בריה (הלכה)

בהלכה, בריה הוא כינוי לדבר שלם כשהוא באותו מצב בו נברא, ולא השתנה, הן לבעל חיים, הן לצומח או לכל דבר אחר. ל'בריה' ישנה חשיבות מיוחדת בהלכה בנושאים שונים ומגוונים, המשותף בכולם הוא חשיבותה של ה'בריה', אשר מפחית בכך את הצורך בכמותה.

האוכל פרי שלם כברייתו, ייתכן שצריך לברך ברכה אחרונה

מקור הדיןעריכה

במשנה במסכת מכות הובאה מחלקות רבי שמעון וחכמים:

כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב רבי שמעון אומר כל שהוא וחכמים אומרים כזית אמר להן רבי שמעון אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה אמר להן אף חטה אחת כברייתה

מקומות שנאמר בהם דין 'בריה'עריכה

  • ברכה אחרונה: דעת הרבה ראשונים, שלמרות שבאופן רגיל כדי לברך ברכה אחרונה על פרי כל שהוא, יש צורך בשיעור מסוים (כזית) אך אם אוכל דבר שהוא כברייתו כמו ענב, צריך לברך אחריו ברכה אחרונה, למרות שמדובר בענב בודד. להלכה, מחזיקים את זה כספק, וראוי להימנע מלאכול בריה אם לא יאכל כזית.
  • איסורי אכילה: האוכל מאכל טמא שהוא כברייתו, כמו נמלה, למרות שאין בה כשיעור כזית, קיים עונש מלקות על אכילתה.[1] רש"י[2] מחדש, שדין "בריה", הוא רק על איסור שקיים בה מיד כשנבראת, כמו איסור אכילת שרץ שהוא מיד עם בריאת הנמלה, אבל איסור שלא היה בה עם בריאתה, לא נאמר דין זה, כגון האוכל אבר שלם של בעל חיים מת, אין לחייבו משום איסור נבלה אם אין בו כזית, שכן כאשר נברא הבעל חיים לא היה עליו שם נבלה[3].
  • ביטול ברוב: בדיני ביטול ברוב נפסק, כי חתיכת בשר אסורה או דבר אחר אסור המונח בסיר מלא בשר כשר, והתערב בו עד שאי אפשר למוצאו, הוא בטל ברוב ומותר לאכול את המונח בסיר. לעומת זאת, אם גיד הנשה התערב בסיר, הוא לא בטל, מכיוון שהוא נחשב כבריה עצמאית. מכיוון שהגיד הוא חפץ לעצמו שלא השתנה בשלימותו מבריאתו, הוא לא בטל ברוב. ההסבר לכך מובא בפוסקי ההלכה, שכן ביטול ברוב מהווה ביטול חשיבות המיעוט על ידי ביטולו ברוב, אך כאשר מדובר בדבר חשוב, לא בטלה חשיבותו גם כשהוא מעורב ברוב של דבר היתר[4]. פוסקים רבים סבורים שבריה לא בטלה גם במין בשאינו מינו[5]. לעומתם מדברי הרמב"ם נראה שבריה לא בטלה הוא דווקא במין במינו[6]

הלכה זו ש"בריה" לא בטלה אפילו באלף, משמעותית מאוד בדיני שרצים, כי יוצא מכך, שחרקים קטנים אוסרים מאכל גם כשגודלם זעיר ביותר. הלכה זו עודדה את העוסקים בכך, למצוא פתרונות חקלאיים לגידול ירקות עליים (כגון חסה) ללא תולעים.

פרטי ההלכהעריכה

להלכה נפסק בשולחן ערוך[8]: בריה, דהיינו כגון נמלה או עוף טמא וגיד הנשה ואבר מן החי וביצה שיש בה אפרוח וכיוצא בהם, אפילו באלף לא בטל. ואין לו דין בריה אא״כ יש בו חיות לאפוקי חיטה אחת של איסור.

בעל הטורים מביא דעה שבריה בטלה בתערובת בשיעור של תתק"ס (יחס של 1/960), אך מציין כי דעה זו לא התקבלה על הרא"ש[9].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י"ג, עמוד א'.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ב, עמוד ב' ד"ה טמאה בין בחייה ובין במיתתה בכל שהוא.
  3. ^ לא ייתכן שהפרשנות לדברי רש"י היא מכיוון שגם שינוי כזה, שהשתנתה להיות נבלה, נחשב לשינוי, שהרי גם בעודה מתה עובר עליה משום איסור אכילת בהמה טמאה מכיוון שהיא כברייתה.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק', עמוד א'.
  5. ^ ראו בהגהת הרמ"א לשולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"א, סעיף ו'
  6. ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ז, הלכות א'ו' וביאור הגר"א לשולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"י, סעיף א' שכתב: "כל זה הוא לשון הרמב"ם, ומשמע דווקא במינו, דלא כמו שכתב לעיל סימן ק"א סעיף ו בהג"ה". וראו גם בתשובות הרמב"ם סימן קמג, שכתב: "ומעשים בכל יום, עמי הארץ בכל ארצות המערב יבשלו האוכל בפונדקאות, ומשגיחין בהם הגויים כדי להזיקם, ורוצים להטריף להם הקדרות, ומשליכין בהן דבר משרץ הארץ או נבלה, ומשערים בששים ומתירים זאת להם". משמע ששרצים בתבשיל אינם נחשבים "בריה", אלא בטלים בששים. וכן בסימן קעה לגבי תולעים בענבי יין כתב: "ראוי לנקות ממנו התולעים כפי האפשר, ופעמים הרבה ראינו מי ששורה אשכולות הענבים במים כדי לנקותם מבעלי החיים. ואם לא עשה דבר כזה, ודרכם כמות שהם, מותר לשתות היין לכתחלה, לפי שאין משגיחים בזה אלא בנותן טעם. וידוע, שלא יימצא ביין טעם אותן התולעים, ולכן מותר לשתותו". משמע שתולעים ביין אינם נחשבות בריה, וזאת משום שהן מין באינו מינו.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קי"ט, עמוד ב'.
  8. ^ יורה דעה סימן ק' סע' א'
  9. ^ טור יורה דעה סימן ק'