ויקיפדיה

בסיג'

מיליציה איראנית

בסיג' (או בשמם המלא: נִירוּ-יֶ מֻקַאוֶומַתֶ בַּסִיג' – "כוח גייסות ההתנגדות"; בפרסית: نیروی مقاومت بسیج) הוא ארגון מיליציית מתנדבים צבאי למחצה שהוקמה באיראן בשנת 1979 בפקודת האייתוללה חומייני הכפוף למשמרות המהפכה האסלאמית. הבסיג', בהיותו חלק ממשמרות המהפכה, מוגדר כארגון טרור על ידי ממשלות ארצות הברית, בחריין וסעודיה.[1] מאז יולי 2019 גולמרזה סולימאני הוא מפקד הבסיג'.

איש הבסיג' (מימין) ושוטר (משמאל) עוצרים צעיר איראני ליד הפרלמנט בטהראן, 24 ביוני 2009

היסטוריה

עריכה

בראשית ימיו כלל הכוח גברים שהיו צעירים או מבוגרים מדי מכדי להתגייס לצבא (כלומר, גברים מתחת לגיל 18 ומעל לגיל 45), ונשים בכל הגילאים לרוב ממעמד סוציו-אקונומי נמוך[2] אשר נשלחו על ידי חומייני להילחם במלחמת איראן–עיראק.[3]

חומייני היה מתייחס מדי פעם לבסיג' כ"צבא עשרים מיליון", בטענה שכ-75% מאוכלוסייה באותה תקופה (שמעורכת ב-38.5 מיליון תושבים[4]) שייכים או ניתן לגייס לבסיג'. הוא הרחיב ואמר, שמדינה עם 20 מיליון מתושביה כצבא שלהם, תהיה בלתי מנוצחת. [5] באסיג' היה ארגון עצמאי עד 17 בפברואר 1981, ולאחר מכן שולב במבנה ארגון משמרות המהפכה על ידי הפרלמנט האיראני [6] על מנת לסיים את היריבות הבין-שירותית בין השניים, לפי אכבר האשמי רפסנג'אני .[7]

מלחמת איראן-עיראק

עריכה

המנהיג העליון, האייתוללה רוחאללה חומייני, קרא לייסד מיליציית נוער בנובמבר 1979, במהלך המהפכה האיראנית .[8] הבסיג' הוקם ב-30 באפריל 1980.[9] הוא היה פתוח לבני 18 ומתחת לגיל 45. במהלך מלחמת איראן-עיראק מאות אלפים התנדבו לבסיג', כולל ילדים כבני 12 וזקנים מובטלים, חלקם בשנות השמונים לחייהם. מתנדבים אלו נסחפו באהבת מות הקדושים השיעית ובאווירת הפטריוטיות של גיוס המלחמה. לרוב הם באו ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. הממשל עודד את גיוסים באמצעות ביקורים בבתי ספר וקמפיין תקשורתי אינטנסיבי. הבסיג' ידוע בעיקר בזכות השימוש שלהם בהתקפות גל אנושי אשר פינו שדות מוקשים או משכו את אש האויב.[10] ההערכה היא שעשרות אלפים נהרגו בשימוש בטקטיקה זו.

טקטיקת הגלים האנושית האופיינית הייתה צעידה קדימה בשורות ישרות. בעוד שהאבידות היו גבוהות, הטקטיקה עבדה לעיתים קרובות נגד חיילים לא מאומנים בצבא הסדיר העיראקי. [11] [12]

לפי דיליפ הירו (אנ'), עד אביב 1983 הבסיג' אימן 2.4 מיליון איראנים בשימוש בנשק ו-450,000 מהם נשלחו לחזית המלחמה. [13] הכוח אף היה מעורב, במיוחד באזור בצרה. ילדים ונערים אלה, כונו מאוחר יותר "ילדי המפתחות".

בשנת 1985 הסוכנות לחדשות הרפובליקה האיסלאמית העריכה שנהרגו 3 מיליון בסיג'ים.

לפי רדיו אירופה החופשית, בסוף מלחמת איראן-עיראק, רוב הבסיג'ים עזבו את השירות והשתלבו בחזרה לחייהם, לעיתים קרובות לאחר שנים של היותם בחזית.[14] עד 1988, מספר מחסומי הבסיג' ירד באופן דרמטי,[15] אך הבסיג' עדיין אוכפים את החג'אב, עצרו נשים על הפרת קוד הלבוש ועצרו צעירים על שהשתתפו במסיבות מגדריות מעורבות או היו בפומבי עם חברים לא קשורים מהמין השני.[16]

בשנת 1988, הוקמו ארגוני בסיג'י מכללות בקמפוסים של המכללות כדי להילחם בווסטוקסיפיקציה (אנ') ובתסיסה פוטנציאלית של סטודנטים נגד הממשלה.[16]

לאחר המלחמה אורגן הכוח מחדש וכעת הוא משמש כוח עזר המסייע באכיפת החוק, התמודדות עם מצבי חירום, מתן שירותים חברתיים, ארגון טקסים אסלאמיים שיעים, וכן שמירה על קוד ההתנהגות הדתי ודיכוי התקהלויות או הפגנות של אזרחים או מתנגדי משטר. מספר החברים בכוח אינו ידוע. לפי הסוכנות לחדשות הרפובליקה האיסלאמית הוא מונה 12.5 מיליון חברים, מהם 5 מיליון נשים. בסוף 2008 ציין מפקד הבסיג' כי הכוח כולל 13.6 מיליון איש. גורמים מערביים מעריכים כי הבסיג' יכול להפעיל לכל היותר 1.5 מיליון גברים ונשים ברגע נתון.

