גרנט מוריסון

קומיקסאי, סופר, תסריטאי, ומחזאי סקוטי

גרנט מוריסון, MBE[1]אנגלית: Grant Morrison; נולד ב-31 בינואר 1960)[2] הוא קומיקסאי, סופר, תסריטאי, ומחזאי סקוטי. הוא מוכר בזכות הנרטיבים הלא-ליניאריים שלו ובנטיותיו לתרבות-הנגד בריצותיו על הכותרים אנימל מן, דום פטרול, באטמן, גרין לנטרן, פלאש וסופרמן אצל די.סי. קומיקס, ‏"The Invisibles"‏ (אנ') בהוצאת ורטיגו, אקס-מן החדשים בהוצאת מארוול, וכן תרומותיו ל-"2000AD" (אנ'). מוריסון אף שימש כעורך הראשי של מגזין הקומיקס "Heavy Metal" (אנ') וכיום משמש כיועץ למגזין. מוריסון הוא שותף ליצירה של סדרת הטלוויזיה "האפי!" של ערוץ SYFY בכיכובם של כריסטופר מלוני ופאטון אוסוולט המבוססת על הקומיקס באותו השם שיצר עבור אימג' קומיקס, וכן סדרת הטלוויזיה עולם חדש מופלא על פי ספרו של אלדוס האקסלי. מוריסון הוא גם שחקן מזדמן, כשהופעתו האחרונה הייתה הופעת אורח קצרה כשדר חדשות בסרט אימה "Mom and Dad"‏ (אנ') משנת 2017, בה כיכבו ניקולס קייג' וסלמה בלייר.

גרנט מוריסון
Grant Morrison
Grant morrison2.jpg
לידה 31 בינואר 1960 (גיל: 61)
גלאזגו, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק קומיקסאי, מחזאי, כותב מדע בדיוני, סופר, מפיק בפועל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה סקוטלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Allan Glen's School עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה קומיקס גיבורי-על, מדע בדיוני
זרם ספרותי ספרות פוסטמודרנית
יצירות בולטות אנימל מן
דום פטרול
The Invisibles 
ניו אקס-מן
JLA
זניט
אולסטאר סופרמן
ארקהם אסיילום
הושפע מ אלן מור
טרנס מק'קנה
אליסטר קראולי
חורחה לואיס בורחס
פיליפ ק. דיק
ויליאם ס. בורוז
רוברט אנטון וילסון
השפיע על ג'רארד ויי
ג'ונתן היקמן
מארק מילר
האחיות וצ'אוסקי
מארק וייד
פרסים והוקרה חבר במסדר האימפריה הבריטית
פרס אייזנר
פרס הארווי
פרס איגל
פרס אינקפוט
www.grantmorrison.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית חייועריכה

גרנט מוריסון נולד בגלאזגו שבסקוטלנד בשנת 1960. הוא התחנך בבית הספר של אלן גלן [3] שם תיק העבודות הראשון שלו נדחה על ידי המורה להדרכת קריירה, שעודד אותו לעבוד בבנק במקום. עבודותיו שפורסמו לראשונה היו רצועות של "Gideon Stargrave" ל"Near Myths" בשנת 1978 (כשהיה כבן 17), [4] אחד הקומיקסים האלטרנטיבים הראשונים בבריטניה. עבודותיו הופיעו בארבעה מתוך חמשת הגיליונות של "Near Myths" והוא קיבל זריקת עידוד למצוא עבודות נוספות בתחום הקומיקס. זה כלל רצועת קומיקס שבועי, קפטן קלייד, גיבור-על מובטל שבסיסו בגלאזגו, עבור "The Govan Press", עיתון מקומי, וכן גליונות שונים של "Starblazer" של הוצאת DC Thomson, גרסת מדע בדיוני לכותר "Commando" של אותה הוצאה.

קריירהעריכה

שנות השמוניםעריכה

מוריסון בילה חלק גדול מתחילת שנות השמונים בסיור והקלטות עם להקתו "The Mixers", וכתב מדי פעם את "Starblazer" עבור DC Thomson ותרם לכותרי אינדי שונים בבריטניה. בשנת 1982 הוא הגיש הצעה לדי.סי קומיקס שכללה את ליגת הצדק ואת האלים החדשים של ג'ק קירבי שכותרתה "הביאה השנייה", אך היא לא הוזמנה. לאחר שכתב את "The Liberators" עבור הוצאת Warrior בשנת 1985, הוא החל לעבוד עבור מארוול בריטניה בשנה שלאחר מכן. שם הוא כתב מספר רצועות קומיקס למגזין "דוקטור הו", האחרון שלו בשיתוף פעולה עם בריאן היץ', כמו גם ריצה על רצועת "Zoids" ב"ספיידרמן וזוידס". בשנת 1986 פורסם גם העבודה הראשונה של מוריסון על "Future Shocks" עבור 2000AD.

הסדרה הרצה הראשונה של מוריסון החלה בשנת 1987, כאשר הוא וסטיב יואל יצרו את "Zenith" עבור 2000AD.

עבודתו של מוריסון על "Zenith" הביאה אותו לידיעת עורכי DC Comics, שביקשו ממנו לעבוד עבורם. הם קבלו את ההצעות של מוריסון עבור אנימל מן[5] דמות לא מאוד מוכרת מן העבר של DC שהופעתו האחרונה הבולטת הייתה קמע במשבר בעולמות אינסופיים, ובגיליון באטמן.

אנימל מן העמיד את מוריסון על המפה, בקנה אחד עם מה שמכונה לעיתים "הפלישה הבריטית" של קומיקס אמריקאי,[6][7] יחד עם סופרים כמו ניל גיימן, פיטר מיליגן, ג'יימי דלאנו ואלן מור, שפתח ב"פלישה" עם עבודתו על היצור מן הביצה.

