פתיחת התפריט הראשי

בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת היא אחת מברכות הראייה הנאמרת פעם אחת בשנה בחודש ניסן כשרואים אילנות מאכל המלבלבים ומוציאים פרחים. מטרת הברכה להודות לבורא על היופי והשפע שברא בעולמו.

ברכת האילנות

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם,[1] וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת[2][3] להתנאות,[4] (בסידורים מופיע: לֵהָנוֹת) בָּהֶן בְּנֵי אָדָם.

מסכת ברכות, דף מ"ג, עמוד ב'[5]
נוסח ברכת האילנות תלוי על עץ, קיבוץ לוטן

מדיני הברכהעריכה

ככל ברכות הראייה, אין חובה על האדם לתור אחר אילנות מלבלבים ולברך ברכה זו, והברכה נתקנה רק על הרואה, מכאן כתבו כמה פוסקים שאנשים אינם רגילים בדרך כלל לברך ברכה זו[דרוש מקור]. בפוסקים מובא כי יש להשתדל ולקיים ברכה זו, ומזכירים שמנהג תלמידי חכמים להקפיד לברך את הברכה אחת בשנה.[6]

מקור הברכה היא בדברי ר' יהודה המובאים בתלמוד:

אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: 'ברוך שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות, להתנאות בהן בני אדם'

.

הפוסקים דקדקו בלשון התלמוד ולמדו כמה הלכות למשל:

  • מקום הברכה: מלשון התלמוד "האי מאן דנפיק" (=מי שיוצא), דקדק הרב חיים פלאג'י, כי יש לצאת אל מחוץ לעיר למקום שבו עצים רבים.[7] רבים דחו את דבריו והתירו לברך גם תוך העיר, וגם על עצים הגדלים בחצר פרטית.
  • זמן הברכה: מלשון "ביומי ניסן" המובא בתלמוד עולה כי זמן הברכה הוא בחודש ניסן דווקא, אולם יש הסוברים שלשון זה לאו דווקא ואפשר לברך כל השנה.[8] על פי הקבלה יש לברך רק בחודש ניסן.[9]
  • כמות העצים: מלשון "אילני" המופיע בתלמוד הבינו רוב הפוסקים כי יש לברך דווקא על שני אילנות מאכל, על פי הכלל מיעוט רבים שניים.[10] מנגד, אחרים כותבים שדי בעץ אחד אפילו לכתחילה, והשימוש בלשון "אילני" משמש כלשון דיבור ולא בדווקא, כפי שמוצאים גם במקומות נוספים.[11] הרב אפרים גרינבלט[12] העיד כי ראה את הרב משה פיינשטיין מברך על אילן אחד.
  • לבלוב: מלשון אילני דמלבלבי יש הלומדים כי יש לברך רק כשרואה את הניצנים, אבל אם רואה את העץ לאחר שגדל הפרי, פטור מלברך מספק.

כמו כן הפוסקים כתבו כי יש לברך דווקא על עצי פרי ולא על עצי סרק,[13] ואין מניעה לברך אף שעצי הפרי הם בתוך שלש שנות ערלה.

ברכה בשבתעריכה

לרוב הדעות אפשר לברך את ברכת האילנות בשבת אולם יש מן הפוסקים שאסרו למשל בספר כף החיים[14] כותב שאין לברך ביום השבת, מחשש שהמברך עלול לקטוף פרי מהעץ.[15] הרב עובדיה יוסף דחה חשש זה.[16] וכך דעת רבים.[17]

ברכה לנשיםעריכה

אף על פי שנשים לא מקיימות מצוות שהזמן גרמן, נשים כן מברכות ברכת האילנות, והיא לא מוגדרת מצווה שהזמן גרמה, משתי סיבות:

  1. לפי רוב הפוסקים, מותר לברך את הברכה גם לאחר חודש ניסן, ויוצא אם כן שאינה תלויה בזמן, אלא בתופעה של הלבלוב.[18]
  2. גם לפי הדעה שאין לברך אלא בניסן, ההגבלה אינה קשורה ל"זמן גרמה", מפני שהיא תלויה בתופעת טבע ולא בתקופת השנה.[19] בנוסף, לא מדובר ב"מצווה" אלא בברכת הראייה, והכלל של "זמן גרמא" אינו חל עליה.

שינויי נוסחאותעריכה

ישנן נוסחאות שונות לברכה למשל בנוסח השולחן ערוך "דבר" מתחלף ב"כלום", "ואילנות טובות ונאות כדי" מתחלף ב"אילנות טובים", ויש המשמיטים את המילים "ונאות" ו"כדי", ועוד.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בהרבה סידורים הנוסח הוא שלא חסר בעולמו 'דבר'
  2. ^ יש גורסים אילנות טובים
  3. ^ יש המוסיפים (וְנָאוֹת), (כְּדֵי)
  4. ^ כך מובא בתלמוד בנוסח הרמב"ם ובתכלאל
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק י"ג
  6. ^ הלבוש, סימן רכו; ערוך השולחן, שם; אשל אברהם (בוטשטש, שם). הרב שלמה זלמן אויערבך נזהר לברך את הברכה, והעיד על עצמו שמאז הגיעו למצוות לא הפסיד מעולם את הברכה (הליכות שלמה, תפילה פרק כג, הערה קכא)
  7. ^ כף החיים רכו, ב-ג; שו"ת לב חיים ב, מד
  8. ^ ספר האשכול, חידושי הריטב"א, וכך גם דעת המשנה ברורה, סימן רכ"ו, סעיף קטן א'
  9. ^ ברכי יוסף סוף סימן רכו
  10. ^ עיין מורה באצבע קמח; שו"ת ציץ אליעזר, שם; הליכות והנהגות, שם
  11. ^ עיין במשנה, ברכות נד, א, שם מבואר שמברכים על ההרים ... והמדבריות, כולם בלשון רבים, למרות שכמובן מברכים גם על הר אחד ומדבר אחד
  12. ^ שו"ת רבבות אפרים ח, ע
  13. ^ שו"ת הלכות קטנות חלק ב סימן כח. אולם יש חולקים (מור וקציעה סימן רכה)
  14. ^ רכו, ד
  15. ^ הרב חיים פלאג'י הביא מנהגים שונים בהלכה זו, וכתב שהמנהג בקושטא (כיום איסטנבול) היה לברך בשבת, ואילו המנהג באיזמיר היה שלא לברך בשבת (ספר מועד לכל חי א, ח)
  16. ^ שכן בתלמוד (סוכה לו, ב),מבואר שמותר להריח הדס המחובר לקרקע בשבת, למרות שאסור להריח אתרוג שמחובר לקרקע. ההבדל בין השניים הוא ביחס לאתרוג יש חשש שהמריח יתלוש את האתרוג, שעיקר שימושו לאכילה, ואילו ביחס להדס אין חשש כזה, כיון שעיקר שימושו לריח – וניתן להריח אותו גם בהיותו מחובר, ואין חשש שיתלוש הלכה זו מוזכרת בשולחן ערוך אורח חיים שלו, ומכאן עולה שגם ביחס לברכת האילנות מותר לברך על אילנות בשבת, ואין לחשוש שמא יבוא לקטוף את הפרי שבינתיים אינו אלא פרח; עיין בהרחבה בשו"ת יחווה דעת א, ב
  17. ^ עיין ספר וזאת הברכה, עמוד קנז; הליכות והנהגות לרב אלישיב, הובאו דבריו בהגדה של פסח, מהדורת רא"ם
  18. ^ אור לציון ג, ו, א
  19. ^ טורי אבן, מגילה כ, ב

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.