בנוסף לייעודו בחירום, משמש הבסיג' כגוף חינוכי הדואג להחדיר את ערכי המשטר לרובדי החברה השונים; לשם כך נוסדו תחת הבסיג' תתי ארגונים שונים המחולקים לנפות ולנושאים שונים. תת-הארגון הראשון שהוקם היה בסיג' הסטודנטים. לאחריו הוקמו בסיג' המרצים והתלמידים. מקובל כי גם התאגדויות מקצועיות נמנות תחת הארגון, וניתן למצוא את בסיג' עובדי הרכב, בסיג' הרופאים וכו'.

כיום, הכוח מורכב מאיראנים צעירים, הנלקחים בדרך כלל מהחלקים הדתיים והנאמנים הפוליטית של החברה האיראנית,[2] המתנדבים, לעיתים קרובות בתמורה להטבות רשמיות. הבסיג' משמשים ככוח עזר העוסק באכיפת פיקוח המדינה על החברה,[17] פועל כמשטרת מוסר במחסומים ובפארקים, ודיכוי מתנגדים. וכן משמשת כגורם עזר לאכיפת החוק, מתן שירותים חברתיים, ארגון טקסים דתיים ציבוריים. [18] [19] הכוח היה נוכח לעיתים קרובות והגיב להפגנות הבחירות הנרחבות באיראן ב-2009, להפגנות האיראניות בשנים 2017-18 ולהפגנות מהסא אמיני בשנים 2022-2023. [20] הבסיג' כפופים ומקבלים את פקודותיהם ממשמרות המהפכה והמנהיג העליון של איראן.[21][22]

קבוצות היסטוריות דומות

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא בסיג' בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "Saudi, Bahrain add Iran's Revolutionary Guards to terrorism lists". Reuters. 23 באוקטובר 2018. ארכיון מ-8 באפריל 2019. נבדק ב-9 במרץ 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 "Iran's Basij force: specialists in cracking down on dissent". Reuters. 22 בספטמבר 2022. ארכיון מ-5 באוקטובר 2023. נבדק ב-29 בספטמבר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "Basij Militia". The New York Times. 2 בדצמבר 2011. ארכיון מ-15 במאי 2013. נבדק ב-10 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Population of Iran 1800-2020, Statista (באנגלית)
  5. ^ "سیر تأسیس ارتش بیست میلیونی؛ از سازمان بسیج ملی تا نیروی مقاومت بسیج / روایتی از اولین مأموریت‌های بسیج در کشور". ארכיון מ-30 במרץ 2023. נבדק ב-5 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Alfoneh, Ali (2013), Iran Unveiled: How the Revolutionary Guards Is Transforming Iran from Theocracy into Military Dictatorship, AEI Press, p. 49
  7. ^ Robin B. Wright, ed. (2010), The Iran Primer: Power, Politics, and U.S. Policy, US Institute of Peace Press, pp. 62–65, ISBN 978-1601270849
  8. ^ John Pike. "GlobalSecurity.org Intelligence: Mobilisation Resistance Force". ארכיון מ-30 באפריל 2011. נבדק ב-10 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ iran primer the basij resistance force (אורכב 17.08.2017 בארכיון Wayback Machine) by ALI ALFONEH, pbs.org, 21 October 2010
  10. ^ Khomeini: Life of the Ayatollah by Baqer Moin
  11. ^ Cited in: Erich Wiedemann, "Mit dem Paradies-Schlüssel in die Schlacht", in: Der Spiegel, no. 31/1982, p. 93.
  12. ^ Iran at War: 1500–1988 (Pg. 363) By Kaveh Farrokh
  13. ^ Hiro, Dilip, Iran under the Ayatollahs, Routledge and Kegan, 1985, p.237
  14. ^ "Iran's Basij Force – The Mainstay Of Domestic Security". Radio Free Europe / Radio Liberty. 15 בינואר 2009. ארכיון מ-10 בינואר 2012. נבדק ב-10 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Iran: Paramilitary Force Prepares For Urban Unrest, September 2005 (אורכב 08.09.2008 בארכיון Wayback Machine). GlobalSecurity.org.
  16. ^ 1 2 Molavi, The Soul of Iran (2005), p. 89
  17. ^ Golkar, Saeid (2015). Captive Society: The Basij Militia and Social Control in Iran. Washington, DC: Woodrow Wilson Center Press. ISBN 978-0-231-80135-5.
  18. ^ Molavi, Afshin, The Soul of Iran, W. W. Norton, (2005), p. 88, 316–318
  19. ^ Neil MacFarquhar (19 ביוני 2009). "Shadowy Iranian Vigilantes Vow Bolder Action". The New York Times. ארכיון מ-30 בספטמבר 2017. נבדק ב-19 ביוני 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ "Amnesty urges Iran to stop using Basij militia". The Gazette. 23 ביוני 2009. נבדק ב-23 בספטמבר 2009. {{cite news}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, April 2016)
  21. ^ Basij Militia. NYT.com (אורכב 21.08.2009 בארכיון Wayback Machine) 19 June 2009
  22. ^ "Supreme Leader's Speech to Basij Members". Khamenei.ir. 3 במאי 2008. אורכב מ-המקור ב-12 בנובמבר 2013. נבדק ב-8 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בסיג%27&oldid=39856569"