לאחר שהרשים עם עבודתו על אנימל מן, התבקש מוריסון לקחת לידיו את דום פטרול, והחל את התפנית הסוריאליסטית שלו על ז'אנר גיבורי העל איתם עם גיליון מספר 19 בשנת 1989.[8] בריצתו של מוריסון על דום פטרול הוא הציג מושגים כמו דאדאיזם ואת כתביו של חורחה לואיס בורחס בגליונות הראשונים. [9] די.סי. פרסמה גם את "Arkham Asylum: A Serious House on Serious Earth" בשנת 1989 כרומן גרפי בן 128 עמודים שצויר על ידי דייב מקין, "פולש" בריטי נוסף.[10] היסטוריון הקומיקס לס דניאלס ציין בשנת 1995 כי "ארקהם אסיילום הייתה להצלחה חסרת תקדים, הספר מכר 182,166 עותקים בכריכה קשה ועוד 85,047 בכריכה רכה."[11]

בזמן שעבד עבור DC קומיקס באמריקה, מוריסון המשיך לתרום לכותרי אינדי בריטיים, וכתב את "St. Swithin's Day" עבור הוצאת Trident . העיסוק בקומיקס שהיה אנטי-מרגרט תאצ'ר היו שנויים במחלוקת, ועוררו פולמוס בעיתונות ותלונה רשמית מצד חבר הפרלמנט השמרני טדי טיילור.[12]

המחלוקת נמשכה עם פרסום "הרפתקאותיו החדשות של היטלר" במגזין המוזיקה והלייף סטייל הסקוטי "Cut" בשנת 1989, בשל השימוש בו עושה מוריסון בגרסה בדיונית של אדולף היטלר כדמות ראשית.[13] הקומיקס לא הסתיים כאשר הוצאת Cut נסגרה, והסדרה הודפסה מחדש והושלמה בספין אוף של 2000AD מהוצאת Fleetway בשם "Crisis".

שנות התשעיםעריכה

מוריסון חזר לבאטמן עם קשת הסיפור "גותי" בגיליונות 6–10 של הכותר "באטמן: אגדות האביר האפל". [14] בתחילת שנות התשעים ניצח מוריסון על העדכון מחדש של "Kid Eternity" עבור DC עם האמן דאנקן פרידו, ו-"Dan Dare", עם האמן ריאן יוז עבור Fleetway. מוריסון צבע את עתידו הבהיר של Dare עם תאצ'ריזם . [15]

בשנת 1991 כתב מוריסון "Bible John-A Forensic Meditation" עבור Crisis של Fleetway, בהתבסס על ניתוח המניעים האפשריים לפשעיו של הרוצח הסדרתי Bible John. הקומיקס עוסק בנושאים דומים ליצירתו של אלן מור ואדי קמפבל "From Hell", [16] בעבודה יש שימוש בטכניקות חיתוך, עם לוח סיאנס וקולאז' במקום פאנלים קונבנציונלים כדי לספר את הסיפור.[17]

ב-1993 התבקשו מוריסון, וחבריו סופרי הקומיקס מגלזגו מארק מילר וג'ון סמית להמריץ מחדש את 2000AD בריצה בת שמונה שבועות שנקראה "מתקפת הקיץ". מוריסון כתב את השופט דרד ו-"Really and Truly" וכתב יחד עם מילר את "ביג דייב" השנוי במחלוקת. [18]

חברת DC קומיקס השיקה את חותמה למבוגרים "ורטיגו" בשנת 1993, ופרסמה בה מספר פרויקטים בבעלות יוצרים של מוריסון, כמו מיני סדרת סטימפאנק בשם "סבסטיאן O" והרומן הגרפי "The Mystery Play". בשנת 1995 יצא לאור "Kill Your Boyfriend", שיצר מוריסון עם האמן פיליפ בונד. בשנת 1996 מוריסון כתב את "Flex Mentallo", ספין-אוף של דום פטרול עם אמנות מאת פרנק קוואיטלי.[19] באותה שנה גם חזר בקצרה ליקום גיבורי העל של DC עם הסדרה קצרת הימים "Aztek", שכתב יחד עם מארק מילר. [20]

בשנת 1996 חידש מוריסון את ליגת הצדק בכותר "JLA", [21] סדרת קומיקס שאספה את "שבע הגדולים" של יקום DC לצוות אחד. ריצה זו הייתה פופולרית מאוד והחזירה את הכותר לראש טבלת המכירות.[22] מוריסון כתב כמה מהגיליונות של הפלאש עם מארק מילר, כמו גם את אירוע הקרוסאובר של DC בשנת 1998, "DC One Million", .[23]

עם שלושת הכרכים "The Invisibles" שבבעלות היוצרים, מוריסון התחיל את העבודה הגדולה ביותר ואולי החשובה ביותר שלו.[24] "The Invisibles" שילב אזכורים פוליטיים, פופיים ותת-תרבותיים. היצירה הושפעה מהמתח שלפני המילניום, ומכתיבתם של רוברט אנטון וילסון, אליסטר קראולי וויליאם ס. בורוז, והתרגול של מוריסון במה שמכונה "כישוף כאוס" במסגרת "Thee Temple ov Psychick Youth" (אנ').[25][26] בשנת 1998 מוריסון פרסם את קטע הפרוזה "I am a Policeman" באוסף הסיפורים הקצרים של שרה צ׳מפיון "דיסקו 2000"; אף על פי שלא נוצר קשר מפורש ל- The Invisibles, ישנם קשרים תימתיים חזקים בין שתי היצירות.[27] בנאום שנשא ב-"DisinfoCon" בשנת 1999 אמר מוריסון כי חלק ניכר מהתכנים ב"Invisibles" זה מידע שנמסר לו על ידי חייזרים שחטפו אותו כאשר בילה בקטמנדו, שאמרו לו להפיץ את המידע הזה לעולם באמצעות ספר קומיקס. מאוחר יותר הוא הבהיר כי לחוויה שהוא תייג כ"חוויית חטיפת חייזרים בקטמנדו" אין שום קשר לחייזרים או לחטיפה, אלא שהייתה חוויה שחווה בקטמנדו שה"Invisibles" הוא ניסיון להסביר.[28] הכותר לא היה להיט מסחרי תחילה (באחד מדפי המכתבים בגליונוצ הראשונים של הקומיקס, מוריסון אף ביקש מקוראיו להשתתף ב"וונקאתון" תוך התמקדות בסמל קסום, "סיגיל", במטרה להגביר את המכירות עם האנרגיה המינית).[29] כאשר הכותר הושק מחדש בכרך שני, הדמויות עברו לאמריקה. הכרך שלישי הופיע עם מספרים סידוריים בספירה לאחור, מה שהצביע על הכוונה לסיים את הסדרה עם תחילת האלף החדש בשנת 2000. בשל איחור הכותר, הגיליון האחרון שלה יצאה לאור רק באפריל 2000.

