". חלק מהמערכות הוטמנו בקירות המבנה ובחדרים נבחר עיצוב סולידי שיביא לידי ביטוי גם את האלמנטים שנשתמרו ואת רוח המבנים המקורית[4].

המלון, בשטח של 1,350 מ"ר, מכיל 12 חדרים וכולל לובי עם תקרות מקושתות, חדר אוכל, בר יין, חמאם טורקי מקורי ומרפסת גג. על פי ההערכות, כ-20 מיליון ש"ח הושקעו בפרויקט[3].

סגנוןעריכה

האדריכלית פאינה מילשטיין ויעל פורמן-נעמן ממינהל השימור ברשות העתיקות סקרו את המבנה כחלק ממחקר העוסק בטיפולוגיות בתי מגורים בעכו העתיקה. הן אפיינו את בית שוקרי כשייך לקטגוריה "בית חלל מרכזי", סגנון בנייה שהגיע לישראל מלבנון (לכן נקרא גם בית לבנוני) בסוף המאה ה-19, עם התהוות שכבת ביניים חברתית-כלכלית בארץ. מניחים שהסולטן העות'מאני עבדול חמיד השני השקיע רבות בפיתוח בארץ, בעזרת מינהל ופקידות ערביים.

"מבני המגורים בעכו העתיקה משקפים את אורחות החיים ומסורות הבנייה הערבית באזור... ומייצגים יותר מכול את התרבות שרווחה בה בין המחצית השנייה של המאה ה-19 למחצית המאה ה-20". על בית שוקרי: "מבנה מגורים מפואר ויוצא דופן במידותיו".

מילשטיין ופורמן-רענן מציינות את ממדי החללים ואת האלמנטים האדריכליים של החלונות והדלתות, ואת סגנון הבנייה בקומת הקרקע שכלל מערכת קמרונות צלב המזכירים בנייה צלבנית[5].

כיום ניתן לראות במבנה המשופץ גרם מדרגות המוליך מקומת הכניסה אל המרתף, שם נחשף מבנה מהתקופה הצלבנית שחלקים ממנו מתוארכים אף לתקופה הביזנטית. שרידי המבנה הצלבני נותרו לאחר שהממלוכים הרסו את כל המבנים הצלבניים בעיר ובנו על חורבותיהם.

עם העלייה במדרגות ניתן לראות שרידים של המבנים הביזנטיים והצלבניים ונדבכים שנבנו מעליהם בתקופות מאוחרות יותר: בתקופה הממלוכית ובתקופה העות'מאנית, המשקפים את ההיסטוריה העשירה של העיר עכו.

בקומת הביניים ישנו חמאם טורקי בן 400 שנה, שנתגלה במהלך השיפוצים.

בקומה העליונה יש תקרה גבוהה ועיטורי פרסקו משובצים בזהב 22 קרט ולאורכה חלונות מקומרים גדולים עתירי פיתוחים. ציורי הקיר שנמצאו במקום שוחזרו במהלך השיפוץ, בין היתר שוחזר ציור מהתקופה העות'מאנית של העיר איסטנבול, שצויר על ידי האמן הירושלמי סליבא יוחנא בשנת 1889 כמחווה לשליטים לרגל פתיחת תחנת הרכבת "אוריינט אקספרס" באיסטנבול.

בין העובדים על המבנה היו מומחי רסטורציה וסטאז'ריות מבית ספר לשימור בוונציה, שבמשך כשבעה חודשים שחזרו את ציורי הקיר ואת עיטורי התקרה.

כמו כן שוחזרו במקום עיטורי הקשתות, עמודי השיש, פיתוחים ועוד. הריצוף המקורי נשמר ונעשו לו השלמות במרצפות שיש מסוג מרמרה שהובאו מטורקיה.

גלריית תמונותעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בית שוקרי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה