מעמד הר סיני

אירוע מקראי מכונן
(הופנה מהדף מתן תורה)

מַעֲמַד הַר סִינָי (מכונה גם מתן תורה) הוא אירוע מקראי מכונן שבו התגלה אלוהים לבני ישראל בהר סיני, נתן להם את התורה וציווה אותם במצוות, ובראשן עשרת הדיברות, שאותם שמעו מפי האלוהים בעצמו. במעמד זה גם כרת עימם אלוהים ברית על בחירתו בהם לעמו, וכנגד זאת התחייבו בני ישראל לשמור את המצוות והתורה שקיבלו. בתום המעמד עלה משה להר סיני למשך ארבעים יום, ובסיומם ירד עם לוחות הברית שעליהם חקוקים עשרת הדיברות שנאמרו במעמד.

מעמד הר סיני, תחריט מ-1723

התיאור במקראעריכה

 
משה על הר סיני. ציור מאת ז'אן-לאון ז'רום, סוף המאה ה-19

בהמשך ליציאת מצרים, בדרכם לארץ ישראל, חנו בני ישראל כנגד הר סיני בחודש השלישי לצאתם. אז מסופר במקרא על דיבור נוסף של ה' אל משה:

"וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

משה כינס את זקני העם ומסר להם דברים אלה, והעם הגיבו כך: ”וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'“ (ח).

על המילים בהמשך הפרק "וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'", פירש רש"י: "תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך, אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו"[1].

על רקע דברים אלו, חזר משה אל ה' ומסר את דבר העם, אז הודיע ה' למשה על מעמד הר סיני בו הוא יתגלה לכל העם, וכך הם יאמינו שהוא התגלה אל משה ומסר דרכו את התורה:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'"

בני ישראל נצטוו להכין את עצמם למעמד שיתרחש ביום השלישי, בכיבוס (טבילת) בגדיהם ופרישה זמנית מיחסי אישות. במקביל הוזהרו שלא לעלות להר, להתקרב אליו או לגעת בו, לבל ימותו.

על-פי המסופר בפרשת בא, מספר היוצאים ממצרים כשש-מאות אלף גברים מגיל 20: ”וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף“ (שמות, י"ב, ל"ז). מכאן שבתוספת הנשים והילדים, מנה העם שהתייצב במעמד, מיליוני בני אדם. התגלותו של אלוהים על ראש הר סיני לוותה במעמד מעורר אימים: ענן כבד, ברקים, קולות, קול שופר הולך וחזק, אש ועשן המתואר כ"עשן הכבשן" והשמעת הדיברות בדיבור אלוהי: ”משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹוהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.“[2]. תגובתם של ישראל למעמד ולקול אלוהים הייתה חרדה ופחד. לאחר שמיעת עשרת הדיברות, שבמהלכה ראו העם את הקולות, הלפידים, קול השופר והעשן, הם נעו והתרחקו מההר וביקשו ממשה שיתווך בינם לבין אלוהים, פן ימותו למשמע קולו[3]. כבוד אלוהים חפף על ראש הר סיני שבעה ימים, ונראה כאש אוכלת[4]. משה קיבל את דבריהם, וניגש אל הר סיני הלוט בערפל, כדי לשמוע את המשך המצוות שעליהן נכרתת הברית עם ישראל, ולמסור אותן לישראל כדי לקבל את הסכמתם לכריתת הברית[5].