לסרט ה"מטריקס" משנת 1999 יש אלמנטים רבים אשר יוחסו על ידי המבקרים להשפעתם של יוצרי הסרט מה-"Invisibles" של מוריסון. [30] מוריסון עצמו נדהם מיד מהדמיון לעבודתו כשראה את הסרט לראשונה.[31][32]

שנות האלפייםעריכה

בשנת 2000 יצא הרומן הגרפי של מוריסון JLA: Earth 2 עם אמנות מאת פרנק קוויטלי.[33] זו הייתה עבודת המיינסטרים האחרונה של מוריסון עבור DC במשך זמן מה, לאחר שעבר למארוול קומיקס. בהיותו במארוול, כתב מוריסון מיני-סדרת מארוול בוי בת שישה חלקים, [34][35] ואת ארבעת המופלאים: 1234. ביולי 2001 הוא החל לכתוב את הכותר הראשי של האקס-מן, ששמו שונה ל-"New X-Men" למשך הריצה שלו, כאשר קוויטלי סיפק הרבה מהאומנות.[36][37] שוב, חידושו של מוריסון בצוות גיבורי על גדול התגלה כהצלחה מסחרית, כשהכותר קפץ למספר אחת בטבלת המכירות [38] וביססה את מוריסון כמותג ששמו בכותר יבטיח מכירות. [39] הקשת הלפני אחרונה שלו על אקס-מן "פלאנט אקס" תיארה את הנבל מגנטו שחדר והביס את האקס-מן במסווה של הדמות החדשה "זורן" ופיתח התמכרות לסם המשפר-כוחות "קיק".[40][41]

בשנת 2002 השיק מוריסון את הפרויקט בבעלות היוצרים הבא שלו בוורטיגו: "The Filth", שציירו כריס ווסטון וגארי ארסקין, מיני סדרה בת 13 חלקים.[42][43] בשנת 2004 ורטיגו הוציאה לאור שלוש מיני-סדרות של מוריסון. "Seaguy", ‏"We3", [44] ו-"Vimanarama" . מוריסון חזר לליגת הצדק עם הסיפור הראשון בסדרת אנתולוגיה חדשה, "JLA Classified". בשנת 2005 מוריסון כתב את "Seven Soldiers",[45] אשר כלל את הדמויות The Manhattan Guardian, Mister Miracle, Klarion the Witch Boy, Bulleteer, פרנקנשטיין, זטאנה ואת Shining Knight. הסדרה כללה 4 מיני-סדרות מתחברות עם 2 כרכים להתחלה ולסוף, ובסך הכל 30 חוברות.

דן דידיו, סגן נשיא המערכת של DC Comics, התרשם מהרעיונות של מוריסון להחיות מחדש את הדמויות הזוטרות של DC. במתן לו את התואר הבלתי רשמי "revamp guy", דידיו ביקש ממנו לסייע במיון היקום של DC בעקבות המשבר האינסופי. [46] מוריסון היה לאחד הכותבים ב-"52",[47] סדרת קומיקס שבועית בת שנה שהחלה במאי 2006 והסתיימה במאי 2007.

החל מנובמבר 2005 פרסמה DC את All-Star Superman,[48] קשת סיפור בת 12 גיליונות מאת מוריסון ופרנק קוויטלי. הסדרה מציגה סופרמן "איקוני" מחוץ לרציפות המתאימה לקוראים חדשים. אולסטאר סופרמן זכה בפרס אייזנר לסדרה החדשה הטובה ביותר בשנת 2006, בפרס הסדרה הממשיכה הטובה ביותר לאייזנר בשנת 2007 ובמספר פרסי איגל בבריטניה. היא זכתה בשלושה פרסי הארווי בשנת 2008 ובפרס אייזנר לסדרה הממשיכה הטובה ביותר בשנת 2009.[49] באותה שנה עבדו מוריסון וקוויטלי על אלבומו "Intensive Care" של כוכב הפופ רובי ויליאמס, וסיפקו עיצובים מורכבים של כרטיסי טארוט לאריזת ועטיפת התקליטור.[50]

בשנת 2006 מוריסון נבחר כמס׳ 2 מבין כותבי הקומיקס אהובים בכל הזמנים על ידי האתר Comic Book Resources.[24] באותה שנה החל מוריסון לכתוב את באטמן לדי.סי עם גיליון מס' 655 בו [51] הציג מחדש את דמותו של דמיאן וויין ובכך סימן את תחילתה של ריצה בת שבע שנים על הדמות על פני מספר כותרים. הוא כתב את ההשקה המחודשת של "The Authority" ו-".WildC.A.T.S". עם האמנות של ג'ין הא וג'ים לי בהתאמה לחותם Wildstorm של די.סי. אולם ".WildC.A.T.S" בוטלה לאחר גיליון אחד, ו-"The Authority" הופסקה לאחר שתיים. התזמון של "The Authority" התנגש עם הריצה על "52" ומוריסון לא היה מרוצה מהביקורות: "ואז ראיתי את הביקורות לגיליון הראשון ופשוט חשבתי 'לעזאזל עם זה'."[52] בסופו של דבר הכרך זכה להמשך ללא מעורבותו של מוריסון בכתיבתו של קית' גיפן "The Authority: The Lost Year".

בקומיק-קון, סן דייגו בשנת 2007 הודיעה חברת DC כי מוריסון יכתוב את המשבר האחרון, מיני-סדרה בת שבע גליונות המיועדת לצאת לאור בשנת 2008 עם אמנות מאת ג'יי.גי. ג'ונס.[53] מוריסון הודיע כי בשנת 2008 יפורסם את ההמשך ל-"Seaguy" משנת 2004 בשם "Seaguy 2: The Slaves of Mickey Eye". [54][55]

בקומיקס קון בניו יורק ב -2008 הודיע מוריסון כי הוא יעבוד עם וירג'ין קומיקס כדי לייצר "פרקי רשת" (סיפורי אנימציה קצרים) המבוססים על המהאבאראטה ; זה לא יהיה עיבוד ישיר אלא, "כמו שהביטלס לקחו מוזיקה הודית וניסו ליצור צלילים פסיכדלים. . . אני מנסה להמיר את סגנון סיפור הסיפורים ההודי לסגנון מערבי עבור אנשים שגדלו עם סרטים, קומיקס ומשחקי וידאו."[56] באוגוסט 2009 השיקו מוריסון ופרנק קוויטלי את סדרת "באטמן ורובין". [57]

העשור השני של המאה ה-21עריכה

 
מוריסון חתם על עותקים מניתוח גיבורי העל שלו בשנת 2011, Supergods, ב- Midtown Comics במנהטן, 19 ביולי 2011

