בקעת ארבל

בקעה בגליל המזרחי בישראל

בקעת ארבל היא בקעה בגליל המזרחי, השוכנת מערבית לטבריה. אורכה כ-6 ק"מ ממזרח למערב, רוחבה כ-4 ק"מ ושטחה כ-24 קמ"ר. היא משתרעת מצפון לכביש 77 ומדרום לנחל ארבל. צורתה של הבקעה היא כשל אוכף, וגובהה נע בין 180 מטרים מעל פני הים בצפונה ל-100 מטרים מעל פני הים בדרומה. בתווך היא מנוקזת על ידי נחל רקת ונחל קוצר, ובצידה המזרחי גובהה מגיע לרום פני הים, בטרם היא מתחלפת בסדרת מצוקים תלולים היורדים אל הכנרת.

בקעת ארבל
הר ארבל (מימין), הר ניתאי, מושב ארבל ובקעת ארבל
הר ארבל (מימין), הר ניתאי, מושב ארבל ובקעת ארבל
מידע כללי
סוג עמק עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם ארבל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מיקום הגליל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°48′32″N 35°28′49″E / 32.808919°N 35.480175°E / 32.808919; 35.480175
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

 
בקעת ארבל בסמיכות לים כנרת ולטבריה

הבקעה קבלה את שמה מהיישוב העתיק ארבל שבו ישבו הכהנים מבני משמרת ישוע לאחר חורבן בית שני. שרידי בית הכנסת של היישוב העתיק שוכנים מצפון למושב ארבל.

הר ארבל ונחל ארבל הסמוכים לה קיבלו גם הם את שמם מהיישוב העתיק. בתקופת המשנה והתלמוד שכנו בשטח הבקעה מספר יישובים יהודיים, ובהם כפר חיטיא ומגדל צבעייא, וכן נזכרים במקורות חכמי ארבל, ובראשם ניתאי הארבלי (שעל שמו הר ניתאי).

באזור הבקעה שסביב ליישוב ארבל גודלו בתקופת המשנה והתלמוד גידולי חיטה משובחים: ”אמר ר' חייא בר בא, סאה ארבלית היתה מוציאה סאה סולת, סאה קמח, סאה קיבר, סאה מורסן, סאה גניינין”[1].

אזכור הבקעה מופיע בתלמוד הירושלמי בסיפור מעשה אשר שימש את חז"ל כמשל לתקומת עם ישראל:

דלמא, רבי חייא רובה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכים בהדא בקעת ארבל בקריצתא ראו אילת השחר שבקע אורה, אמר רבי חייא רובה לרבי שמעון בן חלפתא בר רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא כל שהיא הולכת היא הולכת ומאיר(ה)

תלמוד ירושלמי, מסכת יומא דף יד עמוד א

כיום שוכנים בבקעה היישובים ארבל, כפר זיתים, כפר חיטים ומצפה. בצידה המערבי שוכן נבי שועייב.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא בקעת ארבל בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה