אקס-מן
"האקס-מן" (באנגלית: The X-Men, בתרגומים העבריים משנות השישים והשבעים נקראו הבלתי מנוצחים)[1] היא קבוצה בדיונית של גיבורי-על, המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. הופעתה הראשונה הייתה בספטמבר 1963 בחוברת The X-Men #1, והיא נוצרה על ידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי. זיכיון האקס-מן הוא מהזיכיונות הפופולריים והמצליחים ביותר בתעשיית הקומיקס, עם עשרות סדרות בת המבוססות עליו ואמנים רבים שהפכו לכוכבים בתעשייה בעקבות מעורבותם בו. כמו כן, זיכיון הקומיקס זכה לעיבודים למדיות נוספות כמו סרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה ואנימציה ומשחקי מחשב, כאשר המפורסם ביניהם הוא סדרת סרטי אקס-מן הקולנועיים. "אקס-מן" הוא השם הכולל לקבוצת גיבורי-העל עצמה, לסדרת הקומיקס הראשית בכיכובם, או לזיכיון הנרחב יותר שכולל סדרות ספין אוף וסדרות סולו רבות כמו המוטאנטים החדשים, אקסקליבר, אקס פורס ואקס פקטור.
האקס-מן הם מוטאנטים - תת-מין ומיעוט של בני אדם אשר בעקבות קפיצה אבולוציונית נולדו עם יכולות על-אנושיות. האקס-מן נלחמים למען שלום ושוויון בין בני אדם ומוטאנטים בעולם שבו אי-סובלנות אנטי-מוטאנטית היא רחבה וחסרת רחמים. הם מונהגים בידי צ'ארלס אקסבייר, הידוע בכינוי פרופסור אקס, מוטאנט רב עצמה בעל כוחות טלפתיה שמסוגל לקרוא מחשבות ולשלוט בהן. יריבם הגדול ביותר הוא מגנטו, מוטאנט רב עצמה המסוגל לשלוט בשדות מגנטיים. לפרופסור אקס ומגנטו יש השקפות עולם ופילוסופיות מנוגדות לגבי היחסים בין בני אדם למוטאנטים. בשעה שפרופסור אקס פועל לכיוון שלום והבנה בין מוטאנטים לבני אדם, הרי שמגנטו רואה בבני האדם כאיום ומאמין בנקיטת גישה אגרסיבית יותר כלפיהם, אם כי מצא את עצמו לעיתים עובד במשותף עם האקס-מן.
פרופסור אקס הוא מייסד בית הספר לצעירים מחוננים ע"ש אקסבייר, שידוע לרוב כאחוזת אקס - בית ספר אשר מגייס מוטאנטים מכל רחבי העולם. בית הספר ממוקם במחוז וסטצ'סטר שבניו יורק, והוא ביתם של חברי האקס-מן ומקום האימונים שלהם. חמשת חברי האקס-מן המקוריים הם סייקלופס, ג'ין גריי, חיה, אייסמן ואנג'ל. מאז הופעתם לראשונה, מוטאנטים רבים הצטרפו לקבוצה ממדינות שונות ורקעים שונים.
רקע
עריכהעם הצלחתן של דמויות מארוול כמו ספיידרמן, הענק הירוק, תור, איירון מן וארבעת המופלאים, היוצר והכותב סטן לי רצה ליצור קבוצת גיבורי-על נוספת, אך לא היה מעוניין להסביר כיצד הם קיבלו את כוחותיהם. לדבריו, "לא יכולתי לעשות שכולם יינשכו בידי עכביש רדיואקטיבי או שייחשפו לפיצוץ של קרינת גמא, ובחרתי לברוח מזה ולהגיד שהם מוטאנטים ושהם נולדו כך".[2]
בראיון שנערך עם ג'ק קירבי בשנת 1987, הוא ציין:
עם האקס-מן, עשיתי את הדבר הטבעי. מה היית עושה עם מוטאנטים שהיו בני נוער רגילים ובוודאי שלא מסוכנים? היית מחנך אותם. היית מפתח את כישרונותיהם. אז נתתי להם מורה, פרופסור אקסבייר. במקום להפריד ולהוקיע אנשים ששונים מאיתנו, הפכתי אותם לחלק מהגזע האנושי. ואכן כך הם היו. אולי קרינה יכולה ליצור מוטאנטים שיצילו אותנו מאשר יזיקו לנו. הרגשתי שאם נאמן את המוטאנטים בדרך שלנו, הם לא רק שיעזרו לנו אלא גם ישיגו מידה מסוימת של צמיחה אישית. וכך, כולנו נוכל לחיות ביחד.
לי שכתב את שם הכותר של החוברות מחדש אחרי שהעורך הראשי מרטין גודמן ביטל את השם הראשוני שניתן להם, "המוטאנטים", באומרו שהקוראים לא יבינו מה הם מוטאנטים.[4]
בתוך יקום מארוול, האקס-מן נחשבים כמי שנקראו על שמו של אקסבייר עצמו. ההסבר המקורי שלו היה כי מוטאנטים מחזיקים בכוח נוסף... כוח שבני אדם רגילים לא מחזיקים, וזו הסיבה שהוא קורא לתלמידיו אקס-מן, בגלל האקסטרה כוח.[5]
עם תחילת פרסומה, סדרת החוברות זכתה לאהדה רבה עד לביטולה בשנת 1970. העניין בחוברות הקומיקס הוצת מחדש עם פרסומה של החוברת Giant-Size X-Men בשנת 1975 והצגתה של קבוצת אקס-מן חדשה ורב תרבותית. הסדרה צברה פופולריות הולכת וגדלה תחת הרצתם רבת השנים של הכותב כריס קלרמונט והמאייר דייב קוקראם,[6] והולידה סדרות בת רבות כדוגמת המוטאנטים החדשים, אקס פקטור, אקסקליבר, אקס פורס ו-Generation X.
היסטוריה פרסומית
עריכה- ערך מורחב – היסטוריה של אקס-מן
שנות ה-60 של המאה ה-20: ההרצה המקורית
עריכהחוברות האקס-מן הראשונות משנות ה-60 של המאה ה-20 הציגו את חברי הקבוצה המקורית של האקס-מן סייקלופס, ג'ין גריי, חיה, אייסמן ואנג'ל וכן את יריבם מגנטו ואחוות המוטאנטים הרשעים שלו, אשר כללה את מאסטרמיינד, קוויקסילבר, מכשפת השני וטואד. סדרת החוברות התמקדה בתמה השגרתית של טוב נגד רע ומאוחר יותר כללה גם נושאים כמו דעה קדומה וגזענות - מוטיבים שחזרו על עצמם עם השנים. הצד הרע שבסיפור הוצג דרך דמותו של מגנטו - דמות אנושית ומעוררת סימפתיה, אשר שרדה את מחנה הריכוז של הנאצים רק כדי לפתח שנאה כלפי האנושות. מאמיניו העיקריים - קוויקסילבר ומכשפת השני - היו משבט הצוענים.
שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20: עידן קלרמונט
עריכההכותב כריס קלרמונט, שהפך לכותב הוותיק והחשוב ביותר בתולדות הסדרה, כמו גם המאייר ג'ון ביירן, שהצטרפו בשנות ה-70, אחראים לכמה מסיפורי האקס-מן המפורסמים ביותר, ביניהם "סאגת הפניקס האפלה", "ימי עבר עתידי" ו"האל אוהב, האדם הורג", ששימש כבסיס של הסרט "אקס-מן 2". בשנות ה-80 המשיכה סדרת האקס-מן לצבור פופולריות, שהובילה להפקתן של סדרות-בת מצליחות נוספות, דוגמת "המוטאנטים החדשים", "אלפא פלייט", "אקס-פקטור", "אקסקליבר" ובהמשך גם "אקס פורס". לרוב, הופיעו בסדרות השונות קבוצות אקס-מן המורכבות מחברים שונים, דבר שאיפשר יצירת סיפורי קרוס-אובר ייחודיים הנפרשים על פני מספר כותרים בו-זמנית, דוגמת "טבח המוטאנטים" או "נפילת המוטאנטים".
שנות ה-90 של המאה ה-20: הקבוצה הכחולה והזהובה
עריכההפופולריות של סדרת חוברות האקס-מן צברה תאוצה בשנות ה-90 עם שידורה של "אקס-מן: סדרת האנימציה", והצטרפותם של כותבים כמו רוב ליפילד, פביאן ניצ'זה וסקוט לובדל. קבוצת האקס-מן התפלגה לראשונה לשתי קבוצות - הקבוצה הכחולה והקבוצה הזהובה ודמויות חדשות הוצגו לתוך יקום האקס-מן כדוגמת קייבל, בישופ וגמביט. במהלך עשור זה פורסמו מספר קרוס-אוברים משפיעים כמו "אג'נדת ההכחדה" (1990), "סאגת האי מיור" (1991), "שירת התליין" (1992), "משיכות קטלניות" (1993), "אמנת הפלנקס" (1994), "עידן אפוקליפס" (1995), "אונסלוט" (1996) ו"מבצע אפס סובלנות" (1997).
העשור הראשון של המאה ה-21: תקופת מוריסון, בית אם וטרילוגיית המשיח
עריכההרצתו של גרנט מוריסון מתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 שינתה את מאזן הכוחות של הקבוצה והציגה ליקום אקס-מן מספר עלילות שנויות במחלוקת כמו "ה' עבור הכחדה", שבה נבלת-על בשם קסנדרה נובה משמידה את האי ג'נושה והורגת 16 מיליון מוטאנטים. מוריסון גם שיקם את דמותה של אמה פרוסט, המלכה הלבנה לשעבר של מועדון הלפייר, וצירף את דמותה לאקס-מן. בתחילת העשור הוצגה קבוצת "אולטימייט אקס-מן" כחלק מחותם "אולטימייט מארוול" החדש, ובהמשך החלה הרצתה של סדרת "אקס-מן החדשים", ובה הוצגו תלמידים חדשים רבים לתוך יקום האקס-מן.
טרילוגיית המשיח
עריכהיקום האקס-מן על כל סדרות הקומיקס שבו זכה לטלטלה גדולה במיני-סדרה "בית אם" והמשכיה, כאשר מרבית מהמוטאנטים הופשטו מכל כוחותיהם, וכך החל החיפוש אחר מושיע חדש בקרב המוטאנטים, כפי שסופר בסיפורים "תסביך משיח" ו"מלחמת המשיח" בכתיבתם של קרייג קייל וכריסטופר יוסט. סיפורים אלה זכו להמשך בשם "הביאה השנייה". במהלך תקופה זו פורסמו הסיפורים "אנו עומדים מופרדים", "הייעוד הגלוי", "אוטופיה", "אומת אקס" ו"נקרושה". חברי האקס-מן גם השתתפו בסיפור "פלישה סודית".
העשור השני של המאה ה-21: פילוג, איום ערפילי הטריגן ותחייה מחודשת
עריכהפילוג, בריאה מחדש
עריכההעשור השני של המאה ה-21 הביא עמו שינויים מרחיקי לכת נוספים ביקום האקס-מן. בשנת 2011, השלכות הסיפור "אקס-מן: פילוג" הביאו לסכסוך בין סייקלופס לבין וולברין על מנהיגות הקבוצה וכן לתוצאות מרחיקות לכת. במהלך "הבריאה מחדש", וולברין הקים מחדש את בית הספר לצעירים מחוננים ע"ש ג'ין גריי על חורבות אחוזת אקס וכן הוביל קבוצה אקס-מן חדשה בסדרת החוברות "וולברין והאקס-מן". בשנת 2012, סיפור הקרוס-אובר "אוונג'רס נגד אקס-מן" הביא לסיומן של עלילות "בית אם" ו"השמדה", כאשר האקס-מן נלחמו בקבוצת האוונג'רס על עתידו של גזע המוטאנטים. בין היתר, גישתו של סייקלופס הפכה לאנרכיסטית יותר, מה שהביא למותו של פרופסור אקס.
אקס-מן המקוריים מזמן העבר
עריכהכחלק מהמיתוג מחדש "מארוול עכשיו!" של שנת 2012, מרבית כותרי האקס-מן בוטלו והוצגו חמשת חברי האקס-מן המקוריים שהובאו מזמן העבר. לרגל חגיגות 50 שנים לקיומו של מותג האקס-מן פורסמו קשתות הסיפור "קרב האטום", "הציר" ו"מותו של וולברין".
ענן הטריגן
עריכההרצת "מארוול החדשה והשונה" של שנת 2015 לאחר המלחמות הסודיות הציגה את דמותו של לוגאן הזקן, ו-X-23 נטלה את זהותו של וולברין. קבוצת האקס-מן עמדה בפני האיום של ערפילי טריגן, והתפתח עימות בינה לבין הבלתי אנושיים, מה שהוביל למלחמת הבלתי אנושיים נגד אקס-מן ולמותו של סייקלופס.
תחייה מחודשת
עריכהשנת 2017 הציגה הרצה מחודשת של כותרי האקס תחת החותם "תחייה מחודשת" (ResurrXion) ופרסומן של חוברות אקס חדשות כדוגמת "אקס-מן הקבוצה הכחולה", "אקס-מן: הקבוצה הזהובה" וכרכים חדשים ל"נשק אקס", "Generation X", קייבל, אייסמן וג'ין גריי. כחלק מהרצת "תחייה מחודשת", דמויות מרכזיות חזרו לחיים, ביניהן ג'ין גריי (בסיפור "תחיית הפניקס - שובה של ג'ין גריי"), וולברין (בסיפור "שובו של וולברין") וסייקלופס והאקס-מן הצעירים חזרו לזמנם המקורי בקשת הסיפור "אקס-מן: השמדה".
שנות ה-20 של המאה ה-21
עריכהעידן קרקואה
עריכהעם תחילת שנות ה-20 של המאה ה-21 חברת מארוול הודיעה במאי 2019, כי כל כותרי האקס-מן יבוטלו ותחל הרצה חדשה בכתיבתו של ג'ונתן היקמן אשר תשנה את מאזן הכוחות ביקום האקס-מן לחלוטין לאחר הסיפורים "בית אקס וכוחות אקס".[7]
זאת ועוד, בכנס קומיק-קון נחשף כי הרצה חדשה של שש סדרות אקס יובילו את העידן החדש של "שחר האקס", ולאחר מכן "שלטון אקס", "גורל אקס" ולבסוף "נפילת אקס" : סדרת הדגל של האקס-מן (בכיכובם של סייקלופס, ג'ין גריי, קייבל, וולברין, רייצ'ל סאמרס, האבוק, וולקן וקורסאייר), מיתוג מחודש לסדרת הנבלים "המשוטטים" (בכיכובם של קיטי פרייד, סטורם, אייסמן, בישופ, פיירו ואמה פרוסט), אקסקליבר (בכיכובם של בטסי בראדוק כקפטן בריטניה, רוג, גמביט, ג'ובילי, ריקטור ועין סבח נור), המוטאנטים החדשים (מג'יק, סאן-ספוט, וולפסביין, מיראז', קארמה, סייפר, צ'יימבר וקבוצת הסטארג'אמרס), יחידת המבצעים המיוחדים של אקס פורס (בכיכובם של חיה, ג'ין גריי, סייג', דומינו, וולברין, קולוסוס וקיד אומגה) וסדרה מחודשת לכותר וותיק בשם "מלאכים נופלים", שבה קוואנון מגייסת את קייבל ואת X-23 למשימה אישית שיכולה לסכן את עתיד גזע המוטאנטים.[8]
אלמנטים עלילתיים
עריכהחוברות האקס-מן משתמשות בכלים עלילתיים ומוטיבים חוזרים ונשנים במשך השנים לקשתות הסיפור שלהן, דבר שנעשה לשגרה בקאנון האקס-מן.
סוגיות חברתיות
עריכה
|
העימות המתמשך בין מוטאנטים לבני אדם מקבל השוואה לרוב לעימותים בעולם האמיתי של קבוצות מיעוטים כמו אפרו אמריקאים ושל קבוצות דת שונות כמו יהודים, מוסלמים ואתאיסטים.[9][10] נאמר שהגישה כלפי מוטאנטים היא בלתי הגיונית בהקשר ליקום מארוול, שכן קבוצות של אלה שאינם מוטאנטים ובעלי כוחות דומים אינם נתקלים בתחושות של פחד כלפיהם. עורכת חוברות האקס-מן אן נוסנטי מציינת שהעניין הוא פשוטו כמשמעו, מכיוון שאין כל הבדל בין קולוסוס לבין הלפיד האנושי, לדוגמה. לדבריה, "אם אדם ייכנס למשרדי כשהוא עטוף בלהבות, או שאדם ייכנס ועורו יהפוך לפלדה, הוא יקבל את אותה תגובה. אין זה כל כך משנה שאני מכירה את סיפור מקורם. כסדרת חוברות, האקס-מן תמיד ייצגו משהו שונה - כוחותיהם מגיעים בעת בגרות מינית, אנלוגיה לשינויים המתרחשים בגיל ההתבגרות - בין אם הם מיוחדים, יוצאים מכלל שליטה או שמבדילים אותך מאחרים".[11] כמו כן, ברמה האישית, כמה מחברי האקס-מן משמשים כמטפורה, שכן כוחותיהם השונים מציינים מאפיינים מסוימים בטבעו של האאוטסיידר.
- גזענות: אף על פי שבתחילה לא הייתה כוונה לכך, פרופסור אקס הושווה לא פעם למרטין לותר קינג, מנהיג התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, בעוד מגנטו הושווה למלקולם אקס המיליטנטי יותר (שאף מצוטט אותו בסרט הראשון באמרה "בכל האמצעים הדרושים").[12][13] מטרתם של חבורת האקס-מן מתוארת לעיתים כהשגת "חלומו של אקסבייר", יחוס אפשרי לנאומו ההיסטורי של קינג יש לי חלום.[14] חוברות הקומיקס של האקס-מן תיארו את המוטאנטים כקורבנות לאלימות רחוב, מה שמעורר אסוציאציה למעשי לינץ' באפרו-אמריקנים בימים שלפני הקמת התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית.[15] זקיפי הסנטינל הרובוטיים וקבוצות שונאי מוטאנטים כגון "חברי האנושות", "העמדה האחרונה של האנושות", "כנסיית האנושות" וקבוצת "המטהרים" של הכומר ויליאם סטרייקר נחשבות כמי שמייצגות כוחות דיכוי כדוגמת הקו קלוקס קלאן, שנותנים במה להכחשת זכויות אזרח וחוקה.[17] בנוסף, קשתות סיפור משנו ה-80 הציגו את אומת האי ג'נושה הבדיונית, היכן שהמוטאנטים מופרדים ומשועבדים בידי משטר פשע האפרטהייד, דבר שמתורגם בתור התייחסות לאפרטהייד בדרום אפריקה.[18] דמותו של צ'יימבר מציינת במפורש את ציורו של נורמן רוקוול "הבעיה שכולנו חיים איתה" במיני-סדרה משנת 2002 שמתארת בין היתר את המוטאנטים כקונטקסט להעדפה מתקנת, כאשר כוחות משמר לאומי מלווים סטודנטית חדשה, וכן לטרור של עליונות.[19] כמה מוטאנטים מבקשים להימנע מעימות ומחפשים אחר הטמעה באוכלוסייה, בעוד שאר המוטאנטים הלוחמניים יותר משתמשים בקלף הגזע, דוחים מעליהם את השם איתו נולדו (לו הם קוראים "שם העבד", כפי שמיסטיק מציינת זאת בסרט השלישי) ומתכחשים לאלה שלא עושים זאת, כמו סטפין פצ'יט (אנ') והדוד תום.
- אנטישמיות: ההשוואה בין סנטימנטים אנטי-מוטאנטים לאנטישמיות מקבלת התייחסות מפורשת מאוד בעשורים האחרונים. מגנטו, ניצול שואה בעל מספר מקועקע על זרועו - ובגרסאות מסוימות קורבן ניסויים של ד"ר מנגלה באושוויץ - רואה את מצבם של המוטאנטים כדומה למצבם של היהודים בגרמניה הנאצית.[20] בנקודה מסוימת הוא אף ממלמל את המילים הבאות, "לעולם לא עוד" (ב"אקס-מן: סדרת האנימציה" וכן בסרט "אקס-מן: ההתחלה"). למחנות העבודה באי ג'נושה, בהם נצרב מספר למצחם של המוטאנטים, יש הקבלה למחנות הריכוז של הנאצים, כמו גם מחנות הכליאה בסיפור הקלאסי "ימי עבר עתידי". התייחסות נוספת היא בסרט השלישי, כאשר מגנטו נשאל בידי קאליסטו "אם אתה כל כך גאה בהיותך מוטאנט, היכן הסמל שלך?", הוא מראה לה את המספר המוטבע על זרועו, בו בעת שהוא אומר שלא יתן לאף מחט לגעת בעורו יותר.
- רב-תרבותיות: דמויות מהמיתולוגיה של האקס-מן מגיעות מלאומים רבים, בכך הן משקפות גם מיעוטים דתיים, אתניים ומגדריים. מבין הדוגמאות נמנים מגנטו, שאדוקאט וסברה היהודים, אם ודאסט המוסלמיות ונייטקרולר הקתולי. סטורם (או בשמה המקורי - אורורו) מייצגת שני אספקטים של התפוצה האפריקנית, היות שאביה הוא אפרו-אמריקני ואמה קנייתית. המוטאנטית קארמה הצטיירה כקתולית אדוקה מווייטנאם שערכה מיסה ווידוי לעיתים תכופות כאשר הוצגה כחברה מייסדת של קבוצת המוטאנטים החדשים. קבוצה זו כללה גם את וולפסביין (פרסביטריאנית ממוצא סקוטי), את דניאל מונסטאר (אינדיאנית ילידת אמריקה) וכן את קאנונבול ומאגמה (אדוקי דתות יוון העתיקה ורומא העתיקה). דמויות מלאומים שונים כוללים את וולברין, נורת'סטאר, אורורה ודדפול הקנדים; קולוסוס ומג'יק מרוסיה; באנשי וסיירין מאירלנד; גמביט הקייג'ון; ת'אנדרבירד ווורפאת' ילידי שבט האפאצ'י; בטסי בראדוק, קפטן בריטניה, וולפסביין וצ'יימבר מהממלכה המאוחדת; ארמור, סורג' וקוואנון מיפן; נייטקרולר מגרמניה; לגיון מישראל; אומגה סנטינל, ד"ר קביטה ראו, ניל שאארה ואינדרה מהודו וכיוצא בזה.
- זכויות להט"ב: מספר מבקרים הצביעו על נקודות דמיון בין מאבקם של האקס-מן לאלה של הקהילה הגאה, בהתייחסותם להתפרצות הכוחות המיוחדים בגיל ההתבגרות המינית וההקבלה בין ארוניסטים למוטאנטים המסתירים את יכולותיהם המיוחדות.[21] בקומיקס, דמויות להט"ב כוללות את אנול, בלינג!, מיסטיק, פסיילוק, קארמה, ריקטור, שאטרסטאר, נורת'סטאר ואייסמן. נושאי טרנסג'נדריות עולים עם משני צורה כמו מיסטיק וקופיקאט שמסוגלים לשנות את מראם בכל עת. כמו כן, גם הקומיקס וגם סדרת האנימציה נגעו בסוגיית מגפת האיידס עם קו העלילה המתמשך בנוגע לוירוס הירושה, מחלה חשוכת מרפא שנחשבה כזו שתוקפת מוטאנטים בלבד.[22] בסרט "אקס-מן: ההתחלה", האנק מק'קוי נשאל בידי הבוס שלו ב-CIA מדוע הוא מעולם לא חשף את זהותו המוטאנטית, ותגובתו הייתה "לא שאלת אז לא סיפרתי".
- קומוניזם וסוציאליזם: לעיתים יש ציונים בקומיקס לקיומה של הבהלה האדומה. הצעתו של הסנאטור רוברט קלי לחוק רישום המוטאנטים דומה למאמציו של הקונגרס האמריקני לאסור קומוניזם בארצות הברית.[23] בסרט הראשון, קלי מכריז כי "עלינו לדעת מי הם המוטאנטים הללו ועלינו לדעת מה הם יכולים לעשות", ואף מציג רשימה של מוטאנטים ידועים (בדומה לרשימתו של הסנאטור ג'וזף מקארתי על חברי המפלגה הקומוניסטית שעבדו בממשלת ארצות הברית).[24]
- דת: דת היא מרכיב חשוב בחלק מסיפורי האקס-מן. היא מוצגת לחיוב ולשלילה, לעיתים באותו הסיפור. הקומיקס מציג פונדמנטליזם דרך דמותו של הכומר ויליאם סטרייקר וקבוצת "המטהרים" שלו, קבוצה של שונאי מוטאנטים שהוצגה בשנת 1982 בסיפור "אקס-מן: האל אוהב, האדם הורג". המטהרים מאמינים כי המוטאנטים אינם בני אנוש כי אם ילדיו של השטן, והם ניסו להשמידם מספר פעמים, למשל בסיפור "קץ הילדות" משנים 2006-2005.[25] בניגוד גמור לכך, הדת היא חיונית לחייהם של חברי אקס-מן שונים כמו נייטקרולר, קתולי מאמין, ודאסט, מוסלמית הלובשת חג'אב. באחד מפרקי הסדרה המצוירת, קיטי פרייד היהודיה מדליקה נרות חנוכה עם הוריה.
- תת-תרבות: בכמה מקרים, המוטאנטים בעולם האקס-מן שאפו ליצור תת-תרבות משלהם. חוברות הקומיקס הציגו אסופת מוטאנטים שנודעה בשם "המורלוקים", אשר בחרה להסתתר מפני האנושות בתעלות התת-קרקעיות של העיר ניו יורק. תעלות אלו שימשו כרקע לרבים מהסיפורים, ביניהם "טבח המוטאנטים". עצם קיומה של אסופת המוטאנטים הזו מוסיף נדבך חשוב לקומיקס אודות קבוצה המבקשת לבודד את עצמה מחברה המסרבת לקבלה. בסיפוריו של גרנט מוריסון מתחילת שנות ה-2000, המוטאנטים מתוארים כתת-תרבות המורכבת מחבורות שונות, שמשתמשים בשמות קוד כתחליף לזהויותיהם, ומעצב אופנה פופולרי יוצר להם תלבושות המותאמות לפיזיולוגיה המוטאנטית שלהם. העיר המוטאנטית "מחוז אקס" משמשת כאנלוגיה לדרך בה מיעוטים יוצרים תת-תרבות ושכונות משלהם שמבדילים אותם מהסביבה הנורמטיבית.
- רצח עם: רצח עם והשפעותיו הפסיכולוגיות, בעיקר אשמת שורדים, הם אלמנטים שכיחים בסיפורי האקס-מן. מגנטו היה ניצול השואה והיה עד לרצח עמו, מה שהותיר בו צלקות נפשיות קשות וחוסר אמון מוחלט בבני האדם. עקב כך, הוא שב ומהלך על החבל הדק שבין אויב האקס-מן לבן בריתם. הסיפור האייקוני "ימי עבר עתידי" הראה עתיד חלופי שבו זקיפי סנטינל ביצעו רצח עם במרבית אוכלוסיית המוטאנטים. בקו הזמן המקורי של רייצ'ל סאמרס, היא נלכדה בידי בני האדם והפכה לגששית שנועדה לצוד אחר מוטאנטים מתוך כוונה ללכוד או להרוג אותם. הדבר גרם לה לטראומה קשה, בידיעה שסייעה בלא יודעין ברצח העם שלה. בעת ילדותו של בישופ, הוא היה כלוא במחנה ריכוז למוטאנטים ונותר כה מצולק מהחווייה עד שהיה מוכן בבגרותו לחזור לזמן ההווה ולהרוג תינוק שיכול היה לגרום לאירועי העתיד. כאשר קסנדרה נובה גרמה לרצח עם בג'נושה, רצף האירועים גרם לאמה פרוסט[26] ולפולאריס[27][28] לטראומה ולחוות את אשמת השורד מאחר שהיו בין השורדים היחידים. בזמן שהייתו בגרמניה, נייטקרולר היה עד לרצח עם של אינספור מוטאנטים. המאורע גרם לו להתכנס בתוך עצמו בשל הטראומה שחווה, עד שהיה זקוק לתרפיה מחשבתית בעזרתה של ג'ין גריי כדי לעזור לו להתמודד.[29] דמויות נוספות אשר ביצעו או היו עדות לרצח עם היו קאליסטו, מיסטיק, אפוקליפס, אונסלוט, באסטיון, מיסטר סיניסטר, הופ סאמרס, קייבל וכוח הפניקס.