באטמן מס' 700 (אוגוסט 2010) ראה את חזרתו של מוריסון לכותר ושיתוף פעולה עם צוות אמנות שהורכב מטוני דניאל, פרנק קוויטלי, אנדי קוברט ודייוויד פינץ'. הסיפורים הנפרדים קשורים זה לזה כדי להמחיש כי מורשתו של באטמן אינה נגמרת, ותשרוד גם בעתיד.[58] בסן דייגו קומיק-קון 2010 הוכרז כי גרנט מוריסון יעזוב את "באטמן ורובין" עם גיליון מס׳ 16 וישיק סדרה חדשה שכותרתה "Batman Incorporated" עם צוות אמנים מתחלף החל מיאניק פקט.[59] ספר באטמן המכוון יותר לסיפורי קבוצות בהשראת סדרת האנימציה "Batman: The Brave and the Bold",[60][61] סדרה זו התבססה על עבודתו של מוריסון החל מ"באטמן ובנו" והמשבר האחרון, כאשר ברוס וויין יצר זיכיון באטמן בינלאומי בכל רחבי העולם. הסדרה סבלה מתזמון פרסום איטי והסתיימה לאחר שמונה גליונות בזמן שהיקום של DC אותחל מחדש בשנת 2011; כדי לגשר על הפער שוחרר ספר בגרסה מהודרת שהציג שני גליונות יחד עם תקציר של הסיפור עד כה. באמצע 2012 הושק כרך שני של הקומיקס עם כריס ברנהאם על האמנות, שמתוכנן ל -12 גליונות.[62][63] מוריסון עזב את כותר באטמן ב -2013. הוא הרג את הדמות של דמיאן וויין ב-"Batman Incorporated" מס׳ 8 (אפריל 2013)[64] והגיליון האחרון שלו היה מס׳ 13 (ספטמבר 2013).[65]

מוריסון חזר לעבודה על יצירות בבעלות היוצרים בשנת 2010 עם סדרת ורטיגו בת שמונה הגיליונות "ג'ו הברברי", שהושקה בינואר עם האמן שון מרפי. [66] במקור הסדרה תוכננה לשש גליונות, מוריסון הרגיש שהסיפור ירוויח משני גליונות נוספים. הסיפור מספר על ג'ו, ילד צעיר סוכרתי שמתחיל להזות עולם פנטזיה המאוכלס בצעצועיו ובדמויות פנטזיה אחרות כשהוא מפסיק ליטול את התרופות שלו. [67]

בעקבות סגירתה של וירג'ין קומיקס, ההוצאות Dynamite Entertainment ו- Liquid Comics הודיעו על שיתוף פעולה לפרסום כריכה קשה של תסריטים מאוירים של פרויקט האנימציה של גרנט מוריסון על המאהבהרטה, בשם "18 ימים", עם איורים של האמן מוקש סינג, שיצא באוגוסט 2010.[68][69]

מוריסון הוא מושא הסרט התיעודי באורך מלא שכותרתו "Grant Morrison: Talking with Gods". הסרט הדוקומנטרי מציג ראיונות נרחבים עם מוריסון וכן מספר אמני קומיקס, עורכים ואנשי מקצוע שעבדו איתו בצמוד.[70] Talking with Gods הופק על ידי ארגון Sequart ויצא בשנת 2010 בקומיק קון בסן דייגו.[71]

מוריסון הופיע בווידאוקליפ של My Chemical Romance‏ "(Na Na Na (Na Na Na Na Na Na Na Na Na" ו-"Sing" מתוך אלבומם Danger Days: Lives of the Fabulous Killjoys משנת 2010, כנבל הקונספט של "Korse".[72]

 
מוריסון, רביעי משמאל, בפאנל Legendary Comics בקומיקס קון בניו יורק 2012. חולקים איתו את הבמה משמאל לימין: בוב שרק, מאט וגנר, גיירמו דל טורו וטרוויס ביצ'ם .

ביוני 2011, כחלק מההתחדשות המסיבית של DC Comics בכל קו גיבורי העל שלהם, הוכרז כי מוריסון היה הכותב בסדרת ה- "Action Comics" מספר 1 החדשה, יחד עם האמן ראגז מוראלס, וסימן את חזרתו של מוריסון לדמותו של סופרמן לאחר סיום אולסטאר סופרמן.[73]

ביולי 2011 יצא לאור הניתוח של מוריסון על גיבורי העל, "Supergods: Our World in the Age of the Superhero", על ידי רנדום האוס בארצות הברית וג'ונתן קייפ בבריטניה.

מוריסון מונה לחבר מסדר האימפריה הבריטית (MBE) ב-2012 עבור שירותו ליצירה קולנועית וספרותית.

בספטמבר 2012 התקיימה "מוריסוןקון" במלון והקזינו הארד רוק בלאס וגאס. כינוס קטן זה, שאצר מוריסון, הציג מספר אורחים בֿמתעשיית הקומיקס, ביניהם רוברט קירקמן, דאריק רוברטסון, ג'ייסון אהרון, ג'ים לי, ג'רארד ויי, ג'ונתן היקמן, פרנק קוויטלי, ג'יי ויליאמס השלישי וכריס ברנהאם. [74] באותה שנה החל לפרסם מספר סדרת בהוצאת אימג' קומיקס: "!Happy" עם האמן דאריק רוברטסון, ו-"Nameless" עם האמן כריס ברנהם, שיצא רק ב-2015 לבסוף.

פרויקט "The Multiversity" עבור די.סי. של מוריסון פורסם ב -2014 וב -2015. מטא-סדרה של תשע חוברות חד-פעמיות שמוקמו בחלק מ-52 העולמות במולטי-יקום של DC,[75][76] היא כללה את הכותר הראשי Multiversity שכללה את חזרתו של הנשיא קלווין אליס, הסופרמן השחור מכדור הארץ 23 שהופיע במקור ב-Action Comics כרך 2 מס' 9, והיווה את המסגרת לכל הסדרה. [77] נושאים אחרים כוללים את "The Society of Super-Heroes" גרסת פאלפ לדמויות די.סי.; [78] "The Just" - על עולם צעירים מפורסמים;[79] "פאקס אמריקנה", שצויר על ידי פרנק קוויטלי, [80][81] "עולם הרעם" - ספר קפטן מארוול;[82] "The Multiversity Guidebook" ;[83]"Mastermen" - הכוללת גרסה פשיסטית של ליגת הצדק.[84] ו"אולטרה קומיקס".[85]

ב-2015 יצאה סדרה בשם Annihilator של מוריסון בהוצאת לג'נדרי קומיקס.

