בערבות הנגב (ציור)

**בערבות הנגב**
מידע כללי
צייר	מרדכי ארדון
תאריך יצירה	1953
טכניקה וחומרים	צבעי-שמן על בד
ממדים בס"מ
רוחב	98 ס״מ
גובה	130 ס״מ
נתונים על היצירה
מספר יצירה	A 5089
מיקום	מוזיאון סטדלק, אמסטרדם, הולנד

המונח "בערבות הנגב (ציור)" מפנה לכאן. לערך העוסק בשיר או במחזה בשם זה, ראו דף הפירושונים.

"בערבות הנגב" (1953) הוא ציור מאת מרדכי ארדון.

תיאור עריכה

את הציור "בערבות הנגב" יצר מרדכי ארדון במחצית הראשונה של שנות ה-50 של המאה ה-20. באותה תקופה יצר האמן כמה עבודות שהתייחסו אל מאורעות מלחמת העצמאות ובהן "חירבת חיזעה" (1953), "לנופלים" (1956-1954) ו"הו, האב נאנה" (1955). גם ציור זה, העושה שימוש בכותרת "בערבות הנגב", עשוי להצביע על השפעת מלחמה זו. בין השימושים הבולטים בכותרת זו באותה עת היו מחזהו של יגאל מוסינזון, "בערבות הנגב" (1949), שזכה להצלחה רבה בישראל בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 והשיר "בערבות הנגב" (1948)^[1] בביצוע יפה ירקוני. אלו היו יכולים להשפיע על ארדון בבחירת השם והנושא.^[2]

הציור מציג נוף מדברי כהה שבו נמצאים נחש וגולגולת של פר. ארדון מבטל בציור את השימוש בפרספקטיבה או באמצעים אחרים לתיאור תלת-ממדי: הנחש מתואר במבט מלמעלה ואילו הגולגולת במבט חזיתי. מאחור מתוארת צורה בהירה, שחלקה העליון מוקף באזור אדום. חלקו העליון של הציור מוקדש לתיאור של שמים חומים-אדמדמים ובהם שמש, המתוארת כצורה גאומטרית קטומה. ארדון הדגיש בציור את משיכות המכחול היוצרות אימפסטו (חומריות) עבה. הצרוף של האווירה הקודרת עם משיכות המכחול מזכיר את השפעות הגישה הסמלית שביצירות פאול קלה, אחד מוריו של ארדון.^[3]

תיאור הנוף והאדמה היווה נושא שגור ביצירתו של האמן. במאמר משנת 1949, המוקדש לתלמידו עזריה (ג'ימי) מַריַמצִ'יק שנפל במלחמת העצמאות,^[4] כותב ארדון כי הצייר הוא כמי שמהלך על "אדמה-של-מטה", אך יצירתו עשויה להובילו אל "עולם של מעלה". "אין לצייר סתם את הרי ירושלים. לא הר זה ולא אחר", כתב ארדון אל תלמידו שנפל, "קפל תחילה, עזריהו, את כל אדמת-ישראל והנח אותה למראשות נשמתך, ואז צייר - ואולי תצליח אז לצייר את הנוף הזה. ולא חשוב אז לאן תפנה עם מכחולך, מכחול אמן עברי, אם ימה או קדימה, אם צפונה או נגבה - מאחר שתהיה מוטל בזרועותיה של אדמתך שלך, הרי תשכיל לבטאה בכל אשר תצייר".^[5]

בשנת 1967 יצר ארדון את הציור "סיני 1967 (סיני, עגל הזהב והנחש)", החוזר על המוטיבים והקומפוזיציה של "בערבות הנגב".^[6] כותרת זה מזהה את הדימויים בציורים כ-"עגל הזהב" המקראי ו"נחש הנחושת". שיבתו של ארדון אל הנושא בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, מדגישה ביתר שאת את הקשר של הציור המוקדם אל מלחמת העצמאות ואל תחושת האבל והשכול שליוו אותה.

לעומת פרשנות זו, וישני (1973), טען כי אמונתו הבסיסית אשל ארדון הייתה כי "העבר, ההווה והעתיד אחד הם".^[7] בעקבותיו הדגיש ארטורו שוורץ (2003), את הרקע התנ"כי של הציור. על פי שוורץ הציור מתאר את הרגע שלאחר מתן תורה. רגע זה מבטא את "קוצר-רוח ובורות [ש]הובילו אנשים ללכת אחרי מנהיגים דמגוגיים"^[8] ואת הנסיגה לאמונות תפלות.^[9] הגם שרעיון זה איננו מפותח אצל שוורץ, ייתכן כי הוא רומז לא רק לביטוי פוליטי, אלה גם למעין חשיבה בנוסח "השיבה הנצחית". ^[10]

"בערבות הנגב" הוצג לראשונה בתצוגה הישראלי בביאנלה של ונציה, איטליה (1954). אז נרכש על ידי וילם סנדברג עבור מוזיאון סטדליק באמסטרדם. ב-1960 הוצג הציור באותו מוזיאון במסגרת תערוכה קבוצתית של אמנות ישראלית שאצר אויגן קולב, מנהל מוזיאון תל אביב.^[11] בנוסף, הוא הוצג בתערוכה הרטרוספקטיבית של ארדון בבית הנכות הלאומי בצלאל (1963), בתערוכת היחיד של ארדון בגלריה מרלבורו, ניו יורק (1967) ובמוזיאון תל אביב (1985) וכן בתערוכה המשותפת למוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות בשנת 2003.