בסוף פרשת משפטים מתואר[6] טקס כריתת הברית בין ישראל לה'. משה ירד מהר סיני והציג בפני העם את המצוות שצווה אותו ה' בהיותו בהר סיני, על מנת לקבל את הסכמת העם לכריתת הברית עם ה' על המצוות הללו. העם ענו: ”כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה“ (שמות, כ"ד, ג'), ומשה כתב את המצוות על ספר שנקרא 'ספר הברית'. למחרת בנה משה מזבח, הציב שתים עשרה מצבות עבור שנים עשר השבטים בתחתית ההר, והקריב פרים לעולה ושלמים על המזבח. הוא זרק חצי מדם הקרבנות על המזבח, וחצי שני הוא אחסן באגנות (כלי קיבול). לאחר מכן, הקריא לעם את 'ספר הברית' שבו המצוות שצווהו ה' בהיותו בהר סיני, והעם נענה שוב ואמר: ”כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע“ (שמות, כ"ד, ז'). לבסוף זרק משה על העם את הדם, אותו הוא כינה כ"דם הברית". בסיום הטקס קרבו להר סיני יחד עם משה, זקני ישראל ונדב ואביהוא, השתחוו שם, ואכלו מבשר הקרבנות. על פי התיאור המקראי, הם 'ראו' שם את אלוהי ישראל: ”וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר“.

על פי שמות (כ', י"ז) מטרתו של המעמד הייתה לרומם ולגדל את שם ישראל בעולם ('לנסות', מלשון נס ודגל) ולהביא אותם ליראת שמים ואמונה חווייתית באל. "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹוהִים, וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ."

על פי דברים (ד', ט'-י"ג) מטרתו של המעמד הייתה ללמד את עם ישראל אמונה, ולצוות לו את עשרת הדיברות ”וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים“. עוד מצוין שבהתגלותו לא הייתה כל תמונה מוחשית: ”וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים, זוּלָתִי קוֹל“, ונלווית לדברים אלו אזהרה לא לשכוח את המעמד.

לאחר המעמד עלה משה להר סיני לארבעים יום ולילה, ולאחר שהוא החל להתעכב, העם חשש שמא הוא מת, וביקש מאהרן הכהן תחליף למשה: ”וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ“[7]. אהרון נענה לבקשה, וביקש שיביאו לו את תכשיטי הזהב שלהם מאוזני הנשים, הבנים והבנות. הוא יצק מהתכשיטים עגל זהב, שהעם עבד לו בפולחן ובריקודים.

לאחר סיום פרשיית חטא העגל ביקש העם ממשה שהוא יהיה זה שהשם ידבר אליו מפני שהם פוחדים כי לא יוכלו להישאר בחיים במעמד גילוי נשגב כזה שוב. כפי שמתואר במקרא:

"וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם. וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי. וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ. כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי. קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ."

ה' אישר את הדברים ושיבח אותם על כך:

"וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְו‍ֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם. לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם. וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ".

פרשנות חז"לעריכה

לפי המסורת היהודית, מעמד הר סיני היה אירוע בו כרת עם ישראל ברית עם ה', וקיבל עליו את התורה ואת המצוות. כריתת הברית נעשתה בהר סיני, בתחילתה נמסרו מפי האלוהים עשרת הדיברות לבני ישראל, ובהמשך קיבל משה בהר סיני מצוות נוספות ומסר אותן לעם ישראל במעמד כריתת הברית. המעמד השני בו נכרתה ברית נוספת בין ה' לישראל על כלל מצוות התורה, גם כאלו שנוספו לעם ישראל לאחר מעמד הר סיני, הוא מעמד הר גריזים והר עיבל שהתרחש בעת כניסת העם לארץ בראשית תקופת ההתנחלות בהובלת יהושע בן נון.

למעשה, מעמד הר סיני היה כריתת ברית בין ה' לישראל, שנעשתה בהסכמת שני הצדדים, ועל כן הלוחות עליהם כתובים עשרת הדיברות מכונים גם "לוחות הברית".

על פי חז"ל ניתנו רק שני הדיברות הראשונים מפי הגבורה, אולם מפני החשש של העם פן ימות, שאר הדיברות נמסרו לעם מפי משה.

מתן תורה נחשב לאחד האירועים החשובים בדת היהודית, ביחד עם יציאת מצרים. את חג מתן תורה מציינים בחג השבועות.