בשנת 2016 הפך מוריסון לעורך הראשי של מגזין המדע הבדיוני והפנטזיה, "Heavy Metal" במשך מספר חודשים. באותה שנה החל לכתוב את "Klaus" עבור הוצאת Boom, עיבוד על סיפורו של סנטה קלאוס השואל מהמיתולוגיה הקדם-נוצרית האירופית ומסגנון הסיפור של גיבורי על. כל שנה מוריסון מוציא חוברת נוספת לקראת חג המולד.

בנובמבר 2018, מוריסון והאמן ליאם שארפ השיקו ספר חדש של גרין לנטרן שכותרתו "The Green Lantern", עבור די.סי.[86] בעקבות הצלחת העונה הראשונה של גרין לנטרן, הוכרזה על עונה שנייה, שתפורסם בשנת 2020 [87] אך לפני כן הייתה מיני סדרה של "Blackstars" העוסקת בסיום העונה הראשונה, שהושקה בנובמבר 2019. [88] העונה השנייה החלה בשנת 2020.

תסריטאות ומחזאותעריכה

מוריסון כתב את התסריטים ל-"Knights Sleepless" עבור דרימוורקס ו-"WE3" לניו ליין סינמה.[72] הוא כתב את העיבוד של משחק הווידאו לקונסולות ביתיות "Area 51" [89] עבור Paramount בפיתוח CFP Productions. מוריסון כתב תסריט לסרט "Sinatoro".[90] בשנת 2011 הם עבדו על התסריט " דינוזאורים נגד חייזרים" עבור חברת ההפקה של סם וורת'ינגטון, Full Clip Production, ואמר שהוא מתכנן לעבוד איתם שוב על תסריט המבוסס על סיפור "Rogue Trooper" מ-2000AD. [91]

מוריסון סיפק סיפור מתאר ועבודת תסריט לשני משחקי וידאו ("Predator: Concrete Jungle" ו-"Battlestar Galactica" ) שניהם מאת Vivendi Universal‏.[72]

מוריסון כתב שתי הצגות שהעלה ה-Oxygen House בפסטיבל הפרינג' באדינבורו. [92] "Red King Rising"‏ (1989) היה על מערכת היחסים (הבדיונית בחלקה) בין לואיס קרול ואליס לידל. "Depravity"‏ (1990) היה על איש תורת הנסתר המפורסם אליסטר קראולי. ההצגות זכו ביניהן בפרס פרינג' ראשון, בפרס התיאטרון העצמאי לשנת 1989 ובפרס ה-Evening Standard לדרמה חדשה.[72] שתי ההצגות נכללו באוסף הפרוזה של מוריסון, "Lovely Biscuits" שפורסם בשנת 1999.[93]

בשנת 2017, מוריסון יצר עם שותף את סדרת הטלוויזיה "האפי!" בכיכובם של כריסטופר מלוני ופאטון אוסוולט עבור רשת SYFY. עונתה השנייה שודרה בשנת 2019.[94]

מוריסון הוא כיום כותב ומפיק בסדרת הטלוויזיה "העולם החדש מופלא " עבור שירות הסטרימינג Peacock, לאחר שעיבד את הספר לטלוויזיה.

הופעות כדמות קומיקסעריכה

גרנט מוריסון הופיע לראשונה כדמות קומיקס בהופעת קמע באנימל מן מס׳ 11 ו -14. הוא הופיע במלואו בסוף גיליון מס' 25 בשנת 1990, ובילה את רוב גיליון מס' 26 בשיחה ארוכה עם אנימל מן. דמותו הופיעה בשנה שלאחר מכן ב"חוליית המתאבדים" מס׳ 58, שנכתב על ידי ג'ון אוסטרנדר, כאחת מכמה דמויות משנה שנהרגו באחת ממשימות ההתאבדות של הסדרה.[95][96]

במיני-סדרה של "Seven Soldiers" של מוריסון משנת 2005–2006, קבוצה של שבעה "מהנדסי מציאות" נראית כמותו. דמות שמינית עוזבת את הקבוצה, והופכת לדמות הנבל הוותיקה Zor, שנראית כמו מוריסון בתחפושת של קוסם אך עם שיער כהה וזקן. הדמות מובסת ומוריסון עצמו, כשהוא לבוש קליפ לעניבה עם הלוגו של DC Comics, הופך לאחר מכן לדמות המספר בפרק האחרון.[97]

הוא הופיע בגיליון "משפחת סימפסון", בו נלחם עם מארק מילר על התואר "כותב אקס-מן".[98]

במיני-סדרה "Tales of the Unexpected" מופיעים הסופרים מוריסון, ג'ף ג'ונס, גרג ראקה, ומארק וייד.

ב-"DC: The New Frontier" של דרווין קוק, מוריסון הוא המודל הפיזי של קפטן קולד.[99]

חיים אישייםעריכה

מוריסון חי ועובד הן בסקוטלנד והן בלוס אנג'לס.

בראיון שנערך עם Mondo2000 (אנ') ב-2020, מוריסון ציין כי הוא "א-בינארי, קרוס-דרסר, ג'נדרקוויר מגיל 10, אך המושגים הזמינים למה שעשיתי ואיך הרגשתי לא היו בנמצא." [100] באנגלית מוריסון משתמש בשמות הגוף "they / them", כפי שאושר על ידי Comic Book Resources זמן קצר לאחר שיצא מוריסון מהארון. [101]

עיבודיםעריכה

קולנועעריכה

שנה כותרת מבוסס על
2010 ליגת הצדק: משבר בשני עולמות JLA: Earth 2
2011 אולסטאר סופרמן סרט קומיקס עם אותו שם
2014 הבן של באטמן Batman and Son

טלוויזיהעריכה

שנה כותרת מבוסס על
2017–2019 האפי! !Happy
2019 סיירת האבדון סיירת האבדון
2020 עולם חדש מופלא עולם חדש מופלא מאת אלדוס האקסלי

