רבי חנינא בן דוסא
רבי חַנִינָה בֶן דוֹסָה[4] היה תנא בן הדור הראשון, בסוף ימי בית שני. תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי. מתורתו נשתמרו במשנה ובגמרא אמרות המייחסות חשיבות רבה ליחסים שבין אדם לחברו ומדגישות את חשיבות המעשה על פני הלימוד.
 | |
| הכניסה למתחם הקבר המיוחס לרבי חנינא בן דוסא (ואשתו) מימי הביניים בכפר עראבה | |
| לידה |
המאה ה-1 פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה-1 פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית |
| כינוי | חנינא בני, איש מעשה, חסיד |
| מקום קבורה |
 עראבה |
| מדינה |
האימפריה הרומית |
| מקום מגורים | ערב |
| מקום פעילות | ערב, ירושלים, בית המקדש השני |
| תקופת הפעילות | דור ראשון לתנאים |
| השתייכות | חז"ל, תנאים |
| תחומי עיסוק | כיתות אבנים |
| רבותיו | רבן יוחנן בן זכאי |
| תלמידיו | רבי ישעיה[1] |
| בני דורו | נחוניא חופר שיחין, רבן יוחנן בן זכאי, בנו של רבן יוחנן בן זכאי, חמורו של רבי חנינא בן דוסא, (אגרת בת מחלת) |
| בת זוג | אשתו של רבי חנינא בן דוסא |
| אב | רבי דוסא בן הרכינס (השערה מהמאה ה-14) |
| צאצאים |
בת,[2] בן[3] רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (מסורת מהמאה ה-12) |
ביוגרפיה
עריכההתגורר בעיר ערב (כיום העיר עראבה) שבגליל[5] (שם מצוי קבר שמיוחס אליו) ולמד אצל רבן יוחנן בן זכאי,[6] שגר אף הוא באותה עיר.[7] אשתורי הפרחי (1280–1355 בקירוב) טען בספרו כפתור ופרח[8] שרבי חנינא היה בנו של רבי דוסא בן הרכינס, אמנם כמה חוקרים שללו השערה זו.
בספרות חז"ל מופיע רבי חנינא בעיקר בהקשרים ניסיים, בתפילתו היה האל מרפא את החולים:
אמרו עליו, על רבי חנינא בן דוסה, שהיה מתפלל על החולין, ואומר: "זה חי", ו"זה מת". אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגרה תפלתי בפי, יודע אני שהוא מְקֻבָּל; ואם לאו, יודע אני שהוא מְטֹרָף.
ברכתו גרמה לקורות עץ קצרות מדי של אישה ענייה להספיק לבניית בית שלם ולחומץ שבו הודלקו נרות השבת של בתו לדלוק שבת שלמה, כאילו היה שמן. בתוספתא מסופר שנחש הכיש אותו כששהה בתפילת עמידה, אך הוא כלל לא שם לב, והנחש מת. ואילו בתלמוד בבלי מובאת הברייתא הבאה:
[תנו רבנן][א]. מעשה במקום אחד שהיה בו ערוד אחד. והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו [לרבי][ב] חנינא בן דוסא. [אמר][ג] להם. הראו לי את חורו. לקח עקבו והניחו על פתחו. יצא ונשכו ומת. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. [אמר][ד] להם. בני. ראו שאין ערוד ממית אלא חטא ממית. באותה שעה אמרו. אוי לו לאדם שפגע לו ערוד. ואוי לו לערוד שפגע בו [רבי][ה] חנינא בן דוסא.
בכמה אגדות מוזכר עוניו של רבי חנינא בן דוסא. הוא ואשתו מובאים כדוגמה לבני אדם שיקבלו שכר על מעשיהם רק בעולם הבא. אגדה אחת מספרת על חכמים שנסעו בים ומצאו תיבה של אבנים יקרות המונחת במעמקי הים וכרישים שומרים עליה. לאחר שלא הצליחו לקחת את התיבה, יצאה בת קול מן השמים ואמרה להם לעזוב את התיבה של אשת רבי חנינא, תיבה שבעולם הבא אשת רבי חנינא תשים בה את התכלת של הצדיקים. באגדה אחרת, הממחישה את אפשרות השכר בעולם הזה אל מול השכר בעולם הבא, ירדה מן השמים רגל של שולחן זהב כדי לעזור לרבי חנינא ואשתו שהיו עניים מאוד, וכשרבי חנינא בן דוסא ואשתו הבינו שבתמורה לרגל לעתיד לבוא ישבו כל הצדיקים בגן עדן על שולחנות בעלי שלוש רגלים והם ישבו על שולחן של שתי רגלים, החזירו את המתנה לשמים. עוניו של רבי חנינא בן דוסא מוזכר גם בהקשר החברתי, מלבד ההקשר התאולוגי: הוא ואשתו העמידו פנים כאילו יש להם מה לאכול כדי לא לקבל צדקה מידי אחרים.