מתן תורה נקרא גם - מעמד הר סיני, כדי לציין את עצם המעמד הנבואי שהיה, גם אם לא הייתה ניתנת תורה:

וַיָּבא משֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה': וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיּאמְרוּ כּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעולָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּום וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלתָם: וְהָיוּ נְכנִים לַיּום הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּום הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי[8]

על פי חז"ל מתן תורה מכונה "תפארת"[9], מפני שהתורה נתפסת ככזו. האירוע נרמז כחתונתו של הקב"ה עם האומה הישראלית[10]. לפי פירוש נוסף המאורע מזכיר לידה, שהקב"ה הוא כאב לעם ישראל. האירוע אינו נתפס כאירוע מקומי אלא כאירוע קוסמולוגי "שקולו הולך מסוף העולם ועד סופו", ונוגע לכל האנושות[11], אף שזו סירבה לקבל את התורה[12]. מאורע זה בעל משמעות גם לבעלי החיים ואף לצמחים.

בחז"ל מתואר האירוע באופן מופלג כמפחיד ומעורר אימה שבעקבותיו ישראל נסוגו לאחור מרחק רב מאוד, וכי ישראל לא יכלו להכיל את הקול האלוהי ונפשם יצאה בדברו, והיה צריך להחיות אותם[13]. פירוש זה נשען על הפסוק משיר השירים "נפשי יצאה בדברו".

מובא בחז"ל[14] שישראל שעמדו על הר סיני, פסקה זוהמתן, אומות העולם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, כאשר מדובר על הזוהמה שלפי המסופר בחז"ל, הטיל הנחש כאשר הסית לחטא עץ הדעת.

ישנה בחז"ל דעה הסוברת שיתרו התרשם ממעמד הר סיני ובעקבותיו התגייר והצטרף אל עם ישראל. בתורה אכן מתואר שיתרו ייעץ למשה לגבי דרך התנהלות עם בני ישראל, לאחר מכן שב למקומו.

מועד ההתרחשותעריכה

במקרא עצמו אין תאריך המציין את יום מתן תורה, אך נאמר החודש שבו הגיעו בני ישראל להר סיני ”בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי“ (שמות, י"ט, א'). (החודש השלישי הוא חודש סיוון לפי הספירה החל מניסן). המילה הסתמית "בחודש" במקרא מציינת את ראש החודש, ולאחר מכן היו כמה ימי הכנה. המעמד עצמו היה כנראה ביום השביעי (ז' בסיוון – שלושה ימים חיכו להוראות משה, ושלושה נוספים התקדשו לקראת קבלת התורה), כולל יום אחד ש"הוסיף משה מדעתו". התאריך בו הייתה אמורה להינתן התורה, לולא נוסף אותו יום, תואם את המסורת הפרושית למועד חג השבועות בלוח העברי הקבוע.

לפי התלמוד, "בשישה בחודש [סיוון] ניתנה תורה" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ד', עמוד ב') (מפני שניסן ואייר היו שניהם חודשים מלאים), ולפי דעה מסוימת בתלמוד - בשביעי בסיוון.

לפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית אירע מעמד הר סיני בשנת ב' אלפים תמ"ח (2,448) לבריאת העולם[15], כלומר במאה ה-14 לפנה"ס.

לפי ספר היובלים, אירע מעמד הר סיני בשנה השלישית בשמיטה השנייה ביובל החמישים - 2,411 לבריאת העולם, ב-15 בחודש השלישי - שבו חל חג השבועות בלוח השנה במגילות קומראן.

מקוםעריכה

  ערך מורחב – הר סיני

במקרא אין זיהוי ברור של מקומו של הר סיני, או בשמו האחר, הר חורב. ברור רק שהוא שוכן במדבר שבין ישראל למצריים.

מסורות נוצריות מזהות את מקומו בג'בל מוסא שבדרום חצי האי סיני. למרגלות ההר, במיקום מבודד בלב המדבר, הקימו נוצרים יוונים אורתודוקסים במאה השישית את מנזר סנטה קתרינה.