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא גרנט מוריסון בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Grant Morrison honored by Queen Elizabeth II, CBR, ‏2012-06-15 (בAmerican English)
  2. ^ Miller, John Jackson (10 ביוני 2005). "Comics Industry Birthdays". Comics Buyer's Guide. Iola, Wisconsin. אורכב מ-המקור ב-18 February 2011. 
  3. ^ "Interview: Grant Morrison, comic book writer". The Scotsman. Edinburgh, Scotland. 24 ביולי 2011. אורכב מ-המקור ב-11 April 2016. 
  4. ^ "DC Comics Grant Morrison interview". YouTube. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2010. 
  5. ^ Manning, Matthew K.; Dolan, Hannah, ed. (2010). "1980s". DC Comics Year By Year A Visual Chronicle. London, United Kingdom: Dorling Kindersley. עמ' 234. ISBN 978-0-7566-6742-9. Writer Grant Morrison was about to go where no writer had gone before: into the pages of their own comic book. 
  6. ^ Salkowitz, Rob (2012). Comic-Con and the Business of Pop Culture. New York, New York: McGraw Hill. עמ' 66. ISBN 9780071797023. 
  7. ^ Irvine, Alex (2008). "Animal Man". in Dougall, Alastair. The Vertigo Encyclopedia. London, United Kingdom: Dorling Kindersley. עמ' 27. ISBN 978-0-7566-4122-1. OCLC 213309015. 
  8. ^ Manning "1980s" in Dolan, p. 239: "Writer Grant Morrison decided to lend his unique talents to the Doom Patrol, and the team would never be the same again."
  9. ^ Maddox, Mike (פברואר 1990). "Grant Morrison Interview". Amazing Heroes (Seattle, Washington: Fantagraphics Books) (176). 
  10. ^ Manning "1980s" in Dolan, p. 240: "A thinking man's horror story, Arkham Asylum marked Grant Morrison's first work on the mythos of Batman, a character they would return to time and time again."
  11. ^ Daniels, Les (1995). "A Novel Approach". DC Comics: Sixty Years of the World's Favorite Comic Book Heroes. New York, New York: Bulfinch Press. ISBN 0821220764. 
  12. ^ Darnall, Steve (מרץ 1994). "What's Buried in Grant's Tomb?". Hero Illustrated (Warrior Publications) (9). 
  13. ^ Singer, Marc (2012). Grant Morrison: Combining the Worlds of Contemporary Comics. University Press of Mississippi. עמ' 40. ISBN 978-1617031366.  Unknown parameter |url-access= ignored (עזרה)
  14. ^ Manning, Matthew K.; Dougall, Alastair, ed. (2014). "1990s". Batman: A Visual History. London, United Kingdom: Dorling Kindersley. עמ' 186. ISBN 978-1465424563. Grant Morrison stepped up to the plate to pen [Batman: Legends of the Dark Knight's] next five-issue storyline, illustrated by Klaus Janson. 
  15. ^ Singer, p. 36
  16. ^ Rosa, Miguel. "Grant Morrison 'Bible John'". Rations. אורכב מ-המקור ב-2017-10-31. בדיקה אחרונה ב-15 באוגוסט 2013. 
  17. ^ Singer, p. 96–97
  18. ^ Singer, p. 51
  19. ^ Smith, Zack (6 בנובמבר 2008). "Before All Star – Grant Morrison on Kill Your Boyfriend". Newsarama. אורכב מ-המקור ב-26 June 2013. 
  20. ^ Manning "1990s" in Dolan, p. 275: "In April [1996], writers Grant Morrison and Mark Millar introduced Aztek in a self-titled ongoing series that ran for a mere ten brilliant issues."
  21. ^ Manning "1990s" in Dolan, p. 278: "JLA No. 1 hit the stands, enthralling readers with its compelling, fast-paced story by writer Grant Morrison, and showcasing the art of talented relative newcomer Howard Porter."
  22. ^ Manning "1990s" in Dolan, p. 278: "Renewed as one of DC's most popular titles, JLA ran for 125 issues before its next relaunch. Earning countless spin-off miniseries and specials, the Justice League reclaimed its place atop DC's hit titles list."
  23. ^ Manning "1990s" in Dolan, p. 285: "Grant Morrison headed back to the future with the crossover event DC One Million, a glimpse into the future world of the 853rd century."
  24. ^ 1 2 Cronin, Brian (20 באוקטובר 2006). "CBR's #2 & #1 All Time Favorite Writer". Comic Book Resources. אורכב מ-המקור ב-18 May 2011. 
  25. ^ Irvine "The Invisibles" in Dougall (2008), pp. 92–97
  26. ^ Neighly, Patrick & Kereth Cowe-Spigai. Anarchy For The Masses: The Disinformation Guide to the Invisibles. New York: Disinformation, 2003.
  27. ^ "Annotations [And We're All Policeman]". Barbelith. n.d. אורכב מ-המקור ב-18 November 2000. בדיקה אחרונה ב-29 בדצמבר 2011. 
  28. ^ "Barbelith Interviews: An Interview with Grant Morrison (page 4)". Barbelith. אורכב מ-המקור ב-20 May 2004. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2010. 
  29. ^ "Barbelith Interviews: An Interview with Grant Morrison (page 9)". Barbelith. אורכב מ-המקור ב-20 May 2004. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2010. 
  30. ^ "Grant Morrison: Talking with Gods". Grantmorrisonmovie.com. 
  31. ^ Morrison, Grant (2011). Supergods: Our World in the Age of the Superhero. London: Random House/Jonathan Cape. עמ' 315. 
  32. ^ Meaney, Patrick (2011). Our Sentence Is Up: Seeing Grant Morrison's the Invisibles. Sequart. עמ' 344. ISBN 978-1466347809. 
  33. ^ Cowsill, Alan "2000s" in Dolan, p. 295: "Writer Grant Morrison and artist Frank Quitely brought the Crime Syndicate of America back to DC continuity in JLA: Earth 2."
  34. ^ Manning, Matthew K.; Gilbert, Laura, ed. (2008). "2000s". Marvel Chronicle A Year by Year History. London, United Kingdom: Dorling Kindersley. עמ' 301. ISBN 978-0756641238. Writer Grant Morrison and artist J. G. Jones introduced a new Marvel Boy in this six-issue Marvel Knights miniseries. 
  35. ^ Ellis, Warren (9 ביוני 2000). "Come in Alone No. 28". Comic Book Resources. אורכב מ-המקור ב-10 April 2008. 
  36. ^ Manning "2000s" in Gilbert (2008), p. 306: "Renaming the X-Men comic New X-Men, Morrison ignored the convoluted plot threads that had seemed to plague the X-family of books for years, and instead focused on the original idea of a mutant school run out of Charles Xavier's mansion."