מסע בזמן
עריכהרבים מסיפורי האקס-מן נוגעים בנושא המסע בזמן במובן שבו הקבוצה עורכת מסע דרך מרחב הזמן במהלך משימה, נבלי-על נוסעים בזמן כדי לשנות את ההיסטוריה, או שדמויות מסוימות מזמן העבר או העתיד מגיעות לזמן ההווה כדי לעזור לחברי הקבוצה. קשתות סיפור אשר משתמשות במוטיב זה כוללות את "ימי עבר עתידי", "תסביך משיח", "אקס-מן החדשים", "מלחמת המשיח" ו"קרב האטום". דמויות המשויכות למסע בזמן כוללות את אפוקליפס, בישופ, קייבל, לוגאן הזקן, פרסטיג', הופ סאמרס וסטרייף.
מוות ושיבה לחיים
עריכהאחד מהכלים העלילתיים ששבים וחוזרים בזיכיון האקס-מן הוא מוות ושיבה לחיים, לרוב בשל דמותה של ג'ין גריי והחיבור שלה לכוח הפניקס. אולם, גם רבים מחברי האקס-מן האחרים מתו וחזרו לחיים, אם כי לא בצורה ייחודית ואייקונית כמו הפניקס. מוות ושיבה לחיים הפך לדבר שבשגרה בחוברות האקס, כך שהדמויות העירו בעצמן שהמוות אינו זר להן, או שלמוות אין השפעה ארוכת טווח בנוגע אליהם. הסיפור "נקרושה" הוא דוגמה עיקרית לכך, שבו סלנה מחזירה לחיים רבים מבני בריתם ואויביהם המתים של האקס-מן כדי להשיג את אלוהותה.
גורל
עריכהרבות מהדמויות עוסקות בנושא הגורל. יכולות החיזוי של המוטאנטית דסטיני השפיעו על קווים עלילתיים בהיסטוריה הפרסומית של האקס-מן הרבה אחרי שהיא נהרגה, וזאת כשגם האקס-מן וגם אויביהם חיפשו אחר יומניה של דסטיני אשר חזו זמני עתיד אפשריים. נושא הגורל חוזר שוב בקשת הסיפור "הקיצוניים" (The Extremists), שבו מתחוללת מתקפה על המורלוקים כאשר אחד מהם רואה עתיד שחור לחבריה.[30] כמה דמויות מאמינות שהן יודעות כבר את הגורל שלהן, כמו אפוקליפס שמאמין שגורלו הוא לשלוט בגזע המוטאנטים, או שמגנטו מאמין שגורלו הוא להוביל את המוטאנטים בהתקוממות נגד בני האדם. דמויות נוספות שיודעות את דבר גורלן ושנקטו באמצעים כדי לשנות אותו כוללות את ג'ין גריי, פרסטיג', אוון סבאח נוח, הופ סאמרס ווורן וורתינטון השלישי.
מסע בחלל
עריכהמסע בחלל היה מוטיב חוזר בסדרות האקס-מן מאז "סאגת הפניקס האפלה". מאז, סיפורים אשר התרחשו בחלל היו קשורים לשי'אר - בני בריתם של האקס-מן ולעיתים יריביהם - ולסיפורים הקשורים בכוח הפניקס החוצני. החלל היה גם הרקע לסיפורים הנוגעים לגזע הברוד, למשל הסיפור הראשון בו הם הוצגו.[31] באמצעות סיפורים אלה הוצגו גם דמויות קשורות כדוגמת קבוצת סטארג'אמרס והאח השלישי לבית סאמרס - וולקן. מסע בחלל שיחק תפקיד חשוב בהרצתו של ג'וס וידון לחוברות אקס-מן המדהימים (Astonishing X-Men) עם הצגתו של ארגון S.W.O.R.D ואחד מהסיפורים האחרונים שבכתיבתו שנקרא "בלתי ניתן לעצירה". קשתות סיפור עיקריות המשתמשות במוטיב זה הן "אקס-מן: הסוף", "עלייתה ונפילתה של אימפריית השי'אר", "אקס-מן: שובר המלכים", "מלחמת המלכים" ו"המערבולת השחורה".
שפיות
עריכהנושא השפיות נדון בעלילתם של רבים מגיבורי ונבלי האקס-מן. המפורסמות שבעלילות אלו הן כאשר ג'ין גריי קיבלה כוח כמעט אומניפוטנטי דרך כוח הפניקס, וכאשר צ'ארלס אקסבייר השתמש בכוחותיו בצורה אלימה נגד מגנטו, מה שהוביל ליצירתו של נבל-העל אונסלוט. שפיותה של מיסטיק משתנה לכל אורך שנות פרסומו של הזיכיון, היות ששינויי הצורה התכופים שלה גורמים למוחה להיסדק.[32][33] דוגמה נוספת לכך היא פסיילוק, שמאז שהחליפה גופות עם קוואנון נאבקה לשמור על שפיותה לאור אישיותה האגרסיבית והכוחות החדשים שקיבלה ממנה. דמותו הבוטה של דדפול ידועה באי שפיותה. אחרי שמגנטו הפשיט את וולברין מעצמותיו המתכתיות, זה האחרון הפך ליותר ויותר חייתי בהתנהגותו בסיפורים של אמצע שנות ה-90. מקור כוחה של רוג, הסופגת את כוחותיהם וזיכרונותיהם של כל מי שהיא נמצאת איתו במגע, היה לנושא משפיע על שפיותה כשהמפורסם ביניהם היה ספיגת כוחותיה של גברת מארוול בסיפורים של שנות ה-80. בסיפור העדכני ביותר, "מותו של אקס", אמה פרוסט איבדה את שפיותה לאחר שסייקלופס מת בזרועותיה והיא הכריזה מלחמה על הבלתי אנושיים. דמויות נוספות שהיו להם בעיות שפיות היו סייקלופס, סייברטות', מג'יק, קוונטין קווייר, X-23 ופרסטיג'.
לוחמה פוליטית
עריכהביקום מארוול, זכויות המוטאנטים הוא אחד מהנושאים הפוליטיים מעוררי המחלוקת שמייחסים לו חשיבות בחוברות האקס ככלי עלילתי המניע את הסיפור. בשעה שפוליטיקאים כמו ולרי קופר ניסו לעזור לאקס-מן, רבים ניסו להפליל מוטאנטים כדי לחסל אותם אחת ולתמיד. הסנאטור רוברט קלי החל את המצע הפוליטי שלו באמצעות נאומים אנטי-מוטאנטים, עד אשר ניצל בידי מוטאנטים ושינה את דעתו עליהם. כאשר ויקטור קריד -בנו שונא המוטאנטים של ויקטור קריד - רץ לנשיאות, האקס-מן שלחו את קאנונבול ואת אייסמן להצטרף במסווה אל צוות הקמפיין שלו ולגלות מידע על האג'נדה האנטי-מוטאנטית שלו. פעילותם נמשכה עד אשר ההתנקשות בו הביאה לנקודת רתיחה ולאירועי "מבצע אפס סובלנות". כמה מהנושאים המוצגים בקומיקס משמשים כאלגוריה לנושאים בוערים בעולם האמיתי, למשל הצעתה של לידיה נאנס לגירושם המאסיבי של מוטאנטים.[34][35]
עולם האקס-מן
עריכהקבוצת האקס-מן חיה ביקום מארוול יחד עם דמויות נוספות של החברה. הם נלחמים באיומים בסדרי גודל שונים, החל מגנבים מוטאנטים וכלה באיומים בין-גלקטיים. מבחינה היסטורית, בסיסם של האקס-מן היה במכון אקסבייר שבצפון מזרח מחוז וסטצ'סטר, ניו יורק. כלפי חוץ, מכון אקסבייר מתפקד כבית ספר לילדים מחוננים עד לשנות ה-2000, בהן אקסבייר חשף את מטרתו האמיתית של בית הספר, והמכון הפך לשמש כפנימייה לילדים מוטאנטים באשר הם. בנוסף, אקסבייר מימן תאגיד שעזר למוטאנטים ברחבי העולם, אולם תאגיד זה הפסיק את פעולתו בעקבות אירועי "עשירית" של שנת 2006.
