פתיחת התפריט הראשי

כפר חיטיא (גם: כפר חיטייא, כפר חטיה ו- כפר חטיאה) הייתה עיירה יהודית גדולה בגליל התחתון, הנזכרת רבות במקורות חז"ל.

משמעות שמה של העיירה בארמית הוא "כפר החיטים".

העיירה נזכרת בתלמוד הירושלמי כמקום אליו ברח ריש לקיש מפני רבי יהודה נשיאה לאחר שהתגלעה מחלוקת בין השניים, בסמוך למגדלא שמצפון לטבריה: "שמע רבי יודה נשיאה וכעס שלח גותיין למיתפש ית רשב"ל וערק בדא דמוגדלא ואית דאמרין בדא דכפר חיטיא"[1].

העיירה נזכרת במקורות חז"ל גם כעיר מוצאם של מספר חכמים, ובהם האמורא יעקב איש כפר חיטייא[2] והדרשן רבי עזריה דכפר חטיה[3], וכן נזכרת במדרש בראשית רבה בסיפור מעשה על חבורת פוחזים בני העיירה שנהגו להתנכל למלמד התינוקות בבית הכנסת המקומי, עד שאחד מהם נטה למות ובחר להעביר את ילדיו למשמורת אצל אותו מלמד[4].

חז"ל זיהו את העיירה בת זמנם עם העיר המקראית "הַצִּדִּים", הנזכרת בספר יהושע בנחלת שבט נפתלי: "וערי מבצר הצרים צר וחמת רקת וכינרת, הצידים - כפר חיטייא, צר - דסמיכה לה, חמת - חמתה, רקת - טיברייא, כנרת - גינוסר"[5].

זיהויה המקובל של העיירה, וכפי שהוצבע עוד בראשית המאה ה-19 על ידי יהוסף שוורץ, הוא בחרבת חיטין שממערב לטבריה[6]. במקום נתגלו ממצאים המעידים על יישוב יהודי גדול שהתקיים במקום בתקופת המשנה והתלמוד[7].

בקרבת העיירה, אשר ישבה בסמוך לדרך הראשית שבין טבריה וציפורי, שכנו מספר עיירות יהודיות מרכזיות בתקופת המשנה והתלמוד, ובהן בית מעון, ארבל, מגדלא, כפר ימה ומשכנא.

על שם העיירה הקדומה נקרא מושב כפר חיטים שהוקם בסמוך לאתרה בראשית שנות העשרים של המאה העשרים.

הערות שולייםעריכה