תצלום העבודה הופיע על כריכת הקטלוג של תערוכת היחיד של ארדון במוזיאון סטדלק ב-1960 וכן בקטלוגים רבים נוספים של האמן. הוא שובץ באנציקלופדיה העברית בתמונת צבע, בספר "אמנות ישראל" (1963) ובשנת 1980 הודפס שוב בספר "סיפורה של אמנות ישראל".^[12]

קישורים חיצוניים עריכה

בערבות הנגב, באתר מוזיאון סטדלק

הערות שוליים עריכה

^ ראו: מילות השיר "בערבות הנגב" והאזנה לו, באתר זמרשת
^ גם אמנים אחרים השתמשו בשם זה ככותרת לעבודותיהם. כך, לדוגמה, הציג דוד גלבוע ציור בצבעי מים בשם זה בתערוכה בגלריה כ"ץ, שפורסם אחר-כך גם באוגדן רפרודוקציות (הוצאת דעת, 1953). ראו: יוסף שריק, אופטימיסט וראליסט בצבעים, הארץ, 9 ביולי 1953
^ לסקירה בנושא ראו: שוורץ, ארטורו, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות, 2002, עמ' 16.
^ ראו: קורות החיים של עזריה (ג'ימי) מַריַמצִ'יק, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
^ ראו: ארדון, מרדכי, "האמן והאדמה (לזכר תלמידי מריאמצשיק עזריהו שנפל במעלה החמישה)", קמה: ספר השנה של הקרן הקיימת לישראל לבעיות העם והארץ, 1949, עמ' 398-392
^ ראו: Ardon: A Comprehensive Catalogue, 2019, item 288, p. 170
^ ראו: Vishny, Michele, Mordecai Ardon, H. N. Abrams, NYC, USA, 1973 p. 13.
^ שוורץ, ארטורו, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות, 2002, עמ' 44.
^ ראו: שוורץ, ארטורו, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות, 2002, עמ' 44.
^ בחיבורה אודות ארדון (1985) מציינת זיוה עמישי-מיזליש כי בשנת 1951 החל ארדון לעשות שימוש בדימויים מן הקבלה ביצירותיו. ראו: עמישי-מיזליש, זיוה, "'עבר והוה נפגשים' - יצירתו של ארדון", בתוך: ארדון: רטרוספקטיבה, מוזיאון תל אביב, תל אביב, 1985 (ללא מספרי עמודים). אלו שיקפו, לדעת אברהם קאמפף, גישה רומנטית לתנ"ך. ראו: קאמפף, אברהם, "ארדון - ה'באוהאוס' והחיפוש אחר הנשגב", בתוך: ארדון: רטרוספקטיבה, מוזיאון תל אביב, תל אביב, 1985 (ללא מספרי עמודים).
^ ראו: עפרת, גדעון, "תורת הלשון: מכתבי ארדון לסנדברג 1984-1954", באתר "המחסן של גדעון עפרת", 2 במרץ 2012
^ ראו: תמוז, בנימין (עורך), סיפורה של אמנות ישראל, מסדה, 1980, עמ' 109.

[1] ראו: מילות השיר "בערבות הנגב" והאזנה לו, באתר זמרשת

[2] גם אמנים אחרים השתמשו בשם זה ככותרת לעבודותיהם. כך, לדוגמה, הציג דוד גלבוע ציור בצבעי מים בשם זה בתערוכה בגלריה כ"ץ, שפורסם אחר-כך גם באוגדן רפרודוקציות (הוצאת דעת, 1953). ראו: יוסף שריק, אופטימיסט וראליסט בצבעים, הארץ, 9 ביולי 1953

[3] לסקירה בנושא ראו: שוורץ, ארטורו, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות, 2002, עמ' 16.

[4] ראו: קורות החיים של עזריה (ג'ימי) מַריַמצִ'יק, באתר "יזכור" של משרד הביטחון

[5] ראו: ארדון, מרדכי, "האמן והאדמה (לזכר תלמידי מריאמצשיק עזריהו שנפל במעלה החמישה)", קמה: ספר השנה של הקרן הקיימת לישראל לבעיות העם והארץ, 1949, עמ' 398-392

[6] ראו: Ardon: A Comprehensive Catalogue, 2019, item 288, p. 170

[7] ראו: Vishny, Michele, Mordecai Ardon, H. N. Abrams, NYC, USA, 1973 p. 13.

[8] שוורץ, ארטורו, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות, 2002, עמ' 44.

[9] ראו: שוורץ, ארטורו, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות, 2002, עמ' 44.

[10] בחיבורה אודות ארדון (1985) מציינת זיוה עמישי-מיזליש כי בשנת 1951 החל ארדון לעשות שימוש בדימויים מן הקבלה ביצירותיו. ראו: עמישי-מיזליש, זיוה, "'עבר והוה נפגשים' - יצירתו של ארדון", בתוך: ארדון: רטרוספקטיבה, מוזיאון תל אביב, תל אביב, 1985 (ללא מספרי עמודים). אלו שיקפו, לדעת אברהם קאמפף, גישה רומנטית לתנ"ך. ראו: קאמפף, אברהם, "ארדון - ה'באוהאוס' והחיפוש אחר הנשגב", בתוך: ארדון: רטרוספקטיבה, מוזיאון תל אביב, תל אביב, 1985 (ללא מספרי עמודים).

[11] ראו: עפרת, גדעון, "תורת הלשון: מכתבי ארדון לסנדברג 1984-1954", באתר "המחסן של גדעון עפרת", 2 במרץ 2012

[12] ראו: תמוז, בנימין (עורך), סיפורה של אמנות ישראל, מסדה, 1980, עמ' 109.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]