קבוצת אקס-מן נעזרת באמצעים טכנולוגיים רבים לפעילותה. כך למשל, אקסבייר מאתר מוטאנטים ברחבי העולם באמצעות מתקן בשם "סרברו" ("מוח" בספרדית) המעצים את כוחותיו הטלפתיים; הקבוצה מתאמנת לקראת משימות ב"חדר הסכנה", שתואר בתחילה כחדר המכיל כלי נשק ומלכודות ומאוחר יותר גם סימולציות הולוגרפיות; וכן מטוס הסילון המוכר והידוע של הקבוצה, שנקרא בשם "הציפור השחורה".
דמויות
עריכה- ערך מורחב – אקס-מן - דמויות
במרוצת השנים, חבורת האקס-מן ידעה מספר תהפוכות ושינויים בהרכב. החל מחמשת החברים המקוריים (סייקלופס, ג'ין גריי, אייסמן, חיה ואנג'ל), דרך הקמתה מחדש של הקבוצה (שכללה את סייקלופס, סטורם, וולברין, קולוסוס, נייטקרולר, גמביט, רוג ושאדוקאט), הצטרפותם של חברי צוות בלתי צפויים (כדוגמת נבלי-העל מגנטו, מיסטיק, סייברטות', ג'אגרנוט ואמה פרוסט) ולשתי התפלגויות הקבוצה לתתי-קבוצות - הפילוג הראשון עוד בשנות ה-90 של המאה ה-20 בין סייקלופס לסטורם לאחר קרב על מנהיגות, ופילוג שני בשנת 2011 בין סייקלופס לוולברין עקב חילוקי דעות פילוסופיים בלתי ניתנים לגישור.
לצד חבורת האקס-מן פעלו קבוצות מוטאנטים נוספות כדוגמת "אקס פורס" של קייבל ולאחר מכן וולברין, "אקס פקטור" של סייקלופס, האבוק ולאחר מכן המשוכפל, "אקסקליבר" של קפטן בריטניה, "Generation X" של באנשי ואמה פרוסט, ו"המוטאנטים החדשים" בהנהגתה של מיראז'. בני בריתם של האקס-מן כוללים את דמויותיהם של ספיידרמן ודדפול, סוכנות S.H.I.E.L.D וקבוצת גיבורי-העל האוונג'רס (אם כי שתי הקבוצות נקלעו למחלוקת בקשת הסיפור אוונג'רס נגד אקס-מן של שנת 2012).
מבין קבוצות נבלי-העל שהופיעו במשך השנים נמנות "אחוות המוטאנטים" ו"השוליות" של מגנטו, "המשוטטים" של מיסטר סיניסטר, "מועדון הלפייר" בראשותו של סבסטיאן שו, "המורלוקים" בראשותה של קאליסטו ולאחר מכן סטורם, "פרשי אפוקליפס" של אפוקליפס, "אקס-מן האפלים" של נורמן אוסבורן, "הבוזזים" של דונלד פירס, ו"המטהרים" של הכומר ויליאם סטרייקר.
מקומות
עריכהזיכיון אקס-מן הציג מספר מקומות בדיוניים לתוך יקום מארוול, ביניהם:
- אבלון (Avalon) - תחנת חלל של מגנטו המקיפה את כדור הארץ ומשמשת כבסיסם שלו ושל השוליות שלו. מיועד כמקום מפלט למוטאנטים אותו יצר מגנטו לאחר שחזר לדרכיו המרושעות.
- אוטופיה (Utopia) - סייקלופס גרם לאסטרואיד M לעלות מתוך האוקיינוס השקט לחופי סן פרנסיסקו כתגובה לעלייה בתנועות מחאה אנטי-מוטאנטיות, וכדי ליצור מקום שישמש כאומת המוטאנטים.
- אסטרואיד אם (Asteroid M) - אסטרואיד שנוצר בידי מגנטו, ששימש כתחנת חלל וכמתקן אימונים לחברי אחוות המוטאנטים מחוץ לגבולות כדור הארץ.
- הארץ הפראית (Savage Land) - מקום שמור באנטארקטיקה בו מתנהלים חיים של שבטים נודדים וזנים נכחדים של דינוזאורים. גיבור-העל קא-זאר והנבל סאורון נמנים בין תושביה.
- ג'נושה (Genosha) - אי בדיוני ליד מדגסקר שבו מתנהל משטר אפרטהייד ממושך נגד מוטאנטים. האו"ם העניק למגנטו ריבונות מלאה על האי בסיפור "ה' עבור הכחדה".
- טיאן החדשה (New Tien) - אזור במערב ארצות הברית שבו מספרם של המוטאנטים גדול מזה של בני האדם. הוקם לאחר שהידרה השתלטה על ארצות הברית. אמה פרוסט שולטת באופן חשאי בטיאן החדשה לאחר שהשתלטה באופן טלפתי על שליט הבובות קסורן.
- לימבו (Limbo) - ממד שאול המאוכלס בשדים. כל מי ששולט בחרב הנשמות יכול לשלוט בלימבו ולשאוב ממנו כוח. בהרצת החוברות Extraordinary X-Men, האקס-מן הפכו את ממד לימבו לביתם לאחר שערפילי הטריגן שינו את האטמוספירה בכדור הארץ והפכו אותו לבלתי מיושב למוטאנטים.
- מדריפור (Madripoor) - אי בדרום-מזרח אסיה הממוקם דרומית למצר מלאקה מדרום-מערב לסינגפור. בעבר הרחוק, האי היה מקום מפלט לפיראטים שכן אין בו הסכם הסגרה לפושעים.
- עיר המוטאנטים (מחוז אקס) (Mutant Town או District X) - אזור באלפבת סיטי, מנהטן המאוכלס לרוב בידי מוטאנטים מחוסרי יכולת ומוכי פשע.
- האי מיור (Muir Island) - אי מרוחק ששוכן לחופי סקוטלנד, וידוע ביקום האקס-מן בשל מתחם המעבדה של מוירה מק'טאגרט הממוקם בו.
- עולם הרצח (Murderworld) - פארק שעשועים בעל טוויסט מעוות שנוצר בידי הנבל ארקייד.
- עולם מוג'ו (Mojoverse) - ממד חלופי שנשלט בידי הרודן מוג'ו אשר מתמקד ביצירת תוכנית מציאות לצורכי בידור ההמונים ובשביל כך משתמש במוטאנטים אסירים.