בביקורת המקראעריכה

חלק מחוקרי המקרא רואים את הטקסט התנ"כי כערוך ממספר מקורות קדומים, שלעיתים סותרים זה את זה, ולעיתים משלימים זה את זה. שיטת מחקר זו מכונה תורת המקורות, או השערת התעודות. החוקר יגאל בן-נון הולך בעקבות שיטה זו וסופר חמש גרסאות שונות של עליית משה להר בפרק כ"ד לבדו[16]:

  1. משה עולה להר עם אהרון, בניו ושבעים מזקני ישראל, הם רואים את אלוהים, הוא אינו פוגע בהם והם אוכלים ושותים[17].
  2. משה עולה להר לגמרי לבדו, הזקנים והעם לא מצטרפים אליו[18]
  3. משה עולה להר בליווי יהושע, ומבקש מהזקנים להישאר במחנה ולהיוועץ עם אהרון וחור במקרה הצורך[19].
  4. משה עולה להר לבדו, ואחרי שבעה ימים אלוהים קורא לו מתוך הענן[20].
  5. בתחילת הפרק מופיע סוף של גרסה נוספת, המתארת את משה יורד מההר ומספר לעם את דברי ה׳ ואת כל המשפטים[21]

בן-נון מוסיף כי השם "הר סיני" אינו מופיע בקטעים שמתוארכים כעתיקים ביותר במקרא, כמו ההתגלות למשה בהר חורב, שירת דבורה ואחרים, בהם מוזכרים חורב, שעיר, שדה אדום, תימן ופארן כמקומות התגלותו של ה'[22], וכי בארבע מתוך חמש הגרסאות שבשמות כ"ד ההר מוזכר ללא ציון שמו. בן-נון מסיק מכך שסיפור התגלות ה' בהר סיני הוא מסורת מאוחרת יחסית.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • הרב הפרופ' יהודה אייזנברג והרב עמירם דומוביץ, תורה מסיני – השתלשלות התורה בכתב ובעל פה, ירושלים: ספריית השכל, תשס"ה (מהד' חמישית)
  • אתה נגלית בענן כבודך: עיון בפרשיות מעמד הר סיני והמשכן, הוצאת ישיבת עתניאל, 2004

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פירוש רש"י לספר שמות פרק י"ט פסוק ט', ד"ה "את דברי העם".
  2. ^ ספר שמות, פרק י"ט, פסוק י"ט.
  3. ^ ספר שמות, פרק כ', פסוקים ט"ו-י"ז
  4. ^ (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוקים ט"ז-י"ז.
  5. ^ ספר שמות, פרק כ', פסוקים ט"ז-י"ח.
  6. ^ שמות, כ"ד, ד'-ח'.
  7. ^ ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק א'
  8. ^ ספר שמות, פרק י"ט, פסוקים ז'-י"א
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ח, עמוד א'
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ו, עמוד ב'
  11. ^ בבלי, זבחים קט"ז/א, פסיקתא דרבי כהנא י"ב ט"ו: ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים
  12. ^ ספרי פרשת ברכה פ"ב
  13. ^ (ילקוט שמעוני, שמות י"ט רמ"ז)
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ב, עמוד ב'
  15. ^ שהיא שנת ב' תמ"ח (2,448) לבריאת האדם, שלהּ מונים מדרשי חז"ל, בשונה מהמנהג למנות לבריאת העולם
  16. ^ יגאל בן נון, כמה פעמים עלה משה להר, 1vsdat.org, ‏29/6/2019
  17. ^ שמות כד ט-יא
  18. ^ שמות כד ב
  19. ^ שמות כד יא-טו
  20. ^ שמות כד טו-יז
  21. ^ שמות כד ג-ח
  22. ^ כך מציין גם פרופסור ישראל קנוהל בספרו "השם"