  37. ^ Callahan, Timothy (16 בנובמבר 2009). "21st Century Mutant Chic: Grant Morrison's X-Men". Comic Book Resources. אורכב מ-המקור ב-27 February 2010. בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2010. 
  38. ^ "May 2001 Comic Book Sales Figures". The Comics Chronicle. אורכב מ-המקור ב-3 December 2013. בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2010. 
  39. ^ Deppey, Dirk (August–September 2004). "X-Men... Retreat!". The Comics Journal (Seattle, Washington: Fantagraphics Books) (262). אורכב מ-המקור ב-24 February 2012. בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2010. While longtime readers of this magazine have heard Morrison's name on any number of occasions, it's worth noting that the renowned writer was anything but a surefire guarantor of increased sales prior to their run on New X-Men. 
  40. ^ Ellis, Jonathan (2004). "Grant Morrison: Master & Commander". Popimage.com. אורכב מ-המקור ב-3 December 2013. בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2006. 
  41. ^ Ness, Alex (5 בספטמבר 2005). "A Chat About Craft With Grant Morrison". Pop Thought. אורכב מ-המקור ב-21 December 2005. בדיקה אחרונה ב-17 בספטמבר 2006. 
  42. ^ Cowsill "2000s" in Dolan, p. 306: "Even by writer Grant Morrison's standards, The Filth was wonderfully strange."
  43. ^ Irvine "Filth" in Dougal, p. 83
  44. ^ Cowsill "2000s" in Dolan, p. 314: "Writer Grant Morrison and longtime artistic collaborator Frank Quitely presented one of the year's most touching and original stories in WE3."
  45. ^ Cowsill "2000s" in Dolan, p. 319: "Grant Morrison's imagining of the Seven Soldiers of Victory was one of DC's most adventurous titles."
  46. ^ "Grant Morrison on Being the DCU Revamp Guy". Newsarama. 20 ביוני 2005. אורכב מ-המקור ב-8 December 2008. 
  47. ^ Cowsill "2000s" in Dolan, p. 325: "The title was masterminded by writers Geoff Johns, Grant Morrison, Greg Rucka, and Mark Waid, with Keith Giffen providing art breakdowns."
  48. ^ Cowsill "2000s" in Dolan, p. 324: "Grant Morrison and artist Frank Quitely unveiled one of the most original and well-received Superman series for years as they combined high-concept science-fiction elements with classic Silver Age concepts in their All Star Superman series."
  49. ^ "2000s Eisner Award Recipients". San Diego Comic-Con International. 2014. אורכב מ-המקור ב-29 March 2014. בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2013. 
  50. ^ Morrison, Grant (2011). Supergods – Our World in the Age of the Superhero. Jonathan Cape. עמ' 395. ISBN 9780224089968. 
  51. ^ Cowsill "2000s" in Dolan, p. 326: "The first story arc of Grant Morrison's award-winning run on Batman, 'Batman and Son' set the standard for what was to follow for the Dark Knight and introduced elements that would later prove to be vitally important."
  52. ^ Burlingame, Russell (19 באפריל 2008). "NYCC '08: The Grant Morrison Panel". Newsarama. אורכב מ-המקור ב-1 December 2008. 
  53. ^ Cowsill "2000s" in Dolan, p. 334: "Grant Morrison's most ambitious epic for DC affected the whole of the DC Universe and was the end result of years of careful planning."
  54. ^ Renaud, Jeffrey (17 באפריל 2008). "All Star Grant Morrison III: Superman". Comic Book Resources. אורכב מ-המקור ב-19 April 2008. 
  55. ^ Renaud, Jeffrey (20 במרץ 2009). "Morrison on the Return of Seaguy!". Comic Book Resources. אורכב מ-המקור ב-22 March 2009. 
  56. ^ Tramountanas, George (18 באפריל 2008). "NYCC: Virgin Comics Announces Grant Morrison Webisodes". Comic Book Resources. אורכב מ-המקור ב-30 April 2008. 
  57. ^ Cowsill "2000s" in Dolan, p. 338: "Grant Morrison and artist Frank Quitely teamed up once again to unleash a new Dynamic Duo on Gotham City."
  58. ^ Cowsill "2000s" in Dolan, p. 342: "Written by Grant Morrison with art by Tony S. Daniel, Andy Kubert, Frank Quitely, [David] Finch, and Richard Friend, this milestone issue of Batman featured an all-star roster of talent."
  59. ^ Manning "2010s" in Dougall (2014), p. 317
  60. ^ Mahadeo, Kevin (23 ביולי 2010). "CCI: Batman The Return". Comic Book Resources. אורכב מ-המקור ב-25 July 2010. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2010.  Archive requires scrolldown.
  61. ^ George, Richard (23 ביולי 2010). "SDCC 10: The Corporate Batman". IGN. אורכב מ-המקור ב-18 February 2014. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2010. 
  62. ^ Cronin, Brian (6 ביוני 2011). "Batman Inc. to Return in 2012!". Comic Book Resources. אורכב מ-המקור ב-8 June 2011. 
  63. ^ Manning "2010s" in Dougall (2014), p. 327: "After a brief hiatus, this Grant Morrison-written series returned, drawn by Chris Burnham."
  64. ^ Manning "2010s" in Dougall (2014), p. 334: "Batman's son Damian was brutally murdered by the criminal forces led by the boy's own mother, Talia al Ghul."
  65. ^ Manning "2010s" in Dougall (2014), p. 338: "In the finale to writer Grant Morrison's tenure on the Batman titles, the threat of Leviathan came to an end"
  66. ^ O'Shea, Tim (18 בינואר 2010). "Talking Comics with Tim: Sean Murphy". Comic Book Resources. אורכב מ-המקור ב-21 January 2010. 
  67. ^ Melrose, Kevin (5 ביוני 2009). "An early glimpse of Morrison and Murphy's Joe the Barbarian". Comic Book Resources. אורכב מ-המקור ב-8 June 2009. 
  68. ^ "Morrison Spends 18 Days with Dynamite" (הודעה לעיתונות). Comic Book Resources. 25 במרץ 2010. אורכב מ-המקור ב-28 March 2010. בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2010. 
  69. ^ Brownfield, Troy (31 במאי 2010). "Grant Morrison Wages War Using Indian Mythology for 18 Days". Newsarama. אורכב מ-המקור ב-8 June 2013. בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2010. 
  70. ^ "Grant Morrison: Talking with Gods". Grantmorrisonmovie.com. אורכב מ-המקור ב-10 February 2014. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2010. 