- פרובידנס (Providence) - אי מלאכותי שנוצר על ידי קייבל, ושימש כמפקדת האקס-מן. הופיע לראשונה בחוברת Cable & Deadpool #6 מאוקטובר 2004, והושמד כשקייבל פוצץ אותו בחוברת X-Men Vol.2 #200.
- קרקואה (Krakoa) - אי תבונתי קטן לחופי האוקיינוס השקט שנערכו בו ניסויים גרעיניים. הרדיואקטיביות גרמה באופן כלשהו למערכת האקולוגית לעבור מוטציה לישות בעלת אינטליגנציה קולקטיבית. סמל פיורי והקומנדו המייללים שלו היו עדים לניסויים שנערכו באי בשנת 1945 ואשר יצרו את קרקואה, והצליחו להימלט לאחר שהבטיחו לשמור על המקום בסודיות גמורה. אולם בהמשך, האי קרקואה קיבל תיאבון לכוח האנרגיה אותם פולטים המוטאנטים, והיה אחראי למותם של המוטאנטים הצעירים פטרה, סוואי, דרווין וקיד וולקן (כאשר השניים האחרונים שרדו אך נותרו לכודים). האי לכד את קבוצת אקס-מן המקורית, וקבוצה חדשה נשלחה להצילם. פולאריס השתמשה בכוחותיה כדי לשלוח את האי כולו לחלל. במהלך קשתות הסיפורים "בית אקס וכוחות אקס", האי חזר בצורה כלשהי לכדור הארץ, פרח ושגשג והפך לבסיס המועצה השקטה של קרקואה.
- שנדילאר, עולם הכס של השי'אר (Shi'ar throneworld Chandilar) - עולם הבית של בני בריתם החוצנים של האקס-מן, אימפריית השי'אר.
אזכור במדיות אחרות
עריכהנוסף לחוברות הקומיקס, האקס-מן ועלילות הקומיקס עובדו למגוון רחב של מדיות נוספות כמו סרטי קולנוע, סדרות אנימציה ומשחקי מחשב.
סדרות טלוויזיה ואנימציה
עריכהשנות ה-60
עריכההאקס-מן הופיעו לראשונה בסדרת האנימציה "גיבורי מארוול" (The Marvel Super Heroes) של שנת 1966, שבה פרופסור אקס פיקד על חמשת החברים המקוריים של האקס-מן סייקלופס, החיה, מארוול גירל, אנג'ל ואייסמן. הם אינם נקראים בשם הקבוצה אלא בתור "בני ברית של השלום".[36]
שנות ה-80
עריכהחבורת האקס-מן הופיעו בהופעות אורח בשלושה פרקים מתוך סדרת האנימציה "ספיידרמן וחבריו המופלאים" של שנות ה-80, אשר כללה את אייסמן ביחד עם ספיידרמן וכוכב אש. הראשון שבהם - "מקורו של אייסמן" - היה פרק בו הופיעו בפלשבק. בפרק שנקרא "כוכב אש נולדה" הופיעו דמויותיהם של פרופסור אקס, סייקלופס, אנג'ל, סטורם, וולברין, סאנפייר, ג'אגרנוט, מגנטו וזקיף סנטינל, ואילו בפרק שנקרא "הרפתקת האקס-מן" הופיעו פרופסור אקס, סייקלופס, סטורם, ספרייט, נייטקרולר, קולוסוס ות'אנדרבירד.
בשנת 1989, חברת מארוול הפקות הפיקה פיילוט בן חצי שעה שנקרא "גאוות האקס-מן", שמעולם לא שודר כסדרה. סיפור העלילה הביא להרפתקה הראשונה של קיטי פרייד עם חבורת האקס-מן, אשר מנתה את פרופסור אקס, סייקלופס, סטורם, וולברין, קולוסוס, נייטקרולר ודאזלר בעודם נלחמים במגנטו, ג'אגרנוט, בלוב, פיירו, המלכה הלבנה וטואד. הפרק שודר מחדש כסינדיקציה במהלך סדרת Marvel Action Universe בין השנים 1988–1991.
שנות ה-90
עריכהבשנת 1992, רשת FOX הפיקה את "אקס-מן: סדרת האנימציה", שנמשכה כחמש עונות ושודרה עד לשנת 1997. בסדרת האנימציה הוצג מגוון רחב של דמויות מיקום אקס-מן כמו גם עלילות נרחבות מחוברות הקומיקס. בהמשך, האקס-מן הופיעו בהופעת אורח בשני פרקים של "ספיידרמן: סדרת האנימציה", הנקראים בשם "אג'נדת המוטאנטים" ו"נקמת המוטאנטים", ובהם ספיידרמן מבקש את עזרתו של פרופסור אקס עם מחלת המוטציה המתפתחת אצלו.
בשנת 1995, מספר דמויות של האקס-מן הופיעו בהופעת קמע ב"ארבעת המופלאים: סדרת האנימציה", ביניהם סייקלופס, ג'ין גריי, וולברין, סטורם, ג'אגרנוט, רוג, גמביט ביחד עם סקרלט ספיידר.
שנות ה-2000
עריכהבשנת 2000, רשת השידור The WB הפיקה את "אקס-מן: אבולוציה", שבה האקס-מן מוצגים כבני נוער הלומדים בבית ספר רגיל בנוסף לבית הספר לצעירים מחוננים ע"ש אקסבייר. הסדרה נמשכה כארבע עונות והסתיימה בשנת 2003. הסדרה התמקדה בדמויותיהם של סייקלופס, ג'ין גריי, סטורם, וולברין, רוג, חיה, שאדוקאט, נייטקרולר וספייק - אחיינה של סטורם. באותה שנה, האקס-מן וגזע המוטאנטים הוזכרו בקצרה בסדרה בגרפיקת תלת-ממד "ספיידרמן: סדרת האנימציה החדשה" של שנת 2003.
בתחילת 2009 שודרה סדרת האנימציה "וולברין והאקס-מן" למשך עונה אחת בלבד, והופיעה בה קבוצת האקס-מן של וולברין, אשר כללה את סייקלופס, חיה, סטורם, שאדוקאט, אייסמן, רוג, נייטקרולר, אנג'ל, פרופסור אקס ואמה פרוסט.
בשיתוף פעולה בין חברת האנימה "מאדהאוס" לבין מארוול, שודרה בשנת 2011 סדרה בת 12 חלקים בשם "אקס מן: האנימה" כחלק מארבע סדרות הכוללות גם את איירון מן, וולברין ובלייד. הסדרה מביאה את הרפתקאותיהם של האקס-מן ביפן, כאשר הם נשלחים לחקור את פשר היעלמותה של המוטאנטית ארמור.
בשנת 2015, חטיבת הטלוויזיה של אולפני מארוול הכריזה שרשת FOX הזמינה לשידור פרק פיילוט לסדרה בשם "לגיון". הסדרה, שעלתה לשידור בפברואר 2017, מגוללת את סיפורו של דייוויד הולר, אשר אובחן כסכיזופרן אך בעקבות מפגש מוזר מוצגת בפניו האפשרות שהקולות שהוא שומע והחזיונות שהוא רואה יכולים להיות אמיתיים.