רבי חנינא הוזכר בגמרא כמי שכל העולם מתקיים בזכותו: ”בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת”.[9] במקום אחר מובא שהוא פגש בלילה באגרת בת מחלת (מזיקה) שאמרה לו: לולי מכריזים ברקיע היזהרו ברבי חנינא ובתורתו, היית בסכנה. נענה רבי חנינא: אם חשוב אני בשמים, גוזרני שלא תעברי במקום יישוב לעולם. ביקשה ממנו אגרת שיניח לה זמן מועט בו תוכל לשוטט מעט, והוא העניק לה רשות לשוטט בלילי רביעיות ובלילי שבתות, בו (לפי מנהג הימים ההם) האנשים בביתם.[10]
המשנה מעידה על רבי חנינא בן דוסא כי ”משמת רבי חנינא בן דוסא, בטלו אנשי מעשה” (עושי מעשים טובים או עושי מעשה נסים).[11]
דוגמה נפוצה על כך שהקדוש ברוך הוא שומר אף בהמתן של צדיקים שהם בדרגה גבוהה ביותר, היא חמורו של רבי חנינא בן דוסא, שגנבוהו שודדים, וסירב לאכול מהתבואה כיון שלא עוּשׂרה. הסיפור מלמד שהוויית חייו של רבי חנינא בן דוסא התפשטה אף על קנייניו.[12]
לפי עדויות מאוחרות, רבי סעדיה גאון היה מצאצאיו של התנא רבי חנינא בן דוסא,[13] ונטען כי היה כהן.[14] אולם מתנגדיו כינו אותו מקהל גרים.[15]
קברו
עריכה
מקום קבורתו אינו מתואר בספרות חז"ל, וקיימות מספר מסורות לגביו. המרכזית מבניהם היא בעראבה – עיר מגוריו. ייחוס קברו בעראבה קדום באופן יחסי מקברי הצדיקים אחרים, היות שקברו היווה מוקד עלייה לרגל עוד בתקופת הגאונים.
עראבה
עריכה
ב"רשימת כנסיות אליהו", הרשימה העתיקה ביותר של אתרים קדושים בארץ ישראל שהתגלתה עד כה ושטרם פורסמה לציבור הרחב, מוזכר מקום קבורתו בעראבה. עולי רגל רבים מימי הביניים תיארו את מקום קבורתו בעראבה. המסע "תוצאות ארץ ישראל" (1270–1320 בקירוב), מתאר לראשונה את קברם של רבי חנינא ואשתו בעראבה.
עין זיתים (המאה ה-13)
עריכהיעקב השליח (1258–1270 לערך) מתאר את קברו של רבי חנינא בעראבה, אך גם בעין זיתים, לצד קברו של רבי יהודה בר אִלְעָאי ותלמידיהם.
צפת / בית חנינא (המאה ה-14)
עריכהיצחק חילו (1333 לערך), מתאר את קברו של רבי חנינא בצפת אך גם בבית חנינא.
מאמרותיו
עריכה- רבי חנינה בן דוסה אומר: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת; חכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקימת.
- הוא היה אומר: כל שמעשיו מרבים מחכמתו, חכמתו מתקימת; חכמתו מרבה ממעשיו, אין חכמתו מתקימת.
- הוא היה אומר: כל שרוח הבריות נוחה ממנו; וכל שאין רוח הבריות נוחה ממנו (הימנו), אין רוח המקום נוחה ממנו.[16]
בתרבות
עריכהבשנת 1998 יצא סרט קולנוע חרדי הראשון בהיסטוריה של האחים יהודה ואברהם גרובייס בשם 'לא תוכל להתעלם' העוסק בסיפור חייו של רבי חנינא.
לקריאה נוספת
עריכה- הרב יהודה לייב פישמן מימון (עורך), רבי חנינא בן דוסא, יחוסי תנאים ואמוראים, ירושלים, תשכ"ג 1963, עמ' תל"ח–ת"מ, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- בנימין לאו, "יראתו קודמת לחוכמתו: ר' חנינא בן דוסא", בספרו: חכמים, כרך ראשון: ימי בית שני, ידיעות ספרים, 2006, עמ' 72–83.
- עידן דשא (עורך), פרקי דרבי חנינא בן דוסא, בתוך: ספר ילקוט מדרשים חלק שביעי, צפת, תשע"ז, עמודים רנ"א - רס"ט.
קישורים חיצוניים
עריכה
חנינא בן דוסא תנא, דף שער בספרייה הלאומית- הרב אהרן הימן, "רבי חנינא בן דוסא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 481–484, באתר היברובוקס
- רבי חנינא בן דוסא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- "רבי חנינא בן דוסא", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- מרדכי הוכמן, סדרת שיעורים על רבי חנינא בן דוסא, באתר ישיבה
ביאורים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ ילקוט שמעוני, פרשת בא רמז קפז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ה, עמוד א'
- ^ אבות דרבי נתן, ח', ח'
- ^ על פי המקורות הארץ-ישראליים הקדומים בארמית גלילית. בארמית בבלית: "חנינא בן דוסא". הניקוד על פי כתב יד קאופמן.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ד', הלכה א'; תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ד, עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ט"ז, הלכה ח'
- ^ פרק מ"ד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ז, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ד, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ב, עמוד ב'
- ^ משנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט"ו
- ^ אדמיאל קוסמן, הצדיק וחמור הפלא, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2003
- ^ אברהם אבן דאוד, ספר הקבלה, עמ' 41–42; מנחם המאירי, בית הבחירה על אבות, הקדמה, דיבור המתחיל ואחר זה התחיל זמן הגאונים. ראו גם: ישראל הלוי קיטובר, הקדמת המבאר לסעדיה בן יוסף, אלפיומי, 882–942, האמונות והדעות, באתר היברובוקס
- ^ ראו: ד"ר משה גברא, "אנציקלופדיה לחכמי תימן", עמ' 578, על פי כתב יד מתימן משנת 1380.
- ^ אוצר הגדולים אלופי יעקב, הערך רב סעדיה אלפיומי
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה ט' (על פי כתב יד קאופמן)