  71. ^ Thil, Scott (30 בנובמבר 2009). "Counterculture Comics Hero Grant Morrison Gets a Biopic". Wired. אורכב מ-המקור ב-9 February 2014. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2009. 
  72. ^ 1 2 3 4 "Biography". Grant Morrison – The Official Website. 2013. אורכב מ-המקור ב-24 December 2013. בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2013. 
  73. ^ Hyde, David (10 ביוני 2011). "History Happens Now". DC Comics. אורכב מ-המקור ב-14 October 2013. 
  74. ^ Campbell, Josie (5 באוקטובר 2012). "MorrisonCon Wrap-Up: Fans Experience Magic, Religion, Comics and Grant Morrison". Comic Book Resources. אורכב מ-המקור ב-13 November 2012. 
  75. ^ "Glasgow Comic Con 2012 – Day 1". Comics Anonymous. 1 ביולי 2012. אורכב מ-המקור ב-3 December 2013.  Archive requires scrolldown.
  76. ^ Renaud, Jeffrey (6 במאי 2009). "Grant Morrison's Multiversity". Comic Book Resources. אורכב מ-המקור ב-8 May 2009. 
  77. ^ Rogers, Vaneta (21 באוגוסט 2014). "Vivisecting Multiversity With Ivan Reis & Joe Prado". Newsarama. אורכב מ-המקור ב-19 October 2014. 
  78. ^ Rogers, Vaneta (18 בספטמבר 2014). "Vivisecting Multiversity: Chris Sprouse On The Society of Super-Heroes". Newsarama. אורכב מ-המקור ב-20 October 2014. 
  79. ^ Rogers, Vaneta (23 באוקטובר 2014). "Vivisecting DC's The Multiversity: Ben Oliver Helps Us Dissect The Just". Newsarama. אורכב מ-המקור ב-25 October 2014. The third issue in the series featured visuals by Ben Oliver. 
  80. ^ Rogers, Vaneta (20 בנובמבר 2014). "Frank Quitely on Pax Americana: 'Subsequent Readings Will Reward You'". Newsarama. אורכב מ-המקור ב-22 November 2014. 
  81. ^ Uzumeri, David (10 בדצמבר 2014). "The Multiversity Annotations, Part 4: Pax Americana – 'Not The Peace of the Grave or the Security of the Slave'". ComicsAlliance. אורכב מ-המקור ב-14 August 2015. The fourth issue of the series, 'Pax Americana' with art by Frank Quitely, colors by Nathan Fairbairn and letters by Rob Leigh, is probably the most widely anticipated of the series, and certainly the most-hyped. 
  82. ^ Rogers, Vaneta (18 בדצמבר 2014). "Cameron Stewart Brings Back Captain Marvel For The Multiversity: Thunderworld". Newsarama. אורכב מ-המקור ב-14 September 2015. Readers were introduced to the Earth-5 version of Captain Marvel while also being treated to a reunion of Morrison and their frequent collaborator, artist Cameron Stewart. 
  83. ^ Rogers, Vaneta (29 בינואר 2015). "Vivisecting The Multiversity Guidebook". Newsarama. אורכב מ-המקור ב-14 September 2015. With this week's release of The Multiversity Guidebook, Grant Morrison has supplemented their already mind-bending epic story with a map to the DC Multiverse. 
  84. ^ Rogers, Vaneta (3 במרץ 2015). "Vivisecting Multiversity: Jim Lee on Mastermen". Newsarama. אורכב מ-המקור ב-8 September 2015. 
  85. ^ Rogers, Vaneta (27 במרץ 2015). "Vivisecting Multiversity: Doug Mahnke on Ultra Comics". Newsarama. אורכב מ-המקור ב-14 September 2015. In this week's world-hopping Ultra Comics chapter of Grant Morrison's The Multiversity, artist Doug Mahnke helped the writer define Earth 33 — the supposed "real" world, yet one that's clearly re-focused through the writer's mind-bending lens. 
  86. ^ Rogers, Vaneta (31 ביולי 2018). "Grant Morrison & Liam Sharp's Green Lantern Team-Up Caused by Universe 'Conspiring'". Newsarama. אורכב מ-המקור ב-1 August 2018. 
  87. ^ "DC Comics Universe & Green Lantern #12 Spoilers & Review: Series Finale Sets Up Green Lantern: Blackstars Darkstars Series & Green Lantern Season Two?! | Inside Pulse" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-11 באוקטובר 2019. 
  88. ^ "Grant Morrison Rewrites Reality in 'Green Lantern: Blackstars'". DC (באנגלית). 14 באוגוסט 2019. בדיקה אחרונה ב-11 באוקטובר 2019. 
  89. ^ "Grant Morrison Goes Hollywood". Chud.com. אורכב מ-המקור ב-30 March 2014. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2010. 
  90. ^ Marshall, Rick (10 בנובמבר 2010). "Grant Morrison on the American Myth And Psychedelic Adventure Of 'Sinatoro'". MTV. אורכב מ-המקור ב-3 December 2013. בדיקה אחרונה ב-21 בפברואר 2011. 
  91. ^ Lyons, Beverley (3 באוקטובר 2011). "Monster Success: Top comic writer Grant Morrison set to turn their novel Dinosaurs vs Aliens into a movie". Daily Record. אורכב מ-המקור ב-2 March 2014. בדיקה אחרונה ב-3 באוקטובר 2011. Indeed, after they've put the finishing touches to the Dinosaurs vs Aliens script, a prolific Grant is creating a movie adaptation for Sam Worthington's company. Called Rogue Trooper, the project is based on a character from the popular British comic book series 2000AD. 
  92. ^ "Grant Morrison – Non-Comics Bibliography". Deep Space Transmissions. 2012. בדיקה אחרונה ב-19 בינואר 2016. 
  93. ^ Morrison, Grant. Lovely Biscuits. Oneiros Books 1998 (ISBN 1902197011).
  94. ^ עותק בארכיון (ארכיון)
  95. ^ Cronin, Brian (19 באוגוסט 2011). "Comic Book Legends Revealed #328". Comic Book Resources. אורכב מ-המקור ב-22 October 2013. 
  96. ^ Sims, Chris (14 במאי 2015). "On The Cheap: Suicide Squad #58, The Issue Where John Ostrander, Kim Yale And Geof Isherwood Kill Grant Morrison". ComicsAlliance. אורכב מ-המקור ב-23 July 2017. 
  97. ^ "Seven Unknown Men". Barbelith. אורכב מ-המקור ב-1 May 2005. בדיקה אחרונה ב-22 בינואר 2007. 
  98. ^ Timemachinego.com
  99. ^ Cooke, Darwyn (2004). DC The New Frontier. Burbank, CA. 91505: DC Comics. עמ' 119. ISBN 978-1-4012-6378-2. 
  100. ^ Goffman, Ken (26 באוקטובר 2020). "Grant Morrison Surveys the Situation In “The Age of Horus”". Mondo 2000 (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-2 בנובמבר 2020. 
  101. ^ "The Green Lantern Writer Grant Morrison Comes Out as Non-Binary". CBR (באנגלית). 5 בנובמבר 2020. בדיקה אחרונה ב-26 בנובמבר 2020.