ביולי 2016 רשת FOX הזמינה לשידור פרק פיילוט המתמקד בזוג הורים המגלה שילדיהם ניחנים בכוחות מוטאנטים. המשפחה מוצאת את עצמה נרדפת בידי כוחות עוינים של הממשלה, מצטרפת למחתרת של מוטאנטים ונאלצת ללחום לצורך הישרדותה. הסדרה עלתה לשידור ב-2 באוקטובר 2017 תחת השם "בעלי היכולות".
ב-2024 עלתה לשידור בדיסני+ "אקס-מן 97" שמהווה החייאה לאקס-מן: סדרת האנימציה משנות ה-90 של המאה ה-20 וממשיכה את קו העלילה שלה.
סרטי קולנוע
עריכה- ערך מורחב – אקס-מן (סדרת סרטים)
סרטי הקולנוע על חבורת האקס-מן כוללים נכון להיום 12 סרטי גיבורי-על. טרילוגיית הסרטים הראשונה ("אקס-מן", "אקס-מן 2" ו"אקס-מן 3: המפלט האחרון") מתמקדת בעימות בין פרופסור אקסבייר לבין מגנטו ובהשקפת העולם המנוגדת שלהם - בעוד אקסבייר מאמין שבני אדם ומוטאנטים יכולים לחיות ביניהם בשלום, מגנטו מאמין שמלחמה מתקרבת ושהוא מתכוון ללחום בה ולנצח.
הסרטים הבאים בסדרה הם למעשה שתי טרילוגיות סרטים נוספות, המשמשות כסרטי ספין אוף. האחת מתמקדת בעברו ובעתידו של וולברין ("אקס-מן המקור: וולברין", "הוולברין" ו"לוגאן"), והשנייה מתמקדת בחברי האקס-מן בצעירותם ("אקס-מן: ההתחלה", "אקס-מן: אפוקליפסה" ו"אקס-מן: הפניקס האפלה"), כאשר הסרט "אקס-מן: העתיד שהיה" למעשה מפגיש בין שני הדורות. סרטי הספין-אוף כוללים גם את "דדפול" ו"דדפול 2" המתמקדים בדמותו של דדפול. סרט ספין-אוף נוסף בסדרה הוא "המוטנטים החדשים".
ביבליוגרפיה
עריכהסדרות עיקריות |
---|
|
סדרות ספין-אוף |
---|
|
סדרות סולו |
---|
|
מיני סדרות, מהדורות מוגבלות וספיישלים | |
---|---|
|
קשתות סיפור | |||
---|---|---|---|
|
|
|
תרגום לעברית
עריכה- בשנות השישים התפרסמו מספר סיפורים של האקס-מן, תחת השם "הבלתי מנוצחים", במגזין הקומיקס "בוקי".
- קומיקס של אקס-מן מתורגם לעברית יצא בין השנים 1997–1999 על ידי חברת "קונטקט פוינט", בסך הכול פורסמו 23 חוברות בעברית.
- ב-2000 פורסמו בעברית על ידי הוצאת "ידיעות אחרונות" החוברות שמהוות המשך/הקדמה לעלילת סרט האקס מן הראשון שיצא באותה תקופה בארץ.
קישורים חיצוניים
עריכה- דף הקבוצה באתר הרשמי של מארוול קומיקס
- דף הקבוצה בפרויקט פאנדום של מארוול קומיקס
- UncannyXmen.net, אתר מעריצים
- אקס-מן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ סדרת החוברות הראשית פורסמה גם בשם Uncanny X-Men ("אקס-מן המופלאים") והחל משנת 2017 גם Extraordinary X-Men ("אקס-מן היוצאים מן הכלל")
- ^ Stan Lee Interview, Archive of American Television, March 22nd 2004
- ^ 1986\7 Jack Kirby Interview, The Kirby Effect: The Journal of Jack Kirby Museum & Research Center, Rand Hoppe, August 6th 2012
- ^ Lee, Stan; Jack Kirby (August 2005). Son of Origins of Marvel Comics. 1. John Buscema, Don Heck, Bill Everett, Gene Colan. Marvel Comics. p. 448. ISBN 0-671-22166-3
- ^ The X-Men #1, September 1963
- ^ מאוגוסט 1975 ועד לדצמבר 1991, עם תחילתו של הכרך השני של האקס-מן (X-Men Vol.2 #1-3)
- ^ MARVEL to Cancel, Relaunch Entire X-MEN Line, George Marston, May 14th 2019
- ^ SDCC 2019: Beginning this October... The Dawn of X, Tucker Chet Markus, July 20th 2019
- ^ Hall, Kelley J.; Lucal, Betsy (January 1999). "Tapping into parallel universes: using superhero comic books in sociology courses". Teaching Sociology 27 (1): 60–66. DOI:10.2307/1319247. JSTOR 1319247
- ^ Shuckburgh, Emily (2008). Survival: The Survival of the Human Race Cambridge University Press. p. 69. ISBN 978-0-521-71020-6. Retrieved July 14, 2011
- ^ O'Neill, Patrick Daniel (October 1986). "Ann Nocenti". Comics Interview. No. 39. Fictioneer Books. pp. 58–59
- ^ X-Men is Not an Allegory of Racial Tolerance, Julian Darius, September 25th 2002
- ^ Mutants aren't what they used to be, May 26th 2006
- ^ Dr. King's 80th Birthday, Garrett Godwin, January 14th 2009
- ^ Marvelous Myths: Marvel Superheroes and Everyday Faith, Russell Dalton, 2011
- ^ Prejudice Lessons from the Xavier Institute, p.75-90, Mikhail Lyubansky, 2008
- ^ Lyubansky, Mikhail (2008). [[16] Prejudice lessons from the Xavier Institute], The Psychology of Superheroes: An Unauthorized Exploration. Benbella Books. pp. 75–90. ISBN 978-1-933771-31-1
- ^ Encyclopedia of Comic Books and Graphic Novels, Keith M. Booker, p.430, 2010
- ^ Chamber #1, August 2002
- ^ X-Men and Philosophy: Astonishing Insight and Uncanny Argument in the Mutant X-Verse, Rebecca Housel, Jeremy Wisnewski, March 23rd 2009, ISBN 978-0-470-41340-1
- ^ The ‘X-Men’ come out, John Hartl, May 25th 2006
- ^ Lesbian Batwoman in danger of becoming stereotype, John Wenz, June 5th 2006
- ^ Raafat, Ahmed; Nasser, Ali (May 2006). Spotlight X-Men, TeenStuff (99)
- ^ X-Men 3: The Last Stand Movie Review
- ^ New X-Men Vol.2 #20-23, November 2005-February 2006
- ^ New X-Men #114-116, July-August 2001
- ^ New X-Men #132, November 2002
- ^ Uncanny X-Men #429-434, September-November 2003
- ^ Extraordinary X-Men #5, January 2016
- ^ Uncanny X-Men #487-491
- ^ Uncanny X-Men #155-156
- ^ Uncanny X-Men #289-290
- ^ Uncanny X-Men Vol.4 #15
- ^ X-Men Gold #1-6
- ^ Latest X-Men Comic Villain Is The Heritage Think Tank, Aaron Bandler, May 11th 2017
- ^ The History of X-Men on TV, Eric Goldman, February 2nd 2017